אור ברסלב
בית אל חלק א חדר מד דיני תנאי פרק ב

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר מד דיני תנאי פרק ב

חדר מד דיני תנאי פרק א

א הרב טורי זהב יישב קושית התוס' בקידושין דף ס"ב דהקשו בסוטה אמאי אמר אם לא שכב ברישא הא ה"ל לאו קודם וכתב הט"ז דילמא באמת אמר ברישא אם שכב חנקי דהא בתורה לא כתיב חנקי וי"ל דאמר חנקי ברישא וע"ז כתב דקושית התוס' הוא על הס"ד דלא ידע עדיין מהא דר' תנחום דחנקי כתיב והוי ס"ד דאמר הכהן רק אם לא שכב לחוד ולכך פריך על ר"מ דבעי תנאי כפול והתוס' אזלו בשיטות רש"י ז"ל דרחב"ג לא פליג על ר' מאיר אלא בהא דבעי תנאי כפול אבל שאר משפטי תנאים גם רחב"ג מודה דצריך והקשו תוס' שפיר לפי הה"א בש"ס דלא אמר רק אם לא שכב לחודי' וההן הוא נשמע מכלל הלאו והוי כמו הקדים לאו להן ה"ל לומר אם שכב לחודי' והי' הלאו כשמע מכלל ההן והוי הן קודם ללאו וא"כ אף לרחב"ג קשה ע"ש והנה אף כי דפח"ח מ"מ לע"ד תירוץ הט"ז אינו נכון לפי סברת הר"ן שכתבתי לעיל דטעמא דבעי הן קודם ללאו כדי שלא יסיים בהן דבגמר דבריו אדם נתפס ואמנם זה אם מסיים בהן ממש וכופל ואומר אח"כ ההן אבל לס"ד דלא אמר ההן כלל רק אם לא שכב לחודי' וההן נשמע ממילא לא שייך לומר דבגמר דבריו אדם נתפס דהא לא אמר ההן כלל רק דנשמע ממילא ואיך יהיה המשמעות יותר עיקר ממה שאמר בפיו ממש וז"ב:

ב והנה הגאון הנ"ל כתב דרחב"ג לא יליף מתנאי דבני גד רק מה שהוא מסתבר ולכך ס"ל דלא בעי כפילת התנאי דאין זה מסתבר שיצרך לכפול תנאו דמכלל הן אתה שומע לאו אבל בשאר משפטי התנאי מודה דזה מילי דסברא ובזה פירש כוונת התוס' דמה שאנו רוצים חשיב הן היינו מצד הסברא וזה לרחב"ג אבל שמואל דס"ל כר"מ דבעי כפילת התנאי והיינו דיליף מתנאי דבני גד אף מה שאינו מצד הסברא לא שייך סברת התוס' וא"ש קושית הט"ז ע"ש דפח"ח וש"י ואמנם ע"פ דרכו י"ב בפשיטות לפמ"ש הר"ן דלכך בעי הן קודם ללאו דאם יסיים בהן נתפוס גמר דבריו ונימא דאף אם לא יתקיים התנאי תתקיים המעשה ד"מ אם אמר הרי את מקודשת אם תתני לי ק' זוז דאז אם יסיים בהן נימא דאף אם לא תתן תהי' מקודשת בהכסף או בשטר שנתן לה וכן בגט ושאר דברים אבל בסוטה שהשקה אותה הכהן אם סיים אם שכב חנקי כדאמר ר' תנחום איך נתפוס סוף דבריו לעיקר ונאמר דאף אם לא שכב איש אותה תיחנק זה ודאי נגד הסברא והשכל ושלא כדין דלמה תמות מה עשתה וכן ודאי אין דעת הכהן המשביע אותה שתמות והיא טהורה דהא אנו עושין כל טצדקי דתודה ולא תשתה כדי שלא תמות דחסה התורה על עוברי רצונו כדאמרינין ריש פרק היה מביא ע"ש ואדרבה אם היה אומר אם שכב ברישא וסיים אם לא שכב הנקי הייתי תופס סוף דבריו דאפילו שכב תינקה כדמצינו דזכות תולה לה וזה ברור בכוונת התוס' מה שכתבו דמה שאנו רוצים חשוב הן כיון דאי אפשר לומר ההפך דאפילו לא שכב תיחנק אבל בההוא דשכ"מ שפיר י"ל דאם יסיים אם מתי יהא גט נתפוס סוף דבריו ואפשר דאפילו יחיה יהי' גט ולכך בעי הן קודם ללאו ודו"ק כי זה ברור מאוד לע"ד ועפ"ז נראה דלא קשה קושית התוס' ד"ה הנקי על פירש"י דפירש דקאי חנקי על קרא דבתרי' ואת כי שטית והקשו הא הוי מעשה קודם לתנאי ולפמ"ש א"ש דהא הטעם דבעי תנאי קודם למעשה דאם מעשה קודם לתנאי אין התנאי בכחו לסתור המעשה הקדום דמשמע סתם בלי תנאי ואמנם בסוטה לא שייך זה דאיך נימא דהתנאי לא יסתור המעשה הקדום דהיינו חנקי דמשמע סתם בכל גווני אפי' היא טהורה דזה ודאי דבר זר ובטל דיאמר לה הכהן חנקי אפי' היא טהורה כמ"ש ואפי' יהיה כוונתו כן אין בדבורו ממש להמית נפשות אשר לא תמתנה וגם סותר למעשיו אשר הטריח אותה כדי שלא תשתה וא"כ ע"כ המעשה צריך להתנאי ולולא התנאי אין המעשה כלום וא"ש ודו"ק היטב:

ג והנה לעיל כתבתי לפרש הא דבעי תנאי קודם למעשה והן קודם ללאו דכתב הגאון משנה למלך דלכאורה הם שני הפכים וכתבתי לחלק ע"פ סברת הר"ן בנדרים דף כ"ז דלפי האמת היכא דלא סתרי אהדדי מודה רבי מאיר דתפיס לשון אחרון ע"ש שהסברתי בטוב טעם לדעת דשניהם כאחד טובי' וישרים ואמנם רבא שם בנדרים לא ס"ל חילוק זה ולדידי' עכצ"ל דגזה"כ הוא לרבי מאיר ולא כטעם הר"ן ובזה יתיישב לע"ד דברי רש"י ז"ל בגיטין דף ע"ה דכתב אהא דאמר רבא שם משום דמעשה קודם לתנאי ופירש"י דבין לרבנן בין לר"מ דלא אפלגי רבנן על ר' מאיר אלא בתנאי כפול אבל בשאר משפטי תנאים מודים לו והתוס' הקשו עליו מהא דבבא מציעא דף צ"ד דמשמע דרבנן פליגי על ר' מאיר בכל הד' משפטי תנאים ע"ש וח"ו לחשוב על מאור עינינו הארז בלבנון רש"י ז"ל דנעלם ממנו סוגיא ערוכה ולפמ"ש א"ש דודאי לדידן דטעמא דר"מ משום דבתחלת דבריו אדם נתפס וכמ"ש שפיר י"ל דרבנן לטעמיהו דס"ל בגמר דבריו אדם נתפס ולכך פליגי על ר"מ וס"ל דלא בעי תנאי קודם למעשה וכדאיתא בב"מ דף צ"ד שהביאו התוס' אבל הכא בגיטין רבא הוא דאמר משום דה"ל מעשה קודם לתנאי והוא לא ס"ל חילוק זה בין היכא דסתרי אהדדי או לא ועכצ"ל דלדידי' גזה"כ הוא לר"מ דילפינן מתנאי דבני גד וא"כ מהיכא תיתי נימא דחכמים פליגי עלי' בשאר משפטי תנאים דבשלמא בתנאי כפול פליג ר"ח ב"ג דהוצרך הכתוב לכפלו כפירש"י אבל מה"ת ובאיזה סברו יפלגו על יתר משפטי התנאים ולכך פירש"י דזה אליבא דכולי עלמא ודו"ק:

ד והנה לעיל הקשיתי על הב"ש שכתב ליישב סתירת דברי המחבר בסימן י"א ובסימן י"ז ע"ש שהקשיתי עליו מהאי דסוף שבועת העדות דאמרינן דסוטה הוי איסורא דאית בה ממונא ע"ש ושוב ראיתי בתוס' גיטין דף ע"ה ע"ב ד"ה לאפוקי דכתבו דסוטה הוי איסורא דאית בה ממונא היינו שאר כסות דמפסדה ולא כפירש"י דמפסדא כתובה לחוד ע"ש ואפשר משום סברת הבית שמואל הנ"ל דכתובה ממ"נ אין לה לכן כתבו דמפסדת שאר וכסות דזה שפיר מפסדת כשיגרשה ובהיותה עמו וטהורה הוא יש לה וזה ברור לכאורה ובזה א"ש מה שדקדק אא"ז מהרש"א ז"ל מה שלא כתבו והא דבעינן כפילות בגיטין כמבואר לקמן אם מתי אם לא מתי ע"ש דנדחק ולפמ"ש א"ש דשם ודאי אית ביה ממונא דהיינו הכתובה כשתתגרש אבל בסוטה ליכא כתובה ממ"נ כמ"ש הבית שמואל ואמנם עכ"פ נדחה סברת הב"ש דהא איכא ממונא שאר וכסות ונראה דבמח"כ אשתמיטתי' להב"ש דברי התוס' דגיטין וכתבתי במ"א ודו"ק:

ובזה יש ליישב הא דכתב הרמב"ם דדוקא אם נתן לה הכסף קידושין מקודם לתנאי אז הוי מעשה קודם לתנאי ותנאי בטל ומעשה קיים אבל בדיבור לחוד שאמר הרי את מקודשת לי ולא נתן לה הכסף עדיין ואמר אם תעשי כך וכך לא הוי מעשה לתנאי והקשה הלח"מ מהא דגיטין דף ע"ה דהקשה רבא טעמא דלא כפלי' לתנאי כו' הא הוי מעשה קודם לתנאי מי הגיד לרבא דמיירי שנתן לה הגט קודם התנאי ולפמ"ש יש ליישב דשם אמרינין הא מני ר' מאיר הוא ולר' מאיר דס"ל בתחלת דבריו אדם נתפס ודאי דיבור המעשה מבטל התנאי הבא אחריו וכמ"ש אבל הרמב"ם אזיל לדידן דסבירא לן בגמר דבריו אדם נתפס ולכך אפילו אמר דיבור המעשה קודם התנאי התנאי קיים רק אם כבר נתן לה הכסף קודם התנאי אז התנאי אינו מבטל הדיבור עם נתינת הכסף ובמ"א הארכתי וכ"ז נלע"ד ברור בס"ד:

עוד חקירה אחת בדין תנאי

ה הנה מה שכתבתי לעיל אהא דכתבו התוס' בגיטין דסוטה הוי איסורא דאית בה ממונא דמפסדת שאר וכסות ולא כתבו משום דמפסדת כתובה כפירש"י וכתבתי משום סברת הב"ש דממ"נ ליכא כאן ענין כתובה ויישבתי בזה קושית אא"ז מהרש"א ז"ל ואמנם בלא"ה י"ל דכתבו כן משום דאזלי לטעמיהו דכתבו בסוטה דף כ"ו דלכ"ע אף לרשב"ג דס"ל כתובה דאורייתא לאו דאורייתא ממש וה"ה לר' מאיר כמו שהוכחתי לעיל ולפ"ז ל"ל דמשום כתובה אית בה ממונא דהא הך כפל התנאי הוא בקרא דחנקי כתיב ומה"ת ליכא כתובה וע"כ דמשום שאר וכסות דהוא דאורייתא כמו שפסק רבינו ריש פי"ב דאישות ע"ש. ואמנם הרמב"ן ודעימי' דפירשו משום כתובה לטעמיהו דס"ל מזונות דרבנן וכתובה דאורייתא ואין להאריך: (ו) והנה הגאון משנה למלך נסתפק אם אמר הרי את מקודשת לי אם תתני לי מנה וחזר ואמר שני החלוקות כדרכן אם תתני לי מנה תהי' מקודשת ואם לא תתני לי מנה לא יהיו קידושין מה דינו והביא ראיה מהא דאתקין שמואל בגיטא אם לא מתי כו' ואם מתי יהא גט כו' ע"ש מה שחילק ביניהם ועפמ"ש לעיל הן דברים נפרדים דבמעשה קודם התנאי דטעמא דר"מ משום דבתחלת דבריו האדם נתפס וכיון דהקדים המעשה תפסינן המעשה ותו לא מהני כל מה שאומר אחר כך משא"כ בלאו והן דהא טעמא דר"מ בזה דבגמר דבריו אדם נתפס בכה"ג דלא סתרי אהדדי דמודה ר"מ דבגמר דבריו אדם נתפס כמ"ש הר"ן א"כ אף אם הקדים הלאו ואח"כ הן ואח"כ לאו לא שייך לומר בגמר דבריו אדם נתפס על ההן דהא עדיין לא גמר דבריו דהא חזר ואמר לאו וז"ב ואמנם כבר כתבתי דהרמב"ם יש לו פירוש אחר בהא דמעשה קודם לתנאי וע' בספר אבני מילואים מה שכתב בס"ק ד' על דברת הב"ש והמל"מ שם ודבריו מפיקים אור לישרים ע"ש ולכאורה נראה דהא דאמרינן תנאי בטל ומעשה קיים אע"פ שלא נתקיים התנאי היא מקודשת או מגורשת אף דהתנה בפירוש י"ל הנועם כיון דלא התנה כדין משפטי התנאים אמדינן דעתי' דאף שלא תקיים התנאי תהי' מקודשת או מגורשת והא דהתנה היינו לזרזה שתקיים התנאי ותתן לו הכסף שהתנה עמה אבל לא היה דעתו לתלות חלות הקדושין או הגירושין במתת הכסף כיון דלא התנה כדין משפטי התנאים אבל זה אינו דא"כ בתנאי שכיב מרע שמתנה אם לא מתי לא יהא גט דלא שייך לומר כן מאי טעמא צריך משפטי תנאים וצ"ל דגזה"כ הוא וז"ב ולפי זה לפמ"ש הבית שמואל דאף דלא קיי"ל כר' מאיר ולא גמרינין מתנאי בני גד ובני ראובן מ"מ מה שהוא סברא גמרינן ע"ש ולפ"ז י"ל דלמאן דלא ס"ל כרבי מאיר רק מידי דסברא גמרינן מתנאי דבני גד ובני ראובן י"ל דלא ילפינן אלא בכה"ג דהתנה על חבירו שיתן או יעשה דבר פלוני דאז י"ל דאם לא התנה כמשפטי התנאים דעתו היה רק לזרז חבירו ולא לתלות בו המעשה וכמ"ש דזה הוי מידי דסברא אבל בגוונא דלא שייך זה כמו בגט שכ"מ דהתנה ותלה במיתתו לא ילפינן מתנאי בני גד ובכי ראובן ובזה אתי שפיר הא דהקשה הרשב"א במתנת שכ"מ דעמד חוזר ואע"ג דכתוב בה קנין משום אומדן דעת שלא ציוה אלא עד שימות הרי אין כאן תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה וכן במברחת וזבין ולא אצריכא לי' זוזי דבכולהי אזלינין בתר אומדנא כו' ותירץ בתי' שני דכל הני דלא כר' מאיר ע"ש ואמנם לשיטת רש"י דחכמים לא פליגי על ר' מאיר אלא בת"כ אבל באינך משפטי תנאים מודי וכמ"ש הב"ש מהרא"ש בפרק יש נוחלין ומתשובתו ריש כלל פ"א ע"ש לא א"ש ולפמ"ש א"ש דנהי דחכמים מודים לר' מאיר וילפי מתנאי דבני גד למאי דמסתברא כמ"ש הב"ש מ"מ היינו בגוונא דהתנה על חבירו שיעשה לו דבר או שימנע מעשות דבר דאז יש לומר כיון דלא התנה כמשפט לא היה דעתו אלא לזרז חברו כמו שכתבתי אבל לא לתלות בזה המעשה בהתנאי ואולם בכל הני במתנת שכ"מ דתלה במיתתו וכן במברחת דלא התנה עם חברו כלל ולא הוציא התנאי מפיו לא שייך כלל לומר דלזרז חבירו היתה כוונתו ולכך לדידן דלא קיי"ל כר"מ א"ש טובא ודו"ק ובאמת לע"ד לפמ"ש הטעם במעשה קודם התנאי כיון דאמר המעשה קודם התנאי ומשמע סתם בלא התנאי ובא התנאי אחריו לסתור המעשה אין יכולת בתנאי לסתור המעשה שכבר נאמר משא"כ במתנת שכ"מ ובמברחת דאומדן הדעת בא תיכף בשעת אמירת המעשה דתיכף כשצוה לתת כל נכסיו לאחר היה אומדן דעתנו שלא כיון אלא אם ימות אבל כל היותו בחיים חיותו למה יתן לאחרים חילו ועמלו וכן במברחת ידענו באומדן דעתנו שלא היה כוונתה רק להבריח מבעלה וכדומה הנה לא קדמה המעשה לאומדן דעתא אף רגע אחד והוא קול ושוברו עמו ל"ש כלל מעשה קודם לתנאי או לאו קודם להן כי הכל בא ביחד וזה ברור למבין ודו"ק היטב. (ז) והנה הטור תמה על הרמב"ם דכתב אמר לה הרי את מקודשת לי ונתן בידה והשלים ואמר אם תתני לי מנה הרי את מקודשת ואם לאו כו' ותמה הטור דזה מילתא דפשיטא דאין אחר מעשה כלום וכתב האבני מילואים דכוונת הטור דהא בקידושין תכ"ד לאו כדיבור דמי ע"ש והנה לדעת הרשב"ם דמדאורייתא שפיר תכ"ד כדיבור דמי רק משום חומרא דקידושין אמרו חז"ל דלאו כדיבור דמי ואפשר דהיינו דחשו חז"ל דלאו כ"ע מבחינים בין תכ"ד בין אחר כ"ד וגזרו שלא יאמרו אף על אחר כ"ד מעט דהוא תכ"ד ויתירו א"א לעלמא וא"כ שפיר כתב הרמב"ם הטעם דהוי מעשה קודם לתנאי דאי משום דתכ"ד לאו כדיבור דמי בקידושין זה מדרבנן אבל מה"ת התנאי קיים אבל משום דהוי מעשה קודם לתנאי התנאי בטל לגמרי וז"ב:

והנה הבאתי לעיל דברי הרשב"א וריטב"א שהקשו בהא דמספקא לי' לרב באומר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום אי תנאה הוי אי חזרה הוי הא בקידושין תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי ותירצו דדוקא לאחר נתינת המעות הוא לאו כדיבור דמי ע"ש וראיתי להגאון ישועת יעקב שהקשה זה בסימן מ' ע"ש ותמהני דאגב רהיטא לא ראה דברי הרשב"א והריטב"א ז"ל ולכאורה מוכרח לומר כתירוצם דאל"כ קשה בכל מעשה קודם לתנאי דלהתוס' לחכמים דר' מאיר תנאי קיים והא בקידושין תכ"ד לאו כדיבור דמי וכמו שהקשה הטור על הרמב"ם בזה וכתב דמילתא דפשיטא הוא כמ"ש לעיל בשם האבני מילואים ועמ"ש לעיל ליישב ע"פ דברי הרשב"ם בב"ב אבל לא משמע כן מדברי הפוסקים והגאון בס' ישועות יעקב כתב דבאמת חכמים מודים לר' מאיר בתנאי קודם למעשה דמלתא דמסתבר הוא דאין כח בתנאי לעקור המעשה שקדם לו אך היכא די"ל תוך כדי דיבור כדיבור דמי שפיר יוכל לחזור מהמעשה וא"כ עכ"פ לאו מלתא דסבר' הוא רק דילפינן מתנאי בני גד ותלוי שוב במחלוקת ר"מ וחכמים ולכך בב"מ דף צ"ד משמע דלחכמים לא בעינן תנאי קודם למעשה כדכתבו התוס' ואמנם בקידושין וגיטין דקיי"ל תכ"ד לאו כדיבור דמי שפיר כתב רש"י ז"ל דגם חכמים ס"ל דבעינן תנאי קודם למעשה וא"ש קושית התוס' ע"ש ודפח"ח והנה המשנה למלך נסתפק אם גם בחלוקה השנית צריך תנאי קודם למעשה כגון אם אומר אם תתני לי מנה תהיי מקודשת ולא תהיי מקודשת אם לא תתני לי דבחלוקה השנית המעשה קודם לתנאי ואף דהטור כתב תנאי קודם למעשה בשתי החלוקות וכן בהא דאתקין שמואל בגיטא כו' אפשר דלאו דוקא אלא כיון דבחלוקה הא' צ"ל תנאי קודם נקט נמי כולה כו' ולפי דעתי הוא מחלוקת רש"י ותוס' בקידושין דף ס"ב בתוס' ד"ה הנקי שהקשו על פירש"י הא ה"ל מעשה קודם לתנאי כו' ושוב ראיתי למהרי"ט שתמה על התוס' כיון דכתבו דההן הוא אם לא שכב מאי נ"מ בלאו שיהיה המעשה קודם והלא לא הצריך להזכירו אלא משום כפילא אטו האומר לאשה אם תתני לי ק' זוז ה"ז גיטך ולא יהא גט אם לא תתני מי לא הוי תנאי עכ"ד כו' ע"ש במל"מ ולע"ד אתי שפיר דבאמת אם אמר לאשה אם תתני לי כו' ולא יהא גט אם לא תתני שפיר הוי תנאי גמור ואם לא נתנה אינה מגורשת דהנה כבר הבאתי קושית הראשונים באומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום דבזה מספק' לרב אי תנאה הוי או חזרה והקשו דאפילו אי חזרה הוי הא בקידושין וגירושין תכ"ד לאו כדיבור דמי וראיתי בישועת יעקב שתירץ דהא דתכ"ד לאו כדיבור דמי היינו אם חוזר בו מכל וכל אבל כאן אינו חוזר בו לגמרי אלא שמגביל הזמן אחר לא מקרי חוזר מדבריו דדוק' אם חוזר בו ורוצה לעקור מעשה הנתינה לגמרי אמרינן לא אתי דיבור ומבטל מעשה אבל היכא שמקדשה לאחר ל' יום גוף לשון הקידושין לא נעקר והמעשה קיים רק שחל לאחר ל' יום לא מקרי חזרה ע"ש בדבריו וה"ה כאן אם אומר אם תתני כו' לא יהא גט אם לא תתני שפיר הוי תנאי גמור ואין לומר דכיון דאמר ולא יהא גט בראשונה קודם התנאי אם לא תתני הוי המעשה קודם לתנאי וא"כ אפילו תתן לו ג"כ אינה מגורשת כמ"ש באבני מילואים זה אי אפשר שהרי אמר בתחלה אם תתני לי הרי זה גיטך ואיך נוכל לומר דעתה כוונתו דאפילו תתן לו לא יהיה גט הרי זה חזרה ממש ממה שאמר ראשונה וחזרה כזו לא מהני בגיטין אפילו הכל תכ"ד אבל מה שמתנה אם לא תתני לא יהא גט איבו חזרה ממה שאמר בראשונה דהא בראשונה אמר אם תתני לי ועתה אומר אם לא תתני משא"כ בסוטה דמהני חזרה תכ"ד שפיר הקשו התוס' דהא הוי מעשה קודם לתנאי ואף בחלוקה שניה לא מהני ודו"ק היטב כי נכון בסיד הוא:

ח והנה המשנה למלך הביא ראיה מהא דאתקין שמואל בגט שכ"מ אם לא כו' ואם כו' ואם לא כו' הרי אף בחלוקה השלישית הזכירו התנאי קודם המעשה ע"ש שכתב דאפשר דלאו דוקא כו' ע"ש והנה כבר כתבתי די"ל הא דתנאי בטל ומעשה קיים אף דהתנה בפירוש מ"מ כיון דלא היה כמשפט התנאים אמרינן דלזרז חברו אמר כן וכמ"ש ואמנם זה שייך בחלוקה הראשונה שאמר הרי זה גיטך אם תתני לי ק' זוז י"ל שרוצה לזרזה שתתן לו המנה ובאמת כוונתו אף אם לא תתן לו תהיה מגורשת ואמנם בחלוקה השנית שאמר ולא יהי' גט אם לא תתני לי אף שהקדים המעשה לתנאי לא נוכל לומר דכוונתו דבכל ענין לא יהיה גט דא"כ למאי אמר התנאי כלל ואמנם כתבתי דזה לחכמים דפליגי על ר' מאיר ולא ילפי מתנאי בני גד אלא מה דמסתבר אמנם לר' מאיר עצמו דיליף מתנאי בני גד אף תנאי כפול דלא מסתבר ודאי אין חילוק וראיה דבגט שכ"מ דמתנה אם ימות ובזה לא שייך דלזרז חבירו התנה כן ואעפ"כ התקין שמואל בגיטא דשכ"מ כל משפטי תנאים משום דלר"מ גזה"כ הוא ואין חילוק ע"ש שביארתי היטב כל זה ולפ"ז גם ראית הגאון משנה למלך ליתא לע"ד דשמואל דכר"מ ס"ל וכמ"ש בתוס' דף ע"ה ע"א ד"ה לאפוקי דשמואל ורבא כר"מ ס"ל ולכך אף בחלוקה השניה בעי מעשה קודם לתנאי אבל לפמ"ש הב"ש דאף דלא קיי"ל כר"מ ולא גמרינן מתנאי בני גד מ"מ בנה דמסתבר גמרינן א"כ בחלוקה השניה לא בעינן תנאי קודם למעשה ודו"ק בכל זה כי דברים ברורים הן לע"ד בס"ד ואתה בחון אותם בכור שכלך:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה