בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר מג פרק ב בדין טענת מומין
א בפרק הקדום הבאתי קושית הגאון ישועת יעקב ותירצתי שם ע"ש ואמנם הוא זלה"ה עצמו תירץ וכן היה נראה לי בראשית העיון דכיון דכנסה בלא"ה צריכה גט דהא אחולי אחלי' לתנאי וא"כ עכ"פ קיימא ברשות הבעל ושייך שפיר לומר כאן נמצא כאן היה ע"ש ובזה אמרתי ליישב מה שהקשו התוס' אהא דאמר וחדא במקום תרתי לאו כלום הוא והקשו והא גבי בעל נמי איכא תרי חזק' חדא דאין אדם מתפייס במומין וחדא דאית לן למימר כאן נמצאו כאן היו והני תרי חזקות עדיפי מהני תרי חזקי דאשה דכנכ"ה עדיף מחזקת הגוף דהא עודה בבית אביה על האב להביא ראיה ולא מהני לי' חזקת הגוף משום דנולד הספק ברשותו ואמרינין כנכ"ה וכשנכנסה לרשות הבעל והביא הבעל ראיה דקודם שנתארסה היו בה המומין פטור מכתובה דעדיף חזקה דאין אדם מתפייס במומין מההוא דא"א שותה בכוס אא"כ בודקו א"כ השתא נמי דמייתי ראיה דמשנתארסה היו בה מומין אמאי לא מיפטר מהני תרי טעמי ומאי שנא דכנכ"ה גרידא עדיף מחזקת הגוף וא"א מתפייס במומין עדיף מא"א שותה בכוס אא"כ בודקו כו' ע"ש בתוס' ואמנם לפמ"ש נראה ליישב דהא כבר עמד הרא"ש אהא דאמרי' עודה בבית אביה על האב להביא ראיה משום דאמר כאן ברשות האב נמצאו כאן היו הא בשנתארסה מיד הוא ברשות הבעל ולענין מומין דכל מומין שיולד בה אמרינין נסתחפה שדהו כאילו נכנסה לרשות הבעל מ"מ כיון שהיא ברשות האב לכל מילי והכתובה שלו אמרינין כנכ"ה קודם אירוסין עכ"ל הרא"ש ואמנם לפמ"ש א"ש קושית הרא"ש דלענין מומין הוא ברשות הבעל דכל מומין שיולד בה אמרינין נסתחפה שדהו כאילו כבר נכנסה לרשות הבעל דזה אינו דהא בזה חזר וניער קושית הישועת יעקב דהא אם היו בה המומין קודם אירוסין הוי מקח טעות ואינה ברשות הבעל כלל וא"כ על זה אנו דנין ואין לומר כמ"ש דהא מ"מ צריכה גט משום דכנסה סתם ז"א דהא כאן עודה בבית אביה ולא כנסה עדיין ושפיר אמרינין בה כאן נמצא כאן היה וקודם אירוסין נולדו בה וז"ב. ומעתה, א"ש קושית התוס' דהא כיון שכנסה אפילו הביא הבעל שמשנתארסה היו בה המומין לא שייך לומר חזקה כאן נמצאו וכאן היו ברשות אביה קודם שנתארסה ז"א דבזה יתעורר תמיהת הרא"ש דמשעת אירוסין הוא ברשות לענין מומין שיולדו בה כו' ואין לומר כמו שכתבתי דעל זה אנו דנין דאם היו המומין מעיקרא קודם אירוסין הוי מקחו מקח טעות ואינה ברשות הבעל ז"א דהא כאן כבר כנסה ואמרינין אחולי אחיל לתנאי למפרע כמ"ש הפוסקים דא"צ עידי יחוד מטעם זה וא"כ ס"ס ברשות הבעל קיימא למפרע ולא שייך חזקה כנכ"ה ולכך לא הזכיר הש"ס כאן האי חזקה דכנכ"ה כלל ובשיטה מקובצת תמה בזה ולפמ"ש א"ש טובא דלא שייך כאן חזקה כנכ"ה כיון דכנסה ודו"ק היטב: והנה הגאון ישי"ע כתב עפמ"ש התוס' בנדה דהאי סברא דכנכ"ה לא אמרינין אלא שלא יתבטל המקח לגמרי ע"ש גבי אשה ששאלה חלוק מחברתה ועפ"ז כתב השב שמעתתא דלמ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה לא שייך סברא דכנכ"ה דהא המקח לא יתבטל בין כך ובין כך ע"ש ובזה יש ליישב קושית התוס' והשיטה מקובצת מהאי דמשארסתני נאנסתי כמאן אתיא לפי דמשני רבא דלפי דעת הקדמונים רבא רצה לאוקמי אפילו לרבי יהושע והקשו הקדמונים דא"כ הא מתניתין דמשארסתני נאנסתי כמאן מוקים לה אי ביש שהות אחר החופה הא לרבא גם ר' יהושע ס"ל כנכ"ה ואמרינן ודאי אחר האירוסין ואי באין שהות גם ר"ג מודה דהא ודאי קודם החופה ברשות האב נעשה ע"ש והבאתי לעיל תירוץ על זה והנה לפ"ד מקצת גאונים בשיטה מקובצת דרבא לעיל דף י"א דרבא הדר בי' מהאי דלעיל דהוי סבר כנסה בח"ב ונ"ב הוי מקח טעות אלא ס"ל יש לה כתובה מנה א"כ א"ש דרבא מרי' דשמעתא מוקי לה שפיר ביש שהות ומ"מ לא שייך שם כנכ"ה דהא לא יתבטל המקח מכל וכל וא"ש ובזה א"ש דר' אלעזר דחיק והוי לי' למימר תברא מי ששנה זו כו' ולא משני כרבא וכמו שפירש בשיטה מקובצת דמוקי לה אליבא דכ"ע ולפמ"ש א"ש דר' אלעזר לשיטתו דס"ל לעיל דף י"ג ע"א דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כתובה דהוי מקח טעות ע"ש ולכך לא מצי לשנויי כרבא משום כנכ"ה דא"כ תיקשי לי' מתניתין דמשארסתני נאנסתי איך מוקים לה ודו"ק והנה רש"י פירש דרבא מהדר לאוקמי כולה מתני' כר"ג כו' ולא פירש כהש"מ ולדידי' ע"כ לא גרסינין וסיפא כנכ"ה והיינו דרש"י לשיטתו דפירש לעיל דף י"א דרבא הדר בי' מהא דלעיל וס"ל מקח טעות לגמרי משמע ולכך לא פירש כהש"מ דקשיא לי' מתני' דמשארסתני נאנסתי ודו"ק: