בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר מג פרק א בדין טענת מומין
פ"א (א) הנה במשנה כתובו' ד' ע"ה על האב להביא ראיה לכאור' האי ראיה דמייתי האב הוא אפי' בע"א דממילא חייב לישבע נגדו ש"ד והא הבעל טוען ספק והוי משואל"מ ואף דכתובה הוי ש"ק כמ"ש הרא"ש בפ"ב מ"מ הא תני דברי ר"מ ור"מ ס"ל מטלטלין משתעבדי לכתובה ולא הוי ש"ק כמ"ש הה"מ וגם לשיטת הרמב"ם דכתובת אירוסין לא טרפה ממשעבדי א"כ ברישא בעודה ברשות האב ולא נכנסה עדיין לחופה לא הוי ש"ק כדאמר ר' יוחנן הכופר במלוה שיש עליה עדים חייב קרבן שבועה לפי שאינה גובה ממשעבדי ואולי בעבור זה לא פירש"י ראיה בעדים אלא אסיפא אבל ברישא א"צ האב להביא אלא ע"א ודו"ק:
ב והנה מ"ש התוס' דאיכא חזקת פנויה נגד חזקת הגוף לכאורה הא לרב מיירי בקידשה ע"ת שפיר איכא חזקת פנויה דהא קידשה על תנאי ונמצא בה מומין אינה מקודשת ואמנ' לר' אלעזר דאמר תברא כו' ורישא ר' יהושע וה"ה לנכנסה לרשות הבעל כפירש"י ובכה"ג צריכה גנו לרב וא"כ ממ"נ ליכא חזקת פנויה ועיין שם ולפ"ז הוי מצי למימר דכולה ר' יהושע הוא אלא דברישא איכא חזקת פנויה וחזקת ממון לכך על האב להביא ראיה ובסיפא ליכא אלא חזקת ממון ולא חזקת פנויה לכך על הבעל להביא ראיה ול"צ לומר תברא כו':
ג והנה התוס' ד"ה וחכמי' כתבו דר"מ לא פליג אמומין שבגלוי דמודה שאינו יכול לטעון כו' וראיתי בשיטה מקובצת בשם הרמ"ה דטעמא דר"מ דפליג אף במומין שבגלוי והיינו דיש נשים דנשמרו היטב לבל יראו בהן מומין או דיש אנשי' דאין מדקדקים לבדוק ע"ש וזה דלא כהתוס' ויש להמתיק דברי הרמ"ה והיינו דבאמת רוב נשים אינן יכולין להזהר ורוב אנשי' מדקדקי' ובודקי' רק מיעוט יש דנזהרים או אינן מדקדקים ולכך ס"ל לרבנן דאינו יכול לטעון דאזלינין בתר רובא ואמרינין ודאי ידע ומחיל וחייב בכתובה אבל ר' מאיר לטעמי' דלא אזיל בתר רובא ולכך אינו מחלק וס"ל דבכל גוונא יכול לטעון ואמנ' לכאורה קשה הא אין הולכין בממון אחר הרוב ואמאי חייב בכתובה לרבנן במומין שבגלוי אך י"ל כמ"ש מהרמשי"ף דבאמת לא קאי רק ארישא ולקידושין וכדאמר רב נחמן בר יצחק בש"ס לקמן והוי האב מוחזק ושפיר ס"ל לרבנן דאזלינין בתר רובא ולר"מ דלא אזיל בתר רובא גם במומין שבגלוי צריך האב להביא ראיה ואל"כ צריך להחזיר הקידושין ובזה א"ש קושית הרמב"ן מנא לי' לרב נחמן דכלה בבית אביה ולקידושין דמייתי מינה ראיה ותנא תונא לרב יהודא אמר שמואל דאמר המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור דעל בעל החמור להביא וראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה ומנא לי' לרב נחמן דמתניתין מיירי לענין קידושין דהאב מוחזק ואעפ"כ ברישא צריך האב להביא ראיה דילמא מיירי לענין כתובה דהבעל מוחזק ולכך צריך האב להביא ראיה להוציא כתובה אבל שם שבעל החמור מוחזק אין צריך להביא ראיה ולפמ"ש הנה נכון דרב נחמן הוכיח דרישא מיירי לענין קידושין דאל"כ מאי טעמא דרבנן הא אין הולכין בממון אחר הרוב וע"כ דלקידושין מיירי ודו"ק ואמנם לפי מה שכתב בהגהת מרדכי בכתובות דבכתובה הולכין אחר הרוב דכל מעשה ב"ד כגבוי דמי א"כ שפיר י"ל דקאי גם אסיפא דהבעל מוחזק ולענין כתובה ואעפ"כ רבנן אזלי בתר רובא דכגבוי דמי ואמנם ברישא דבאירוסין מיירי וכתובת אירוסין לא גבי ממשעבדי כדעת הרמב"ם והרי כתב הש"ך דכל דלא גבי ממשעבדי לא הוי כגבוי א"כ לא שייך זה ואמנם באירוסין שפיר י"ל דלענין קידושין מיירי וא"כ אתי שפיר בין ברישא בין בסיפא ושפיר הוכיח רנב"י דלקידושין מיירי ודו"ק היטב:
ד והנה מה שכתבתי דאין הולכין בממון אחר הרוב יש לפקפק לפמ"ש הרז"ה אהא דפריך בריש האשה שנתארמלה וכיון דרוב נשים בתולות נשאות כי ליכא עדים מה הוי והקשו התוס' הא אין הולכין בממון אחר הרוב וכתב הרז"ה דכיון דאיכא ג"כ חזקת הגוף דמסייע לרוב שפיר אזלינין אחר הרוב וה"ה הכא איכא חזקת הגוף דמסייע לרוב שפיר יש לומר דלכך אזלי רבנן בתר הרוב ואמנם יש לחלק דשם שניהם הרוב וחזקת הגוף שניה' מורים על דבר אחד דנישאת בתולה אבל הכא הרוב מורה דידע ונתפייס וחזקת הגוף מורה דמשנתארסה נולדו המומין ובכה"ג לא מהני חזקת הגוף לסייע לרוב גם מה שכתבתי דר"מ לא אזיל בתר רובא יש לפקפק לפי מה שרצו התוס' לומר דר"מ רק מדרבנן חייש למיעוטא י"ל רק באיסורא ולחומרא אבל בממון לא ואמנם הרי בענין רוב חזינן דיותר אזלינין בתר רוב באיסורא מבממון דאין הולכין בממון אחר הרוב גם בלא"ה הוכיחו התוס' בכמה דוכתי דר"מ בין לחומרא בין לקולא ס"ל לר"מ דחיישינן למיעוטא וע"כ דמדאורייתא הוא חייש למיעוטא ואין חילוק ובמ"א כתבתי ואמנם כל זה לשמואל אבל לרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב אתי שפיר דהאי בד"א קאי גם אסיפא דהבעל מוחזק ולא צריך לדחוקי דקאי רק ארישא דמסתמא אדסמוך לי' קאי ובזה י"ל מה שכתבו התוס' בד"ה אבל בסוף דבריה' וקאי בין ארשות האב בין ארשות הבעל ומה ענין זה למ"ש מקודם ולפמ"ש י"ל דלפי שתירצו אליבא דרב דלא תיקשי לי' הא התנה בפירוש דלא על מומין הגלויין כיון ע"ש לכך כתבו עוד דאליבא דרב אין צריך לדחוקי דקאי רק ארישא דרב ס"ל הולכין בממון אחר הרוב ואמנם בחי' כתבתי לפרש בע"א והוא דלכאורה יש לתרץ קושית התוס' לפמ"ש הר"ן אהא דאמר אביי לעיל דף ע"ג לא תימא טעמא דרב דכיון דכנסה סתם אחולי אחלי' לתנאי' אלא טעמא דרב דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ופירש"י אבל לענין ממונא בתנאי' קאי ופירש הר"ן דלענין ממונא סמוך אתנאי' דאם היה עליה נדרים או מומין היתה מגלה לי' ע"ש וזה שייך במומין שבסתר אבל מומין שבגלוי אף שהתנה עליהן בשעת קידושין מ"מ בשעה שנשאה ובא עליה בסתם ודאי מחל עליה' וביטול התנאי לגמרי דהא ראה אותם ולא שייך סברת הר"ן דמאי היה לה לגלות לו מה שהוא רואה בעיניו וא"כ לא קשה קושית התוס' די"ל דהאי בד"א קאי רק אסיפא דנכנסה לרשות הבעל וכן כתב באמת בהגהת אשר"י בשם ר"י דלא פליגי רבנן רק אסיפא דנכנסה לרשות הבעל ע"ש ואמנם התוס' ס"ל דאף דראה אותם אמרינן דלא על מומין שבגלוי כיוון והתנה אלא על מומין שלא ראה וא"כ קאי האי בד"א גם על הרישא דעודה ברשות האב ואף דהתנה בפירוש לא על מומין שראה התנה דאותן ראה ונתפייס כמו"ש התוס' וא"ש סמיכות דברי התוס' וזה אמת לע"ד. (ה) הנה השיטה מקובצת הביא בשם רבים מהקדמונים שמחקו הא דאמר רבא וסיפא כאן נמצא כאן היו דבסיפא לא צריך לסברת כאן נמצא כאן היו רק דמוקמינין אחזקת הגוף כרבן גמליאל וכתבו דרבא רצה לאוקמי אפילו כר' יהושע ולכך צריך גם בסיפא טעמא דכאן נמצא וכאן היו דאל"כ הא איכא חזקת ממון נגד חזקת הגוף ור' יהושע וע"ש שדחו זה דא"כ הא מתניתין דמשארסתני נאנסתי במאי מוקמת לה אי ביש שהות אחר החופה הא גם ר' יהושע מודה דאמרינן כאן נמצא כאן היה ואי באין שהות אחר החופה גם רבן גמליאל מודה דהאי ודאי ברשות האב נעשה ע"ש ולע"ד י"ל דמתניתין דמשארסתני נאנסתי אתיא שפיר באין שהות אחר החופה והא דנאמנת לרבן גמליאל אף דאמרינן כאן נמצא כאן היה מ"מ נאמנת במיגו דמוכת עץ והא דאמר הכא סיפא אתאן לרבן גמליאל לא כפירש"י משו' משנה דמשארסתני נאנסתי דהתם טעמא דרבן גמליאל משו' מיגו דמוכת עץ אלא משו' משנה דמוכת עץ אני דשם ליכא מיגו והיינו לפמ"ש בשיטה מקובצת בשם קצת גאונים לעיל דף י"א ע"ב דאמר הדר בי' רבא מההיא היינו מהא דאמר מקח טעות לגמרי משמע וס"ל דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה וכר' יוחנן ועל כרחך מוקי פלוגתיהו דר"ג ור"י באומרת מוכת עץ אני במאתים ומנה וא"כ ליכא מיגו כמ"ש תוס' דף י"א ד"ה אלא דלר' יוחנן ליכא מיגו ע"ש וא"כ ע"כ שם טעמא דר"ג משום דאיכא חזקת הגוף ושפיר אמרינן סיפא אתאן כרבן גמליאל אבל מתניתין דמשארסתני נאנסתי שפיר י"ל דנאמנת דנאמנת דמוכת עץ דהיתה נאמנת לרבן גמליאל משום חזקה ומה בכך דיש חזקה כאן נמצא כאן היה מ"מ נאמנת במיגו דמכ"ע וזה ברור:
עוד סדין הנ"ל
ו לעיל הבאתי דברי השיטה מקובצת בשם הקדמונים שמחקו הא דסיפא כנכ"ה ודחו דברי האומרים דרבא רצה לאוקמי אפילו לר' יהושע דא"כ מה יעשה במשנה דמשארסתני נאנסתי וכתבתי שם ליישב ע"ש וראיתי בספר ישועת יעקב שהוא ג"כ יישב האי משנה דמשארסני נאנסתי דהא דאמרינין נכנסה לרשות הבעל אמרינין כנכ"ה היינו במומין דאפי' נולדו קודם אירוסין צריכה גט דהא אפילו קדשה על תנאי וכנסה סתם תצא שלא בכתובה הא גיטא בעיא א"כ הוי רשות הבעל ואמרינין כנכ"ה אבל שם במשארסתני נאנסתי דאם באמת נבעלה וקודם שאירסה הוי מקח טעות וא"צ גנו כלל כמ"ש תוס' דף יו"ד ד"ה חזקה א"א טורח ע"ש והיינו דבזה ודאי דמקפיד וכ"ש אם התנה בפירוש א"כ ל"ש לומר כנכ"ה אפילו נכנסה לרשות הבעל דהא על זה אנו דנין אם הוא ברשות הבעל דאם קודם שנתארסה נאנסה הוא מקח טעות ואינה ברשות הבעל כלל ודפח"ח ואמנם לפמ"ש בשם הש"מ בשם קצת גאונים דרבא הדר בי' ממאי דאמר מקח טעות לגמרי משמע וס"ל דכנסה בח"ב ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה א"כ נסתר תירוץ הישועת יעקב ושפיר דחו הקדמונים דא"כ האי משנה דמשארסתני נאנסתי במאי מוקים לה רבא דליכא למימר ביש שהות אחר החופה דא"כ לימא כנכ"ה ותירוץ הישועת יעקב ליתא אך לפי פירש"י בדף י"א דרבא הדר מהאי דאמר לעיל לרבנן לא הכיר בה ולא כלום ע"ש וס"ל כנסה בח"ב ונ"ב מקח טעות הוא א"ש הנוסחא בש"ס וסיפא כנכ"ה כמ"ש הש"מ ודו"ק ואמנם לפמ"ש א"ש תירוץ השיטה מקובצת דרבא משני מתניתין אליבא דכ"ע ואפילו אליבא דר' יהושע וא"ש גם מתניתין דמשארסתני נאנסתי וגם א"ש מה שהקשה הר"ש דהא מיגו להוציא לא אמרינין והיינו דהא הא דמיגו להוציא לא אמרינין הוא משום דאיכא חזקה דממונא נגדה וזה לענין להוציא כתובה אבל לענין איסור שפיר נאמנת במיגו וא"כ כיון דמהני המיגו לענין זה דהיא אשתו ואינו מקח טעות א"כ לענין כתובה שוב שפיר אמרינין כאן נמצא כאן היה כיון דודאי היא ברשות הבעל ומיירי שפיר ביש שהות אחר החופה ולא שייך לומר דע"ז אנו דנין דשמא אינה ברשותו כלל דהא היא ודאי אשתו וצריכה גט ולכך ס"ל לר"ג דנאמנת אבל ר' יהושע דלדידי' אינה נאמנת לומר מ"ע אני וא"כ אין לה מיגו דמ"ע לא אמרינין כנכ"ה דהא ע"ז אנו דנין כקושית הישועת יעקב דשמא הוא מקח טעות ואינה ברשות הבעל כלל וא"ש תירוץ הש"מ וז"ב.
ז והנה בש"ס אמר רבא לא תימא דר' יהושע לא אזיל בתר חזקת הגוף כלל אלא כי לא אזיל ר"י בתר חזקת הגוף היכא דאיכא חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקה דממונא שפיר אזיל בתר חזקא דגופא דתניא אם בהרת קודם כו' רבא אמר רישא כאן נמצאו כאן היו וסיפא כנכ"ה ועמד בש"מ בשם הקדמונים לענין מאי נכנס כאן בש"ס מימרא דרבא לא תימא ר' יהושע לא אזיל כו' בין הדבקים ומאי שיאטי' הכא לכאן ולעיל בפרקא קמא גבי פלוגתייהו דר"א ור"י ה"ל למתני ונראה ליישב דהנה התוס' ד"ה עי ששנה זו הקשו תימה אמאי נקט ברישא עודה ברשות אביה ובסיפא נכנסה לרשות הבעל איפכא הוי לי' למתני דהוי רישא רבותא טפי וסיפא רבותא טפי ונראה לע"ד ליישב דהנה הרמב"ן הקשה מנא לי' לרב נחמן בר' יצחק למימר דכלה בבית אביה לקידושין ולהביא מזה ראיה לרב יהודא אמר שמואל דילמא מיירי לכתובה דאיירי שהבעל מוחזק ולכך צריך האב להביא ראיה ואין הוכחה לדין דרב יהודא דעל בעל החמור להביא ראיה אף שהוא מוחזק ותירץ הרמב"ן דמשמע לי' לרב נחמן דודאי לא כתב לה כתובה בשעת אירוסין ומתניתין לענין קידושין איירי ברישא ע"ש ולפ"ז א"ש קושית התוס' דבאמת רבותא נקנו ברישא דעודה בבית אביה ולקידושין דכתובה ודאי עדיין לא כתב לה בשעת אירוסין כמ"ש הרמב"ן וכיון דבקידושי' האב מוחזק הוי זה רבותא טפי דאעפ"כ האב צריך להביא ראיה ובסיפא נכנסה לרשות הבעל דאז יש לה כתובה וטענתייהו לענין כתובה דבזה הבעל מוחזק ואעפ"כ הבעל צריך להביא ראיה והוי שפיר רבותא ברישא וסיפא וז"ב ואמנם רבא בא לסתור שינויא דר' אלעזר דאמר תברא מי ששנה זו כו' ורישא ר' יהושע וסיפא ר"ג ולזה מקדים הש"ס דאמר רבא לא תימא דר' יהושע לא אזיל כלל בתר חזקא דגופא אלא כי לא אזיל בתר חזקה דגופא כי איכא חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל שפיר בתר חזקה דגופא דתניא אם בהרת קודם כו' וא"כ נסתר תירוץ ר' אלעזר דא"א לומר דרישא ר' יהושע דא"כ הדרא קושית התוס' לדוכתה דאיפכא הוי לי' למתני ואין לומר כמ"ש דברישא מיירי שלא כתב לה כתובה עדיין וטמנתייהו לענין הקידושין דזה אינו דאם כן הא במוחזק לא פליג ר' יהושע כלל על רבן גמליאל דבזה גם ר' יהושע מודה דאזלינין בתר חזקה דגופא דהא אדרבה חזקה דממונא מסייע לחזקה דגופא ואמאי צריך האב להביא ראיה אלא ודאי גם רישא מיירי לענין כתובה והדרא קושית התוס' לדוכתה דליתני איפכא וליתא לשינויא דר' אלעזר ולכך משני רבא שינויא אחרינא רישא כאן נמצאו כאן הי' כו' וא"ש המשך דברי הש"ס כמין חומר ודו"ק עוד נראה לבאר הא דהקדים הש"ס הא דאמר רבא לא תימא דר"י לא אזיל כו' ע"פ מה שהקשה הרב ישועת יעקב אהא דמשני רבא סיפא כאן נמצא כאן היו והיינו דסיפא כיון דנכנסה לרשות הבעל אמרינין ודאי ברשותו נולדו המומין הא באמת לא בתר המקום אזלינין אלא בתר הרשות דארוסה אפילו עומדת ברשות הבעל מקרי רשות אביה כיון דעדיין אינה קנויה לבעל וכן נשואה אפילו עומדת ברשות אב מקרי רשות הבעל כיון דקנויה לו לכל מילי וכמו שביאר הרא"ש וא"כ הא על זה אנו דנין דאם נימא דקודם שנתארסה נולדו המומין הוי מקח טעות ועדיין היא ברשות האב ואיך שייך לומר כאן נמצאו ברשות הבעל ואמנם לע"ד א"ש דהא אמר רבא דר' יהושע באמת אזיל בתר חזקה דגופא רק היכא דאיכא חזקה דממונא נגדה לא אלים חזקה דגופא להוציא ממון מיד המוחזק וזה לענין כתובה אבל זה ודאי ברור דאפילו לר' יהושע דינה כאשת איש לכל מילי וצריכה גט דבזה שפיר אזלינין בתר חזקת הגוף דבזה אין מתנגד לה חזקא דממונא דאין אנו דנין להוציא ממון אלא להצריכה גט וזה ברור מאוד לע"ד וא"כ אזלא לה קושית הגאון ישועת יעקב זלה"ה דהא על זה אנו דנין אם הוא ברשות הבעל דזה אינו דבמה שנוגע לענין אישות ודאי היא ברשות הבעל וצריכא גט מדינא ושפיר אמרינין לענין כתובה כאן נמצאו כאן היו וזה ברור ומעתה אתי שפיר הא דהקדים הש"ס מימרא דרבא דלא תימא דר' יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופא כו' דאם לא הוי אזיל ר' יהושע בתר חזקא דגופא כלל לא היה צודק תירוצא דרבא כמו שהקשה הישועת יעקב ולכך הקדים דהיכא דליכא חזקה דממונא אזיל ר' יהושע שפיר בתר חזקה דגופא והשתא שפיר משני רבא סיפא כאן נמצאו כאן היו ודו"ק היטב: