אור ברסלב
בית אל חלק א חדר מב בנמצא דם על ירכה

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר מב בנמצא דם על ירכה

חדר מא

הנה התוס' כתבו בד"ה ולמחר הכא גרים רש"י פי' על ירכה וקאמר דטמאה נדה דאיכא למימר דמן העד נתלכלך הירך ולא מעלמא וא"ת ותבדוק העד וי"ל שנאבד העד אי נמי שמא דם העד עצמו בא מדם הירך כיון שנמצא על העד רק במקום שנגע בירך וכגון שיש כגריס ועוד דליכא חששא דמאכולת עכ"ל וכתב א"ז מהר"מ לובלין דהאי וכגון קאי על שני התירוצים ע"ש והנה הרמב"ם פסק דאפילו אין בו כגריס ועוד וכתב הט"ז דאזיל לטעמי' דס"ל דעל בשרה אפילו פחות מכגריס טמאה וא"כ ממ"נ אם הדם היה על ירכה ומשם בא על העד בלא"ה טמאה בכל שהו ע"ש והנה אף שכתב המחבר לעיל סעיף ו' דדוקא נמצא על הירך לבד אז טמאה בכ"ש וכאן נמצא גם על העד מ"מ הא הטעם הוא דבבשרה לא שכיח מאכולת אבל אם נמצא גם על הבגד אמרינן דמן הבגד בא על בשרה משא"כ כאן דהעד הוא בדוק וע"כ דמהירך בא ושם לא שכיח מאכולת ולכן טמאה בכ"ש וזה ברור ובספר חוות דעת לא כתב כן ולא הבינותי ע"ש ודו"ק ולפ"ז לפמ"ש הש"ך ס"ק יו"ד בדעת התוס' והרא"ש כדעת הרמב"ם ע"ש וא"כ אמאי כתבו וכגון שיש בו כגריס ועוד הא לשיטה זו לא בעי' כגריס ועוד וכמ"ש הט"ז ואמנם לכאורה י"ל דהרמב"ם ס"ל דטמאה משום כתם אבל התוס' קאי על הש"ס דאמרינן טמאה נדה ושפיר כתבו דמיירי שיש בה כגריס ועוד אך פשט דברי התוס' משמע דלדינא כתבו כן וכן השיבני חכם אחד ולכן נראה דא"ש דבריהם דהא לעיל בד"ה וטחתו בירכה כתבו תוס' ומיירי במקום שאין דם המקור יכול ליפול שם וכתב הסדרי טהרה ביאור דבריהם דאל"כ קשה מאי קאמר לי' רב שימי והא חוששת אמרת לן כו' דא"כ מאי קמ"ל ע"ש בסדרי טהרה ולפ"ז ע"כ שיש בה כגריס ועוד דאם אין בה כגריס ועוד אף דלהרמב"ם בנמצא על בשרה לא בעי כגריס ועוד מ"מ הא כתב הרשב"א הטעם דכיון דבבשרה אשתכח מסתברא דמגופה הוא ע"ש משא"כ כאן דמיירי דאין דם המקור יכול ליפול שם א"כ ע"כ דמן העד בא וא"כ לא שייך לומר כיון דבגופה אשתכח מגופה הוא ושפיר חיישינן למאכולת אבל הרמב"ם מיירי במקו' שדם המקור יכול לבוא שם לכך שפיר כתב אפילו הוא פחות מכגריס ועוד וזה ברור לע"ד ואמנם מה שכתב הסדרי טהרה דע"כ מיירי שאין דם המקור יכול ליפול שם דאל"כ מאי קאמר חוששת אמרת לן דמאי קמ"ל י"ל דקמ"ל אף שאין בו כגריס ועוד חוששת ולא תלינן במאכולת ועכצ"ל דהתוס' ס"ל כהרמב"ם דעל בשרה אפילו פחות מכגריס טמאה וא"כ מה קמ"ל דבדקה עצמה אפילו בלא בדקה עצמה ונמצא דם על ירכה טמאה אפילו פחות מכגריס ועוד וזה ברור לכאורה ואפשר זה כוונת הש"ך שכתב דדעת התוס' כהרמב"ם והסדרי טהרה כתב דלא מצא מקום בתוס' דדעתם כהרמב"ם ואולי זה המקו' שמשם הוציא הש"ך דדעתם כהרמב"ם ודו"ק:

והנה הגאון חוות דעת כתב לפרש דברי התוס' דכתבו דמיירי במקו' שאין דם המקו' יכול ליפול שם דאי מיירי במקו' שדם המקור יכול ליפול שם לא היינו מטמאים משו' נדה דהיינו תולין דמהמקור אתא עתה בלא הרגשה דמוקמינין לה אחזקה ע"ש היטב ואמנם אם נמצא גם על העד במקו' שנגע בירכה א"כ ע"כ בשעה שטחתו על הירך כבר היה הדם על הירך ומשם בא על העד וכיון דע"כ יצא הדם מחזקתו ושוב אתרע חזקה דמעיקרא כמ"ש הרשב"א בחולין גבי גבינות ושפיר י"ל דבשעת בדיקה יצא והרגשת עד הוא וא"כ שפיר י"ל דמיירי במקו' שדם המקור יכול ליפול שם ודו"ק ולפ"ז י"ל דהתוס' בתירוצ' השני חידשו דאין צריך לומר דמיירי במקו' דאין דם המקור יכול ליפול שם אלא דמיירי אף במקו' דדם המקור יכול ליפול שם וז"ב ואמנם זה כשיש בו כגריס ועוד אבל כשאין בו כגריס ועוד נראה דלא שייך זה והיינו דאף דהרמב"ם ס"ל דעל בשרה לא בעינן כגריס ועוד מ"מ נראה דאף דלא ארגשה והוי לן למימר דדם מאכולת היא ס"ל להרמב"ם דנגד זה יש חזקה דבגופה אשתכח בגופה היה כמ"ש הרשב"א והוי ספק השקול וז"ב דעת הרמב"ם וראיה לזה דהא הרמב"ם למד זה מברייתא דפ' הרואה דתני על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא וע"ש במגיד משנה שכתב וסובר רבינו שכל פחות מכשיעור ספק הוא ועל בשרה טמא ע"ש במ"מ ואמנם כיון דגם עתה רק ספק הוא שוב שפיר איכא לאוקמי אחזקה קמייתא וליכא למימר דהרי יצא מחזקתו ואוקמי אחזקה דהשתא כמו גבי גבינות ביו"ד סימן פ"א דבסירכא אף דיצאה מחזקתה מחיים לא נאסרו הגבינות דה"ל ס"ס ע"ש וה"ה כאן באין בו כגריס ועוד שמא דם מאכולת היא ואת"ל מגופה שמא עתה יצא מהמקור בלא הרגשה כע"ש הגאון חוות דעת ואמאי טמאה נדה ועכצ"ל דמיירי דהוא במקו' שאין דם המקור יכול ליפול שם ודו"ק וזה המשך דברי התוס' דאחר שכתבו התירוץ הב' ולא נצטרך עוד לומר דמיירי שהוא במקו' שאין דם המקור יכול ליפול שם כתבו דעכצ"ל דיש בו כגריס ועוד ודו"ק היטב:

והנה התוס' בשם ר"ח פירשו דגריס ונמצא עליו דם היינו על העד וטחתו בירכה היינו שהניחתו בגלוי ולא בקופסא דבקופסא פשיטא דטמאה ופריך והא חוששת אמרת לן דאימא מעלמא אתי עכ"ל והאי סיומא דאימא מעלמא אתי אין ענין לפי' ר"ח ועמדו בזה ולפמ"ש א"ש דלפי תירוץ ב' בתוס' כבר כתבתי דכוונתם דל"צ לומר דמיירי שאין דם מקור יכול ליפול שם אלא דמיירי שפיר דהוא במקו' דדם המקור יכול ליפול שם ולפ"ז א"ש דפריך והא חוששת אמרת לן היינו דילמא דם המקור נפל שם וכמו כל כתם דעלמא אבל לפי ר"ח דהניחתו בגלוי ולא בקופסא ומצאה על העד ל"ש לומר שמא נפל מן המקור שם דהא לא נמצא כלל על הירך רק על העד שבדקה בו וליכא לפרושי האי והא חוששת אמרת לן שנפל מן המקור בלא הרגשה ועכצ"ל דהיינו אימור מעלמא אתי ודו"ק ובזה א"ש דנאיד ר"ח מגירסת רש"י ופירושו דקשיא לי' אמאי טמאה נדה הא ה"ל ס"ס שמא מהמקור נפל שם בלא הרגשה ושמא מדם מאכולת וע"כ פירש שנמצא על העד הבדוק וליכא למימר ממאכולת ודו"ק ודרך אגב אכתוב מה שאמרתי בדברי התוספות שהקשו למ"ד א"א לפה"ק בלא דמים למאי כתבה תורה ביולדת זכר דתטמא שבעת ימים הא בלא"ה טמאה משו' דם ע"ש ולכאורה י"ל דמיירי שהפילה בימי טוהר של יולדת דאינה טמאה משו' נדה וטמאה משו' יולדת כדאיתא בדף י"ח אלא י"ל דהתוס' ס"ל דבנפלים דם קישוי טמא אפילו בימי טוהר וא"כ הקשו לפי דדרשינין בפ' יוצא דופן אשה כי תזריע דאפילו לא ילדה אלא כעין שהזריעה אמו טמאה לידה וע"ש בתוס' ד"ה כעין דגם רבנן דר"ש מודים בזה ותרתי שמעית מינה ע"ש ושפיר הקשו למה כתבה תורה זאת דילדה זכר תטמא ז' ימים הא בלא"ה טמאה דא"א לפה"ק בלא דם וא"ש ואמנ' לדעת רב אחאי גאון א"ש דאם לא נגמר צורת הולד לא אמרינן א"א לפה"ק בלא דם ועפ"ז י"ל פירש"י שם דפירש תזריע כעין שהזריעה ואח"כ כתב ואפילו נפתח הקבר בלא דם טומאה ע"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה