בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר מא
דין חל ל"ט בעונה הסמוך לוסתה
בשו"ת כנסת יחזקאל התיר בליל טבילה לשמש בעונה סמוך לוסתה והגאון נודע ביהודא הקשה עליו מהא דהראב"ד הביא ראיה דאם קבעה לה וסת לשעות ולא לימים אינה חוששת אלא שעתה מהא דלכי והבעלי לו ע"ג הנהר והא הוי עונה סמוך לוסתה דהא בכל שעתא דסלקא מטבילת מצוה חזאי וע"כ דאם קבעה וסת לשעות ולא לימים אינה חוששת ומותרת לשמש סמוך לוסתה ע"ש ולפ"ד הכנסת יחזקאל אין ראיה משם דהא בליל טבילה מותר לשמש סמוך לוסתה ע"ש והסדרי טהרה דחה גם הוא דברי הכנסת יחזקאל דמי הכריחה לטבול בעונה הסמוך לוסתה ע"ש ואמנם בהאי דאתיא לקמי' דר' יוחנן לא שייך זה דהא בכל עת דסלקא מטבילת מצוה חזאי והיא מוכרחת לטבול ואם תטבול בזמן אחר ג"כ תראה ומאי אית לה למעבד ושפיר מוכח דלא כהכנסת יחזקאל ואמנם י"ל דהאי סברא מי הכריחה לטבול סמוך לוסתה היינו לדידן דקיי"ל טבילה בזמן לאו מצוה ואפילו למ"ד דהוא מצוה מ"מ בזה"ז דאינה טובלת בזמנה דנשי דידן ספק זבות הן אבל שם דאתיא קמי' דר' יוחנן והוא ס"ל בירושלמי טבילה בזמנה מצוה ובזמן ר' יוחנן לא הי' עוד החומרות שהחמירו אח"כ בנות ישראל של עצמן דאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבת ז' נקיים א"כ לא שייך מי הכריחה לטבול סמוך לוסתה וא"ש דאמר לה לכי והבעלי לי ע"ג הנהר ולא חשש לעונה סמוך לוסתה אבל לדידן לא שייך זה וגם הרז"ה התפלא על הראב"ד דשם לא בשעה היה תלוי הוסת אלא במעשה שנכנסה לעיר ע"ש ודבריו נכוחים. והנה בעובדא דרבינא איעסק לי' לברי' בי ר' חנינא אמר לי' סבר מר לכתוב כתובה ליום רביעי ופירש א"ז מהרש"ל דהיינו לקיים תקנת חז"ל בתולה נשאת ליום רביעי אבל רש"י ז"ל מחק הגירסא הזאת וגריס ליום פלן ע"ש במהרש"א ובסדרי טהרה כתב בזה דבר נכון ע"ש ולכאורה שפיר מחק רש"י הגירסא ליום רביעי דהא הטעם דבתולה נשאת ליום רביעי כדי שאם יהי' לו טענת בתולים יבוא לב"ד ויאסרוה עליו ע"ש בכתובות דף ט' וכאן בת ר"ח קטנה היתה וקטנה אינה נאסרת על בעלה דפיתוי קטנה אונס הוא ומאי שייך כאן תקנה זו ולכך גריס רש"י ליום פלן וז"ב ומאן דגרס ליום רביעי ס"ל כהרמב"ם דקטנה נאסרת על בעלה ושפיר שייך ליום רביעי ואמנם ראיתי להפני יושע שם שכתב דלא פלוג רבנן בתקנתא ואפילו בקטנה תיקנו ואין להאריך עוד ודו"ק: