בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר לח בענין כבד שנתבשל עם בשר
עוף
הר"ן פירש האי מתניתין דכבד אוסרת ואינה נאסרת דלצדדין קתני אוסרת אם היא טריפה ונתבשלה עם כבד דהתירא דאז בולעת הכבד דהתירא משמנינית הכבד האסורה ואינה נאסרת דאף דאין פליטת' מונעת אותה מלבלוע שמנינית דאיסורא מ"מ אינה בולעת דם ואם נתבשלה כבד בפ"ע אינה נאסרת מפני בליעת דם של עצמה דאיידי דטרירא למפלט לא בלעה דם ע"ש בר"ן בשם הרא"ה ז"ל וראיתי בפלתי שהקשה דלפי"ז קשה קושיות התוס' דא"כ הרוטב שנתבשל עמה נעשה נבלה מכח הדם דפלטה הכבד ונבלע ברוטב וחוזרת הרוטב ואוסרת הכבד דהא לגבי שמנינית לא אמרינין דטרידא למפלט לא בלעה או כבולעו כך פלטו ואין לומר דאין הנאסר יכול לילך אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך שם וכאן דאין הרוטב נאסרת אלא מפני שבלעה דם והדם עצמו אין יכול לאסור הכבד זה אינו דהא הר"ן עצמו דחה סברא זו בסוגיא דטפת חלב ע"ש ונראה לע"ד ליישב קושית הפלתי דהנה הרשב"א כתב דלכך אין הכבד נאסרת אף דלגבי שאר איסורים חוץ מדם לא אמרינין כבלעו כך פלטו מ"מ הכבד דפולטת דם הרבה בשפע גם לענין שמנינית אמרינין כבכ"פ ע"ש ואמנם הר"ן לא ניחא לי' בזה והיינו משום דס"ל דהא דתנן הכבד אוסרת ואינה נאסרת היינו אף בשליקה דהא ר' ישמעאל בנו של ריב"ב הוא מחלק בין שלוקה לבישול משמע דתנא קמא אינו מחלק בכך וגם בשליקה ס"ל דאינה נאסרת ובשליקה לא שייך סברת הרשב"א דפולטת דם בשפע דהא משומרה פליטתה תו אין פולטת כ"כ בשפע כפירש"י ואז נאסרת שפיר דלגבי שמנינית לא אמרינין איידי דטרידא למפלט דמא לא בלעה שמנינית ולכך אם נתבשלה עם כבד טריפה שפיר נאסרת כמ"ש הר"ן וזה ברור והנה לפ"ד הפר"ח דבאיסר דרבנן לא אמרינין חתיכה נעשה נבלה ובחידושי הבאתי כמה ראיות לדבריו א"כ לא קשה קושית התוס' דהא דם שבישלו דרבנן וא"כ אין הרוטב נעשה נבלה ולכאורה יש להוכיח מזה שלא כדעת הפר"ח אלא דהתוס' לשיטתן שכתבו לקמן דף קי"א ד"ה דם דאורייתא אע"ג דאמרינין בפרק הקומץ דם שבישלו אין עובר עליו מ"מ תחלה כשנפלט הוי דאורייתא ע"ש והקשו שפיר ולפ"ז א"ש קושית הפלתי הנ"ל דממה נפשך בתחלת הבישול פולטת הכבד בשפע הרבה דם ואינה בולעת משמנינית הרוטב ואח"כ בסוף הבישול דהיינו בשליקה דאז אינה פולטת כ"כ בשפע ואז שפיר בולעת משמנינית מ"מ הא אז כבר נתבשל הדם ותו לא אמרינין בי' חתיכה נעשה נבלה דהוי דרבנן ואין אוסרת הכבד וז"ב ודו"ק ובזה נראה ליישב שיטת רש"י ז"ל שפירש דכולה שמעתתא מיירי שכבר נמלחה הכבד ותמהו התוס' דא"כ מה פריך מהא דהכבד אוסרת ואינה נאסרת דילמא האי מיירי בכבד שלא נמלחה ע"ש ולפי מה שכתבתי א"ש די"ל דרש"י ס"ל כמ"ש הפר"ח דבאיסור דרבנן לא אמרינין חתיכה נעשה נבלה ולא קשה קושית התוס' ואי דהא בתחלת בישולו הוי דאורייתא זה אינו דהאי מתניתין מיירי שכבר נמלחה הכבד וא"כ כבר הוי דרבנן דדם שמלחו הוא דרבנן ולא אמרינין בי' חנ"נ וז"ב ובזה אזדא לה קושית התוס' דמה פריך ממתני' דהכבד אוסרת ואינה נאסרת דילמא מיירי בלא נמלחה ולפמ"ש א"ש דא"כ הדרא קושית הפלתי לדוכתה דהרוטב נעשה נבלה ושוב נאסרת הכבד ממנה ואמאי אינה נאסרת ואי משום דבדרבנן לא אמרינין חנ"נ זה אינו דהא תחלת פליטתה הוי דאורייתא דהא מיירי בלא נמלחה וע"כ דמיירי דכבר נמלחה ופריך שפיר דקתני אוסרת וזה ברור וראיתי להגאון בעל ישועת יעקב שהקשה מאי קאמר למיסר נפשה לא מבעיא לך דתנן הכבד אוסרת ואינה נאסרת הא י"ל דבדיעבד אינה נאסרת דבולעת מעט ויש ששים כנגד הבליעה אבל מ"מ לכתחלה י"ל דאסור ואסור לבשלה דהוי כמבטל איסור לכתחלה ולכאורה נראה דמזה ראיה למה שכתב הרשב"א דכלי שמשתמשין בו בשפע ונבלע בו איסור מועט שא"א לבוא לידי נתינת טעם מותר לבשל בה והעתיקו המחבר בש"ע סי' צ"ט ע"ש אם כן גם כאן כיון דהכבד תמיד אינה בולעת הרבה ויש תמיד ששים נגד הדם שבולע שוב מותר לבשלה ולא שייך כאן אין מבטלין איסור לכתחלה ואמנם אנן לא קיי"ל בזה כהרשב"א והמחבר דהרא"ה והטור חולקים ע"ז וכ"כ הב"ח והש"ך והט"ז ע' סימן קכ"ב סעיף ה' ונסתר תירוץ זה ע"ש. והנה לפמ"ש לעיל יש ליישב דברי הרמב"ם בפרק ששי מהלכות מאכלות אסורות הלכה ז' שפסק הכבד שבשלה ולא חלטו כו' הרי הקדרה כולה אסורה ותמהו עליו אמאי לא פסק כר"י בן נורי ע"ש בכ"מ שהאריך ולפמ"ש י"ל דס"ל להרמב"ם דר"י בן נורי מיירי בכבד שמלחו כפירש"י ואיהי מיירי שלא מלחו ובחידושי להרמב"ם ביארתי היטב ע"ש ולכאורה י"ל לפמ"ש התוס' דהבעיא דכבדא מה אתון בי' הוא רק מדרבנן דמדאורייתא דם הכבד מותר לפ"ז לא קשה קושית הישועת יעקב דהא באיסור דרבנן מבטלין איסור לכתחלה ואף דהרמב"ם לא התיר אלא להוסיף אם כבר נפל לקדרה ואין בקדרה ששים לבטלו אבל לערבו לכתחלה לא מ"מ כראה דזה שלא ליקח איסור דרבנן שהוא בעין ולערבו ולזרקו בידים לתוך היתר לבטלו זה אסור דיהיו איסורי דרבנן כחוכא ואטלולי כמ"ש התוס' בפסחים דף למ"ד וכמו שביארתי שם דברי התוס' היטב בחידושי לפסחים אבל כאן דכל זמן שלא פירש הדם ע"י בישול הוא היתר גמור רק דבשנתבשל אז פירש ונאסר ואז נתבטל זה ודאי לא הוי מבטל איסור לכתחלה באיסור דרבנן ועדיף מאם נפל איסור דרבנן להיתר ואין ששים לבטלו דמותר להוסיף עליו כדי לבטל אף דשם האיסור לפנינו מכ"ש כאן דאין איסור לפנינו כלל ובפרט דאין מתכוון לבטלו וזה לע"ד ברור ובזה נראה ליישב מה שהקשו התוס' ד"ה דתנן אמאי לא אייתי רב ספרא המשנה מתחלה כששאל ממנו אביי דודאי ידע המשנה ע"ש ולפמ"ש א"ש כמין חומר דמתחלה חשב רב ספרא דאביי סבר דדם הכבד שפירש אסור מדאורייתא והא דבעי כבדא מה אתון בי' היינו לענין לבשל לכתחלה כקושית הישועת יעקב אי הוי כמו מבטל איסור לכתחלה אבל כשהשיב למיסר נפשה לא קא מבעיא לי כי מבעיא לי למיסר חברתה ולענין למיסר חברתה הא לא שייך סברת הישועת יעקב דהא הבשר אשר נתבשל עמה בולעת הרבה שפיר אמר לו דהא תנן ובזה מדוקדק מה שאמר לו מ"ש למיסר נפשה דלא מבעיא לך כו' ודו"ק היטב ועתה נביא לענין השאלה ששאלתי שהכבד נפל לכלי שני הנה לפמ"ש יש חומרא בכלי שני שאינו מבשל והוא מבליע ולא שייך ההיתר מחמת דם שבישלו ואמנם לכאורה לא גרע מדם שמלחו דג"כ דרבנן ויש בזה לפלפל הרבה ואכתוב אי"ה בתשובה מיוחדת וכעת אני בשעת עיוני בענין ובסוגיא זו נפל ברעיוני לבאר דברי התוס' דף ק"י ד"ה ההוא לקדרה שכתבו בסוף דבריהם ולמאי דפרישית דמתניתין מיירי בקדרה בהדי בשר משום דקתני סתמא א"כ רישא דברייתא דקתני הכחל קורעו ומוציא את דמו הוי נמי אפילו בהדי בשר ולא הוי דומיא דלב קורעו לא קרעו לאחר בישולו דלא איירי בהדי בשר דאי בהדי בשר הבשר נעשה נבלה וחוזר ואוסר את הלב דטעמא דלב שיע לא קאי לפי המסקנא ע"ש והנה לפ"ד הפר"ח דבאיסור דרבנן לא אמרינן חתיכה נעשה נבלה לא קשה קושיתם דהא דם שבשלו דרבנן וצ"ל דבתחלת הבישול הוי דאורייתא וכמו שכתבתי והנה דעת האו"ה דבאיסור דרבנן אמרינן כבלעו כך פלטו כמו גבי דם והיינו דס"ל דטעמא דאמרינין בדם כבלעו כך פלטו ולא בשאר איסורים הוא משום דדם שבישלו הוא דרבנן ומזה למ"ד האו"ה לכל איסורי דרבנן דאמרינין בהו כבלעו כך פלטו ואמנם התוס' דכתבו לעיל ור"ת פירש דהא דצריך קריעה שתי וערב וטחו בכותל לקדרה היינו לקדרה עם בשר אבל לקדרה בלא בשר או לצלי לכתחלה שרי בקריעה קצת כו' ובדיעבד שרי אפי' לא קרעו ואין חילוק בין צלי לקדרה בלא בשר דם צלי כמי נוטף החלב ונופל על הכחל מבחוץ ולא שייך כבלעו כך פלטו אלא בדם אבל טיפת חלב שנפל על חתיכת צלי לא כו' ואי ס"ל לר"ת כמ"ש או"ה דבאיסורי דרבנן אמרינין כבכ"פ קשה הא חלב כחל הוא חלב שחוטה דרבנן ואמאי לא אמרינין בי' כבכ"פ אלא ודאי דר"ת ס"ל הטעם דאמרינין בדם כבכ"פ לא מטעם דהוא דרבנן דהא התוס' ס"ל דדם תחלת בישולו הוא דאורייתא כמ"ש אלא איידי דפליט דם דידי' פולט גם דם שבלע או שאר טעמים ולפ"ז שפיר כתבו דע"כ בלב מיירי שלא בהדי בשר דאי בהדי בשר הבשר נעשה נבלה כו' דהא ס"ל דדם בתחלת בישולו הוא דאורייתא ואמרינין בי' חתיכה נעשה נבלה וז"ב ובזה א"ש מה שהקשה הפלתי אהא דכתבו התוס' ולמאי דפרישית דמתני' מיירי בקדרה עם בשר א"כ רישא דברייתא מיירי נמי בהדי בשר ולא הוי דומיא דלב כו' דאי בהדי בשר הבשר נעשה נבלה כו' הא גם לפירש"י נהי דמיירי בלא בשר קשה הא המים נעשה נבלה ואוסר הלב ולפמ"ש ר"ש דרק לפי' ר"ת אבל לפירש"י א"ש די"ל דבאיסור דרבנן לא אמרינין חתיכה נעשה נבלה ועיין היטב ותמצא על נכון ודו"ק:
והנה א"ז הב"ח הביא ראיה דדם שבקולית יוצא ע"י מליחה מהא דאמרינין בפסחים דף פ"ד אין נמנין על דם שבקולית ודייק הש"ס אי ס"ד שבירת עצם שרי לתברינא מבעוד יום ולפקינא למוח כו' ולע"ד יש לומר לפמ"ש העיטור דדם שבישלו בקדשים מותר מן התורה ובחולין אסור א"כ י"ל דשם בפסח דקדשים הוא הוי דם שבישלו דרבנן ובפסח דלא אפשר לשבור הפסח לא גזרו רבנן אבל בחולין דהוי דאורייתא אסור לצלותו עם הבשר או אפילו בלא בשר דהדם שבתוכו אינו יוצא אם לא כששובר הקולית וע' בארוך להש"ך דסתר ראית הב"ח משם ולדינא הסכים עמו וכתבתי בחידושי ודו"ק היטב: