בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר לד בדין המבשל בשבת
בש"ס בבא קמא דף ע' תנן גנב ומכר בשבת חייב דו"ה גנב וטבח ביוה"כ משלם תשלומי דו"ה כו' ובש"ס אמרי אמאי נהי דקטלא ליכא מלקות איכא כו' עד סוף הסוגיא וכתב הרא"ש דתניא המבשל בשבת כו' בשבת פרק כירה הביא רב אלפס כל זו הסוגיא ופלוגתא דרב אחא ורבינא וכתב דקיי"ל בכל התורה כולה רב אחא ורבינא הלכה כדברי המקיל ושמעינין מינה דליתא לדרבי יוחנן הסנדלר והלכך הלכתא כרבי יהודא דאמר המבשל בשבת בשוגג יאכל למ"ש בין לו בין לאחרים במזיד יאכל למ"ש לאחרים ולא לו וקצרה דעתי מהבין דבריו מה שכתב דקיי"ל הלכה כדברי המקיל וליתא לדרבי יוחנן הסנדלר והלא רב אחא ורבינא לא נחלקו בסברת עצמן אלא בפירוש דברי רבי יוחנן הסנדלר חד אמר דר' יוחנן אסר מעשה שבת דאורייתא וחד אמר מדרבנן מדפריך בס"ס בשלמא למ"ד מעשה שבת דאורייתא אמטו להכי פטרי רבנן אלא למ"ד דרבנן אמאי פטרי רבנן ואי בסברת עצמן פליגי מאי פריך לימא דרבנן ס"ל כר' יוחנן הסנדלר דאית לי' מעשה שבת דאורייתא וא"כ מדהני אמוראי פליגי בפירוש דברי ר' יוחנן הסנדלר היה מסתבר דהלכה כמותו וגם תמהתי אמאי פסק כרבי יהודא הלא רב עורה כר' מאיר וכי דריש בפירקא דריש כרבי יהודא משום עמי הארץ וגם רבא סבר כר"מ בפרק כירה עכ"ל הרא"ש שם והנה עה שכתב הרא"ש דרב מורה כר' מאיר כבר יישב הרשב"א דרב לטעמי' דס"ל ר"מ ור' יהודא מטין איתמר אבל אנן קיי"ל כר' יוחנן דהלכה איתמר ור"מ ור"י הלכה כר' יהודא ועוד דסתם. מתניתין דחולין ע"כ כר' יהודא אתיא כו' עכ"ל הרשב"א והנה מה שכתב הרשב"א דסתם מתניתין דחולין ע"כ כר' יהודא אתיא היינו אוקמתא דרב אשי דמתניתין ר' יהודא דמבשל הוא. אמנם להבין כל דברי רב אלפס אשר תמה עליהם הרא"ש כתבתי במ"א בשם הגאון מהראו"ו והיינו ע"פ מ"ש הרא"ש שם במשנה דהא דבשבת טבח פטור מדו"ה דאתיא כר' יוחנן הסנדלר והוי שחיטה שאינה ראויה ואמנם למ"ד דר' יוחנן הסנדלר אסר מעשה שבת מדרבנן הוא ליתא לזה כדאמרינין בש"ס למ"ד מעשה שבת דרבנן כי פטר רבנן אשארא ולא אתיא סתמא דמתני' כר' יוחנן הסנדלר וממילא לית הלכתא כר"י הסנדלר ע"ש והנה דבריו ז"ל טובים ונכוחים מ"מ הלא דברי הרא"ש עצמן שם במשנה תמוהין דהא מתניתין לא אתיא כר"י הסנדלר רק הברייתא דתני וחכמים פוטרין אתיא כר"י הסנדלר למ"ד מעשה שבת דאורייתא וכבר תמה א"ז מהרש"ל ז"ל אהרא"ש והש"ך בסימן ש"נ ס"ק י"א כתב דהרא"ש קיצר בלשונו וכונתו אברייתא ע"ש וא"כ אפס עקום לדברי הגאון ז"ל ומסתמא יש להגאון ז"ל כוונה אחרת בזה ואנכי לא ידעתי לכן נראה לע"ד לבאר דברי הרי"ף בפשיטות דבאמת כתב הרשב"א דאין לפסוק כר' יוחנן הסנדלר דאפי' בפירקא לא דריש רב כוותיה ור"מ ור' יהודא הלכה כר' יהודא לדידן דקיי"ל כר' יוחנן דהלכה איתמר ואמנם התוס' בחולין כתבו דהא דאמר ר' יהודא במזיד לא יאכל עולמית היינו לו אבל אחרים יאכלו במ"ש דאי לא יאכלו עולמית היינו ר' יוחנן הסנדלר ע"ש ואמנם זה אם ר' יוחנן הסנדלר מדרבנן אסר אבל אם נימא דר' יוחנן הסנדלר מדאוריית' אסר במזיד דיליף מקרא כי קדש היא מה קדש אסור כו' א"ב שפיר י"ל דר' יהודא קאמר במזיד לא יאכלו עולמית היינו כפשטי' לא לו ולא לאחרים ואי דהיינו ר' יוחנן הסנדלר זה אינו דר' יוחנן הסנדלר מדאורייתא אסר לאחרים עולמית ור' יהודא רק מדרבנן אסר גם לאחרים (ושוב ראיתי בספר ראש יוסף להגאון בעל פרי מגדים ז"ל דכתב די"ל כן ע"ש) וא"כ עכ"פ לדינא יהיו שנים ר' יהודא ור"י הסנדלר דלמ"ש אסור לאחרים ג"כ רק למר מדאורייתא ולמר מדרבנן וא"כ עכ"פ לדינא אסור במ"ש לאחרים ג"כ כרי יהודא ור"י הסנדלר ואמנם כיון דקיי"ל בכל הש"ס היכא דפליג' רב אחא ורבינא הלכה כדברי המקיל וכאן פליגי בדברי ר"י הסנדלר אי מדאורייתא אסר אי מדרבנן נקטינין לקולא דר"י הסנדלר מדרבנן אסר וא"כ ממילא דרבי יהודא מתיר במ"ש במזיד לאחרים לגמרי דאל"כ היינו ר' יוחנן הסנדלר כמ"ש התוס' וממילא דלא קיי"ל כר' יוחנן הסנדלר אלא כר' יהודא דבמ"ש שרי לאחרים וכדדריש רב בפירקא וזה ברור ונכון והן הן דברי רב אלפס כיון דקיי"ל בפלוגתא דרב אחא ורבינא הלכה כדברי המקיל וא"כ נקטינין דר' יוחנן הסנדלר מדרבנן אסר וממילא דר' יהודא לגמרי שרי למוצאי שבת לאחרים וקיי"ל כר' יהודא וליתא לר' יוחנן הסנדלר וזה ברור לע"ד פירוש דברי הרי"ף ודו"ק ומעתה אתי שפיר גם מה שהקשה הרא"ש דכיון דרב אחא ורבינא פליגי בפירוש דברי ר' יוחנן הסנדלר מסתבר דהלכה כר' יוחנן הסנדלר ולפמ"ש א"ש דבאמת אין הלכה כר"י הסנדלר והא דפליגי רב אחא ורבינא בפירוש דבריו היינו למען דעת פירוש דברי ר' יהודא דקיי"ל כוותי' דאי ר"י הסנדלר מדאורייתא אסר יש לומר דר' יהודא גם לאחרים אסר במוצאי שבת ואי דהיינו ר"י הסנדלר ז"א דלר"י הסנדלר מדאוריית' אסור ולר' יהודא מדרבנן אסור ואי ר"י הסנדלר מדרבנן אסר ע"כ דר' יהודא לגמרי מתיר ונמצא דיוצא מפלוגתתן נ"מ לדינא פירוש דברי ר' יהודא אבל באמת לית הלכתא כר' יוחנן הסנדלר ודו"ק היטב:
והנה אחרי אשר יישבנו דברי הרי"ף על מכונם נחקורה כמאן ראוי לפסוק והנה לפמ"ש התוס' בחולין דר' יהודא מתיר לאחרים לאכול למוצאי שבת א"כ מסברא יש לפסוק כר' יהודא דהא ר' מאיר ור' יוחנן כל חד יחידאי הוא דעל ר' מאיר דמתיר בשוגג לו ולאחרים ובמזיד במוצאי שבת לו ולאחרים פליגי ר' יהודא ור"י הסנדלר וכן על ר"י הסנדלר דאוסר בשוגג במוצאי שבת לו ובמזיד לו ולאחרים פליגי ר"מ ור' יהודא אבל ר' יהודא אית לי' בכל דבריו תנא דמסייע דהא דמתיר בשוגג לאכול במוצאי שבת לו ולאחרים ר' מאיר קאי כותי' וכן הא דאוסר במזיד במוצאי שבת לו ר"י הסנדלר קאי כותי' לכן מסתברא דהלכה כמותו וכה"ג כתב הרא"ש בחולין גבי גלודה ע"ש וכן דעת הרשב"א בחידושיו ורוב הפוסקים והא דפריך ונוקמי במזיד וכר' מאיר אע"ג דלית הלכתא כר"מ י"ל דעל רב מארי' דשמעתא פריך דהא רב מורה כר' מאיר גם י"ל דפריך לוקמי במזיד וכר"מ דבזה יתיישב הלשון אע"פ שמתחייב בנפשו ולא נצטרך לדחוק דהכי קאמר אע"פ דמזיד מתחייב בנפשו וכן הא דפריך ונוקמי כר' יוחנן הסנדלר דאמר לא שנא שוגג לא שנא מזיד לא יאכל אף דלית הלכתא כר' יוחנן הסנדלר היינו דלהוי דומיא דיוה"כ דבין בשוגג בין במזיד לא יאכל אבל כי מוקמינין לה כר' יהודא לא הוי דומיא דיוה"כ לפי האית דמפרשי דלר' יהודא מותר בשוגג לאחרים בו ביום כמ"ש רש"י בשמם בד"ה ונוקמי כר' יוחנן הסנדלר ע"ש ומשני ר' יוחנן מפליג במ"ש לאחרים ולא לו ותנא דידן תני שחיטתו כשרה לא שנא לו ולא שנא לאחרים וז"ב והנה לפ"ז היה סעד להאית דמפרשי שהביא רש"י ואפשר דלכך הביא רש"י האי פירושא דאית דמפרשי בתר דפריך הש"ס ונוקמי כר' יוחנן הסנדלר ולא הביא דבריהם לעיל בדברי ר"מ ור' יהודא ולפמ"ש א"ש דמזה דפריך הש"ס ונוקמי כר"י הסנדלר הוציאו האית דמפרשי מה שפירשו אבל רש"י דחה דבריהם ע"ש ואמנם לפירש"י צ"ל הא דפריך ונוקמי כר"י הסנדלר היינו דהלכה כמותו וכדעת הרא"ש משום דפליגי אמוראי בפירוש דבריו וע' ברא"ש פ"ק דחולין ולכאורה דבריו סותרין קצת לדבריו בב"ק דף ע' וכתבתי במקום אחר וע' בטור או"ח סימן שי"ח ובב"י שם ודו"ק. והנה יש לומר דלכך פריך ונוקמי כר"י הסנדלר כי היכא דתהוי דומיא דיוה"כ דאורייתא אבל כי מוקמינין לה כר' יהודא לא הוי דומיא דיוה"כ אף לפירש"י דפירש בדברי ר' יהודא דבשוגג אסור בו ביום אפילו לאחריני מ"מ לא הוי דומיא דיוה"כ לגמרי דבשבת אסור רק מדרבנן וביוה"כ אסור מדאורייתא בו ביום ולכך פריך ונוקמי כר"י הסנדלר דלדידי' אסור מדאורייתא במזיד בו ביום דומיא דיוה"כ וא"ש אף לפירש"י דפריך ונוקמי כר"י הסנדלר ואין ראיה מזה דהלכה כר"י הסנדלר ואמנם זה אי ר"י הסנדלר מדאורייתא אסר אבל למ"ד מדרבנן א"כ אפי' נוקמי כר"י הסנדלר לא יהיה דומיא דיוה"כ וא"כ מאי פריך ונוקמי כר' יוחנן וע"כ דהלכתא כר' יוחנן הסנדלר ויש ראיה לפ"ז מקושית הש"ס דהלכה כר"י הסנדלר ובזה א"ש הא דהביא הרי"ף פלוגתא דרב אחא ורבינא ולמאי נפקא מינה כיון דלית הלכתא כר"י הסנדלר ולפמ"ש א"ש דנ"מ מזה לדעת אי הלכה כר"י הסנדלר מדפריך הש"ס ונוקמי כר"י הסנדלר דלמ"ד מעשה שבת דאורייתא אין הלכה כר"י הסנדלר דמקושית הש"ס ונוקמי כר' יוחנן אין ראיה דהלכה כר"י הסנדלר די"ל דפריך הכי דלהוי דומיא דיוה"כ ולמ"ד מעשה שבת דרבנן יש להוכיח דהלכה כר"י הסנדלר ויש לפרש דה"ק הרי"ף והלכה כדברי המיקל והלכך לית הלכתא כר"י הסנדלר והיינו כיון דהנ"מ מפלוגתייהו אי הלכה כר"י הסנדלר או אין הלכה כמותו א"כ מ"ד מעשה שבת דאורייתא הוא המקיל לדינא דאין הלכה כר"י הסנדלר וכוותי' נקטינין ואין הלכה כר"י הסנדלר ודו"ק ואף שהוא דרך פלפול מ"מ יש בו פנים בהלכה ודו"ק והנה מדברי הרא"ש בב"ק הנ"ל במשנה שם דכתב דלכך בשבת פטור מדו"ה דה"ל שחיטה שאינה ראויה והנה בטבח ביוה"כ מבואר שם במשנה דחייב בתשלומי דו"ה וע"כ דמעשה יוה"כ מותר והיינו דהא ר' יוחנן הסנדלר יליף מקרא דמחללה מות יומת במזיד אמרתי לך דחייב מיתה ולא בשוגג א"כ ביוה"כ דאינה חייב מיתה אלא כרת שפיר מעשה יוה"כ מותר וז"ב. ואמנם לר' יהודא דאוסר משום קנסא משום דעביד איסורא מסתברא דאין חילוק בין בישל בשבת או ביוה"כ דמה לי איסור מיתה מה לי איסור כרת וזה ברור לע"ד וכן למ"ד מעשה שבת דרבנן לר' יוחנן הסנדלר ולא מקרא יליף ואדרבה מקרא מיעט היא קדש ואין מעשיה קדש י"ל דה"ה ביוה"כ ולפ"ז רבינא לחומרא לענין יוה"כ ורב אחא לקולא וכיון דהלכה כדברי המקיל נקטינן כרב אחא דאמר דר"י הסנדלר מדאורייתא קאמר וביוה"כ מותר כדמוכח ממתניתין ובזה א"ש דפירש"י כאן דר"י הסנדלר מדאורייתא אסר דיליף מקראי ושמרתם את השבת כי קדש הוא מה קדש אסור כו' והא כיון דהלכה כדברי המקיל א"כ ר"י הסנדלר מדרבנן קאמר כמ"ש הרי"ף ולפמ"ש א"ש דאדרבא מאן דאמר מעשה שבת דאורייתא הוא המיקל לענין יוה"כ ודו"ק ויש לפרש בזה דברי הרי"ף ע"ד פלפול ואין להאריך ודו"ק. והמעיין בדברי הרא"ש בב"ק במשנה שם יראה כי הרא"ש פירש דלמסקנא דמוקי לברייתא בטובח ע"י אחר גם המשנה מיירי בטובח ע"י אחר ובטבח בשבת פטור מדו"ה משום דמעשה שבת אסור כדיליף ממחלליה מות יומת דבשבת איכא מיתה אבל ביוה"כ דליכא מיתה מעשי יוה"כ מותר והוי שחיטה ראוי' ואף דאילו דברים דלא כהלכתא דאנן קיי"ל שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה מ"מ הביא הרא"ש דברים אילו להורות דיש חילוק לר"י הסנדלר בין שבת ליוה"כ אם בישל בהם ולבאר דברי המשנה ופירושה וז"ב. וע' בש"ך סימן ש"נ ס"ק א' מה שהאריך על דברי הרא"ש אילו ודו"ק ובזה א"ש לדעת מה דפריך אלא למ"ד מעשה שבת דרבנן מ"ט דרבנן דפטרי ועמדו בזה האחרונים ז"ל דמכמה מקומות מוכח דאיסור דרבנן חשוב שחיטה שאינה ראויה לענין דאורייתא ואיך פריך הש"ס כאן בפשיטות למ"ד מעשה שבת דרבנן מ"ט דרבנן דפטרי דמשמע דאיסור דרבנן הוי שחיטה ראויה לענין דאורייתא ולפמ"ש י"ל דהש"ס פריך שפיר דהא חזינין במשנה דיש חילוק בין טבח בשבת דפטור מדו"ה משום דהוי שחיטה שאינה ראויה דמעשה שבת אסורין דילפינין ממחלליה מות יומת דבשבת דאיכא מיתה מעשיה אסורין וטבח ביוה"כ דחייב בדו"ה דמעשה יוה"כ מותרין והוי שחיטה ראויה אף דביוה"כ איכא כרת ע"מ כיון דליכא מיתה מעשיה מותרין דדוקא חיוב מיתה אוסר המעשה ואמנם למ"ד מעשה שבת דרבנן דרבנן קנסו לאסור משום דעביד איסורא ולא יליף מקרא דמחלליה מות יומת א"כ מ"ש שבת מיוה"כ ואם ביוה"כ חייב דו"ה ה"ה בשבת מ"ט דפטרי רבנן ודו"ק. והנה מה דמשני אשארא אבל בטבח בשבת לא פטרי חכמים צ"ל דלא ס"ל כר"י הסנדלר אלא מעשה שבת מותר והוי שחיטה ראויה וכי פטרי רבנן אשור הנסקל ואטבח לע"ז פטרי רבנן דהוי שחיטה שאינה ראויה ודו"ק ושוב ראיתי בפני יהושע דכתב ג"כ לחלק בין שבת דאיכא חיוב מיתה ליוה"כ דליכא מיתה לר"י הסנדלר דמחלליה מות יומת כתיב בחיוב מיתה הכתוב מדבר ע"ש בישוב דברי הרא"ש והטור ונהניתי שכיוונתו לדעתו והרואה יראה שע"פ דברי הפ"י וע"פ דברי אלה א"ש דברי הגאון מוהרא"וו ז"ל שתמהתי עליו ודו"ק ובהכי א"ש מה שהקשו התוס' בד"ה אלא דהא משמע לקמן דאפילו בדרבנן פטרינין שחיטה שאינה ראויה לר"ש כו' ולפמ"ש דהש"ס לא פריך אלא דלא מצינו לפרושי הא דפטרי רבנן משום שחיטה שאינה ראויה דא"כ במתני' ביוה"כ אמאי חייב דו"ה דהא למ"ד מעשה שבת דרבנן אין חילוק בין שבת ליוה"כ ומשני אשארא אבל בשבת ה"ל שחיטה ראויה ומודי רבנן דחייב דהא מיירי בטובח ע"י אחר ולא קלב"מ ובמתני' מיירי דטבח בעצמו וביוה"כ חייב דאתי כר"מ ופטור דקלב"מ ולא ס"ל כר"י הסנדלר ודו"ק שם בסוגיא ותמצא על נכון ובזה א"ש דפירש"י בד"ה ונוקמי כר"י הסנדלר ולאו משום קנסא אלא מקרא יליף והקשיתי דהא איכא מ"ד דמעשה שבת מדרבנן לר"י הסנדלר ולפמ"ש דהא למ"ד מעשה שבת דרבנן לא אתיא מתני' כר"י הסנדלר כמ"ש וא"כ לית הלכתא כר"י הסנדלר וכמ"ש בשם הגאון מהרא"וו ז"ל וא"כ מה פריך ונוקמי כר"י הסנדלר הא לית הלכתא כוותי' לכך פירש דס"ל מעשה שבת דאוריית' ושפיר אתיא מתני' כוותי' והלכתא כוותי' דהא גם מתני' דב"ק כוותי' אתיא למ"ד מעשה שבת דאורייתא ושפיר פריך ונוקמי כר"י הסנדלר ודו"ק היטב: