אור ברסלב
בית אל חלק א חדר לב בדין אי אדם אוסר דכר שאינו שלו

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר לב בדין אי אדם אוסר דכר שאינו שלו

חדר לא בדין שוחט לשם ע"ז

הנה כבר (הבאתי לעיל סוף חדר לא) דעת הט"ז דעולא לא קאמר אלא בעושה בה מעשה נבלה והנה"כ תפס עליו והיה נראה לי לע"ד לולא שאיני כראי לומר דבאמת מן התורה אינו אוסר אלא במידי שעושה נבלה כע"ש הט"ז אמנם דרבנן אוסר בכל שהו והיה בזה א"ש הא דכתב הרשב"א התחיל הפסול לשחוט וגמר הכשר כגון עכו"ם או מין כו' במה דברים אמורים שהתחיל בדבר שעושה אותו נבלה כו' והקשה הב"ח הא סתם מחשבת מין לע"ז וא"כ במעשה כל דהו מתסר ואמאי כתב דאם התחיל בחצי קנה וגמר הכשר כשרה וע"ז תירץ הט"ז דדוקא במידי דעושה נבלה מחסר ולפמ"ש י"ל דהרשב"א נקט מין דאז מן התורה פסול אבל זה דוחק דהא סיים אבל התחיל בחצי קנה כשרה ויש ליישב דקאי אאידך וזה דוחק ועיין בזה ואמנם לפמ"ש התב"ש דבזה"ז לא אמרינין סתם מחשבת מין לע"ז דאין אדוקין כ"כ בע"ז רק לכתחלה אסור ע"ש י"ל דבזה"ז הוי רק ספק אי מחשבתו לע"ז ואמנם עכ"פ אסור אפי' בדיעבד מספק שמא כוון לע"ז ולפ"ז בעשה מעשה כל דהו דכתבתי דרק מדרבנן אסור הוי בזה"ז ספק דרבנן אבל בדבר שעושה אותו נבלה דבזה אם היה מחשבתו לע"ז היה אסור מן התורה לכך אפילו בזה"ז הוי עכ"פ ספק דאורייתא ואסור אפי' דיעבד וא"כ שפיר נקט הרשב"א או מין וא"ש דברי מרן הט"ז אך לא מטעמיה ויש כ"מ לדינא והנה הרבה פוסקים כתבו דהא דלרב הונא עשה בה מעשה אסרה זה רק דרבנן והקשו דא"כ מה פריך מהא דהשוחט חטאת בחוץ והא מדשחט בה פורתא אסרה ופירש"י דתו לא קדשים הוא והא מדאורייתא לא נאסרה ולאו מחתך בעפר בעלמא הוא ותירץ הרב ישועת יעקב זלה"ה דכיון דאסור מדרבנן שוב אינה ראוי' בפנים מקרי כמ"ש השיטה מקובצת והים של שלמה והא דאמרינין בכתובות אלא למ"ד מעשה שבת דרבנן מאי איכא למימר היינו דשם מותר בהנאה וראוי' ליתנה לקטן לפי דעת הרשב"א אבל בע"ז אפי' איסור דרבנן כיון דאסור בהנאה ה"ל אינה ראוי' ע"ש ולע"ד נראה דכיון דאסורה באכילה תו לא קרינין בה ממשקה ישראל למנחה ואינה מתקבל בפנים וליכא משום שחוטי חוץ ודו"ק ועפ"ז א"ש מה שכתבתי למעלה ליישב דעת הט"ז וכתבתי דמדרבנן אסור אף אם לא עשה אותה נבלה ועדיין קשה מאי פריך מהא דהשוחט חטאת הא מדאורייתא לא נאסרה ולפמ"ש הישועת יעקב א"ש דכיון דאסורה מדרבנן תו לא מתקבל בפנים ולא מחייב משום שחוטי חוץ ודו"ק.

והנה התוס' כתבו בד"ה חייב דתיקן להוציא מידי אמ"ה לבן נח ולא כתבו דתיקן להוציא מידי טומאת נבלה משום דגם עתה מטמאה משום עבודה זרה דאורייתא ואמנם זה רק לר' יהודא בן בתירא דס"ל תקרובת ע"ז מטמאה באהל מדאורייתא דאתקש למת אבל לרבנן טומאת ע"ז לאו דאורייתא כמ"ש תוס' לעיל דף י"ג ע"ב וא"כ התוס' כתבו כן אליבא דר"י בן בתירא ורב תונא ודאי לא ס"ל כר"י בן בתירא דהא ר"י בן בתירא ס"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"מ התוס' כתבו ליישב הברייתא אף לר"י בן בתירא וז"ב ובזה אזדא לה תמיהת הפלתי על הרמב"ם דכתב דאין בן נח מוזהר על אמ"ה של עוף והקשה הפלתי מהא דמשני מר זוטרא משמי' דרב פדא הב"ע כגון שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהו דכולהו בהדי הדדי אחר והא קשה מה תיקן ואין לומר דתיקן להוציא מידי אע"ה לב"נ דהא אין ב"נ מוזהר על אמ"ה של עוף ולפמ"ש לא קשה כלל דהא הרמב"ם בפ"ו מהלכות שאר אה"ט פסק דטומאת תקרובות ע"ז הוא מדבריה' שפיר העתיק בהלכות שגגות בחטאת העוף ובחצי קנה פגום ושפיר תיקן להוציא מידי טומאת נבלה דאורייתא דהשתא הוא רק מדרבנן וזה ברור. והנה אם נימא דהא דאדם אוסר דבר שאינו שלו לרב הונא הוא מדרבנן וכדעת הרבה פוסקים א"כ שפיר יש לומר דאפילו לר"י בן בתירא דס"ל תקרובת ע"ז מטמא מדאורייתא ע"מ תיקן להוציא מידי טומאת נבלה דאורייתא ועתה בשחיטתו אינה מטמאה אלא מדרבנן דהא אדאורייתא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וא"כ מדאורייתא אין לה דין תקרובת ע"ז כלל ואינה מטמאה כלל רק מדרבנן נאסרת והוי תקרובת עכו"ם ומטמאה וא"כ לא היה צריך הש"ס דפסחים לומר דתיקן להוציא מידי אמ"ה לב"נ דהא שפיר תיקן להוציא מידי טומאת נבלה דאורייתא ואמנם לדעת הרא"ה דכתב דאף דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ באכילה אסורה דמ"מ לא התירה והוי כלא נשחטה ומתה מאליה א"כ אכתי איכא עליה טומאת נבלה דאורייתא וקשה מאי תיקן ולכן הוצרך הש"ס לומר דתיקן להוציא מידי אמ"ה לב"נ וא"ש ואפשר דמזה הוציא הרא"ה סברתו דבאכילה אסורה דאל"כ אמאי צריך הש"ס לומר דהוציא מידי אמ"ה לב"נ הל"ל דהוציא מידי טומאת נבלה דאוריית' וע"כ דגם עתה איכא טומאת נבלה עליה ודו"ק היטב והנה ראיתי בספר מחנה לוי שהקשה מאי משני באומר בגמר זביחה היא עובדה עכ"פ מששחט בה פורתא נעשה מוקצה לעבודה זרה ואינה ראוי' לגבוה ושוב אינה חייב עליה משום שחוטי חוץ משום דאינה מתקבלת בפנים והביא מזה ראיה לדעת הרמב"ם דאין אדם מקצה דבר שאינו שלו אפילו עשה בה מעשה ע"ש ודפח"ח ואמנם עדיין קשה לי ללישנא אחרינא דרש"י דפריך אי הכי דבגמר זביחה הוא עובדה מאי אריא דתני חטאת דאיכפל תנא למתני לאשמעינין מידי דלית לי' חלק בה ליתני זבח דהיינו שלמים שהן שלו מחייב שלש חטאות דהא לא פקע שם קדשים מינה עם גער זביחה כו' ע"ש ולפמ"ש המחנה לוי מאי פריך דהא לא מצי למתני שלמים דהן שלו דא"כ בתחלת השחיטה נעשה מוקצה לע"ז ואינה מתקבלת בפנים ושוב אין מחייב עליה משום שחוטי חוץ ועכצ"ל כלישנא קמא דרש"י דלא אתיא כריה"ג והש"ס פריך ליתני זבח דהיינו בהמה ולמה נקט חטאת דאיתא נמי בעוף שמע מינה דבעוף קאי וז"ב ודו"ק היטב.

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה