אור ברסלב
בית אל חלק א חדר ל בדין שליח לדבר עבירה והשליח שוגג

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר ל בדין שליח לדבר עבירה והשליח שוגג

חדר כט בדין התנה אם תמכרנה לא

מה שכתבת בפשיטות דכיון דהשליח היה שוגג דסבור דהדין לגרשה כאשר אמר לו הרב הגירושין חלין הנה זה וחלוקת ישנה עיין בש"ך ובנ"ב וגם אני דברתי בזה במ"א הרבה מאוד וכעת בשעת עיון נפל ברעיוני ענין חדש ואציעה לפניך והוא בדברי התוס' חולין דף ב' ד"ה וסופג דהקשו דהל"ל וסופג שמונים דהא תרי לאוי כתיבי והקשה א"ז מהרש"א ז"ל דהא בתמורה איכא תרי שינויי אהא דפריך אמאי לוקה הא הוי לאו הניתק לעשה וחד שינויא הוא דלא אתי חד עשה ודחי תרי לאוי וא"כ שפיר תני וסופג ארבעים דחד לאו שפיר מנתק לעשה ונשאר רק חד לאו ע"ש ואמנם י"ל דהתוס' מקשים שפיר לשינויא אחרינא שם בתמורה דמשני דכיון דציבור ושותפין אין עושין תמורה א"כ הלאו כולל יותר מהעשה ושפיר לוקה אתרוייהו וא"ש וכן העתיק הרמב"ם בפ"א מה' תמורה ואני הראיתי מקומו בש"ס תמורה הנ"ל דף ד' ע"ב דאיתא שם יתיב רב דימי ואמר להא שמעתא אמר לי' אביי וכל לאו הניתק לעשה לא לקי והרי מימר כו' ומשני דה"ל תרי לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ופריך אונס דחד לאו וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר חד לאו דתניא אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר ומשני שאני כהנים דרבי בהן הכתוב מצוות יתירות וע"ש בפירש"י דגם הקושיא גם התירוץ אינ' מובנים וע"ש בתוס' דכתבו דפירש"י לא נהירא וכתבו פירוש אחר וגם הוא דחוק במח"כ ואולם לפירוש הרמב"ם א"ש ברווחא דמשני שאני מימר דהלאו שוה בכל אפילו בצבור ושותפין והעשה אינה שוה בכל דציבור ושותפין אין עושין תמורה וא"כ הלאו לא ימיר כולל יותר מהעשה דוהיה הוא ותמורתו יהי' קדש דהא ציבור ושותפין עוברין בלאו ואין עושין תמורה ולכך לוקה ופריך והא אונס דהלאו שוה בכל אף בכהן והעשה אינו נוהג בכהן דהא תניא אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר וא"כ הלאו כולל יותר מהעשה ואעפ"כ ישראל מחזיר ואינו לוקה דהוי לאו שניתק לעשה ומשני שאני כהנים דרבי בהו רחמנא מצוות יתירות והיינו דלא דמי לתמורה דהעשה אינו נוהג כלל בציבור ושותפין והיא מפני גריעותא דעשה משא"כ באונס הא דעשה דולא תהי' לאשה אינו נוהג בכהן אינו מפני גריעות העשה אלא מפני שיש בכהן מצוות יתירות שהוא מצווה שלא ישא גרושה ומפני קדושת כהונתו אינו יכול לקיים העשה ולא מפני גריעות העשה ולכך שפיר הישראל לא לקי דה"ל לאו ניתק לעשה וע"ש בפירש"י שהביא הנוסחא שאני מימר דהוי עשה שאינה שוה בכל ע"ש היטב והיא היה נוסחת הרמב"ם וזה ברור ואמת בס"ד והנה נראה בעליל דהתוס' דחולין היה להם נוסחת הרמב"ם ופירושו ושפיר הקשו ליתני סופג שמונים ולא קשה עליהם קושית א"ז מהרש"א ז"ל ובאמת לכאורה מוכרח לומר כנוסחת הרמב"ם ולא כנוסחא דידן דה"ל תרי לאוי וחד עשה דהא בתמורה דף ט' מוקי לה חד לאו בשלו וחד לאו בשל חבירו וא"כ ליכא תרי לאוי נגד העשה וגם על הרמב"ם יפלא שהעתיק שינויא דלא אתי חד עשה ודחי תרי לאוי וצ"ע לכאורה והנה הש"ס פריך התם בשל חבירו היכא דמי אי בחולין דידי' ובהמה דהקדש מי מצי מתפיס בדבר שאינו שלו ומשני כגון דאמר מארי' דהקדש כל הרוצה להמיר יבוא וימיר ע"ש וקשה לפ"ד הרב נודע ביהודא דאי אין שליח לדבר עברה גם מעשה השליחות בטל א"כ לא עדיף מאילו עשאו שליח להמיר הא היה המעשה בטל ואינו תמורה ודוחק לומר דבתמורה גילתה תורה דיש שלד"ע דא"כ ה"ל ג' כתובים הבאים כאחד והש"ס בב"מ לא חשיב אלא תרי מעילה ושליחות יד וכן הש"ס בקידושין הוצרך ללמוד שני כתובין הבאים כאחד דאין מלמדין מקרא דוהוא והא בג' כתובין הבאים כאחד כ"ע מודי דאין מלמדין ואם נימא דמיירי שהשליח שוגג והיה סעד למ"ש הנמוקי יוסף דבכה"ג דהשליח שוגג יש שלד"ע וזה דוחק דנימא דהלאו קאי על שוגג דהא אין מלקות בשוגג רק לדעת רבינו ברוך בתוס' תמורה וצ"ע ואפשר דבאמת כיון דבידי שמים איכא חיובא וכמו דאמרי' בקידושין דינא רבא ודינא זוטא א"ב א"כ עכ"פ תמורה הוי דקנסי' תורה כמ"ש הרמב"ם וצ"ע והנה השיטה מקובצת בב"מ כתב דהיכא דעבר על לאו שאינו ניתק לעשה אז לקי גם על לאו הנל"ע הנלוה עמו וע' בס' תשובת מהר"מ מינץ החדשים שביאר זה בטעם נכון ולפ"ז י"ל כיון דכאן איכא תרי לאוי ולא אתי חד עשה ודחי תרי לאוי וא"כ איכא חד לאו דלא ניתק לעשה ולוקה עליו ממילא לוקה גם על לאו השני אף שניתק לעשה ושפיר הקשה התוס' בחולין דלילקי שמונים ולא קשה קושית א"ז מהרש"א ז"ל והנה התוס' בתמורה גם בחולין דף פ' חילקו בין היכא דהעשה מתקיים מעצמו כמו בתמורה להיכא דהוא מקיים העשה בידים ע"ש ובזה יש לומר דהא דאמר דלא אתי חד עשה ודחי תרי לאוי זה רק בתמורה דהעשה מתקיים מעצמה ואמנם גבי ב"י וב"י דכתבו ג"כ דהוי לאו הנל"ע כמו שהוכיח תוס' בפסחים דף כ"ו אף דאיכא תרי לאוי וחד עשה מ"מ כיון דמקיים העשה בידים לא אמרינין כן ויש לפלפל בזה וכתבתי במ"א ודו"ק:

והנה הש"ס בתמורה מוקי מתני' דהכל ממירין כר' יהודא דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ולא כר' יוחנן דאמר שאני מימר דבדיבוריה עביד מעשה וע"ש בתוס' דכתבו דהוי מצי לשנויי הכי ואמנם י"ל כיון דציבור ושותפין אין עושין תמורה ולא עבדי מעשה ואעפ"כ לוקין והכה הכל כולל ציבור ושותפין וע"כ כר' יהודא דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו והיינו כר' יהודא וכדאמרינין התם בתמורה תנא ס"ל כר' בחדא דלאו שאב"מ לוקין עליו ודו"ק ובזה י"ל דלכך לא הוי לאו שניתק לעשה דהא הלאו כולל יותר מהעשה דציבור ושותפין אין עושין תמורה ולוקין על הלאו ואמנם לדידן דס"ל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליהן והא דלוקה בתמורה משום דבדיבורא עביד מעשה וא"כ צבור ושותפין דאין עושין תמורה ולא עבדי בדיבורן מעשה אין לוקין לא שייך לומר דהלאו כולל יותר מהעשה דהלאו נוהג בציבור ושותפין משא"כ העשה דהא בציבור אין לוקין על לאו ואיך ילקה על הלאו משום דנוהג בציבור ושותפין כיון דבציבור ושותפין גופייהו לא לקי ועכצ"ל הטעם משום דלא אתי חד עשה ודחי תרי לאוי ודו"ק. ובזה צדקו דברי א"ז מהרש"א ז"ל מה שהקשה על קושית התוס' דודאי לפי דמוקי בתמורה מתני' כר' יהודא דס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו שפיר י"ל דהלאו כולל יותר מהעשה אבל לדידן עכצ"ל דהטעם דלא אתי חד עשה ודחי תרי לאוי וא"כ שפיר לוקה רק ארבעים ולא קשה קושית התוס' ודו"ק ועתה נבוא לענין שאלתך (ע"כ מצאתי ויתר התשובה נאבדה מאתי ולעת מצוא אעתיקנו בס"ד:

והנה הרב נ"ב רצה לומר דגם מדינא דש"ס לא מהני גירושין בע"כ ע"י שליח ואני רשמתי על הגליון דבעיטור אות שלישות מבואר דכשם דהוא מצי לגרש ע"כ כן שלוחו מצי לגרש ע"כ ע"ש ועוד העירותי שם ממה שהקשה הרשב"א בגיטין דף י"ז אהא דאמר ר' יוחנן טעמא דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול דמפסדת האשה הפירות דאיך שייך לפסול שטר משום פסידא דבעל השטר ותירץ דזימנין דיהיב לה גיטא בע"כ ע"ש ולפ"ז קשה מה פריך שם גיטין הבאים ממד"ה מאי איכא למימר וקשה הא גט ע"י שליח א"א ליתן בע"כ לדעת הגאון נ"ב א"כ מדינא דגמרא דהוי תופס לבע"ח כו' א"כ ע"י שליח ע"כ דהוי מרצונה וא"כ הדרא קושיא לדוכת' איך נפסול שטר משום פסידא דבעהש"ט ותירוצו ליתא והארכתי בזה:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה