אור ברסלב

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר כ

חדר יט בענין בע"ח טורף השבח פרק ג

בדין לפ"ע דעובר הלוה ברבית:

הנה המל"מ פ"ד מה' מלוה הלכה ב' נסתפק אם הלוה רואה שהמלוה רוצה להלוות לאדם אחר ברבית הטעות האלה בעצמך אי שייך לפני עור ע"ש ולכאורה יש לפשוט הספק מהא דאיתא בפרק ז"ב בר בניתם דאסהידו עליה תרי סהדי חד אסהיד קמא דידי אוזיף ברביתא וחד אסהיד לדידי אוזיף ברביתא ופסלי' רבא לבר בניתוס ופריך הש"ס והא רבא דאמר לוה ברבית פסול לעדות ע"ש והא כתב המרדכי דשם ע"כ מיירי שעדיין לא נתן הרבית דאם כבר נתן הרבית הוי נוגע בעדות דיצטרך בר בניתוס להחזיר לו הרבית דיוצא בדיינין וכל היכא שלא נתן הרבית ליכא משום לא תשיך ורק משום לפני עור עובר הלוה כמ"ש המל"מ בשם הרב פני משה סימן כ"ה וא"כ מאי פריך האמר רבא לוה ברבית פסול לעדות הא י"ל דמיירי שראה העד שבר בניתוס רצה להלוות לאדם אחר ברבית ולוה הוא ממנו דבכה"ג ליכא משום לפני עור אלא ע"כ דאין חילוק ובכל גווני עובר הלוה משום לפני עור ואף לפמ"ש המל"מ דכוונת הפני משה דנהי דעובר על לפני עור אפילו בכה"ג מ"מ אינו נפסל דטעי בהכי קשה דילמא מיירי דטעי בהכי וצ"ע הן אמת דהריב"ש בתשובה השיג על המרדכי וכתב דשפיר מיירי שכבר נתן לוה רבית ואעפ"כ לא הוי נוגע דהא פלגינין דיבורי' דאדם קרוב אצל עצמנו וכאילו לא העיד על עצמו כלל ע"ש והש"ך בסימן ל"ג חלק עליו דסוף סוף הוי נוגע ע"ש וא"כ לפי דעת הריב"ש נסתר הראיה שהבאתי די"ל דשפיר מיירי שכבר נתן הריבית ופריך שפיר והא אמר רבא לוה בריבית פסול לעדות ואמנם זה אינו דהא הא דכתב הריב"ש דלא הוי נוגע בעדות משום דפלגינין דיבורי' וכאילו לא העיד על עצמו כלל היינו למסקנא דמשני פלגינין דיבורי' אבל בס"ד דלא ידע המקשה מהך סברא דפלגינין דיבורי' עכצ"ל כמ"ש המרדכי דלא נתן עדיין הרבית דאל"כ ה"ל נוגע וא"כ מה פריך והאמר רבא לוה ברבית פסול לעדות אלא ע"כ דאין חילוק וכמ"ש ובאמת י"ל דשפיר מיירי שכבר נתן לו הרבית ואעפ"כ אינו נוגע בדבר דמיירי דלהאי בר בניתוס אין כל מאומה ואין בידו לשלם הרבית שלקח ולשמא יתעשר לא חיישינן כמ"ש סימן ל"ד סעיף י"א ויש לחלק וצ"ע ובאמת לא ידעתי מה צורך לפלגינין דיבורי' דכתב הריב"ש הא בלא"ה לא שייך כאן נוגע דבשלמא אם היה גם העד השני מעיד כמותו שהלוה להעד הראשון ברבית היה נוגע בדבר דהא ע"פ עדותן יצטרך המלוה להחזיר לו הרבית אבל כיון דעד השני העיד שהלוה לאדם אחר והוא מעיד דבר בניתוס הלוה לו ברבית מה בצע לו בעדותו דאף אם יקבלו עדותו הלא הוא רק עד אחד ואינו קם לממון וא"כ אינו נוגע בעדות כלל כי לא תבואהו טובה מעדותו כלל ואיך נאמר כי הוא מעיד לטובת עצמו שיחזיר לו המלוה מעות הא יודע שהב"ד לא יאמינו לו כי הוא ע"א ואין שני לו לסעדו ובמ"א העמקתי העיון בזה ופלפלתי בדברי הש"ך שם ופה קצרתי. והנה מבעי' לי אם הב"ד כפו המלוה ברבית והוציא ממנו הרבית בדיינים בעל כרחו אם הוא חוזר ומתכשר כמקדם דהא כתבו התוס' בסוגיא דההוא רעיא דאע"ג דשילם מה שאכל מ"מ כיון דלאו ברצונו שילם אלא ע"י כפית ב"ד לא ומתכשר וא"כ גם לענין המלוה ברבית י"ל כן ולפ"ז מה צריך המרדכי לומר בעובדא דבר בניתוס דעדיין לא נתן הרבית הא י"ל שפיר שכבר נתן לו הרבית ותבעו אח"כ לב"ד והוצרך להחזיר לו ואעפ"כ נפסל המלוה כיון דשלא ברצונו החזיר אלא ע"י כפית ב"ד וגם הלוה נפסל דהא כבר עבר על לפני עור וגם לא תשיך ואמנם מה נ"מ אם נפרש כן או נפרש שעדיין לא נתן הרבית לכן כתב המרדכי לפרש כפשוטו וז"ב וע' בח"מ סימן ל"ד סעיף כ"ט בהג"ה דגנב וגזלן שהחזירו ע"פ כפית הב"ד לא מהני להכשירם עד שיעשו תשובה ע"ש וא"ז הב"ח ז"ל כתב דמהני החזרה ע"ש וכתבתי בחידושי דמדאורייתא באמת מהכי החזרה וחוזרים ומתכשרים אלא דמדרבנן עדיין לא מתכשרי דאין זה השבה מעליא ע"ש שביארתי דבר זה ותירצתי בזה מה דפריך בסוגיא דהאי רעיא ותיפוק לי' דהוי לי' רועה ותמהו הכל דהא רועה פסול מדרבנן ואביי עדיפא מקשה לר' זירא דהיכא משתבע דהא גזלן הוא ומדאורייתא פסול ולפמ"ש א"ש דהא גם לפי קושית אביי הוא רק מדרבנן פסול דהא כבר החזיר וז"ב והנה הרשב"א בתשובה סימן תתקל"ח כתב דאבק רבית אינו עובר עליו אלא המלוה לא הלוה והביא ראיה מהא דאמרינין גבי עובדא דרב עיליש רב עיליש גברא רבא הוא ואיסורא לאינשי לא הוי ספי ואמאי לא אמר גברא רבא הוא ולא הוי עביד איסורא דהא גם הלוה עובר וע"כ דאין הלוה עובר באבק רבית והתם אבק רבית הוי דקרוב לשכר ורחוק מהפסד ולא עבר רב עיליש כלל וכן כתב הנימוקי יוסף גבי ההוא עובדא דרב עיליש ע"ש ואמנם הרא"ש כתם דיש לדקדק דאבק רבית כי האי דלא יהיב הלוה מדידי' טפי ובכה"ג אין איסור ללוה דלא קרינין בי' לא תשיך הלכך ליכא איסורא רק משום לפני עור ע"ש והנה לפמ"ש לעיל די"ל דבעובדא דבר בניתוס כבר נתן הריבית ואעפ"כ לא הוי העד נוגע דמיירי שהחזיר לו הרבית ע"י כפית הב"ד וא"צ לומר כמ"ש המרדכי דמיירי שעדיין לא נתן הרבית אלא שכתבתי דמה נ"מ אם נפרש כן או כן דס"ס א"ש דאין הלוה נוגע ואמנם שפיר נרויח כשנפרש דכבר נתן לו הרבית ותבעו והחזיר לו ע"פ כפית הב"ד והיינו דבזה אתי שפיר מה דקשה לי טובא לפמ"ש הרשב"א בתשובה הובא בהגהת רמ"א ז"ל באהע"ז סימן י"א דהיכא דא"א לחלק הדיבור כמו אם העיד אני זניתי עם אשתך דאם נסלק מלות אני זניתי ליכא דיבור כלל אז לא אמרינין פלגינין דיבורא ע"ש א"כ הכא דהעיד העד לדידי אוזפן ברביתא דאם נסלק את התיבה אוזפן דמשמען אוזיף אותי ליכא דיבור לעדות כלל וא"כ מה משני רבא לטעמיה דאמר פלגינין דיבורא ואמנם לפמ"ש א"ש דכתבתי דמיירי דהעד אומר שנתן לו הרבית רק דהמלוה החזיר לו ע"פ כפית הב"ד ושפיר מקשה הא אמר רבא לוה ברבית פסול לעדות והיינו דכיון דנתן לו הרבית עבר על בל תשיך וע"ז שפיר משני רבא לטעמיה דס"ל פלגינין דיבורא והיינו דמאמינין לו ע"ז שהלוהו בר בניתוס ברבית אבל לא על מה שאומר שנתן לו הרבית ואמרינין דעדיין לא נתן לו הרבית וא"כ אין הלוה נפסל כמ"ש המל"מ בשם הרב פני משה ודו"ק היטב דיש ראיה מזה לדעת הפני משה והנה בנידון אי הלוה עובר משום לפני עור ואם נפסל מחמת זה יתבאר אי"ה לקמן בתשובה אחרת ולע"ע לא אאריך עוד:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה