אור ברסלב
בית אל חלק א חדר יט בענין בע"ח טורף השבח פרק א

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר יט בענין בע"ח טורף השבח פרק א

חדר יח בדין המוצא תפלין פרק ב

הנה הרב המגיד בפ"א מה' מלוה הקשה וז"ל וא"ת איך טורף הבע"ח מן הלוקח ממשועבדים יאמר לו הלוקח הנחתי לך מקום לגבות וע"ש מה שתירץ והש"ך והמל"מ תמהו עליו ע"ש והנה א"ז הב"ח ז"ל תירץ דכיון דקנה הלוה נכסים אחר שקנה הלוקח תו לא מצי מדחי ליה לנכסים המאוחרין שלא היו בשעה שקנה הלוקח אף שכתב לו דאיקני ע"ש וכתב הש"ך דהוא סברא חדשה ולא משמע כן בתוס' והפוסקים שלא תירצו כן ע"ש ולע"ד נראה לפי מה דקיי"ל שעבודא דאורייתא וכמו שפסק הרמב"ם לעיל בפרק י"א הלכה ד' שכל נכסי הלוה תחת שעבוד המלוה הם מן התורה ע"ש ואמנם שעבוד דאיקני אינו אלא תקנת חז"ל כמו שביאר הרב קצה"ח סימן קי"ב ס"ק א' דמן התורה דבר שלא בא לעולם לא משתעבד ע"ש א"כ י"ל דשפיר כתב א"ז הב"ח דלא מצי מדחי ליה הלוקח להבע"ח מהאי שדה המשועבד להבע"ח מן התורה לשעבוד דאקני דהוא רק דרבנן וגם יוכל הבע"ח לומר לא ניחא לי בהאי תקנתא דתיקנו לי רבנן לטובתי וסברת א"ז הב"ח ז"ל ברורה ומעתה א"ש שלא תירצו התוס' והפוסקים כמו שתירץ הב"ח ז"ל דהא הם רצו ליישב סוגית הש"ס דב"מ דשם אזלא הסוגיא אליבא דשמואל דאמר רב נחמן אמר שמואל מעות יש לו שבח אין לו ופריך מברייתא זו דתני כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים ואת השבח מנכסים בני חורין ע"ש ושמואל הא ס"ל שעבודא לאו דאורייתא וא"כ שני השעבודים לאו דאורייתא ולא יצדק לפ"ז סברת הב"ח ולכך הוצרכו לתרץ באופן אחר אבל אנן בדידן דקיי"ל שעבודא דאורייתא שפיר נתרץ כסברת הב"ח והוא נכון לדעתי ודו"ק ואמנם לפמ"ש הש"ך בסימן ל"ט בשם חידושי הרשב"א דאם שעבדו בפירוש כ"ע מודי דשעבודא דאורייתא. א"כ נסתר תירוץ זה דשפיר יכלו התוס' לתרץ כן אך הרשב"א כתב עוד תירוץ אחר וכתבתי בחידושי הרבה מזה ואמנם אף לדעת הרשב"א דהביא הש"ך נראה ליישב דברי א"ז הב"ח ז"ל דהא סברת הב"ח כתבתי דא"י לדחותו משעבודא דאורייתא לשעבוד דאקני דרבנן ויוכל לומר לא ניחא לי בתקנתא דתיקנו חז"ל לטובתי והנה הא דשעבוד דאקני דרבנן כתב הקצה"ח הטעם דמן התורה לא מהני משום דהוי דשלב"ע ואמנם התוס' שפיר הקשו ולא יכלו לתרץ כתירוץ הב"ח דהא התם מוקי לה כר' מאיר ור' מאיר הא ס"ל אדם מקנה דבר שלבל"ע וא"כ ליתא לסברת הקצה"ח דהא לדידיה שעבוד דאקני דאורייתא הוא וממילא ליתא לתירוץ הב"ח ותשובתו נשארה מעל והקשו תוס' שפיר איך גובה הבע"ח מהלוקח יאמר לו הנחתי לך מקום לגבות אבל אנן לדידן דקיי"ל אין אדם מקנה דשלבל"ע שפיר נקטינין כתירוץ הב"ח דאינו יכול לדחותו אצל שעבוד דרבנן ויכול לומר אני לא ניחא לי בהאי תקנתא וכן נראה נכון לדינא כדברי א"ז הב"ח ז"ל והשגת הש"ך עליו מדברי התוס' דלא תירצו כן ליתא וז"ב. ובזה ירוח לנו ליישב דברי התוס' בבא מציעא דף ט"ו ע"ב ד"ה תרין שהקשו וא"ת אמאי דחיק לאוקמי כר' מאיר יעמיד בשעשאו אפותיקי דאז בע"ח גובה השבח היתר על ההוצאה חנם כו' ועמד א"ז מהרש"א ז"ל מה הלשון יעמיד כשעשאו אפותיקי הא בלא"ה צריך להעמיד שעשאו אפותיקי מחמת קושית התוס' דלעיל דהקשו איך יגבה הבע"ח מהלוקח ממשועבדים יאמר לו הנחתי לך מקום לגבות ותירצו דעשאו אפותיקי ע"ש שהניח בצ"ע והגאון בתומים פלפל הרבה ליישב דברי התוס' ע"ש ולפמ"ש א"ש כמין חומר דהא קושית התוס' הוא אמאי דחיק לאוקמי כר' מאיר וא"כ קושיתם דלא לוקמי כר' מאיר הברייתא ואם לא נוקמי כר' מאיר שפיר י"ל כסברת הב"ח ולא קשה קושית התוס' דלעיל דאיך גובה הבע"ח מלוקח ממשועבדים דהא י"ל כתירוץ הב"ח וממילא לא צריך לתירוץ התוס' דלעיל שעשאו אפותיקי ושפיר כתבו התוס' יעמיד כשעשאו אפותיקי ונתיישב דיקדוק א"ז מהרש"א ז"ל ודו"ק ובזה יש ליישב קושית הגאון קצה"ח על הב"ח מהא דב"ק דף ח' דאיתא התם מכר לאחד כו' ופריך וליתו כולהו וליגבו מעידית ומשני דאמר להו אי שתקיתו שתקיתו ואי לא מהדרינא שטרא דזיבורית למרי' ושקליתו כולכון מזיבורית והא התם לא הדר זבינא כמ"ש התוס' בדיתמי דלא הוי כגבו קרקע אלא בקונה קרקע ולפ"ד הב"ח לא מצי מדחי ליה אצל בני חורין שקנה אח"כ והוא באמת תמיה חזקה על הב"ח ואמנם לפמ"ש א"ש דהא כתבתי טעם הב"ח וסברתו משום דשעבוד שדה זו הוא דאורייתא ושעבוד השדה שקנה אח"כ הוא רק דרבנן דאמרו דאיקני קנה ומצי בע"ח לומר לא ניחא לי בתקנתא דתקינו לי רבנן לטובתי דעיקר תקנתא הוי שלא תנעול דלת בפני לוין כמ"ש הרשב"ם והובא בקצה"ח שם והיינו לבתר דמסיק שם בב"ק האי סברא טעמא מאי אמור רבנן אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש ב"ח משום תקנתא דידי אנא לא ניחא לי בהאי תקנתא ע"ש אבל קודם דמסיק הש"ס האי סברא דאמר רבא האומר אי אפשי בתק"ח כגון זו שומעין לו שפיר קאמר אי שקלית כדינייכי שקליתי ואם לאו מהדרינא שטרא למרי' ולא שייך סברתי שכתבתי דיכול הבע"ת לומר לא ניחא לי בתקנתא דתיקון רבנן לטובתי דהא עדיין לא אסיק הש"ס אדעתיה סברא זו ואמנם למאי דמסיק הש"ס כדרבא ממילא נדחה האי דאי שתקיתו שתקיתו כמ"ש הב"ח וז"ב ואדרבה י"ל מזה ראיה חזקה לא"ז הב"ח ז"ל מהא דהשמיט הרי"ף האי אוקמתא דהכא ביתמי איירי דמטלטלין דידהו לא משתעבדי וכתב עליו הראב"ד דשגגה יצאה מלפניו דהא נשאר הקושיא בתקפו אי הכי ניזקין נמי נימא הכי ולפמ"ש א"ש דבתר דמסיק האי דרבא דאי שתקיתו שתקיתו ואם לאו מהדרינא שטרא למרי' וכמ"ש הב"ח ז"ל גם לפמ"ש הפני יהושע דהך סברא אי שתקיתו שתקיתו לא שייך אלא למ"ד שעבודא דרבנן ע"ש וא"כ האי סברא דהב"ח כבר כתבתי דהיינו למ"ד שעבודא דאורייתא דלכך לא מצי מדחי לי' משעבודא דאורייתא לדרבנן דמצי למימר לא ניחא לי כו' וכיון דהש"ס פריך רק למ"ד שעבודא דרבנן בלא"ה ל"ש סברת הב"ח ועפ"ז דברי הרי"ף ודבר השמיטה שהשמיט א"ש וא"כ אדרבה קושית הקצה"ח על הב"ח ז"ל נהפכה לראיה לו והדין עמו וכן נכון לדינא:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה