בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר יח בדין המוצא תפלין פרק ב
והנה התוס' בעירובין דף צ"ה ע"א ד"ה אבל בחדשות פטור כתבו איסורא נמי איכא דלקמן תניא ר"י אוסר בחדשות ע"ש והנה לפמ"ש בתשובה הקודמת בשם הגאון ישועת יעקב א"ש דלא תני במתניתין אסור דהא באמת הוי קשר שאינו של קיימא ולפ"ד רבינו אליהו דהא צריך להתירן למחר אלא דאעפ"כ אסור לקשרן דמיגו דהוי קשר לענין מצות תפלין הוי נמי קשר לענין חיוב שבת ע"ש וזה בברייתא דסבר שבת זמן תפלין הוא אבל במתניתין ס"ל שבת לאו זמן תפלין הוא הוי שפיר קשר שאינו של קיימא ומיגו לא שייך דהא אין היום זמן מצות תפלין כלל ואין איסור משום קשירה כלל ולכך תני פטור משום דילמא לאו תפלין הם ודו"ק. והנה יש להסתפק אם מצאן בכרמלית אם מותר להביאן די"ל דאין לחוש שמא קמיע הן דהוי ספק דרבנן והנה רש"י פירש במתניתין בד"ה אבל בחדשות פטור מלהכניסן דילמא קמיע הן בעלמא ואין בהם קדושה כו' הלכך לא מחללינין עליהו עכ"ל משמע דאסור להכניסן אע"ג דספק הוא שמא קמיע הן והאי הכנסה כלאחר יד הן כמ"ש בשבת דף ס"ב והוי ספק דרבנן משמע דאפילו ספק דרבנן אסור ויש לחלק ע"פ מ"ש התוס' שם ד"ה כל מ"ע כיון דמשוי הוא ויכול לבוא לידי חיוב חטאת היכא דמוציא בלא שינוי כו' אבל הכא בכרמלית א"א לבוא לידי חיוב חטאת לעולם וע' ברמב"ם שכתב המוצא תפלין בשבת ברה"ר ודו"ק: והנה בענין מה הוא קשר של קיימא הרמב"ם ס"ל דכל מה שאינו מעשה אומן הוי אינו קשר של קיימא והפוסקים ס"ל דהכל תלוי בדעת האדם אם דעתו להתירו אח"כ הוי אינו של קיימא ע"ש ובש"ע סימן שי"ז והנה מלשון רש"י שהבאתי שכתב והוא כמין אותיות והוא קבוע תמיד משמע דהעיקר תלוי במהות הקשר אבל מהתוס' ד"ה אמר רב חסדא שכתבו בתירוץ השני דמסתמא דעתו להתיר ולעשות קשר גמור משמע דבדעת האדם תלוי וזה ברור והתוס' ד"ה אביי דהקשו דהכא משמע דר' מאיר ס"ל דעניבה לאו קשירה הוא ובריש פרק אלו קשרים הוא בעיא דסלקא בתיקו אם לר"מ עניבה קשירה היא או לא ותירצו דהכא בלא מיהדק ע"ש ואי אין הלכה כר' יהודא בזה היינו משום דלא מיהדק ואינו קשר חזק ואף דאין דעתו להתירו ולר' יהודא כיון דלא בדעתו להתירו אף דלא מיהדק כולי האי הוי קשר של קיימא וזה ברור והנה התוס' הקשו על רבינו אליהו דכתב דצריך לקשור תפלין בכל יום מהא דחדשות אסור להכניס לפי שאסור לקשור בשבת והא זה הוי קשר שאינו של קיימא דהא עשוי להתיר למחר ע"ש ואמנם אם נימא דהעיקר תלוי במהות הקשר החזק הוא הרפה ואם הוא חזק בעצמו מה בכך שהאדם בדעתו להתירו למחר הלא הקשר בעצמו הוא קשר חזק ומתקיים ימים רבים א"כ אין קושיא על דעת רבינו אליהו דמה בכך שהוא צריך להתירו ולקושרו מחדש בכל יום מ"מ הקשר בעצמו הוא חזק ומתקיים ועומד ימים רבים וזה ברור ואמנם לפי מה דמסקו התוס' דמיירי בלא מיהדק ולכך ר"מ מתיר בחדשות דלאו קשר של קיימא הוא ור' יהודא אוסר אף דלא מיהדק כיון דבדעתו שלא להתירו הוי קשר של קיימא וכמ"ש וא"כ שפיר הקשו התוס' על רבינו אליהו דלפי דעתו ה"ל לר' יהודא להתיר דהא דעתו להתירו למחר ור' יהודא הא אזיל בתר דעת האדם וז"ב ובזה א"ש ההמשך בדברי התוס' דאחר שכתבו תירץ ר"י דהכי איירי בלא מיהדק כתבו ומכאן מוכיח ר"ת דלא כהר"ר אליהו ודו"ק: