אור ברסלב
בית אל חלק א חדר יח בדין המוצא תפלין פרק א

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר יח בדין המוצא תפלין פרק א

חדר יז מענין בישול בשבת פרק ב

כתב הרמב"ם פי"ט מה' שבת הלכה כ"ג המוצא תפלין בשבת ברה"ר לובשן כדרכן כו' וחוזר ולובש זוג שני וחולצן עד שיכניס את כולן התוי"ט הקשה דכיון דשבת לאו זמן תפלין הוא אמאי זוג אחד טפי לא ולע"ד נראה ליישב דעת הרמב"ם ז"ל על נכון דהנה בתחלה משני הש"ס דפליגי בדרב שמואל בר יצחק ע"י מקום יש בראש כו' והדר אמר דכ"ע אית להו דרב שמואל ות"ק סבר שבת זמן תפלין הוא ור"י סבר שבת לאו זמן תפלין ואבע"א דכ"ע שבת זמן תפלין ופליגי אי מצות צריכות כוונה כו' ע"ש דכל הסוגיא אזיל לפרוקי מילתא דרב שמואל דלא ליתי כתנאי וכר"ג דהוא יחיד לגבי ת"ק ומשני דכ"ע אית להו דרב שמואל אלא דת"ק ס"ל שבת זמן תפלין הוא או דכ"ע זמן תפלין הוא ות"ק ס"ל מצות צריכות כוונה או איפכא ע"ש בפירש"י אבל אנן דקיי"ל שבת לאו זמן תפלין הוא מוקמינין שפיר פלוגתייהו בהא דרב שמואל בר יצחק דלכולהו אוקמתא אחרינא יהי' ת"ק דלא כהלכתא דהא קיי"ל שבת לאו זמן תפלין והא הלכתא כת"ק לגבי ר"ג ולכן מוקמינין לה כדמוקי לה מעקרא דתרויהו ס"ל שבת לאו זמן תפלין הוא ופליגי בדרב שמואל בר יצחק ות"ק ל"ל דרב שמואל ולכך מתיר רק זוג אחד ותו לא וז"ב והנה הש"ס מסיק והשתא דתני אבוה דשמואל כו' חדשות שאינן מקושרות כו' ואסור משום דאסור לקשרן בשבת ופירש"י ואינן מקושרות כעין קשר של תפלין העשוי כמין אותיות וכן הוא קבוע תמיד וקשירה אב מלאכה הוא כו' משמע דאם קושרן שלא כעין קשר של תפלין לא הוי אב מלאכה דעשוי הוא להתיר ואינו של קיימא וא"כ קשה אכתי יקשור אותם שלא כעין קשר של תפלין ואז יהיה מותר להכניסן דאעפ"כ יהיו דרך מלבוש וכמו שכתבו התוס' בד"ה וכי אדם בתירוץ ראשון דס"ד דבלא קשירה הוי דרך מלבוש ומכ"ש בזה דבאמת הם קשורים ואמנם א"ש דהא הש"ס שם ס"ל דכ"ע שבת זמן תפילין הוא והא דשרי להכניסם הוא כפירש"י ד"ה זוג אין טפי לא ע"ש וא"כ אם יכניסם שלא כעין קשר של תפלין אין זה מצוה ואסור להכניסם דהא לא שרו ליה רבנן רק משום המצוה ובכה"ג אין כאן מצוה וז"ב ובזה א"ש מה דכתב הרמב"ם שם הלכה כ"ד בד"א שהיו בהן רצועות והם מקושרות קשר של תפלין שודאי תפלין הם כו' וכתב עליו הראב"ד אני ראיתי שטעה בזה ג"כ במקום אחר שהוא סבור החדשות שר' יהודא אוסר מפני החשש שמא קמיעין הם ואינו כן כי בודאי אין אדם טורח לעשות קמיעין כעין תפלין אלא חדשות שאין מקושרות לפי שאין קושרין בשבת כו' וע' הה"מ שכתב דהרמב"ם תיקן בעצמו בהלכות ציצית כדברי הראב"ד וכמסקנת הש"ס ע"ש ואמנם הרי"ף לא חזר מדבריו ולפמ"ש דלדידן דקיי"ל שבת לאו זמן תפלין ומפרשינן הפלוגתא דת"ק ור"ג אי מקום יש בראש כו' אי אפשר לומר כמסקנת הש"ס דהאיסור משום דאסור לקשור בשבת דהא יכול להכניסם שלא כעין קשר של תפלין ואז אין כאן איסור קשירה וגם ע"כ יתיר למחר הקשר ויקשור אותם כדין קשר של תפלין ונסתר אוקמתא זו דאבוה דשמואל והדרינן למ"ש הש"ס בתחלה דפליגי אי טרח אינש או לא טרח והן הן דברי הרי"ף והרמב"ם יחדיו וצדקו ושפתותיהם ברור מללו והשגת הראב"ד חלפה הלכה לה כן נראה לע"ד ליישב דבריהם זכותם יעמוד לבו:

והנה הגאון ישועת יעקב כתב ליישב הא דהקשו. התוס' על רבינו אליהו שכתב דחייבין לקשור קשר של תפילין בכל יום והקשו מהא דאמרינין שאינן מקושרות לא יכניס משום דאסור לקשור בשבת קשר של קיימא והא לדעת רבינו אליהו קשר של תפלין אינו של קיימא דלמחר הוא צריך להתירו ולקשרו שנית ומזה סתרו דעת רבינו אליהו וכתב הגאון ישועת יעקב לתרץ דברי רבינו אליהו דאף דהוי קשר שאינו של קיימא לענין שבת מ"מ מיגו דהוי קשר לענין תפלין דמקיים בו מצות תפלין הוי מוי קשר לענין שבת לחייבו משום קשירה וכמו דאמרינין מיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת ע"ש בסימן כ"ה ודפח"ח ובזה יש לפרש דברי רש"י הנ"ל דכתב דוקא כעין קשר של תפלין העשוי כמין אותיות הוי אב מלאכה והיינו כיון דהוי קשר לענין שיוצא בזה מצות תפלין אף דעשוי להתיר בכל יום לדעת רבינו אליהו מ"מ מיגו דהוי קשר למצות תפלין הוי נמי קשר לענין שבת וזה ברור. ואמנם זה לדס"ל להש"ס דשבת זמן תפלין הוא אבל לדידן דמפרשינין דס"ל שבת לאו זמן תפלין הוא נסתר כל זה דהא אין היום מצות תפלין כלל ע"כ נטו הרי"ף והרמב"ם ממסקנת הש"ס ופירשו כדס"ל להש"ס מעקרא דפליגי אי טרח אינש לעשות קמיעין כעין תפלין ופסקו כת"ק דס"ל טרח אינש ולכך אם אין מקושרות חיישינן שמא קמיע הן ושככה קושית הראב"ד עליהם ודו"ק וע' שבת דף ס"ב ע"א דפריך לרב יוסף מברייתא דאחד האיש ואחד האשה כו' ומשני התם קסבר ר"מ שבת זמן תפלין הוא כו' ועפ"ז א"ש מה שכתבתי לעיל ודו"ק.

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה