אור ברסלב
בית אל חלק א חדר יא הלכות מעשה הקרבנות פרק ו הלכה ד

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר יא הלכות מעשה הקרבנות פרק ו הלכה ד

חדר שמיני חדר עשירי

ע' מל"מ וע' פ"ד מהלכות תמידין הלכה ו' מה שכתב

מרן ז"ל בשם הריטב"א ומה שכתב המל"מ דלדידיה הפייס ה"ד מי מעלה מן הכבש למזבח אינו המקטיר ע"ש והיינו דזה הוא המעלה מחצי הכבש ולמטה אל ראש הכבש סמוך למזבח עיי"ש היטב ורבינו נקט כאן לשון המשנה שם וכתב ג"כ לראש המזבח וכוונתו למקום הכבש סמוך לראש המזבח ולדעת רש"י צ"ל דהמעלה מן הקרקע לכבש הוא עצמו מעלה משם לראש המזבח דאל"כ היה צריך פייס אחר ודו"ק הלכה ו' הלכה י"ט ולא נתחיה לנתחים ע' חולין דף י"א דאמרינין וכי תימא אי לייף לית לן בה רבינו לא ביאר הדין וע' לקמן פי"ט הלכה ד' מהלכות פהמ"ק שם העירותי על מ"ש רבינו בפירוש המשנה דכתב דלמה יתחכנה חתיכות חתיכות הא העולה כולה כליל דצ"ע הא מדינא דקרא כתיב אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחיה ואמנם אי נימא דלייף לית לן בה א"ש דאיכא למימר דהיתה לייף במקצת ואח"כ ניתקו החתיכות מעצמן:

הלכה כ' ע' לקמן פ"ג הי"ב שהעירותי דרבינו לא ביאר כלל דהא היא וחלוקת ת"ק ור"נ וראב"י אם רשאי לעשות מערכה על הסובב ומלשון רבינו כאן נראה לי דפסק כת"ק דהא כתב וממצה דם הראש ודם הגוף על קיר המזבח למעלה מחוט שבאמצע המזבח ואם ס"ל כר"נ וראב"י הא צ"ל בראשה של מזבח דילפינין מוהקטיר ונמצה וע"כ דפסק כת"ק ורשאי לעשות מערכה על גב הסובב ולמצות דמה אמה למטה מרגליו דחוט הסיקרא אמה למטה מהסובב ונמצא דהמיצוי הוא סמוך להקטר' כמ"ש רש"י ותוס' ולכך סתם רבינו וכתב למעלה מן החוט ולפ"ז מה שתירצתי שם קושית הלח"מ אמת ויציב: הלכה כ"א מה שכתב הלח"מ דצריך סכין כדאמרינן התם קודרה בסכין כמין ארובה אמת דבחומש פירש"י כן אבל רבינו ס"ל דמלשון הת"ק יכול יחתוך בסכין ויטלנו משמע דעושה הכל בלא סכין והא דתני דבי ר' ישמעאל הוא דבר בפ"ע ובתורת כהנים ליתא ולכן סתם כת"ק וכן הוא פשט דקרא דעושה הכל בידים וע' זבחים דף ס"ה יכול ימלקנו בסכין כו' שתהא מליקה בעצמו של כהן:

הלכה כ"ג עלח"מ שתמה אמאי ל"א שצריך לחתוך רוב בשר לכתחלה דהא אמרינן בש"ס מכלל דתרויהו ס"ל דבעינן רוב בשר לכתחלה ע"ש ונלע"ד דס"ל לרבינו דזה רק לשינויא דאביי דאמר רוב בשר מעכב איכא ביניהו היינו כדי שלא להרחיק הפלוגתא בין רבנן לר"א בר"ש אבל למסקנא דר"א בר"ש בפירוש הקרא דלא יבדיל פליג עם רבנן דרבנן ס"ל דאסור להבדיל ולוקה ור"א בר"ש ס"ל דפירושו א"צ להבדיל שפיר י"ל דתרויהו ס"ל דרוב בשר לא צריך אפילו לכתחלה והא דתנן חותך מפרקת כו' וחותך סימן אחד ורוב בשר עמו היינו דקודם שחתך סימן אסור לחתוך רוב בשר דכי מתה עומד ומולק אבל אח"כ שפיר יכול לחתוך רוב בשר דכבר בחתכו הסימנים ובאמת הדברים ניתנו לכתוב אבל אין ראיה לזה אלא נסמוך על חכמת רבינו כי חכמת אלקים בקרבו. (לעיל פרק ג' הלכה י"א כתבתי והוכחתי מלשון הרמב"ם פ"א מהלכות פהמ"ק דס"ל כשמעון התימני דבסכין ארוכה אסור לשחוט דבעינין שיהיו ידיו של שוחט לפנים מהנשחט ע"ש ועתה נראה לפע"ד שגם דעת התוס' היא כן דבקידושין דף נ"ב הקשו על פירש"י דפירש הא דאמרינין וכי אשה בעזרה מנין דאשה אסורה ליכנס לעזרה והקשו מהא דאמרינין כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה דדיעבד קתני משום טמא במוקדשין דאסור לכתחלה שמא יגע בבשר משמע דנשים שוחטות לכתחלה דאל"כ לימא דתני דיעבד משום נשים ע"ש ותמה בספר עצמות יוסף דמאי קושיא דילמא דשחטה בסכין ארוכה כמו בטמא ע"ש ואמנם אם נימא דבסכין ארוכה אסור לשחוט דבעינן שיהיו ידיו של שוחט לפנים מהנשחט כשמעון התימני א"ש וז"ב והנה ראיתי בספר טעם המלך שכתב לפרש דברי התוס' ע"פ שהעלה שם בדעת רש"י דלצורך מותרת ליכנס כמו ישראלים בעזרת כהנים דנכנסין לסמיכה ולפ"ז הכי מקשי התוס' דכיון דכשרות לשחוט אם כן משכחת לה דאשה מותרת ליכנס בעזרה לצורך שחיטה וזה מדוקדק בלשון התוס' דכתבו א"כ מותרת להכניס ולא כתבו הרי מותרת ליכנס ע"ש ודפח"ח ועפ"ז נראה ליישב קושית התוס' על הלכות אלדד הדני דכתב דנשים לא ישחטו לכתחלה מהא דכל הפסולים ששחטו כו' מוכח דנשים שוחטות וע"פ הנ"ל א"ש דהנה האחרונים כתבו הא דנשים לא ישחטו היינו לאחרים שמא יקלקלו ולא יודיעו אבל לעצמן שוחטות דלא חשידי למיכל איסורא אבל על אחרים לא יחושו ע"ש לפי זה שם במוקדשים דאסורות ליכנס לעזרה רק לצורך וא"כ אם יקלקלו הרי הם עצמן עשו איסור דהא השחיטה פסולה ונכנסו שלא לצורך וזה לא חיישינן לכך שוחטות וז"ב והנה התוס' הקשו בשם הר"ר אפרים איך יהיה סכין ארוכה כ"כ דהא אורך העזרה קל"ה אמה ותירצו דמיירי בבמה ולפ"ז מיושב דברי התוס' בקידושין שהקשו על רש"י ז"ל דאין לומר דמיירי בבמה דהא בבמה אפילו זר כשר וה"ה לאשה דהא כל פסולא דאשה משום זרות כמ"ש רבינו בריש פ"ט מהלכות ביאת המקדש איזה זר כל שאינו מזרע אהרן הזכרים שנאמר וערכו בני אהרן ולא בנות אהרן ע"ש וכ"כ כל האחרונים ושם במשנה תני שהשחיטה כשרה בזרים ונשים ואילו בבמה גם קבלה ושאר עבודות כשרים בזרים ונשים ולכן א"א לומר דאיירי בבמה וא"א לשחוט בסכין ארוכה ושפיר הקשו על רש"י ושקטה תמיהת עצמות יוסף עליהם ובחידושי כתבתי:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה