אור ברסלב
בית אל חלק א חדר חמישי פרק שני

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר חמישי פרק שני

חדר חמישי חידושים חידושי התמידין ומוספין פרק ראשון

ה הלכה ו המכבה אש המזבח לוקה שנאמר לא תכבה אפילו גחלת אחת. ע' בש"ס פרק כל התדיר דף צ"א דאמר שמואל המתנדב יין מזלפו ע"ג האשים ופריך הא קא מכבי ומשני כיבוי במקצת לא שמי' כיבוי ופירש"י דקרא לא קפיד אלא אאש תמיד לא תכבה ופריך והא אמר ר"נ המוריד גחלת מע"ג המזבח לוקה ומשני דליכא אלא חדא ואיבעית אימא כיבוי דמצוה שאני והנה לשינויא קמא אינו לוקה אלא בשלא היה על המזבח אלא גחלת זו וכיבה אותה ולא כן נראה מלשון רבינו אלא נראה דפסק כשינויא בתרא דהמתנדב יין שרי לכבות משום דמצוה הוא מקרא ויין לנסך תקריב כו' ואמנם למסקנא דמשני הא ר' יהודא הא ר"ש דמתיר שאינו מתכוון שפיר י"ל דאפילו גחלת אחת לוקה ובמתנדב דאינו מתכוון לכבות אלא למצוה שרי וזה דעת רבינו דפסק כר"ש ואמנם י"ל דאם הוריד הגחלת למטה לארץ וכיבה אותה אף דיש עוד הרבה גחלת ע"ג המזבח מ"מ כיון דכאן בארץ אין כאן אלא גחלת אחת וכבה לוקה אלא דא"כ לא ה"ל לרבינו לכתוב אפילו הורידה מעל המזבח דאין כאן אפילו וצ"ע וע' מה שכתבתי בפרק ט"ז מהלכות מעשה הקרבנות ע"ש:

ו הלכה ח ומסדר מערכה שניה מכנגד לקרן מערבית ק דרומית משוכה מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות וע"ש הרב הלח"מ הרבה להשיב על רבינו דהם מתמיהין ע"ש שהרחיב דבריו ולבסוף יישב דברי רבינו דלאו הא בהא תליא דאף דפסק רבינו דרובא דמזבח בדרום קאי מ"מ כך היתה הקבלה בידם דיהיה הכיור באותו מקום וראיה מהמשנה דתמיד דפסקה דהכיור היה בין האולם ולמזבח משוך קימעא כלפי דרום ובפ"ק דיומא הוכיחו דמתניתין סברה דרובא דמזבח בדרום קאי ע"ש וכן יישב דרבינו סובר דלא בעי כלל דהמערכה תהיה נגד פתח ההיכל אבל וקושטא דמילתא הא דצריך למשוך אותה מקרן מערבית דרומית ד' אמות הוא דא"א בלא כך דחד אמה סובב וחד מקום קרנות וחד יסוד וחד מקום רגלי הכהנים כו' ע"ש דבריו הנכוחים ז"ל ואנכי חשבתי להביא סעד לדברי הלח"מ ממה שכתבו התוס' ד"ה הא מני דמאן דס"ל דהכיור היה בין האולם ולמזבח ע"כ ס"ל דנכנסין בין האולם ולמזבח שלא רחוץ ידים ורגלים ולפ"ז לחכמים דפליגי בתוספתא על ר"מ וס"ל דאין נכנסים ע"כ דהכיור היה משוך קימעא וזה מסכים לדברי הלח"מ דכך היה קבלה בידם וא"ש דברי רבינו ואמנם דא עקא דרבינו פסק בפ"ז מה' בית הבחירה הלכה כ"א דההיכל מקודש מבין האולם ולמזבח שאין נכנסין לשם שלא רחוץ ידים ורגלים מבואר דבין האולם ולמזבח רשאין לכנס והוא כר"מ בתוספתא ואמנם במשנה פיק דכלים הוא פלוגתא דת"ק ור' יוסי ומסתמא הלכה כת"ק דנכנסין וצ"ע על התוס' דכתבו דאפשר דס"ל כר' מאיר דנכנסים דהא ת"ק במשנה דכלים ס"ל כן ותמהני דלא העירו בזה כלל וע' בתוי"ט פ"ב דתמיד משנה ה' שעמד ג"כ בדברי הרמב"ם ולא היה פנאי לעיין בדבריו היטב ודברי הלח"מ נראה לי ברורים:

ז המל"מ הביא דעת הרמב"ן דלובש בגדי חול בהוצאת הדשן ותמה עליו ולע"ד דעת הרמב"ן בשם יש מרבותינו דלר"א דס"ל בעלי מומין כשרין לה לכתחלה ע"כ דס"ל דלאו עבודה מדמכשר בעלי מומין וע"כ דלא בעי בגדי כהונה דאיך יתכן דבעל מום ילבש בגדי כהונה הא אסור ליהנות בהן שלא בשעת עבודה כמ"ש המל"מ עצמו וע"כ דל"ב בגדי כהונה לר"א אבל ת"ק דס"ל דבעי בו בגדי כהונה ס"ל דעבודה היא וכר' יוחנן וע"כ דבעלי מומין פסולין לה ואמנם רבינו תפס החבל בשני ראשין דס"ל דבעי בגדי כהונה ואעפ"כ לאו עבודה היא והרמב"ן לא ס"ל כן ובחידושי כתבתי בזה עוד וע' בדברי הרמב"ן בחומש ובדברי הגאון מזרחי ודו"ק:

ח הרב משנה למלך הביא דברי הש"ס תקריב אפילו בשבת דמולח ע"ש שהקשה משם הגאון מהר"י אלפאנדארי הא אין מליח' באוכלין ע"ש ולע"ד לפמ"ש רש"י בביצה דף כ"ז דחלה טמאה אסור להאכילה ביו"ט לכלבים דרחמנא אחשבי' זו להבערה ע"ש וכן י"ל הכא כיון דהתורה ציותה למלחו חשיבה מלאכה ודו"ק ואמנם י"ל כיון דאין מכוון לעיבוד ה"ל דבר שאין מתכוון ומותר לר' שמעון דקיי"ל כותי' ואין לומר דהוי פסיק רישא ז"א דהא אם נתן עליו מלח כל שהו יצא כמ"ש רבינו פ"ה מה' איסורי מזבח דין י"א א"כ לא הוי פסיק רישא כמ"ש רש"י בזבחים דף צ"א דכיון דיכול לזלף בטיפין דקין לא הוי פ"ר אך לפמ"ש דמליחה הוי מלאכה בפ"ע דאחשבה רחמנא א"ש גם י"ל סתם ספרא ר' יהודא והוא ס"ל דבר שאין מתכוון חייב:

ט ע' במל"מ שהביא הירושלמי דתני בד שיהיו חדשים כו' במחלוקת ע"ש והיינו לפע"ד פלוגתא דרבי ור"י דר"י מרבה מקרא דילבש מצנפת ואבנט ורבי מרבה שחקים ע"ש ביומא דף כ"ג ומדברי רבינו נראה דפסק כר"י דילבש לרבות מצנפת ואבנט והא דכתב פחותים מן הראשונים היינו מקרא דבגדים אחרים ע"ש ברש"י דכתב כגון שחקים ורבינו לא העתיק שחקים ואולי ס"ל כהירושלמי דלכתחלה שחקים פסולים ואחרים היינו פחותים מן הראשונים בשויים. אבל חדשים כמו ביום הכיפורים דבגרים של ערב הי' פחותים משל בקר ואעפ"כ הי' חדשים ע' פ"ג דיומא דף ל"ד ע"ב וע' פרק ח' מה' כלי המקדש הלכה ד' ובמל"מ שם:

י הלכה י"א ע' לח"מ שתמה על רבינו ואני תמה עוד דביומא דף כ' ע"ב מייתי פלוגתא דרבי וראב"ש בקידש בלילה כו' ומייתי מתניתין דבכל יום הי' תורמין המזבח משקרא הגבר ואי רבי הא פסלה לינה כו' ואמר אביי רבי הוא ולינה דרבנן ומודי דמקריאת הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה וע"ש ברש"י דכתב דלינה בעמוד השחר תליא ומבואר דהיו תורמין קודם עמוד השחר ואמנם י"ל דזה תלוי אם פירוש מקריאת הגבר הוא קרא תרנגול כר' שילא בזה י"ל דס"ל לרבינו דאידי ואידי חד שיעורא עם עמוד השחר כמ"ש הלח"מ אבל אם פירושו גביני הכורז י"ל דזה היה קודם עלות השחר והש"ס דיומא אזיל לפי פירוש רב הונא ורבינו פסק כרב שילא:

יא הלכה י"ד כל מי שירצה כו' ולא היה לה פייס לפי שלא היתה עבודה חשובה ולא הי' באין על ידה לידי סכנה ואעפ"כ לא נתעצל כהן מעולם מלהוציא את הדשן כן הוא ביאור דבריו והנה התוס' זבחים דף י"ח הקשו מהא דילבש לרבות את השחקים ואמאי צריך ריבוי וע' מל"מ דתמה על זה ע"ש ולע"ד דהכי פירושו אמאי צריך ריבוי להכשיר שחקים הא בכל מקום שחקים כשרים ומכ"ש בהרמת הדשן דהיא עבודה פחותה דהא עביד לה בבגדים פחותים דבגדים שמבשל בהם קדרה לרבו כו' ואין לומר דהא דשחקים כשרים בכל מקום ילפינן מקרא דילבש כמ"ש המל"מ הא ליתא דאיך נוכל למילף מיני' דהתם שאני דהרמת הדשן עבודה פחותה וע"כ דמסברא ידענו דשחקים כשרים וא"כ למה לי ריבוי דילבש וז"ב לכאורה אך עדיין צ"ע דילמא קרא דילבש אתי לאוריי דלכתחלה סגי בשחקים לתרומת הדשן משא"כ בשאר עבודות לכתחלה בעי חדשים וצ"ע ויש ליישב:

יב והנה המל"מ תמה דלא ביאר רבינו בשום מקום דהוצאת הדשן בעי בגדי כהונה וכדאמרינן ביומא דף כ"ג ופשט ולבש מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט כו' והיא דרשה מוסכמת כו' ע"ש ואמנם התוס' שם ד"ה ילבש בתירוצם האחרון כתבו דזה תליא בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע אי הימנו ודבר אחר למדין היקש מהיקש או לא ושם בזבחים דף נ"ו נראה דאינו חוזר ומלמד בהיקש דא"ל ר' ישמעאל לר"ע טעית ע"ש וא"כ נשאר קושית התוס' ביומא ולכך השמיט רבינו זה ובחידושי הארכתי בזה ואין כאן מקומו ודו"ק:

יג הלכה ט"ו הראב"ד השיג על רבינו וכתב זה לא נאמר אלא על תרומת הדשן ואין מעילה אלא בתרומת הדשן ע"ש וכתב מהר"י קורקוס דרבינו למד זה מהאי דפ"ב דמעילה שנחלקו רב ור' יוחנן בנהנה מאפר של תפוח לאחר שהרימו הדשן דרב סבר דאין מועלין ור' יוחנן סבר דמועלין ופסק כר' יוחנן ע"ש הנה שם מיירי בנהנה מהאפר שע"ג התפוח לאחר שהרימו הדשן וקאמר שם כיון דצריך בגדי כהונה דכתיב ילבש והיינו ההוצאה מן המזבח לארץ כמ"ש רבינו בהלכה י"ג אבל לאחר שהורידוהו מן המזבח להוציאו משם חוץ למחנה ודאי אין בו מעילה ע' בש"ס דפריך לרב ממתניתין עד שתצא לבית הדשן ע"ש אבל משיצא לבית הדשן ודאי אין בו מעילה ע"ש וא"כ אין לרבינו ראיה משם ואמנם גם דברי הראב"ד הם נסתרים מזה כאשר יראה המעיין ולא אוכל להאריך כי קצרה בינתי להגיע עד תכלית דבר והמעיין הנבון יבין לאשורו:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה