בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר חמישי חידושים חידושי התמידין ומוספין פרק ראשון
א הלכה ג' שא"א לכל ישראל שיקריבו פסחיהן בשתי שעות הנה התוס' בהתכלת כתבו דאף בפסח שני הלין כן והוכיחו זה מדלא חשיב זה בין הדברים שבין פסח א' לפסח ב' ע"ש ולכאורה בפסח ב' שלא היו כל ישראל מקריבין פסח אלא מיעוט הציבור הטמאין או שהיה בדרך רחוקה ורוב ישראל נזדרזו להקריב קרבן ה' במועדו לא שייך טעם זה ואמנם התוס' לא ס"ל טעם זה דכתב רבינו אלא משום יאוחר דבר וא"כ אין חילוק ועלח"מ ואמנם מה שהוכיחו התוס' בהתכלת דף מ"ט דפסח ב' נמי נשחט אחר התמיד מדלא חשיב ליה בהדי דברים שבין פסח א' לפסח ב' ע"ש הנה בפסחים דף צ"ה ד"ה מה בין כתבו דהא דלא חשיב דהפסח א' נשחט בג' כתות ולא פסח ב' כדתני בתוספתא ושייר דשייר נמי ביקור ד' ימים ע"ש וא"כ אין ראיה מזה דפסח ב' ג"כ נשחט אחר התמיד של בין הערבים די"ל תנא ושייר מיהו התוספתא דחשיב ג' כתות ולא חשיב הא לכאורה מוכח דפסח ב' ג"כ נשחט אחר התמיד ואמנם באמת י"ל דתוספתא ג"כ תנא ושייר ושייר נמי ביקור וע"ש וצ"ע:
ב והנה המשנה למלך הביא דברי התוס' בפרק התכלת דף מ"ט שכתבו אהא דהביאו שם הברייתא דחמשה שנתערבו עורות פסחיהן והוכיחו מזה דלא נפסל הקרבן שנקרב אחר תמיד של בין הערבים וכתבו דאין לומר דעשה דפסח דחי עשה דהשלמה דהא לא הוי אלא ספקא בעלמא ע"ש והקשה המל"מ הא כבר בתחלת דבריהם כתבו דאי הוי מפסל לא שייך דחיה ואיך כתבו ואין לומר כו' ולכך הגיה ומחק כל זה מדברי התוס' ולע"ד יש ליישב דברי התוס' דלכאורה יש להבין מה שכתבו דאי מפסל לא שייך דחיה הא אי נימא דדחי ודאי לא מפסל והנראה כוונתם דשם במחוסר כיפורים שפיר כתבו דאי מפסל לא שייך דעשה דפסח ידחה עשה דהשלמה דהא אי לאו דמייתי כפרתו לא יכול לאכול הפסח לערב דהוי מחוסר כפורים וכיון דלא יכול לאכלו בערב לא מצי לאתויי פסח דהוי נשחט שלא לאוכליו וא"כ עיקר המצוה דעשיית הפסח באה ע"י שעבר על עשה דהשלמה והוי מצוה הבאה בעברה כמ"ש התוס' בסוכה דהיכא דהמצוה אינה נעשית אלא ע"י העבירה הוי מצוה הבאה בעבירה ואמנם אם לא מפסל הקרבן כו' ושחט אחר תמיד של בין הערבים לא שייך לומר דהפסח יפסול משום מצוה בעבירה דהא לא גרע הפסח מהקרבן עצמו שנעשה בעברה וכשר אבל אי מפסל שפיר הוי מהב"ע ולא שייך לומר דעשה דוחה הל"ת דהא אינו מקיים העשה כלל וזה במחוסר כפורים אבל בהני חמשה שנתערבו עורות פסחיהן דל"ש מהב"ע דעשיית הפסח אינו בא ע"י העברה דמי שנתחייב בפסח עושה פסח והאחרים שכבר יצאו מקריבים שלמים ודו"ק:
ג הלכה ה עלח"מ מת שפלפל בדברי רבינו ולמ"ד אפילו לאביי הדין כן דאין חילוק בין שבת לחול ובשניהם קרב בשבע ומחצה והוי סתם במשנה ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם משנה ומה שכתב דלא פסק כרבה בר עילא ע' תוס' שכתבו דהברייתות דמייתי לא אתיין כרבה בר עולא ע"ש ועלו דברי רבינו כדין:
ד הלכה ו שהתמיד מתחלתו דוחה שבת ע"ש בש"ס פלוגתא דרבה ורב חסדא אליבא דרב הונא ביומא דף מ"ו ואמר רבה טעמא דידי כתחלתו כו' ע"ש ולכאורה י"ל אמאי לא אמר בפשיטות דשבת אית לי' תקנתא להעלותו ולהלינו ע"ג המזבח עד מוצאי שבת משא"כ בטומאה ואמנם גם בטומאה יכול לשרפו על המערכה הגדולה ולמה יעשה לה מערכה בפ"ע וצ"ע ע"ש וע' תוס' פסחים דף נ"ט ע"ב ד"ת ולא עולת חול שהקשו לר' עקיבא למה לי קרא דעולת שבת ללמד דחלבי שבת קריבין ביו"ט הא מקרא דהכא דלא ילין נפקא דמשמע כל הלילה לין דלכל הפחות מיתוקמא בי"ד שחל להיות בשבת ע"ש ולכאורה יש לומר דקרא דעולת שבת מיירי בפסולין דאף הם קריבין ביו"ט ואמנם לפי זה תיקשי הא דאמר שם בפסחים אבל עולת חול ביו"ט לא והא כתיב לא ילין לבקר הא כל הלילה ילין דילמא שם בפסולין אבל בכשרים אפילו עולת חול ילין וע"כ דליתא לזה ושפיר הקשו תוס' ובזה א"ש ההמשך שם בתוס' שכתבו הקשה ריב"א כו' וי"ל כו' וקשה כו' ע"ש ודו"ק.
הלכה ז ע' בלח"מ שהרבה לתמוה על רבינו ואמנם ע' בפירוש המשניות לרבינו דס"ל שהיה חל יוה"כ בע"ש או במ"ש בזמן שהיה מקדשין ע"פ הראיה ע"ש:
הלכה ט ומשקין אותו בכוס של זהב כדי שיהא נוח להפשיט ע' בפי' המשניות לרבינו בביצה פרק ד' שפירש שאם תהיה בה סירכא תינתק וע' ש"ך יורה דעה סי' ל"ט שהביא דברי הרי"ף ולא הביא דברי הרמב"ם בפירוש המשנה ואמנם כאן פירש רבינו כפירש"י: