בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר חמישי פרק שלישי
יד הלכה ב' ע' מל"מ שנסתפק אם פרס הוא שיעור הקטרה מן התורה או דרבנן ומה"ת בכזית סגי ע"ש שפלפל בחכמה ונראה עפ"ז לפרש הא דפריך בזבחים דף ק"א אמר ר' זירא אי קשיא לי כו' הא דאמר רב בהא אפילו ר' אליעזר מודה כו' ותמה המל"מ לעיל פי"ט מה' מעשה הקרבנות הלכה י"א דהא גם אי נימא דכזית בחוץ חייב לא יתכן שיפטרו הציבור ויצאו ידי חובתו בכזית בפנים הא בקומץ דחייב בכזית בחוץ וכן שתי בזיכין דחייב על כל אחד בחוץ הכי נאמר דגם הציבור נפטרו באחד מהם זו לא אמרה אדם מעולם ע"ש ולפמ"ש המל"מ כאן א"ש די"ל הא דחכמים מחייבים בהקטרת כזית בחוץ הוא משום דס"ל דפרס הוא מדרבנן וכפירש"י ומן התורה בכזית סגי ומשום הכי גם ציבור נפטרו בכזית אבל ר"א ס"ל דפרס הוא מן התורה ולכך פוטר אם הקטיר בחוץ כזית ושפיר פריך אמאי מודה ר"א בציבור שנפטרו בכזית וזה ברור:
טו מה שכתבתי לעיל פרק א' הלכה ג' דלדעת רבינו פסח שני קרב קודם התמיד דלא שייך טעם רבינו שאי אפשר לכל ישראל שיקריבו פסחיהן בשתי שעות כו' ע"ש ולדעת התוס' מנחות דף מ"ו אין חילוק ושוב מצאתי בתוס' יומא דף כ"ט ע"א ד"ה אלא שכתבו בסוף דבריהם דיש לומר דפסח שני קרב קודם התמיד דלא כתיב בי' אלא בין הערבים לחודי' ע"ש היטב:
טז הלכה יו"ד דישון המזבח והטבת הנרות בבקר ובין הערבים מצות עשה כו' והדלקת הנרות דוחה את השבת ואת הטומאה כו' שנאמר להעלות נר תמיד. הנה בפסחים דף ס"ו יליף דתמיד דוחה שבת מדכתיב עולת שבת בשבתו על עולת התמיד משמע דמהא דנקרא תמיד אין ראיה דדחי שבת כיון דקרב בכל יום הוי שפיר תמיד ואם כן איך מוכיח מנר תמיד ועוד דתינח שבת מנ"ל דדחו טומאה וי"ל דגמרינין גז"ש דתמיד תמיד מקרבן שבת דדחי שבת וה"ה להדלקת הנרות וכך דדחי טומאה ילפינין מתמיד בגז"ש ורבינו קיצר כדרכו וע"ש בתוס' ד"ה במועדו ושוב ראיתי בת"כ פרשת אמור דדריש תמיד דאף בשבת תמיד אף בטומאה אולי הכוונה לגז"ש כמ"ש. הא דכתב רבינו (לעיל בפ"א ה"ג) הטעם שא"א לכל ישראל כו' היינו דס"ל דהא דאסור להקריב אחר תמיד של בין הערבים הוא מדרבנן וקרא דעליה השלם הוא אסמכתא לבן בע"פ שא"א לכל ישראל כו' לא גזרו ובזה יתורץ הרבה מקושית התוס' והארכתי בזה במ"א וזה שלא מנאה רבינו במנין המצות וע' בתוספות הרמב"ן על מ"ע שמנה גם זו וע' במגלת אסתר שם ודו"ק: (יז) הלכה י"ד ואינו יכול להדליק בנר אחר משו' בזיון ע' בלח"מ שהקשה מהא דכתב רבינו בפ"ג מה' מעשר שני דמע"ש אין שוקלין כו' גזרה כו' הא כאן פסק דע"י קינסא אסור וא"כ א"צ לטעם זה ע"ש ולכאורה י"ל דלטעם בזיון אם א"א באופן אחר שרי אבל לטעם גזרה דיבוא מזה חורבא דיאכל פירות מע"ש בלא פדיון אפילו בכה"ג אסור וצ"ע ויען אין הסוגיא דשבת נוגע לכאן כתבתי שם ויישבתי דעת הרמב"ם ע"ש באריכות:
יח הלכה כ"ב ע' לחם משנה מה שכתב ליישב סתירת דברי רבינו ואעפ"כ הוא קצת דוחק כאשר יראה המעיין והנה מלשון רש"י במנחות דף נ"א ד"ה א"כ נראה דכל זמן שלא מינו אחר תחתיו היורשים חייבים להביא בכל יום מנחת חביתין וי"ל דזה פירוש חק עולם דלא תימא דרק ביום שנסתלק שכבר הוטל עליו חיוב מנחת חביתין של אותו יום צריכין היורשין להביא עבורו מנחת חביתין אלא כל זמן שלא הוקם אחר תחתיו חייבין להביא וזה פירוש מה שאמרו לר' יהודא חוקה זו תהיה לעולם ורש"י פירש דתהיה נוהג לדורות ולדעתי יש לפרש כמ"ש ולר' שמעון דדריש חק עולם שתהיה משל עולם אין זה מוכרח וז"ב. והנה הא דחזי דפשעו בה זה בודאי לאחר זמן כשלא מינו כ"ג אחר תחתיו אבל באותו יום נשאר על דין תורה דאין סברא דבאותו יום תיכף יפשעו בה היורשים ובזה יתיישבו פסקי הרמב"ם יחדיו וגם דברי הלח"מ יהיו נכונים ואין להאריך: