בית אהרן· אהרן פרלוב מקרלין
ליקוטים
מר' אשר מסטאלין
דבורים נחמדים מלוקטים מאדומו"ר סבא קדישא כו' הרב הק' ר' אשר זצוקללה"ה מסטאלין זי"ע
שפ"ת אמת תיכון לעד. אפילו מעט [* אולי צ"ל אפי' מעט אמת] ג"כ תיכון לעד:
יתגבר כארי לעמוד בבוקר. פי' בבהירות:
משנכנס אדר מרבין בשמחה. אין שמחה אלא בבשר לב בשר:
יפנה ממדות רעות. ויטול ידיו אהבה ויראה:
עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים. סעיף א' וסעיף רל"א:
אוכל תשברו מאתם בכסף. לשון נכספה ותאוה תשברו:
ויוכח אמש. שיוכיח עצמו במה שעשה אמש:
אשר יאכל. בשעת אכילה ושפך את דמו הבהמית. וכסהו בעפר שהוא אפר דם מרה:
חייב אדם למשמש בגדיו. לשון בבגדו:
והרע בעיניך עשיתי. בעינים שהם שלך:
מי שאבד ממנו חותמו. היינו חותם העליון. ממתינין לו עד הערב היינו עד ערב שבת. וערב יום טוב וער"ח. או בו ביום בערב:
השומר אמת לעולם אז עושה משפט לעשוקים: כי אתה שומע תפלת כל פה. אפילו רק פה:
הא דמצי לצעורי נפשי'. לשון קטנות:
נחלה לישראל עבדו. פירוש העבדות:
המאמין לא יחוש. פירוש לא ידאג:
מחץ מתנים קמיו. על ידי מתינות יוכל למחוץ קמיו:
בתוך עמי. לשון גחלים עמומים ג"כ אנכי יושבת:
המקורב להצדיק. כל העשיות טובים כאילו עשאם הוא. ולכן כל חפצו של סנחריב היה להפרידם מחזקי':
שושנת העמקים. מעומקא דלבא:
כל מעיני ב"ך. בכ"ב אותיות:
כמה לך בשרי. פירוש רש"י לשון תאוה ואין לו דמיון. אין לתאוה זו דמיון:
מרבה ישיבה. ישוב הדעת. מרבה חכמה:
וטהרתם מכל טומאותיכם מצידכם. ואחר כך ומכל גלוליכם היינו מחשבות שבפתאום מתגלגלין על האדם. אטהר אתכם בעצמי:
הדעת אותי. מה שאתי הוא הדעת ומה שאין אתי אין זה דעת:
חד אמר שווקים תיקן. תשוקה. וחד אמר מרחצאות. שירחץ ממדות רעות. וחד אמר מטבע. טבע:
לא יחל דברו. אז ככל היוצא מפיו יעשה:
לסיחון מלך האמורי. שעושה טוב כדי שיאמרו עליו שהוא טוב. ולעוג מלך הבשן. מחמת בושה. והרגם משה רבינו עליו השלום:
יציץ ופרח ישראל. יציץ. מי שמציץ על ישראל חס ושלום. ופרח נקודת ישראל שלו:
העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי ג"ע:
כשאדם מדבר לפני המלך על בניו בוודאי דוחפין אותו מפלטין כך כשאדם מדבר חס ושלום לה"ר על שום ישראל הגם במחשבה ר"ל:
ויברכם ביום ההוא לאמר. שלא לומר ולחשוב על יום מחר רק על יום זה:
מחריש לדעת. לשון חרישה:
ואברהם עודנו עומד לפני ד'. גם היום:
קודם אמירת תהלים צריך לקשר א"ע לדוד המלך ע"ה:
בכל ר"ח בא לאדם התחדשות איך להתגבר על היצה"ר:
אני ה' לא שניתי. אין שום השתנות. רק ואתם בני יעקב לא כליתם לשון כלתה נפשי:
בשעה שאומרים הזיי"ן קולות בשבת הוא בחי' מתן תורה:
ותהי האמת נעדרת. שצריך לעדור ולחפור אחרי האמת:
קול מעוררהכונה. וכן להיפך:
אשרי אדם מפחד תמיד. ממי שהוא תמיד:
נתינת אוכלים להצדיק הוא בחי' שושבין שמקרב הניצוצות להעלותם:
ליתן אוכלים על השולחן הוא עבדות גדול. וביותר לפנות הכלים מעל השולחן:
אי אפשר להתקרב אל הצדיק אלא או שיתן לו דבר או שיקח ממנו:
אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. היינו אם בכל הנ"ל יודע אותי בזאת יתהלל:
לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה. עוני לשון יחוד כמ"ש ועונתה לא יגרע. והבן:
בנים לא אמון בם. אין להאמין עליהם. שנראה ח"ו לא טוב. ותיכף נעשה צדיק גמור:
בידך אפקיד רוחי פדית אותי. אות ברית:
אין נאה לקבל כבוד. רק שיכאב לו כמו שחותכין את בשרו בסכין:
נהיה לראש. היינו שנהיה מקושרים להראש. הוא הצדיק:
בזה הזמן שנחלשו הכחות ואינו יכול לסגף ולקרר היצר ולקדש א"ע שלא נכסוף להבלי עולם וגם אין בנו דעת להתענות. לכן אין תקנה אלא בתפלה בכל כח שבעמל כחו בתפלה מקרר היצר ומטהר עצמו בכל אות ואות. מה הנחלים מטהרים אף בתי כנסיות ובתי מדרשות:
בשם הרב הק' ר' זוסיא מהאניפאליא זי"ע. כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים זה חשבון תקופות ומזלות. וק' הלא גם ביניהם יש חכמים כאלו. אלא שנראה להם מחמת ידיעתם שיהא כך וישראל מהפכין בתפלתם. זו היא חכמתכם:
כי רגע באפו. אין לאדם לראות אלא רגע שלפניו. ואז חיים ברצונו:
קול ה'. בתפלה: יחולל ל' הורג. אילות תאוות רעות לשון [* אולי צ"ל ל' איולת] אילותי:
רוממות אל בגרונם. אז וחרב פיפיות בידם:
ואת זעקתם שמעת על ים סוף. סוף דכל דרגין
ע"י השירה אז נבהלו אלופי אדום. כחות אם. אילי מואב. כחות אב:
הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח. ובוק"ע חלוני רקיע. בחי' זאת ישנה ג"כ באדם התחתון ע"י יגיעה רבה בתפלה. כמו ובוקע עצים יסכן בם:
תלפיות. תלפיות. רק פה:
אחות לנו קטנה. לשון אחוה. ושדים אין לה. אין לנו יניקה. מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה. אין לנו דבורים בתורה ותפלה. והעצה. אם חומה. תחזק עצמך כחומה. שתשיב ליצרך אע"פ שנתלכלכתי עד עכשיו אעפ"כ אתפלל ואעסוק בתורה. אז נבנה עליה טירת כסף. ואם דלת היא שמתנענע לכאן ולכאן. נצור וכו':
כי השביע נפש שוקקה שמשתוקקת להקב"ה. ונפש רעבה ג"כ מילא טוב:
אגרא דכלא דוחקא. א"א לאגרא דכלה אלא ע"י דוחקא. שיהיה אצלו בדוחק כל התענוגים:
ודבריו חיים. כל דבר שהוא בחיות. וקיימים. יש קיום:
שופר של אי"ל. שמשפר כל הכחות:
זכו"ר ושמו"ר בדבור אח"ד. כל שישנו בשמירה:
בזמן שיש מצה ומרור מונחים לפניך. שכל הבחי' באים ממילא בזמן ההוא:
למה נקראת סדרה. שמסדר לכל אותו השבוע:
השבתים של שובבי"ם המה תיקון למי שצריך תיקון:
לך עמי בא בחדריך. בחדרי לבך:
לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ואז התורה מתברכת בתוך מעיו. כמ"ש חז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן. לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר. כך התורה טוב מעט בכונה מהרבות בלא כונה. ואפי' למד מעט מתברכת בתוך מעיו:
עומדים צפופים. כשאדם עומד במקום אחד אז צפופים ח"ו. ומשתחוים רוחים. היינו בהכנעה. אז רוחים:
לצפות בכל השבוע מתי יבא השבת:
יום שבתון אין לשכוח. זכרו אפי' מעט כריח הניחוח:
טועמיה חיים זכו. בטעימה בעלמא יכול לזכך החיות:
כל הנוטל פרוטה מאיו"ב מתברך. ר"ת. את ה' ויאמינו בה':
כל עמל האדם לפיהו. צריך לעמול ולייגע עד שיוכל לדבר לפני הקב"ה. מפני מה. שגם הנפש. הרצון להשי"ת. לא תמלא. שאינו משתוקק להשי"ת כראוי:
כל המהנה ת"ח הוא סמכין דאורייתא. וצריך להיות אחדות עמו כמו רגלים להגוף:
ורחצת וסכת וגומ'. זה בגדי שבת. זה א"א בלא זה:
עצות מרחוק. כשאין לו שום עצה ח"ו אז ע"י אמונה אומן:
אשרי תמימי דרך. ואשרי יושבי ביתך. והמכריע. אשרי אדם עוז וגו':
הן אמת חפצת בטוחות. לשון טיח וטפל. שמדבק עצמו אל השי"ת:
ופעלכם מאפע. הפעולה והעבודה להשי"ת הוא מיצה"ר גופי'. תועבה יבחר בכם. זה יעשה לכם הבחירה לטוב:
אמר. אתם בורחים מן המלחמה. ואני מכניס עצמי אל המלחמה. וירא מנוחה כי טוב. אע"פ שיכול להיות במנוחה. אינו רוצה בזה. רק ויט שכמו לסבול. עולו של הקב"ה. וללחום מלחמת מצוה:
בכל עת יהיה בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. משל למי שהולך בבגד לבן. וצלוחית שמן על ראשו. שצריך ליזהר מאוד:
אמר אויב ארדוף. אויב טעמו תביר. אותיות ברית. ובזה אמר אויב ארדוף וגומ'. אבל נשפת ברוחך וגומ':
בגמ' בני בניו של המן זכו ללמוד תורה ברבים. ובאמת עמלק לא היה בו שום ניצוץ קדוש. ולכן בעת יצ"מ וקריעת י"ס נבהלו אלופי אדום אילי מואב. שמחמת הנ"ק שהיו בתוכם הרגישו בדבר. משא"כ עמלק שהוא הרע הגמור נלחם עם ישראל. ולכן כשראתה אסתר שהדבר כן בהמן זרעו של עמלק שאין בו שום ניצוץ קדוש. זימנה אותו לסעודה. ויצא המן ביום ההוא שמ"ח וטוב ל"ב. והמה מדות דקדושה. והכניסה בו ע"י זה ניצוץ קדוש. ואז נכנע ונפל לפני הקדושה. וע"י ניה"ק שהכניסה בו אסתר זכו בני בניו ללמוד תורה ברבים:
מר' אהרן מקארלין
דיבורים מלוקטים מהרב הק' אדומו"ר בן איש ח"י כו' מו"ר הרב ר' אהרן זצוקללה"ה זי"ע
ביה אנא רחיץ. אין אים קאן איך מיך איבער וואשין. כי בכל שבת ויום טוב יש התגלות והתחדשות חדש מהשי"ת:
מה שאנו אומרים בליל שבת מודה אני לפניך על כל החסד אשר עשית עמדי ואשר עתה עתיד לעשות עמי. היינו כי בשבת הוא המסחר של חסדי השי"ת על כל ימות החול. ולכן צריך לעשות חשבון וראפארט ולשלם עבור מסחר החסדים שעברו עליו ולתת מחירם הודאה וליתן אדרויף על להבא:
שכרו הרבה מאוד על פי פעלו. מו"ח הרב ה"ק מקרעמיניץ זלה"ה אמר מהו שכרו הרבה. על פיו ודבורו. פעלו של הקב"ה. ותגזר אומר וכו'. ונוכל לומר אימתי שכרו הרבה מאוד כשהוא על פי פעלו. אז זיין טואחץ איז איבערין מויל. מערער פארין מויל:
טהורים יירשוה ויקדשוה במאמר כל אשר עשה. ער זאגט נאר אלץ וויא ער טוהט. ער זאגט ניט מיין וויא ער טוהט:
לבוש בגדי חמודות. א"א אדמו"ר זצוקללה"ה אמר ב"גדי לשון בגידה. כלומר לעשות לבוש מהבגידות והחמודים:
חפציך אסורים. פירוש הכלל הוא חפציך אסורים. וואש דיר ווילט זיך טאר מען ניט. וגם לחשוב חשבונות אין ביחשבין זיך:
מעין עולם הבא יום שבת מנוחה. הרב ה"ק ר"ב ממעזיבוז זצוקללה"ה אמר מעין עולם הבא שבת איז דער מעיין פין עולם הבא. שבת איז העכיר פין עוה"ב:
עוד בשם הרב הנ"ל כל האכילות של עיו"כ הוא תיקון לכל האכילות של כל השנה:
פוסעים בו פסיעה קטנה. בקטנות ובהכנעה:
בשם צדיקים. מקוה בע"ש איז כדאי צוא גיין איין מייל צוא פוס. ומקוה בשבת בבוקר וואלט כדאי גיוועזין גיין דריי מייל אם היה מותר:
עוד אמר. ללמוד גמרא בחול קודם אור היום הוא בחי' ג"ע התחתון ובשבת קודם אור היום הוא בחי' ג"ע העליון. איר זאלט לערנין א דף גמרא בעיון בשבת קודם התפלה וואלט דער נשמת איין אנדער פנים גיהאט:
בשם הרב ה"ק רש"ק זצוקללה"ה. צריך לדאוג יותר אם אין לו דגים בשבת יותר מענין שאמרו בו רז"ל ידאג כל השנה חס ושלום:
קבלה בידינו שפת העירוב התלוי בבית שמירה גדולה:
הבדלה התלוי' בבית סגולה לפרנסה:
המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבא. א"א אדומו"ר זצ"ל אמר כי בתחילה כשניתן להם שבת במרה עוד לא ידעו טעם שבת. ואח"כ בשבת כשטעמו טעם שבת הי' קשה עליהם פרידתם משבת והיו מאחרים לצאת מן השבת הזה. וממהרים לבא בשבתות הבאים:
בשבת פ' פרה אמר. שצריך להאמין שכשם שנטהרים באפר הפרה ממש להקרבת הפסח ממש. כמו כן נטהרים בזה"ז בקריאת פ' פרה כאו"א לפי מדרגתו להארת הפסח ולקדושת כאו"א לפי בחינתו בקדושה:
עלו זה בנגב ועליתם את הה"ר. עלו זה פי' שתעלו גם היצה"ר שבכם הדומה להר. בנגב פי' לצד ימין שגם היצה"ר שבכם יתברר ויתעלה לקדושה. אז וראיתם את הארץ מה היא. וועט איר זעהין וואש פאר אפנים האט דיא וועלט. הבמחנים אם במבצרים. הצדיק ה"ק ר' זוסי' זצוק"ל מהאניפאלי' אמר עז פנים לגיהנם. פי' מי שהוא עז בפנים ובקדושה. יכול להוריד עצמו למדרגות התחתונות כדי להעלותם ולילך בשוקים וברחובות ושלא לירא מהיצה"ר השכיח שמה. אבל מי שהוא בבחי' בושת פנים שאינו עז כ"כ בקדושה. לגן עדן דוקא ללמוד ולהתפלל ולשמור א"ע מכל דבר המביא לידי הרהור ח"ו. וזהו הבמחנים אם במבצרים. פי' שצריך האדם לידע בעצמו הבמחנים. אם כבר רשאי לילך במחנים הפתוחים. ושלא לירא משום דבר. או במבצרים דוקא. והבן:
אחינו המסו את לבבנו. אחינו טעמו תלישא קטנה. המסו את לבבינו בטעם קדמא ואזלא. רומז באהבת חברים שצריך לשמור מאוד מפירוד הלבבות במעוטא דמעוטא. שכיון שנעשה ח"ו איזה פירוד ותלישא קטנה באחינו. אזי המסו את לבבינו קדמא ואזלא. הפירוד הולך וגדול ח"ו. והחכם עיניו בראשו:
ויקחו לי לשמי. פי' שבשעה שתזכירו שמי תזכירוהו בקדושה וטהרה. ויקחו לי לשמ"י והבן:
הוא עש"ך ויכוננך. פי' אף שאתה בעולם השפל עולם העשיה. עכ"ז ויכוננך. לעלות למדרגות העליונות. והבן:
לעומת המסגרת תהיין הטבעות. הטבעות לשון טבעיית וויפיל מען איז גישלאסין אין דער קדושה אזוי פיל קאן מען צוא ניצין טבעיות. והבן:
ומציון יסעדך. מציון מעשים שבך. וואש זייא מאכין איין צייכין אין דיר. שצריך לראות שלא יעמוד במדרגה אחת אחר עשיית המצוה כמו קודם עשייתה:
ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. פירש"י שלא יאמרו עלי שלא הייתי כדאי לבקש עליהם רחמים. והדבר תמוה שמשה רבינו שהוא עניו מאוד מכל האדם יחזיק עצמו לכדאי לבקש רחמים. ונוכל לומר שכך הוא הפשט. שלא יאמרו שמחמת שלא היה כדאי לכן לא נשמע תפלתו ובאמת השי"ת מקבל תפלת כל פה אף מי שאינו כדאי כמאחז"ל. והבן:
עוד אמר בנערותי הייתי סובר כי דבר קל הוא להתפלל ולבקש רחמים בעד חבירו. אבל באמת התפלה היא עבודה הקשה מכל העבודות. והראיה מפירש"י בפ' ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם. י' שנים הללו צפה והמתין לה כמו שעשה אביו לשרה. כיון שלא נתעברה ידע שהיא עקרה והתפלל עלי'. ושפחה לא רצה לישא לפי שנתקדש כו'. ומשמע שאילולי טעם זה היה עושה כל האפשריות בכדי שלא יצטרך לבא לידי עבודה זו. והמש"י:
עוד אמר. כי האבות הקדושים תקנו כל התקונים ויחדו כל היחודים בעובדות הגשמיות בחפירת הבארות ובענין המקלות ובמרעה הצאן. וכמבואר בספרים. וכשבאו אנשי כנסה"ג וראו שא"א שיתנהג העולם במדרגות העליונות האלו. ותקנו הברכות והתפלות והטמינו והצפינו כל האורות וכל היחודים הכל בנוסח התפלה והברכות וזה עד ביאת משיחנו בב"א:
ברש"י פ' מקץ ארורים הרשעים שאין טובתם שלימה. פי' הטובה שעושה השי"ת עמהם אינה שלימה אצלם. זיי זוכין אין דער טובה איין חסרון:
מי זה האיש ירא ה' יורנו בדרך יבחר. וכתיב יורה חטאים בדרך. הב' בפתח. פירוש בדרך הידועה וכבושה לכל. אבל מי זה האיש ירא ה' אזי יורנו בדרך אשר יבחר. אף שאינו כבוש ומסור לכל. והבן:
אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. אשרי נשוי פשע פירוש נושא את פשעו למעלה כי מהחטא גופא יכול לתקן ולהאחז בשרשו הטוב:
ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל. פקד לשון פקדון. היינו שע"י אמונה האבין זיי דער הערט אז גאט איז ביהאלטין אין איטליכן יוד:
ישראל עלו במחשבה. היינו שהן יכולין לעלות למעלה העליונה אפילו במחשבה טובה:
עין לא ראתה וכו'. אם עין לא ראתה העבדות. אזי עין לא ראתה השכר:
ובאו האובדים בארץ אשו"ר. מל' אשרוני בנות היינו מאושר ועושר. והנדחים בארץ מצרים. היינו מעוני מל' מצור ומצוק. כי מעושר יכולים חס ושלום להיות לפעמים אובדים והוא יותר גרוע מנידח. כי נסיון עושר גדול מנסיון עוני. ומנסיון העוני יכולים להיות ח"ו נדחים. ובל ידח ממנו נידח:
עוד אמר אשו"ר לשון אושר ושרירות לבו. ומצרים היינו שמצר לעצמו בתעניתים וסגופים. כי כמו שאין אדם רשאי לילך אחרי שרירות לבו הרע ונקרא אבוד חס ושלום מהקדושה כך אינו רשאי להצר לעצמו בתעניתים וסגופים יותר מכחו וממדרגתו ונקרא נידח עכ"פ מהקדושה כ"ז שאין לו רשות מצדיקי הדור:
והריחו ביראת ה'. כי ביראת ה' יכולים לצאת מכל הגופניות. וזהו והריחו ע"פ מאמר חז"ל. איזה דבר שהנשמה נהנה בו ואין הגוף נהנה בו זה הריח:
בעת שתיית לחיים בזמן החולי ר"ל. אמר. בורא פרי הגפן. בורא לשון בריאות שממשיך חיים ובריאות ע"י היפוך צירוף אותיות נ"גף לצירוף אותיות ג"פן. ישראל נקראו גפן. גפן ממצרים תסיע:
להוגה דעות בדין. העולם אומרים מי שיש לו המאות יש לו הדעות. המאות מאה קולות של שופר. הדעות להוגה דעות:
גמרא לשון גומרי. א"א מו"ר ז"ל אמר איין האלבער עמוד גמרא איז באיי מיר דער גרעסטער מוסר ספר:
מה יפו פעמיך בנעלים. פעמיך לשון פעמים. אז עס טוהט דיר אשיין אמאל זאלסטו דאס פאר שליסין באיי זיך. בנעלים לשון נעול והסגר:
בשם הרש"ק זצוקללה"ה. מ"ש בזוהר לבר מתיובתא סגיא. שיעור תיובתא סגיא שלא יצאו ד' מינוטין בלא הרהור תשובה. ואנו אין זאת בכחינו. רק לקיים מאמר הזוה"ק פ' שלח. קם מצפרא מברך כמה ברכאין. אנח תפילין ברישי' כו':
בשם צדיקים אמר. בזוה"ק כבר נפתח פתח ע"י האר"י ז"ל. ובמדרש השער סגור לא יפתח עד ביאת משיח בב"א:
אודה ה' בכל לבב. פי' מי שזוכה להתפלל בכל לבב מה טוב. ואם לאו ח"ו יתפלל עכ"פ בסוד ישרים. היינו בהתקשרות הצדיקים. וא"ל ח"ו. אזי. ועדה. היינו שיתפלל בהתקשרות כללות ישראל:
פטור מק"ש אם לא עשה מעשה. שהמעשה וק"ש חד הוא. וצריך לזה גוף נקי כמו לתפילין:
יקוו המים אל מקום אחד. ע"י מקוה נעשה אחדות:
(מבנו הרה"ק זצוקללה"ה. דיבר בענין אחדות שנעשה ע"י טהרת הטבילה במקוה. ואמר שע"י טבילה במקוה יוכל האדם לייחד דעת חבירו לדעתו. וסיפר שפעם א' נחלה הרה"ק ר' משה זצוקללה"ה בנו של הרה"ק המגיד מקאזיניץ בהיותו ילד קטן אהוב לאביו הרה"ק הנ"ל. וייאשו אותו הרופאים. והיה אביו הרה"ק שרוי בצער גדול. ובהגיע זמן התפלה גמר בדעתו להסיח דעתו מחולי בנו הילד. ופי' ואמר ותשלך את הילד תחת אחד השיחים. שיח לשון תפלה. עבור תיבה אחת מהתפלה שתהיה בשמחה. והרגיש בדבר הרה"ק מבארדיטשוב זצוקלל"ה והלך לטבול במקוה ואמר שפעל בטבלתו לשנות דעת הרה"ק אבי הילד הנ"ל שיתפלל דווקא על רפואת בנו הילד. ואמר שע"י ששינה דעתו להתפלל על הרפואה היה המתקת דינים מעל כלל ילדי ישראל. ואמר ששמע בשם הבעש"ט ז"ל פי' הפ' בזע"ם תצעד ארץ. זעם ר"ת זביחה עירובין מקוואות. שע"י דברים אלו תצעד ותתייסד הארץ:
עוד אמר ששמע בשם הבעש"ט ז"ל שהיה אומר תהלים בהיותו במקוה:
עוד סיפר ואמר א"א זקני הרה"ק מקרעמיניץ זצוקללה"ה היה לו יגיעות רבות לתקן מקוה טהרה בקרעמיניץ ואח"כ ראו בהמקוה נחש גדול ונבהלו מפניו. ואמר אא"ז הרה"ק הנ"ל שהוא מחמת קטרוג גדול ע"ז. ואמר שמי שימסור נפשו להוציא את הנחש מהמקוה מובטח הוא לעוה"ב. ברם זכור אותו האיש לטוב:
עוד אמר דאי' בספרים דאע"פ שאין נבואה בחו"ל אבל במקום מים יוכל להיות והראיה מיחזקאל שנתייחד לו הדבור על נהר כבר אע"פ שהיה בחו"ל:
עוד אמר מה דאי' בזו"ח אלמלי לא שתו כל עלמא מההוא תמצות דארעא דישראל לא יכלי למשתי מנייהו. יכול להרגיש כל אדם לפי בחינתו תמצית מימי א"י:
ודיבר הרבה בזה שכל התקשרות ואהבת חברים הכל הוא ע"י טבילה במקוה. ודיבר מענין התקשרות ואהבת צדיקים זה לזה. ואמר בזה"ל אא"ז ז"ל היה בבחי' העלאת מ"נ. ורבו הקדוש המגיד ממעזיריטש זצוקלל"ה היה בבחי' הורדת מ"ד. ולכן היה מעשה פ"א אחר סעודת ליל שבת שהלך אא"ז זצ"ל לאכסניא שלו ואמר שיה"ש בחשאי שלא נשמע לשום ב"א. ושלח רבו הק' לבקש מאתו שיפסוק מלומר שיה"ש שלא היה יכול לישן כ"ז שאומר שיה"ש. גם היה מסדר על שולחן רבו הק' הנ"ל בפ"ע י"ב חלות בכל הסעודות של שבת קודש:
עוד אמר שמי שמאמין באמת בטהרתו במקוה ונהנה ומקבל חיות מזה בטוח הוא אף שהוא חלש ורחיצת המים מזיקין לו. עכ"ז הטבילה לא תזיק לו כלל. שהרי אף בגשמיות הדבר כן. שאף בתאוות המזיקין מאוד להאדם. עכ"ז ההנאה מצלת אותו מהסכנה כידוע. וכ"ש וק"ו ברוחניות).
בהו"ר שנת תר"ז אמר ה' יגמור בעדי. ע"פ מאחז"ל ג' שותפין יש באדם. כו'. אביו כו'. אמו כו'. והקב"ה נותן בו רוח ונשמה. כך הוא הענין ר"ה ויו"כ ואח"כ סוכת לולב ואתרוג. והקב"ה נותן החיות:
כי גבר עלינו חסדו. כי עלינו הגבורות הם ג"כ חסדים:
בט' באב גנח ואמר עד מתי יהיה זה היום בגלות. שזה יותר מי"ח מאות שנה שזה היום מקוה לישועה:
מזמור לדוד הבו לה' וגומ'. קול ה' בכח. כשהקול של תורה ותפלה יהיה בכח. אז קול ה' בהדר. חוזר לו הקול בעצמו. והבן:
גדולים מעשה ה'. פי' מה שיש אדם גדול בתורה זהו מעשה ה' שהשי"ת נתן לו מוח גדול. אבל דרושים בני אדם שדורשים ה'. זהו לכל חפציהם דוקא:
הבית יש לו קומה שלימה כמו האדם. החלונות הם העינים וכו'. ומסתמא במטה של אדם יש ג"כ קומה שלימה הכרים הם הראש. הראש הוא המלך. והד' כרים הם נגד אותיות הויה ב"ה. והבן:
לתיקון הברית אמר שהוא שמירת שבת ותפילין. ולומר שבחי ירושלים וגומ' שבפסד"ז בכוונה:
בפורים אמר דאי' שהיה חקוק שם הויה על השרביט. וזהו שנאמר ותיגע בראש השרביט כדי שיהיה השם כסדר האותיות:
הקורא את המגילה למפרע שהיה כבר ולא בזה"ז ח"ו לא יצא:
(מבנו הרה"ק זצוקללה"ה דורש טוב לעמו. היינו רק מדת הטוב שבעמו):
ה' נסתרות לה' אלקינו. וה' נגלות לנו ולבנינו:
ה' שמים שמים לה'. וה' ארץ נתן לבני אדם:
שלחיך פרדס רמונים. שלחיך היינו הנשמות שנשתלחו לזה העולם. ויש מהם בחי' פרדס. ויש מהם בחי' רמונים. כפרים לשון כופר"א. עם נרדים. והמש"י:
עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. שעשו עיגול סביב הקו הישר והמש"י:
כימי השמים על הארץ. והל"ל כימי השמים והארץ. והענין שכל אדם יש לו ימים העליונים ונקראים ימי שמים. וצריך להלבישם בימי הארץ. שיהיו בשלימות כימי השמים שלו:
בשם רש"ק זצוקללה"ה. פניך הפונים להשי"ת. יחלו עשירי עם. עשירות לעם:
רבי מכבד עשירים: בעשירות:
דברי מוסר והתעוררות מאדומו"ר זצללה"ה על דבר עבודה שבלב זו תפלה בשמחה. מועתק בלשונו הק' ממש:
במאי דדבוק בר נש בהאי עלמא הכי בההוא עלמא. וויא אזוי דער מענטש איז אין גופניות אזוי איז ער אין רוחניות. פין דעסט וועגין באיין דאוונען דארף מען ניט האבין קיין חשבונות. מיא בידארף האבין התחזקות אין דער עבודה. סיא זאל ציהען קוריק פין אנדערע זאכין. המגיד ה"ק מזלאטשיב זצוקללה"ה אמר דער יצה"ר איז איין מאל גיקומען צוא אים בשעת דעם דאוונען האט ער אים גיהייסין קומען צום עסין. באיין דאוונען דארף מען קיין חשבונות ניט האבין. הרב הק' רש"ק זצוקללה"ה שאל פ"א לא"א מו"ר זצ"ל ווען ביסטו גיקומען צום דאוונען. האט ער אים גיענטפערט ער איז גיקומען אין דער קרעטשמע פון רננו צדיקים. והשיב לו הרב רש"ק הנ"ל ביסט גירעכט אז מיא פארט פארט מען. אז מיא שטייט קוקט מען זיך ארוס טאמער פעלט עפיס. ווארים אז מיא שטעלט זיך אין מיטין וועג בלייבט מען הינטער שטעליג. אזוי כ"ז מיא דאווינט טאר מען ניט האבין קיין חשבון. אין מדות דארף מען יוא האבין איין חשבון. אזוי וויא דיא הייליקע מדות נעמין זיך איינע פין דער אנדערער. דאגה בלב איש ישיחנה. ער זאל זיא אויס דאוונען. א"א מו"ר ז"ל אמר ווילסט מיט מיר ריידן רייד מיט מיר אין דאוונען. עוד ישיחנה ער זאל דיא דאגה נידיריק מאכין זאל זיך ניט צוא שפרייטין אין אילע אברים חס ושלום. באתרא דליעול ירקא ליעול בשרא וכוורי. אויף דעם אורט וואש מיא ברעכט דיא קאפ אויף נארישע חשבונות בעסער זאל מען דאוונען אין לערנען פריש אין לעבידיק. דיא ערשטו תפלה דארף מען מתפלל זיין לפני השי"ת מיא זאל פאר געסין וואש מיא האט איין נארישקייט אויף זיך. דער האלטין איין מחשבה ריין איז נאר בשמחה. מחשבה אותיות בשמחה:
דברי מוסר מאדומו"ר ז"ל ע"ד עבודה שבלב זו תפלה באהבת חברים כלשונו הק' ממש