אור ברסלב
בית אהרן דרושים על התורה ומועדים › מר' אהרן מקארלין

בית אהרן· אהרן פרלוב מקרלין

דרושים על התורה ומועדים · מר' אהרן מקארלין

מר' אשר הגדול מסטאלין

ספר בראשית

בראשית

מהרב אדומו"ר קדוש ה' כו' הרב ר' אהרן זצוקללה"ה זי"ע

איתא במדרש. בראשית ברא וכו' ר' יהודה בר' סימון פתח. והוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא. אלו מעשיהם של רשעים. ונהורא עמיה שרא זה מעשיהם של צדיקים שנאמר ואורה צדיקים כאור נוגה. ונאמר אור זרוע לצדיק כו'. עכ"ל המדרש:

ונוכל לומר. כי בראשית מפרש התרגום בחוכמתא. ומה היא חכמתא. כי באמת תכלית בריאת העולמות הוא הכל בירורים. כי אם הי' הכל טוב לא הי' מה לברר. למשל כשנותנים לפנינו מאכל טוב נאכל. אבל כשנותנים לפנינו מאכלים טובים וגם רעים אזי אנו משליכים את הרע ומבררים את המאכל הטוב. כן הוא תכלית עיקר בריאת העולמות לברר הכל טוב מן הרע ואם לא הי' רע כלל לא הי' ניכר מה הוא טוב. ומן החושך ניכר אח"כ האור. ונראה לדקדק למה לא כתיב רואה מה בחשוכא רק כתיב ידע מה בחשוכא. כי באמת קודם התיקון הי' מעורב האור בתוך החשך כמאמר הכתוב והארץ היתה תוהו ובוהו וכו' עד ורוח אלקים מרחפת על פני המים. וזהו ידע מה בחשוכא היינו שידע מה שנמצא בתוך החושך כי בכל חושך יש מעט אור כי בלא זה לא הי' להחושך שום קיום כידוע מש"כ ומלכותו בכל משלה. וזהו העיקר עובדות של צדיקים אשר ע"י עשיית המצות ומעש"ט שלהם מעלים הכל להשי"ת עד שיבוטל החושך לגמרי ולא ישאר רק אור הגנוז שהוא המחיה את כולם. וזהו פי' הכתוב ונהורא עמי' שריא היינו בתוך החושך. כי בלא זה לא הי' להחושך שום קיום. והראיה בעת החושך של מצרים דכתיב וימש חושך כתיב ג"כ ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם כי הם השיגו האור המחיה את כולם שהי' גנוז בתוך החושך. כי באמת כתיב ישת חושך סתרו. וזה הי' תכלית כל בריאת העולמות באופן כזה כדי שע"י המצות והיחודים של צדיקים שעושים בכל עת יבוטל לגמרי החשך ויצרפו וילבנו הכל ויבררו הכל ויהי' יום אחד יודע לי"י ויהי' הכל אור. לזה איתא במדרש ונהורא עמי' שריא אלו מעשיהם של צדיקים. שנאמר ואורח צדיקים כאור נוגה. כי אצל רשעים כתיב דרך רשעים כאפילה כו'. אבל בצדיקים כתיב ואורח צדיקים כאור נוגה. היינו שהולכים בכל יום ויום במוחין חדשים בכדי להאיר להם עד שישיגו האור הגנוז לצדיקים עד שיבוטל החשך לגמרי. ולזה אמר הכתוב ואורח צדיקים כאור נוגה כידוע בחי' נוגה. ובתוכה גנוז האור ג"כ כידוע. וצריך להמתיקה ולהעלותה ולהאירה עד שיעשו כולם קדושה שילך ויאיר עד נכון היום שיבוטל הקליפות נונה לגמרי רק ישאר כולה אור. כמו כן הם הצדיקים כמ"ש אור זרוע לצדיק כידוע אשר בעת הזריעה משליכים הגרעינים לתוך השדה. ואח"כ צריך לחפור ולעדור אותה עד שיכוסה ויבוטל הגרעינים לגמרי. עכ"ז המעט שנשאר בתוך הארץ מצמיח ועושה פירות ותבואות. והקליפות מבוטלים לגמרי רק מהמעט עיקר האוכל שיש בה מצמיח הכל כמקדם. כמו כן הוא תכלית בריאת העולמות ועשיות הצדיקים בזה העולם עד ביאת משיחנו במהרה בימינו הכל הוא לברר ולהוציא האור מהחושך שיבוטל החושך לגמרי וישאר רק האור. כפי שדברנו ע"פ כאור נוגה:

וזהו פי' הפסוק ורוח אלקים מרחפת על פני המים. ואיתא במדרש זה רוחו של מלך המשיח. כי קודם התיקון הכל הי' מעורב. ועיקר רצונו הפשוט הי' הכל בכדי לברר הכל. ובאמת הוא כל הצדיקים וכל הנביאים וכל החכמים מעת בריאת העולם ועד עתה כל העובדות שלהם הוא העיקר להוציא האור מן החושך. וזהו הפי' ידע מה בחשוכא ונהורא עמי' שריא. ומסר לנו הקב"ה כל התורה והמצות בכדי שעל ידינו בעשותינו המצות בזה העולם יבוטל החושך לגמרי ויהי' רק כולו אור והאלילים כליל יחלוף ובאו במערות צורים וכו' מפני פחד י"י ומהדר גאונו. ואז יהי' יום א' יוודע לי"י:

ועוד אמר כי תכלית החושך הוא בשביל האור. ידע מ"ה בחשוכא. מ"ה הוא אד"ם. אור זרוע לצדיק. כי האור הראשון שנגנז נגנז בצדיקים כמאמרם ז"ל וגנזו לצדיקים לעתיד לבא. אין הפירוש לעוה"ב אלא לצדיקים העתידים לבא בכל דור ודור שישיגו את האור ע"י מעשיהם הטובים. ואמר. הגם שאמרו חז"ל שגנזו בהתורה. אבל בהתורה עצמה אין זו גנוזה. כי שם האור גלוי. רק גנזו מצד הגוף כי הגוף הוא המסך המבדיל. אך ע"י מעשיהם היינו ע"י עשיית המצות בחיות ובפרט בזה החודש בשופר ובסוכה ולולב. ושמחת החג וכל התפלות בוודאי נתעורר האור הזה:

איתא במדרש. בראשית ברא. ילמדינו רבינו הבונה בית חדש כיצד צריך לברך. כך שנו רבותינו כו' מברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. וכן אתה מוצא שלא ניתנו כל המועדות אלא להנאת עצמן. אמר הקב"ה אתם ההניתם עצמיכם תהיו שונין לשנה הבאה וכו'. עכ"ל המדרש:

ונוכל לומר. כי אנו אומרים בזמירות של שבת. המחכים בבנין אריאל. ואח"כ אנו אומרים שמחם בבנין שלם. וזה עיקר כוונת של ר"ה לתקן הבנין ומה הוא הבנין של הקב"ה. ויבן י"י אלקים את הצלע. כידוע שהי' מקודם תיקון הכלים עד שברא הקב"ה זה העולם. וכן ג"כ בכל ר"ה נברא העולם מחדש כמו בששת ימי בראשית. כתיב ויב"ן בגימטריא חיי"ם. וזהו עיקר בנין העולם שישפיע לכל העולם חיים ושפע ברכה. כמו שאנו אומרים זכרנו לחיי"ם מלך חפץ בחיים. כידוע שיש בזה י"א תיבות ולא היה צריך להיות רק יו"ד תיבות אלא כמבואר בכתבי'. עכ"פ זהו עיקר בריאת העולמות. וכעת כל הכוונות מר"ה עד אחר שמע"צ שיבנה העולם ויתוקנו כל העולמות. וזה ידוע שהתחלת הכל מהפחד. וע"י העשיות והעובדות שלנו מלמטה אנו מהפכים ממדה"ד למדת הרחמים עד שבחג הסוכות מתגלים החסדים ע"י הסוכה וע"י הד' מינים שבלולב וכפי דאיתא במדרש ע"פ אקרא לאלקים עליון זה ר"ה. לאל גומר עלי זה יוה"כ. כידוע שבר"ה הוא התחלת הפחד הקשה וע"י תפילות ותקיעות שופרות שלנו אנו מעוררים החסדים ונמתקים כל הגבורות עד לאל גומר עלי ביוה"כ. זהו מדת החסד כידוע שבתפילת נעילה מתחיל להתנוצץ החסדים. וזהי עיקר הכוונות של ר"ה. וזה גורם חיים שפע וברכה לכל העולם הזה. והעיקר הוא השלימות והיחודים הנעשים למעלה ע"י העשיות שלנו. וזהו הבונה בשמים מעליותיו שיושלם הבנין למעלה למעלה עד הראש ויתייחד הכל עד למעלה למעלה ביחוד גמור. וע"י מה נעשו אלו היחודים למעלה ואגודתו על ארץ יסדה. כי כל היחודים הנעשים למעלה הכל הוא רק ע"י אגודות שעל הארץ. ומה הוא האגודות. המצות שלנו שאנו עושים באלו הימים. היינו התפילות שלנו בר"ה והשופר והסוכה והלולב עם ד' מיניו הכל נקרא אגודה שעי"ז שאנו מקיימים אותם כראוי בארץ נעשים יחודים שלמים למעלה והבנין נעשה שלם כפי שאנו אומרים בר"ה ויוה"כ ויעשו כולם אגודה אחת כו'. ולזה אנו אומרים המחכים בבנין אריא"ל אר"י א"ל כידוע שמתחיל מהפחד והם הארבע חיות של הכסא והכל הוא כדי שיתגלה חסד אל כל היום. ואח"כ נעשה מזה בנין שלם כי מה שופרו של הקב"ה של"ם עולה ש"ע נהורין שהקב"ה משפיע להעולם ע"י קול השופר ש"ע נהורין נמתקו כל הדינים ועי"ז נבנו כל העולמות. ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד בעצמו. וגם הוא חזק מאד הוא מחזק לכולם כי ע"י קול השופר מתעלים כל העולמות. משה דיבר אין כתיב כאן רק משה ידבר בכל עת ובכל זמן. כי איתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא. והאלקים יעננו ג"כ תמיד בקול היינו ע"י קול השופר: עכ"פ נחזור לענייננו. שזהו הבנין שצריך לבנות בכל שנה ושנה. בר"ה מתחיל לבנות הבנין בגודל פחד עד שמע"צ לא נגמר שלימות הבנין. וע"י חבטת הערבה נמתקו כל החמשה גבורות ונשאר רק כולו חסדים וזהו בנין חדש וצריך לברך שהחיינו. ויכול להיות אשר לזה הטעם אנו מברכין שהחיינו בשמיני עצרת כי אז נגמר הבנין חדש למעלה ג"כ כמו שאמרנו מקודם הבונה בשמים כו'. כי העיקר הוא היחודים הנעשים למעלה וזה א"א לשום אדם להשיג כ"ז שהוא בגוף. כי העוה"ז הוא רק עולם התהו. רק מי שזוכה בזה העולם להשיג מעט תענוג הרוחניות ע"י קיום המצות בתענוג האמיתי אזי אח"כ יעזר לו השי"ת לעלות בכל עת במעלות גבוה מעל גבוה ולהשיג התענוגים והיחודים האמיתים. וזהו דבר בלתי אפשר רק לכשיבא לשלימות הגמור. וכל אדם מחוייב לבא לשלימות בעולם האמיתי רק כל זמן שאנחנו בגוף מחוייבים אנחנו לקיים כל המצות בכל עת וזמן ולראות לתקן הבנין שיבנה. וזהו בית חדש. ולא ניתנו המועדות לישראל אלא להנאת עצמן. פי' להנות העצמיות שלהם היינו לא לשום תאוות עוה"ז ח"ו רק העצמות שלו היינו הרוחניות והבהירות של האדם מלשון כעצם השמים לטוהר. ולכוין שע"י המצות יזדכך הגוף. אמר הקב"ה ההניתם עצמיכם. היינו כפי שדברנו העצמיות שלכם. תהיו שונין לשנה הבאה כי זה ידוע שבכל שנה ושנה נעשין מוחין חדשים וכוונות חדשות כי אם הי' כל שנה ושנה באופן אחד הי' די בשנה העברה. רק האמת הוא שמתחדשים בכל שנה מוחין חדשים. והכל ע"י עשיות שלהם בזה העולם ועי"ז נבנה בכל שנה העולם מחדש עד שיבא אי"ה לשלימות הגמור. וזהו שמחם בבנין של"ם: והבן

עוד אמר בראשית. בי"ת ראשית הבונה בית חדש. היינו שהאדם צריך לבנות תמיד חדשות במעשיו הטובים. כמו שהבורא מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. כך צריך האדם לעשות עשיות חדשות בכל יום בעבודת הבורא:

איתא במדרש. והארץ היתה תהו ובוהו. מדבר במלכות ישמעאל וכו'. ורוח אלקים מרחפת על פני המים זחו רוחו של משיח. עכ"ל המדרש.

ונוכל לומר. רוחו של משיח היא הקדושה שיש בכל איש ישראל. וזהו הפי' ורוח אלקים מרחפת על פני המים. כי כל איש ישראל צריך לראות במעשיו שיקרב ביאת משיח. ופשיטא שלא יהא ח"ו מונע לביאת משיח: והנה כעת מחמת שהעולם אינו בשלימות שולט מלכות ישמעאל בעולם. אבל בביאת משיחנו במהרה בימינו אי"ה מלבד שיהי' אז לישראל כל טוב בא"י ולא תחסר כל בה. נוסף לזה שיתרבה הקדושה אז בישראל ויבוטל כל דבר הנגד. כמ"ש ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה וכו' ולא יהיה שום מונע בעולם מלעבוד את י"י באמת ובתמים. וזש"ה ורוח אלקים מרחפת על פני המים. כמו שדברנו כי זה מרמז על התורה ועל התשובה. כי כמו שהמים הולכים ממקום גבוה למקום נמוך כן התורה. וכמו כן ג"כ התשובה כמו שכתוב שפכי כמים לבך. וע"י התורה והתשובה תתפשט הקדושה ממקום גבוה למקום נמוך עד דמטי רגלין ברגלין. ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים וכו'. ומלאה הארץ דעה את י"י כמים שעולים מן הבאר לקראת צדיקים:

ואהי' אצלו אמון. אמון מכוסה. אמון מוצנע. אמון פדגוג כו'. אמר שבבראשית יש כל העשר ספירות ופי' של מדרש ג' פירושים של אמון הם ג' ראשונות:

ועוד איתא במדרש. בראשית בזכות משה דכתיב וירא ראשית לו כו' דיבר בזה הרבה. וסיים בראשי"ת. היינו עם ראשית הכל כו' ברא כו'. והארץ מזה העולם הוא תוהו ובוהו וכו' ורוח אלקים מרחפת על פני המי"ם: אין מים אלא תורה. כי כל בר ישראל הלומד תורה לשמה מרחף עליו הרוח אלקים. ויאמר אלקים יהי אור שיאיר לו. ויהי אור. ונעשה לו אור:

ויהי מבדיל בין מים למים. מים נקרא תורה כמש"כ הוי כל צמא לכו למים. זהו שאמר הכתוב ויהי מבדיל בין מים למים. שצריך להבדיל בדברי תורה. האדם א"צ ללמוד רק מה ששייך לו לפי מקומו וחלקו ותן חלקנו בתורתך. וד"ל:

איתא במדרש. נעשה אדם במי נמלך וכו'. ר' שמואל בר נחמני אמר במעשה כל יום נמלך וכו':

אמר הרב. לאדם ניתן כל הכחות של כל הברואים והחיות של כל הברואים. כדי שיוכל לתקנם ולהעלותם כולם. לכך הי' צריך לשאלם וליטול מהם רשות לבריאת האדם:

ויטע י"י אלקים גן בעדן מקדם. היינו שהקב"ה נטע הגן בתוך העדן. והיכן נטע אותו. מקדם מהדברים שהם קדמו לעולם והם גבוהים מזה העולם:

וישם שם את האדם אשר יצר. היינו בכדי שיוכל האדם להשיג מהגן ג"כ הדברים שהם קודמים לעולם. וכמו שכתוב בספר נועם אלימלך שלפיכך מראין לאדם קודם ביאתו לעולם כל העולמות העליונים ומוליכין אותו דרך הגן עדן בכדי שיוכל אח"כ על ידי העובדות ומעש"ט שלו להשיג להאור שהראו לו מקודם. כי העיקר הוא אשר בזה העולם יטעום האדם תענוג ג"ע. ובאמת אין באפשרי לטעום טעם ג"ע בזה העולם רק כשממאס תענוגי עוה"ז בשלימות כמו שאמרנו למה נקרא שמו ג"ע שמגנה עידון עוה"ז ואז טועם טעם ג"ע בזה העולם. ואינו יכול לבוא לזה הבחי' רק ע"י תשובה שהיא מהדברים שקדמו לעולם. וגם כשישמור את השבת כראוי שהוא מעין עוה"ב. וזהו הפי' וישם שם את האדם אשר יצר. שע"י שבת וע"י תשובה ישיג הדברים שקודם לעולם. ובאמת עיקר גן עדן ותענוג שלם בזה העולם כשאנחנו עושים רצון הבורא ב"ה וב"ש:

איתא במדרש. ויקח י"י אלקים את האדם ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה. ויקח. ר"י או' עילה אותו היך מה דאת אמר ולקחום עמים והביאום כו'. ר' נחמי' אומר פיתה אותו. היך מה דאת אמר קחו עמכם דברים וגו'. ויניחהו רי"א הניח לו והגין עליו. רב"א כו' ויניחהו נתן לו את השבת. לעבדה ששת ימים תעבוד. ולשמרה שמור את יום השבת. ר"א לעבדה ולשמרה. וכי יש מלאכה בג"ע אלא לעסוק בתורה ולשמור מצותיו כד"א לשמור את דרך עץ החיים. עץ חיים היא למחזיקים כו'. ד"א הזהירו על הקרבנות. כמד"א תשמרו להקריב לי במועדו. עכ"ל המדרש:

אמר תחילה ויניחהו בג"ע. כי כל איש ישראל יש לו חלק בג"ע. רק שצריך לראות שיהי' לו מנוחה בג"ע. ולכך עילה אותו הראה אותו וואס פאר אגרויסקייט איוד קאן דער ליינגען. כמו שדברנו על פסוק ויטע י"י אלקים גן בעדן מקדם שנטע הקב"ה גן ועדן מקדם. מהדברים שקדמו לעולם. וישם שם את האדם כו'. אז דער מענטש זאל זיך דער צוא דער האריווען. וזהו שאמר המדרש עילה אותו למעלה. כדי שיוכל להשיג זאת. ועידנו מכל אילני ג"ע. היינו נשמות הצדיקים נקראים אילני ג"ע נצר מטעי. ר' נחמי' אומר פיתה אותו בדברים. אמר הרב היכי תמצא שליכנס לג"ע צריך לפתות אותו. מסתמא קומט דאס אן שווער. אשרי מי שמניח א"ע לפתות ולעשות תשובה. הראה לו איך כשהאדם רוצה יכול לטעום בעוה"ז תענוג ג"ע ועוה"ב. כמו שאומרים בשם הרב הקדוש רש"ק. פותחין לו שערי ג"ע פי' פתח של תשובה. תשובה נקרא שערי ג"ע. לז"א כד"א קחו עמכם דברים. רק מי שהוא בעל תשובה מתחילה קשה לו ופתה אותו והגין עליו. כי על בעל תשובה צריך להגין עליו מן המקטרינים שאינם מניחים לקבל תשובתו. כד"א סוככים בכנפיהם על הכפור"ת. שמגינים בכנפים על הבעל תשובה לכפר עליו. כמו שכתוב וידי אדם מתחת כנפיהם. שחותר חתירה מתחת כסא הכבוד לקבלו בתשובה. לכך אמר הגין עליו. ואשרי מי שמניח א"ע להתפתות להש"י. ד"א שנתן לו את השבת. שנתן לו ער זאל זיך דער צו דער האריווען. הרב הקדוש ר' ברוך ממעזיבוז אמר מעי"ן עוה"ב יום שבת מנוחה. שבת הוא גדול מעוה"ב. כי שבת הוא המעיין שממנו ניקח העולם הבא. מי שזוכה בוודאי טועם טעם אמיתי תענוג ג"ע. ד"א לעסוק בתורה ולשמור מצותיו ג"כ כך. ד"א הזהירו על הקרבנות. היינו שהראהו עם מה הוא יכול להשיג זאת:

עוד אמר על המדרש הנ"ל. שנוכל לומר כך. כי הנה כבר אמרנו על פסוק ויטע י"י אלקים גן בעדן מקדם גן נקרא עולם העשי'. בעדן מקדם זהו כסדר כל העולמות מן אצילות עד העשיה. וישם שם את האדם אשר יצר שיקושר על ידו כל העולמות. והעיקר שיעשה כל דבר בשלימות. היינו עשיה ודיבור ומחשבה. וזהו שאומר כאן המדרש. עילה אותו. היינו העשי'. ד"א פיתה אותו היינו הדיבור כמד"א קחו עמכם דברים. ואח"כ הגין עליו זו המחשבה. כשאדם מקשר דבורו הטוב להקב"ה ועושה מצותיו אזי הקב"ה מטהר בעצמו מחשבתו כמו ששמעתי מא"א אדומו"ר זצוקלה"ה וטהרתם מכל טומאותיכם. כשאתם מטהרים עצמיכם מטומאות ואתם עושים מצות. אזי ומכל גלוליכם. היינו מחשבות זרות ח"ו. אטהר אתכם. וכמו כן נוכל לומר ג"כ כאן כוונת המדרש. כשאתם מטהרים הדיבורים והעשיות שלכם אזי אגין עליכם. הקב"ה מגין עליו ממחשבות זרות ח"ו. ואח"כ אמר המדרש ויניחהו נתן לו את השבת כו'. לעסוק בתורה. כו' על הקרבנות כאשר דברנו לעיל בשם הרה"צ הקדוש מוה' אלימלך זצוק"ל שאמר שבשעה שהוולד יוצא לעולם מעבירין אותו דרך ג"ע ומראין לו תענוגים גדולים ואורות צדיקים בג"ע. ולכאורה למה עושים לו כך. רק האמת הוא בכדי שיוכל האדם לבא לזה הבחי' שראה מקודם. כי אם לא יראה מקודם כלל אינו יכול לבא ולהשיג שום דבר. אבל כשמראין אותו מקודם אזי יוכל לבא לזה השלימות בזה העולם ע"י קיום מצותיו ותורתו של הקב"ה. וזהו הפירוש ויניחהו בג"ע שהוליכו דרך ג"ע בכדי לעבדה ולשמרה. היינו שישמור מה שראה מקודם שבא לזה העולם וע"י מה שנשאר רשומו דג"ע יוכל לבא לתורה ולשבת ולקרבנות ולכל המצות. והבן: והיו לבשר אחד. שיחשוב ביחוד השי"ת:

ונח מצא חן בעיני י"י. נוכל לומר שכך הוא הפירוש כי נח מצא החן. בתוך עיני י"י. כי כתיב עיני י"י משוטטות בכל הארץ ונח תיקן את כל העולם ומצא בתוך העינים הק' ג"כ החן ונטה הכל אל עין הימין כי עשה יחוד גמור וייחד הכל אל הימין. ויוכל להיות שזה הפירוש ג"כ אצל יוסף הצדיק. כי ביוסף כתיב ג"כ וימצא יוסף חן בעיניו שהעלה את החן מן העינים. וכמו כן כתיב באסתר נשאה חן בעיני המלך. ועיין בלקוטי תורה:

איתא במדרש. וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה וכו'. ממלאכת שמים וארץ שבת אבל לא שבת ממלאכת הצדיקים. דיבר מזה מהו מעשה הצדיקים. אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם. באברה"ם. והאריך בדיבורים. ובתוך הדבורים הזכיר את הפסוק ויטע י"י אלקים גן בעדן מקדם וכו'. דיבר מהו ענין הנטיעה. ואמר גן הוא מעוה"ז ולכך כתיב בו לשון נטיעה. כי מהו ענין נטיעה נוטע גרעין אחד והוא עושה פירות וע"י מה ע"י מעשיהם של צדיקים וזהו זורע צדקות מצמיח ישועות בורא רפואות וכו'. והאריך בזה מהו ענין הזריעה. ועכ"פ הכל הוא מהעולם הזה. בעדן הוא מעולם הבא ממקום טמיר. כי משם נמשך החיות. מקדם. ממקום הנקרא ימי קדם. כמו שנאמר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם:

בהילולא של אביו זצ"ל

ביומא דהילולא של כבוד אביו הרה"ק זצוק"ל נבג"מ זי"ע כששר על הכל

אמר על הכל יתגדל כו'. על שמחת תורה ועל שמע"צ והו"ר ושמחת החג וסוכה ולולב. ועל יו"כ. ועל ר"ה. על הכל יתגדל ויתקדש כו'. וכי צריכין לומר זאת שיתגדל וכו'. אלא בעולמות שברא העוה"ז והעוה"ב. שהם ב' הפכים בנושא אחד. היפוך מן הקצה אל הקצה קשורים זה בזה והעיקר הוא עוה"ז ולכך קדמו. ואמר בשם הרה"צ הק' ר"ש קארלינר זצוק"ל גדולת השי"ת ששם פנים לארץ שהארץ היא העוה"ז יהי' לו פנים צורה וחן. כרצונו וכרצון יריאיו וכרצון כל בית ישראל. ונראה רצון הבורא הוא נקרא רצונו הפשוט כי נראה כשאדם רוצה איזה דבר טוב היינו איזה מאכל ומשקה טוב או שאר תאוות הוא מחמת שהדבר הוא טוב ומתוק לכן הוא רוצה ומתאווה לזה. נמצא כי הרצון שלו הוא מחמת שהדבר הוא טוב וזהו נקרא רצון המורכב. אבל כביכול אצל הקב"ה אין שייך זה כלל רק כשרצונו להטיב הוא בלתי שום דבר מורכב רק רצון הפשוט וזהו פשיטות לגמרי. ואיך יכול לכנוס רצונו הפשוט בזה העולם הוא ע"י רצון יריאיו ורצון כל בית ישראל כי רצונם הוא רצון מזה העולם כפי שדברנו ויכולת בידם להביא רצון הפשוט לזה העולם:

צור העולמים. כי ברצונו הפשוט צייר שני העולמות. אדון כל הבריות אלוק כל הנפשות. דאיתא בספרים קדושים על ויאמר אלקים נעשה אדם. היינו לכל העולמות מן אצילות עד עולם העשי'. וזהו כל הבריות וכל הנפשות היינו שבכל הד' עולמות: היושב במרחבי מרום השוכן בשמי שמי קדם. כי קדושתו היא למעלה מזה העולם כי יש ימי עולם ויש ימי קדם: קדושתו על החיות. כי מכל הבחינות שיש באדם נפש רוח נשמה יחידה חיה הכל מקבלים מקדושתו יתברך. וזהו קדושתו על החיות הבחי' הנקרא חיה. ויש בחינה יותר גבוה היינו יחידה: קדושתו על כסא הכבוד. וידוע הבחינה הנקראת כסא הכבוד. וקדושתו של השי"ת הוא למעלה מכל הבחינות:

כרצונו.שברא הכל שיגיע לרצונו. ומהו רצונו להשפיע כל טוב:

וכרצון יריאיו. שהכניס רצונו והלבישו ברצון יריאיו. ומיריאיו מגיע הרצון אל רצון כל בית ישראל כי רצון הוא אותיות צנור להשפיע כנ"ל. ויריאיו הם צנור להשפיע על ידם והם ממוצעים בין רצונו ובין רצון כל בית ישראל:

צור העולמים. צו"ר הוא ל' קישור שקשר ב' העולמות יחד:

אדון כל הבריות אלוק כל הנפשות. הרה"צ הק' ר"ש קארלינר אמר דער גרעסטער יצה"ר איז אז מען פאר געסט אז מען איז איין בן מלך והבן:

היושב במרחבי מרום. והאיך שייך אצל הקב"ה כביכול לומר במרחבי מרום הלא מלא כל הארץ כבודו. רק כתיב מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה. החלק אלוק ממעל והקדושה והחיות שיש לכל אדם מהקב"ה דהיינו נפש רוח ונשמה זאל דאס ניט זיין באיי דעם מענטשין גיאיינגט מי זאל דאס הייליגן און טאן כביכול צו גאט זיין רצון. תנו עוז לאלקים. כי בכל הדברים בכל החיות ובכל המזונות ובכל הרפואות בכל העשבים בהכל נתלבש חיות המקום ב"ה. יתן י"י בעולם כל טוב וכל הבריאות בעולם. מ"מ ג"כ צריכים לידע זאת. רק כשנצרכים לי"י אזי מבינים ויודעים בוודאי שכל החיות בכל דבר מאתו והוא נותן חיות וכו' בכל דבר כמו שצריך ונקרבין לי"י בכל הנר"ן וזהו מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה:

ואומרים בשם הצדיק ר' ברוך ממעזיבוז. בורא רפואות נורא תהלות אדון הנפלאות שלכך בורא רפואות מחמת שמתיירא שיהללוהו שהוא אדון הנפלאות. נפלאות לבד שלא בדרך הטבע. לכך הכניס הדבר בענין הטבע ע"י רפואות אבל באמת הכל הוא מאתו נפלאות. היושב במרחבי מרום קדושתו על החיות זה אמרתי מכבר זיין קדושה איז אויף יודישע חיות. ונעשה מזה קדושתו על כסה"כ: ונאמר לפניו שיר חדש ככתוב שיר הוא לשון זכר כמאמר חז"ל כל השירות בל' נקבה ושיר של עתיד בלשון זכר:

איתא במדרש. עלץ לבי בי"י. גדולים צדיקים יותר מכל באי עולם. שכל באי עולם מזכירים את השם אחר שלש תיבות ובשתי אותיות שנאמר כל הנשמה תהלל י"ה. וצדיקים בשם שלם אחר שני תיבות שנאמר רננו צריקים בי"י. עלץ לבי בי"י וכו' עד ראה הקב"ה שהצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור. עכ"ל המדרש:

אמר איתא בגמרא שהעוה"ז נברא בה"א והעוה"ב נברא ביו"ד מחמת שהצדיקים שבשם מועטין. אומרים בשם צדיקים. לכי מיעטי את עצמך. הטעם הוא מחמת שאין גבהות לפני המקום. ועוד מחמת דיא גאנצי זאך מן היראה והאהבה איז נאר אנקודה. כל העבדות אינו רק נקודה. אם האדם יש בתוכו העיקר הנקודה אזי טוב. אבל בלא הנקודה הכל אינו כלום. ומה היא הנקודה. שידע באמונה שלימה שהכל הוא מי"י. וזו הנקודה אינו רק יו"ד. ולפיכך ראה הקב"ה להצדיקים שהן מועטין. אז זייא זיינען זייער קליין. עמד ושתלן בכל דור ודור כי בזה יש להם התפשטות ובזה שתלן בכל דור. כי צדיקים גם המה אינם רק כמו יו"ד פשוט שהם מועטין. ועוד זיי זיינען זייער קליין קען דאס אומעדום איין ארט האבין. וכל הענין שמקבלים התלמידים מצדיקים אינו רק נקודה והנקודה היא רק אמונת חכמים. כי כשיש לו אמונת חכמים אזי הוא מאמין בי"י ובכל התורה כולה וד"ל. וכיון שאינו רק בחינת יו"ד לכך יוכל הדבר להתפשט בכל דור ודור. כי מחמת שהיו"ד אינו רק נקודה יכולים לעשות ממנו כל מה שרוצים. וז"ש המדרש שמזכירין כל באי עולם חצי השם כי ב' העולמות בי"ה נבראו ובהצדיקים נאמר עלץ לבי בי"י אמר י"שמח"ו ה"שמי"ם ו"תג"ל ה"אר"ץ ר"ת הוי"ה וס"ת צלמ"ו. כי הצדיקים הם בצלמו. כי כל האיברים של צדיקים הם גבוהים מאד ומגיעים למעלה למעלה מה שאין לנו בזה השגה הם דומים בצלם י"י עלץ לבי בי"י כו' כי לי"י מצוק"י ארץ. פי' יסודות הארץ. ועוד דיא איינגשאפטין פון דער וועלט. כל האיינגשאפטין פון דער וועלט וכל הנידעריקייט אפי' באיזה דור שפל ומושפל שיהיה הכל מתעלין על ידי צדיקים שבדור:

איתא במדרש [* אף שכבר נא' זה למעלה בפ' בראשית אבל נר' כי אמרו ג"כ ביום ההילולא ולכן נכפל בההעתקה]. וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה ובו'. ממלאכת שמים וארץ שבת אבל לא שבת ממלאכת הצדיקים:

דיבר מזה מהו מעשה הצדיקים. אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם. באברה"ם. והאריך בדיבורים. ובתוך הדיבורים הזכיר את הפסוק ויטע י"י אלקים גן בעדן מקדם וכו' דיבר מהו ענין הנטיעה. ואמר גן הוא מעוה"ז ולכך כתיב בו לשון נטיעה. כי מהו ענין הנטיעה. נוטע גרעין אחד והוא עושה פירות וע"י מה ע"י מעשיהם של צדיקים וזהו זורע צדקות מצמיח ישועות בורא רפואות וכו' והאריך בזה מהו ענין הזריעה. ועכ"פ הכל הוא מהעולם הזה:

בעדן הוא מעולם הבא ממקום טמיר. כי משם נמשך החיות. מקד"ם ממקום הנקרא ימי קדם. כמו שנאמר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם:

מה רב טובך אשר צפנת ליראיך אמר מה רב טובך אשר צפנת והסתרת את היראים. פעלת לחוסים בך פעלת שיהיו נגד בני אדם שיהיו היפך ונגד. משאר בני אדם וד"ל:

עוד אמר. מה רב טובך אשר צפנת. והיכן צפנת את הטוב ביראיך. צפון הוא לשון טמיר ונעלם. צפון הוא מקום פתוח באין מעצור כי לצד צפון העולם פתוח ולא נברא לו כותל להורות כי הטוב הצפון הוא באין שיעור ותכלית ונמסר ליראים והאריך בזה:

נח

אלה תולדות נח. איתא במדרש. אלה תולדות נח נח לא היו צריך לומר אלא אלה תולדות נח שם כו' אלא נייחא לו נייחא לעולם. נייחא לאבות נייחא לבנים. נייחא לעילא נייחא לתתא. נוח בעוה"ז ונוח בעוה"ב:

פתח ואמר. אלה תולדות נח. זהו ההולדה של נח נח. כשעושים נחת רוח אחד אזי נעשה מזה עוד נחת רוח. כל מי שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו. היינו כשאיש ישראל עושה כל מעשיו כדי לעשות נ"ר למקום אעפ"י שאינו מרגיש שום נחת ותענוג רק שעושה במצות הבורא אזי עוזר לו הקב"ה שירגיש נ"ר ותענוג בעבודתו:

איש צדיק תמים הי' בדורותיו. פי' הצדיק הוא תמים עם דורותיו והי' מתמם ג"כ הדור אזי נייחא בעוה"ז נייחא בעוה"ב. היינו שהקב"ה עוזר לו שימשך המנוחה שלו מעוה"ז לעוה"ב. וזהו הפי' על מה דאיתא בגמרא. מניחי"ן חיי עולם ועוסקים בחיי שעה. היינו שעושין מנוחה בחיי עולם עי"ז שעוסקין בחיי שעה. הכוונה הוא שע"י שעוסקים בחיי שעה דהיינו תפלה משיגים עי"ז מנוחה וחיות בכל עבודתם. כי עיקר העבדות הוא אשר בשעת לימוד או בשעת תפלה או כשעושה איזו מצוה שישיג בזה חיות הבורא וע"י המעט חיות שיש לו בזה נקרא איש חסיד וע"י התפלה שנקרא' חיי שעה ועוה"ז יש להם חיות ותענוג בעשייתם ובעבודתם שנקרא חיי עולם ועוה"ב. ובאמת כשאדם עושה איזו מצוה בעוה"ז ועושה נ"ר להקב"ה יש לו לאדם נ"ר אח"כ בעוה"ב. ומה שכתוב תחילה נייחא לעילא נייחא לתתא לפי שנאמר בו איש צדיק וכתיב כי כל בשמים וארץ דאחיד בשמיא וארעא ויש לו בכח להשיג חיות הבורא מרום רום המעלות. ולהשפיע לזה העולם עד למטה לארץ. ואח"כ להעלות הכל מדיוטא התחתונה עד רום רום המעלות:

את האלקים התהלך נח. הלך לא כתיב אלא התהלך שכולל עבר ועתיד שהרי כתיב ג"כ התהלך לפני והי' תמים ציווי לעתיד זה מורה דרך לכל איש ישראל לדבק את עצמו ומחשבתו להבורא ית' ב"ה וב"ש תמיד ולילך תמיד עם הקב"ה. וכי איך אפשר לידבק בהקב"ה ולילך עמו תמיד. אלא העיקר הוא להתדבק בתורתו ובמצותיו ובפרט בתורה שבע"פ. וכפי שמדבר המדרש הרבה ע"ז הפסוק בתורה שבע"פ. ושיחדש תמיד בתורה חיות חדש. כפי ששמעתי מא"א אדומו"ר זצוקל"ה על פסוק לתבונתו אין מספר היינו להמבינים אותו אין מספר. היינו כאו"א מבין ומשיג אותו לפי בחינתו ומדריגתו. וזהו תורה שבע"פ מה שכל אחד מחדש עצמו בחלקו ומקום חיותו בתורה. ולזה אנו אומרים ותן חלקנו בתורתך. היינו תן לכל אחד ואחד החלק שיש לו בהתורה ועל ידי זה נהיה מדובקים בהבורא ב"ה וב"ש כי חלק י"י עמו אמן:

או יאמר. נח מלשון נחת רוח. שכשאדם עושה נחת רוח לבוראו אזי גורם נחת רוח לעילא ונשפע עליו שפע ברכות הן ברוחניות והן בגשמיות. ובכל עת הוא בא לבחי' יותר גדולה. וזהו ויהי האדם לנפש חי'. פי' כי יש כח בכל אדם להשיג מבחי' נפש עד בחי' רוח נשמה חי' יחידה וזהו איש צדיק תמים הי' בדורותיו. פי' בכל הדירות. ובדורותיו כמו במדורותיו מלשון מדור שאדם דר בהם בזה העולם הי' צדיק. כי אם הי' האדם יודע מקור חוצבו ואשר הוא צריך לחזור לשם כי זה לא יגרע משום אדם והאיך שיהיה או בפעם אחת או שתים או באיזה אופן שיהיה לא היה מתעצל בעבודה. וזהו צוהר תעשה לתיבה. פי' לשון בהירות. שבכל דיבור שהוא מדבר לפני המקום ברוך הוא צריך שידבר בבהירות וחיות ותענוג: ופתח התיבה בצדה תשים. פי' הפתח והחיות שנפתח ע"י התיבה בצדה תשים. פי' תיכף תקשר עצמך בהחיות ומינה לא תזוע. ובזה תחתיים שניים ושלישים תעשה. פי' מבחי' הקטנה יכול לבוא להגדולה כנ"ל. ובזה אפשר לומר ג"כ ויולד נח שלשה בנים כנ"ל. וכן עוד נוכל לומר נח נח זהו תורה שבכתב ותורה שבע"פ וזהו איש צדיק תמים היה (הי') בדורותיו. פי' בכל הדורות כי האבות הם היו האבות של תורה שבכתב ואנשי כנסת הגדולה והתנאים הם האבות של תורה שבע"פ וזהו בדורותיו:

צוהר תעשה לתיבה. אדערלייכטונג זאלסטו מאכין צו דעם ווארט. ר"ל שתאיר את התיבה. היינו שהדיבורים היוצאים מפיך בתורה ותפלה יהיה עם חיות הבורא ב"ה. ואז תעשה צירופים טובים כידוע שיש בזה התיבה שלשה צירופים. צה"ר. צר"ה. רצ"ה. ותעשה מזה התיבה צירוף. רצ"ה. היינו להשפיע רצונו הטוב לזה העולם. ואז אל אמה תכלינה מלמעלה. היינו ואל אמה בחיריק. כי א"ם לבינה תקרא. וזה ידוע כי תיבת נח הוא בחי' יו"כ. ואשר לזה ציווה השי"ת לעשות אותה שלש מאות אמה ארכה כנגד שלשה ראשונות. חמשים אמה רחבה כנגד נ' שערי בינה. ושלשים אמה קומתה כי המלכות נקנית בשלשים מעלות. וזהו נגד תחתים שנים ושלישים והבן:

ופתח התיבה בצרה תשים. זהו פתח לפני בעל תשובה שאינו יכול לכנוס לפתח הגדול יכנוס בפתח מן הצד. וזהו חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד. וד"ל:

תחתיים שנים ושלישים תעשה. הגם שאין דרכנו בזה לדבר בזה הלשון. עכ"ז יכול להיות שכן הוא היינו בחי' נפש רוח נשמה שצריך כל אדם מישראל להשיג בתפלה כמש"כ בזוה"ק. זכה יהבין לי' נפש. זכה יתיר יהבין לי' רוח. זכה יתיר יהבין ליה נשמה. כי מתחלת ברכת השחר עד ברוך שאמר משיג בחי' נפש. ומברוך שאמר עד יוצר אור משיגים בחינת רוח. ומיוצר אור עד אחר י"ח משיגים בחי' נשמה. וצריך להשיג הכל בפנימיות וגם יש יותר גבוה וד"ל:

עוד נוכל לומר. תחתיים שניים ושלישים תעשה. תראה לקשר עצמך להקב"ה במעשה ודיבור ומחשבה. וזהו תעשי"ה כי כולם נקראו עשי'. כי עשי' שהוא עושה הוא עשי' פשוט. והדיבור נקרא ג"כ עשיה כי עקימת שפתיו הוי מעשה. ומחשבה נקרא ג"כ מעשה כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. וכשיש לאדם מחשבות טובות מביאו לידי עשיות טובות. וזהו תעשיה שתעשה ותכלל השלשה ביחד מעשה ודבור ומחשבה הכל לטוב. וד"ל:

עוד בסגנון אחר ופתח התיבה. הפתיחת של התיבה שאתה מדבר. בצדה. אצל צדה תשים. כי דיבור קדוש צריך לפתוח הלב של איש ישראל. תשים זאת בצדה אצל כל תיבה שאתה מדבר צריך אתה לשמוע שיפתח את לבך כי כל אות וכל תיבה. איז אלץ גאט. ר' ברוך זצוק"ל אמר כי פי י"י דיבר. מיין מויל רעט גאט. על צדיק צריכים להאמין מאד שבוודאי הוא כך. תחתיים שניים ושלישים תעשיה. כי יש כמה מדריגות. נידעריקער אין העכער אין נאך העכער. כ"א לפי מקומו וערכו. וכבר אמרנו לעיל שאלו הם השלשה עולמות שבתפלה עד אחר שמ"ע. וא"ת היכן הרביעי. יכולים לומר שזהו תעשיה. ועוד נוכל לומר תחתיים כו' כדלעיל:

עוד נוכל לומר. ופתח התיבה בצדה תשים ע"ז הדרך. כי עפ"י פשוט אנו מבקשים בשמ"ע לצורך עצמנו גאולה רפואה ופרנסה כו' וצדיקים מוצאים בהבקשות הללו צורך גבוה. לזה אומר הפסוק שעיקר כוונתיך בעת התפלה יהי' רק צורך גבוה. ופתח התיב"ה. היינו פתיחת התיב"ה מה שהתיב"ה מורה עפ"י פשוט. בצדה תשים. היינו מה שמבקשים רפואת הגוף ופרנסה זה יהי' אצלך טפל:

עוד י"ל. ופתח התיבה כו'. כי בכל תיב"ה ותיב"ה יש רמוזים וצירופים ושמות למעלה למעלה עד אין סוף. ע"כ אמר ופתח התיבה. פי' פתיחת התיבה היינו ההשפעות טובות מה שהתיבות פותחין בעולם. בצדה תשים. כי זה יהי' ממילא. אבל אתה תדע שבכל תיב"ה יש סודות וכוונות:

איתא במדרש תנחומא. אלה תולדות נח נח כו'. יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שבחר בישראל וכו' ונתן לנו ברמז תורה שבכתב צפונו' וסתומות ופרשו' בתור' שבע"פ וכו'. ע"ש במד"ת:

ונוכל לומר. אלה תולדות נח נח. התולדה מתורה שבכתב היא תורה שבע"פ. כי תורה שבע"פ היא התגלות התורה שבכתב. ומפני מה התורה נקראת נח. שהיא נייחא לעילא נייחא לתתא נוח לעליונים נוח לתחתונים וכו'. נ"ח איש צדיק תמים היה בדורותיו ר"ל התורה עושה תמים את כל הדורות. כי התורה שבע"פ ניתנה לכל דור ודור. כל איש ואיש בא לזה העולם בכדי שיחדש חידושים בתורה ויעשה פעולות טובות בתורה. ע"כ צריך כ"א לעמול וליגע בכדי שידע מה שהוא צריך לחדש. ולפעול החיות שלו בתורה:

הרב הקדוש ר' ברוך זצוק"ל אמר. התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. וקשה הלא כתיב לא ימושו מפיך ומפי זרעך וכו'. א"כ הוי התורה בירושה. רק הפי' היא כך. שילמוד תורה כזאת שאינה באה לך בירושה הכוונה בזה שכל איש ישראל צריך לחדש בעצמו ולפעול בתורה שזהו נקרא תורה שבע"פ. שאיש ישראל צריך לחדש בתורה בכל יום ופשיטא בכל שבת ובכל חודש לחדש הילוכים וחיות בעבדות הבורא. והעיקר ללמוד הלכה גמרא ותוספות ועי"ז מבינים בכל פעם התחדשות. עוד אמר מה הכוונה התחדשות. שכל אחד יכול לחדש ולעשות לו גדר וסייג בדבר שצריך לשמירת התורה בענין סור מרע ועשה טוב:

עוד אמר על המדרש תנחומא הנ"ל. אלה תולדות נח זאת היא ההולדה של נח. נח ואיש וצדיק ותמים. וביאר זה לענין התדבקות לי"י ולהתורה ושעיקר השגה היא בתורה שבע"פ ושצריך לחדש תמיד בתורה בחיות חדש. ואמר בשם אביו זצוק"ל. על פסוק לתבונתו אין מספר כו'. כמו לעיל: עד ותן חלקנו בתורתך. היינו שכ"א צריך לעמול ביגיעה רבה שיבא לחלק שלו ולחיות שלו בתורה. ולהיות עי"ז דבוקים בי"י שאנו עם ב"י נבחרנו לחלקו כמש"כ כי חלק י"י עמו. וכתיב חבלים נפלו לי בנעימים כו' שהפיל גורל עם שבעים שרים ונפלנו אנחנו ישראל לחלקו. יש איש שמקבל חיות מלימוד פסוק. ויש שמקבל חיות מגמרא. ויש שמקבל חיות מזוהר. וכ"א צריך לחפש ולמצוא החיות הקודש שלו בהתורה. ואין כוונתי ח"ו שלא לקבל חיות משארי ד"ת רק מאלו הדברים. רק הכוונה היא זאת מפני שאין אנו יודעים מאיזה דבר לקבל חיות. לכן אנו צריכים לקבל חיות מכל דבר שבתורה ולשבר החיות שלו הגשמי ביגיעה רבה ע"ז כמ"ש במדרש. ולחדש עצמו בדורותי"ו. ר"ל בכל הדיר"ות שלו. להיות תמיד מתהלך. וזהו דברינו שדברנו לעיל של' התהל"ך משמע תמיד. גם ל' להבא. שזה ההיצוך ישנו תמיד. והעיקר היא התורה שבע"פ לחדש תמיד בתורה חיות חדש וקדושה ודרך והילוך כי רזין דאורייתא אין אנו יודעים רק להתחדש בעצמו:

ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ:

הנה לכאורה תמוה כפי דאיתא שהביא העלה זית מג"ע ואיכא דאמרי מא"י הביא כי לא גושמה ביום זעם ומעתה מהיכן ידע נח כי קלו המים מעל הארץ. ועוד מה שייכות זה לשבת. דאיתא שיום השביעי ששלח את היונה הי' בשבת. וע"כ אנו אומרים בשבת בזמירות יונה מצאה בו מנוח:

ונוכל לומר. כתיב ורוח אלקים מרחפת על פני המים. ויש ע"ז במדרש כמה פירושים. ופי' אחד זה רוחו של מלך המשיח. כי באמת בריאת העולמות הי' כדי להתברר כל הדברים שעי"ז יכול לבא לשלמות הגמור היינו ביאת משיחנו בב"י שיתעלו אז כל העולמות. וזה כשעלה ברצונו הפשוט. ומצפים אנו לביאת משיחנו כשיעלה רצון מאת הבורא ית"ש היינו שיתעלה הרצון לרצונו הפשוט הגם שזה נאמר אצל תחיית המתים וכמו כן תולה בזה ביאת משיחנו ג"כ. וכמו שהי' בריאת העולמות בכלל כן הוא בריאת העולמות בכל אדם ובכל יום ובכל שעה צריך האדם לקרב את העולם לביאת משיח. וכמו שאמרנו כבר על פסוק כל ימי חייך להביא לימות המשיח שצריך כל אדם לראות לקרב את העולם ע"י מעשיו להביא את העולם לימות המשיח. וזהו ורוח אלקים מרחפת על פני המים. היינו הרוח שנתן הקב"ה בכל אדם צריך לראות ולקרב את ביאת משיח. וזהו מרחפת על פני המי"ם היינו ע"י התורה גם ע"י תשובה שנקרא מי"ם:

והנה במשיח כתיב. ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. פי' רגליו שהוא המדריגה הנמוכה והתחתונה יתעלה ג"כ לראש ויעמדו על הר הזתים. היינו שכל העולמות התחתונים הנקראין רגלין יתייחדו להחכמה העליונה. כי זי"ת נקרא חכמה כי מזית נעשה שמן הנקרא חכמה וחכמה היא ראש. ויתעלה ויתייחד בחי' רגלין לבחי' ראש ויהיה הכל אחד. וכן הוא כאן שבתחלה הי' מה שהיה תוהו ובוהו וכו'. וכיון שראה נח והנה עלה זית. ר"ל שהעלה שהוא רק קליפה ושומר לפרי נעשה זית שנתחבר ונתייחד לזית. טרף בפיה זאת היה בפיה. אשר העלה נעשה מיוחד לזית. אז הבין כי קלו המים מעל הארץ ממילא היה יכול לידע אפי' כשהביאה מג"ע. והבן:

והנה בריאת העולמות היה הכל לתכלית השלימות. כמו שדיברנו ע"פ ויהי מבדיל בין מים למים. ואח"כ כשקלקלו דור המבול המטיר הקב"ה ארבעים יום על האדם עד שנתקן הכל. וזהו הפי' והנה עלה זית. רמזה לו על משיח כי כבר נתעלו כל העולמות ונתייחדו העלה עם הזית היינו החכמה. וכפי דאיתא בספרים הקדושים. על ורוח חלקים מרחפ"ת מרמז על הרפ"ח ניצוצין שנפלו והיו מונחים בין שני האותיות מ"ת. כי ידוע שמקודם הי' שבירת הכלים. ואח"כ נתעלו הרפ"ח ניצוצין עם ל"ב נתיבות החכמה ל"ב אלקי"ם שבמעשה בראשית ונעשה ש"ך ניצוצין. ואח"כ כשקלקלו דור המבול נתקלקל העולם ונפלו הרפ"ח ניצוצין. וע"י המבול נתקן העולם וניתקן הרפ"ח ניצוצין. וממילא התחיל להתנוצץ רוחו של מלך המשיח. וזה רמזה לו היונה. והנה עלה זית טר"ף בפיה היינו כמו שדברנו שנתעלו כל העולמות ונתייחדו העלה עם הזית. וזהו טר"ף בפיה. כי טר"ף עולה רפ"ח ואחד יותר רמזה לו על האור המחיה. וכמו שכתוב במעשה בראשית ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וזהו אור המחיה. רמזה לו שכעת בא ג"כ אור המחיה והעלה את הרפ"ח ניצוצין. ולזה היה שילוח היונה וגם ביאתה בשבת. כי בימי החול יש ברורים. ובשבת א"צ ברורים כלל. והביאה את העלה מג"ע בכדי להראות לנח שנתעלו כל הבחינות עד החכמה שהוא עדן כידוע לי"ח ולזה הבין נח מזה שקלו המים של זעם מן הארץ ונפלו כל הקליפות ונתעלו כל הבחינות כמו שהי' תכלית הבריאה שיהיו ועמדו רגליו וגו' על הר הזיתים:

בר"ח חשוון דשנת תר"ט. אמר על המדרש. יהי שם י"י מבורך מעתה ועד עולם. אמר הקב"ה ברכתם אותי מעתה ועד עולם. אף אני אומר כן. וי"י סביב לעמו מעתה ועד עולם. ע"כ:

ונוכל לומר. דאיתא בספרים שבימים הנוראים ר"ה ויו"כ הסיום שלהם הוא ר"ך ולשון רכ"ה תשבר גרם. שהקב"ה נתן ימי החסדים אח"כ להמתיק הכל כי תחילת הבריאה היתה כך. בתחלה עלה במחשבה כו' ואח"כ שתף מדה"ר למדה"ד. כי הבריאה היה צריך להיות כך והכל כך. יהי שם י"י מבורך מעתה ועד עולם מעת"ה היא תשובה. ועד עולם. עולם הוא התגלות החסדים בעולם. וי"י סביב וכו' היינו שהש"י סיבב את עמו ישראל עם החסדים שלו. סוכה ולולב ומיניו. יסובבנהו יבוננהו וכו' והיינו וי"י סביב לעמו מעתה ועד עולם. וד"ל:

א"א אדו"מו"ר זצוק"ל אמר. שלכך נקרא זה החודש מר"חש"וון מחמת שהוא סמוך לחודש מיוחס לשון הדבק לשחוור וישתחוו לך:

עוד אמר שצריך כאו"א לחדש א"ע בעבודת הבורא ית"ש וסיפר משם רש"ק ז"ל שאמר. שבכל ראש חודש בא שכל חדש בעולם. איך לחזק את עצמו נגד היצר הרע כמו שנאמר ותשועת נפשם מיד שונא. יה"ר שנזכה לזה אמן כי"ר:

לך לך

לך לך מארצך וכו'. היינו שצריך כ"א לראות לעשות הליכה לעצמו לכל דבר שבקדושה הנצרך לו. ולא להיות ח"ו משועבד לשום דבר שבעולם רק לשעבד א"ע להקב"ה כמ"ש חז"ל אם אין אני לי מי לי. ואל יסמוך עצמו ח"ו על חבירו. הגם שכל ישראל ערבים זה לזה. היינו שהם מעורבים זה בזה ויאמר הרי יש לי חלק במצות שעשה חבירי. ח"ו. רק שצריך כ"א לייגע עצמו בתורה ולא להיות ח"ו עומד רק צריך לילך בכל יום מדרגא לדרגא ולא יעמוד במדרגה אחת ח"ו. וכמו שאמר א"א זצוק"ל על זה דאיתא בגמרא. אכל ועמד שתה ועמד כו' הרי זה מתחייב בנפשו. רק האדם מחוייב לילך תמיד מעלה מעלה. וזהו כוונת הכתוב לך לך מארצך. היינו מהארציות שלך. וממולדתך. היינו שיש דברים שההולדה מקלקל וכו'. רק אל הארץ אשר אראך ואז ואעשך לגוי גדול:

עוד נוכל לומר באופן אחר. כפי דאיתא בזוה"ח. שיש לכל אדם שני חשבונות. אחד איך הוא בא מטפה סרוחה. שנית בהאיך אנפין יקום קדם מלכא כמו שחושב שם. לזה הוא אומר' לו התורה שישגיח האדם ע"ז:

עוד נוכל לומר לך לך. מהיכן נלקחת. מארצך היינו ממקום עליון. כמ"ש י"י בחכמה יסד ארץ כו'. וממולדתך ג"כ כך. ומבית אביך. כי נשמתו חלק אלוק ממעל. וצריך לראות בכל יום שתלך נשמתו למקומה. כמו שאנו אומרים בידך אפקיד רוחי בתיקון כל שבע המדות כנגד שבע ברכות שנתברך אברהם בפרשה זו ואעשך וכו'. וכשנשמתו עולה כראוי טעון מאה ברכות כמ"ש גי' ל"ך ל"ך. אזי הוא מקבל בחזרה ג"כ מאה ברכות. וזהו החשבון צריך להיות לכל אדם בכל יום ובכל עת ובכל שעה ורגע. כי זה העת והרגע והיום לא יהיו עוד. והוא עת בפני עצמו. ע"כ צריך האדם לתקן כל עת בפני עצמו כראוי. ואז אל הארץ אשר אראך. היינו כדי שתוכל להתראות לפני ארץ העליונה כראוי כנ"ל וכשנתראה לפני ארץ עליונה כראוי נוכל לקבל כל טוב. היינו כמ"ש להלן בפרשה. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והי' ברכה:

ויכול להיות שבפה מרומז הד' עולמות שצריך כל אדם לכוין בעת התפלה. מארצ"ך. זו היא הקרבנות וקטורת שהוא נגד עולם העשי'. וממולדתך. זהו פסוקי דזמרה כמאמר עזי וזמרת יה שמנעים זמירותיהן של ישראל. ומבית אביך. זו ק"ש שנקרא בית אביך. כדכתיב בחכמה יבנה בית. ועוד הלא כתיב הוא עשנו ולו אנחנו משלימין את הנפש. כי צריך לקוראה ביחוד השם שיתיחד א"ע לי"י. וצריך לעמול הרבה עד שיבא לק"ש ומקודם צריך לומר פסוקי דזמרה כמאמר עזי וזמרת יה שמנעים זמירותיהן של ישראל כנ"ל. ואח"כ ויברך דוד להתיחד עם דהע"ה לך ה' הגדולה וגו'. והמתנשא לכל לראש. ואח"כ יוצר אור. שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. ואהבה רבה בקשת לימוד התורה וקיום המצות. וליחדך באהבה עד שיבא לק"ש ולמסירת נפש ולבחינה שקדמה לעולם. ואח"כ אל הארץ אשר אראך. זו תפלת שמ"ע. ולזה אומר אח"כ ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלקי אברהם וכו' וזו הוא שמ"ע. הכלל שצריך כל אדם לראות בכל מעשיו לעלות למעלה ולא יבוש ולא יכלם ח"ו. ולא יהיו תורתו ותפלתו מעורבות בפניות ושטותים ח"ו. שהמה הבל ומעכב מלעלות תפלתו ח"ו. והגם שכשמתפלל בצבור הן אל כביר לא ימאס. עכ"ז צריך האדם לראות שלא יהיה ח"ו שום מניעה מצדו מלעלות תפלתו למעלה וזהו לך ל"ך. כללו של דבר שלא יתן האדם מרגוע לנפשו רק יעסוק תמיד בתורה ובמצות כל היום. וכשיבא לאיזו מדריגה אל יעמוד בה רק ילך ממדריגה למדריגה וידבק א"ע למעלה. כי באמת אין שיעור ואין ערך להשגת חיות הבורא ב"ה. אך עכ"ז החיוב הוא על האדם לעשות כפי כחו ומוחו. ובודאי יעזור לו השי"ת להשיג בכל עת יותר אורו של הקב"ה וזהו לך לך:

והיה ברכה. בך חותמין ולא בהם. פי' אתה הוא החותם של כל העולם. כי אמרתי עולם חסד יבנה כדאי' בזוה"ק בפ' ה' בקר תשמע קולי בקר. כי אע"פ שכ"א הכניס מדתו בעולם עד מרע"ה. אעפ"כ אברהם הוא החותם של העולם. כי הוא עיקר הבנין. וגם בו נכללו כל שבע המדות. ולכן כתיב כאן שבע ברכות נגד כל הז' מדות. והמ"י:

איתא במדרש תנחומא אדם מישראל מהו שיקבל עליו עמ"ש כשהוא מהלך כו' אלא יעמוד כו' באימה וביראה ברתת ובזיע ביחוד השם. ויקרא שמע ישראל כו' ואח"כ בשמל"ו. וכשמתחיל ואהבת רצה מהלך רצה עומד רצה יושב כו':

הנה פסוקי פרשה זו לך לך רומזים על עניני תפלה כי התפלה אבות תקנום והכל אנו עושין כדי להתחבר אל האבות במדותיהן. שהאדם צריך להיות הולך תמיד ממדריגה למדריגה ומעולם לעולם והכל ע"י תפלה. וזהו שיש כאן ד' לשונות מארצ"ך וממולדת"ך ומבית אבי"ך אל האר"ץ וגו' ותכלית הכל הוא ק"ש כי שם הוא שלימות הנפש הגמור ע"י מס"נ. וזהו כונת המדרש מהו שיקבל עליו עול מ"ש כשהוא מהלך היינו כנ"ל שהאדם צריך להיות הולך תמיד ע"י עבודתו ממדריגה למדריגה. ומסיק שלזה אסור לקרות פסוק ראשון כשהוא מהלך. כי שם הוא השלימות הגמור ותכלית הכל ע"כ אין שייך שם הילוך רק לעמוד על עמדו כעמוד של ברזל שצריך לקבל עליו עמ"ש בשמע ישראל שיוכל לעמוד ע"י הקבלת עמ"ש בפני כל התאוות ומדות רעות ר"ל. וזהו סימן לקבלת עמ"ש שלימה שיכול לעמוד בפני תאוה הגדולה שבגדולות. וזה נקרא מס"נ. ומבחי' זו צריך לילך עד שיגיע לאמת ויציב ושמ"ע מכאן ואילך רצה מהלך רצה עומד כו'. ואח"כ מתחיל הפסוק ואעשך לגוי גדול ופרש"י זהו שאומרים אלקי אברהם ואברכך זהו שאומרים אלקי יצחק ואגדלה שמך זהו שאומרים אלקי יעקב יכול וכו' נמצא שמרמז הפסוק על תפלת י"ח. ויש כאן שבע ברכות (חסר):

עוד אמר. כי האבות הם עיקר בריאת העולם כמ"ש אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם באברה"ם. כי אמרתי עולם חסד יבנה. וכל מעשה וסיפורי האבות הכל הוא דרך לעבודת השי"ת. מתחלה ועד סוף עד ביאת הגואל בב"א. ואמר לך לך: לעצמך. כי כל עבודת האדם בזה העולם הכל הוא לתקן א"ע וזה העולם בכללו. כי הכל תלוי בו. והגם שכל העולמות תלוין בו. העיקר הוא לתקן א"ע. ואמר כי זה הפסוק יש לפרש בב' אופנים בחומר וצורה. א' מארצך. מארציות שלך. וממולדתך מכח הולדה שלך. ומבית אביך כח האב שהכניס בך. ומבית זו האם: ב' שבא לרמז על מקור חוצבה. כי נלקחה ממקום גבוה מעל גבוהים. מתחת כה"כ מארץ עליונה. וזהו מארצך. כי תהיו אתם ארץ חפץ וגו'. וממולדתך מקום הולדה שלך למעלה. ומבית אביך ג"כ כנ"ל. אל הארץ אשר אראך. שאני מראה לך. כי כל עבודת האדם הוא שילך אל עצמו. כי הנשמה חוצבה מתחת כסא הכבוד. והי' רצון הבורא ב"ה שתרד לעוה"ז ע"י השתלשלות העולמות מעולם לעולם. ותכלית כונת ורצון הבורא ב"ה הוא שע"י עבודת האדם להשי"ת יעלה מעלה מעלה מעולם לעולם ושעי"ז יעלה ממדריגה למדריגה עד שיבא למקומו הראשון. וזהו כונת הכתוב לך לך וגו' ואעשך לגוי גדול וגו':

ויעתק משם ההרה וכו'. נוכל לומר בזה ב' פרושים. א' שהעלה את הכל מזה העולם. היינו מאשר הוא שם העלה הכל לההרה. היינו למעלה. כי יחד כל העולמות ממטה למעלה. ונוכל לומר עוד להיפוך. ויעתק משם. היינו ממה שלמעלה מזה העולם הביא אורו לתוך המידות שנקראים ההרה כידוע שהאבות נקראו הרים. ומהיכן לקח זאת. מקדם לבית אל. היינו האורות העליונים שהם מקדם. היינו שלשה הראשונות שהם נקראים ימי קדם השפיע משם לתוך המדות וגילה טובו וחסדו של הקב"ה בעולם ויקרא בשם י"י. כי זהו העובדות של כל הצדיקים ופשיטא של האבות הקדושים להביא חיותו ואורו של הקב"ה לזה העולם מרום רום המעלות עד למטה לארץ ולייחד אח"כ כל העולם ממטה למעלה ראש:

ויהי בימי אמרפל כו'. אמר שכוונתם הי' לעקור תורה שבע"פ. כל אלה חברו אל עמק השָדַיִ"ם. ואמר שא"א אדו"מו"ר זצוק"ל אמר. מאו"ר כשדי"ם אור כְשָדַיִ"ם האורות אשר נלקח מן השָדַיִ"ם. ואמר שדבר זה גם כעת יש רשעים הללו. היינו האפיקורסים שרוצים ח"ו לעקור תורה שבע"פ. והקב"ה מצילנו מידם:

איתא במדרש. נאום י"י לאדוני שב לימיני. ראה כמה חיבב הקב"ה את ישראל שתלה אבותיהם בהם שנאמר והי' אדירו ממנו. ואין אדירו אלא האבות שנאמד ואדירי כל חפצי בם. ולא עוד אלא שגם אני מכם שנאמר וחי' אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא. עכ"ל:

ונוכל לומר. כי באיזו בחינה שהאדם עושה בכאן באותה הבחינה עצמה הוא ממשיך עליו ג"כ מלמעלה. כשעובד באהבה ממשיך עליו מדת האהבה מדת החסד שהיא מדת אברהם. וכשעובד ביראה ממשיך יראה וכן כולם. זהו הפי' שתולה אבותיהם בהם. כי הכל נלקח ממעשה ומעבודת ישראל כי כל המעשים שישראל עושים וכל המצות שעושים ממשיכים הכל האבות והמדות של האבות בעולם. וכל המדות טובות שעושים הכל הוא האבות. והעולם מתנהג על ידי המדות של האבות. וכל המצות. היינו שופר סוכה לולב ומיניו וכן כולם הוא רק האבות. וכן שמ"ע היא האבות אלקי אברהם כו' האל הגדול הגבור והנורא כו'. ומושלו מקרבו יצא. כי הקב"ה מושל ומנהיג את העולם על ידי מעשיהם של ישראל. ובאמת צריך כל אדם לקשר א"ע להאבות ולצרף א"ע במעש"ט אל האבות ולעשות כמעשיהם וכמדותיהם ומזה נעשה הולדה חדשה בזה העולם מידות האבות כי כל מה שאנו עושים צריכים אנו לקשר עצמנו אל האבות. ופשיטא בעת התפילה. כשאנו אומרים ואני ברוב חסדך אבוא ביתך כו' זהו האבות כידוע. ואח"כ בשמ"ע אנו אומרים אלקי אברהם וגו' כי העיקר צריך האדם להשפיע ע"י האבות כל טוב בזה העולם. וכפי אותה הבחינה שעובד בזה העולם כך הוא ממשיך מלמעלה לזה העולם. היוצא לנו מזה המדרש שצריך לצרף עצמו במעש"ט ולחברם אל האבות. ושיושפע על ידי האבות כל טוב לעולם אכי"ר:

הרימותי ידי אל י"י אל עליון קונה שמים וארץ. הנה איתא במדרש. אין הרמה אלא שבועה וגו' ובזכות אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לציצית. ד"א אני משבח אותם בחוט כחוט השני שפתותיך. ובנעלים. מה יפו פעמיך בנעלים. עכ"ל המדרש:

הנה באמת הוא תמוה מפני מה לא רצה אברהם ליהנות מהם ונשבע ע"ז. וכשהלך למצרים אמר למען ייטב לי בעבורך. ועוד קשה מה זה שאמר אם מחוט ועד שרוך נעל שני דברים קטנים. היה לו לומר מגדול שבגדולים עד קטן שבקטנים. רק באמת נוכל לומר. כי זה ידוע כוונת דור המבול ודור הפלגה וגם כוונת הארבעה מלכים הי' הכל לדבר אחד שלא יבא העולם לתכלית השלימות כידוע אשר מתחילת הבריאה הי' רק הכוונה לשלימות הגמור רק הנחש גרם שנפלה הקדושה בעמקי הקליפות. וכתיב ורוח אלקים מרחפת על פני המים זה רוחו של מלך המשיח. והם כולם כוונו לכוונה אחת שלא יושלם ולא יתאחד העוה"ז השפל עם העוה"ב ורצו לסלק השכינה כביכול. ולזה הי' כוונת המלכים להרוג את לוט בכדי שלא יצמח משיח צמח דוד. ורצו רק להגביר הקליפה על העולם. ובאמת כל העובדות של צדיקים ובפרט של האבות הקדושים הוא רק להשפיל הקליפה ולברר כל דבר שיתעלו כל המדרגות התחתונות ג"כ להקב"ה ולבטל הס"א לגמרי כמו שכתוב ונשגב י"י לבדו ביום ההוא. כי כל דבר יתעלה ויבורר מהם הטוב והרע יתבטל לגמרי והאלילים כליל יחלוף. וזה הי' עיקר מלחמות האבות הקדושים:

ואיתא בספרים וחוש"ך ע"ל פנ"י תהו"ם. ס" תכלי"ם. כידוע שהי' שבירת הכלים. וזהו המלחמה של הצדיקים להביא אורו של הקב"ה לתוך הכלים ולתקן הכל. ולזה כתיב בפסוק. כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים. כי זהו עיקר המלחמה לעשות יישוב בתוך הכלים. ולזה אמר אברהם. הרימותי ידי כו' כי השפיל כל המדרגות התחתונות ובירר מהם כל הטוב והגביה את הידים אל י"י אל עליון. היינו שתיקן כל הכלים וכל המדות עד למעלה. ובירר וצירף הכל. שיוכל להתגלות אורו של משיח שזה הי' עיקר כוונה של המלכים להרוג את לוט. והשפיל אותם אברהם. ולזה אמר אברהם בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים וגו' ענר. אשכול וממרא הם יקחו חלקם. כי הכל נלקח מחטא אדה"ר. ואיתא בספרים אשכו"ל מצאה וסחטה ענבים. ענ"ר עולה ש"ך. וממר"א עולה רפ"ח ע"ה וזהו שאמר לו אברהם הלא ידוע לי כוונתם שהי' להם ואיך אני יכול להיות מהם. אדרבה אנכי השפלתי אותם ותיקן חטא אדה"ר והמתיק הש"ך דינים והעלה את הרפ"ח ניצוצין בכדי שיוכל להתגלות אורו של מלך המשיח. ולזה אמר. אם מחוט ועד כו'. כידוע שחוט נמשך לאורך ממטה למעלה וכן ברוחב. והראי' חוט השדרה הוא נמשך ומקיים כל הגוף. ובמזבח היה חוט הסיקרא ברוחב. ונע"ל הוא המדריגה התחתונה למאוד שמונחת על הארץ. ולזה אמר אם מחו"ט ועד שרוך נע"ל. כי אברהם אבינו ע"ה הגביה והעלה את כל העולם וגם כל הוא"ו קצוות מתהום ארעא ועד רום רקיע ממטה למעלה הכל להקב"ה. לזה אמר הרימותי כנ"ל. והבן:

הרימותי ידי אל ה' אל עליון. זש"ה שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. ונוכל לומר הלא ידוע כי אמרתי עולם חסד יבנה. ומזו המדה מתחיל עולם הבנין. ובמה שהורשית התבונן. ועיקר עבדות הצדיקים בזה העולם לייחד כל העולם הנקרא ימי הבנין לבחי' שלמעלה מן הבנין היינו לחכמה הקדומה שזה נקרא קודש כי אבות העולם היו כ"א כפי בחינה שלו וכל אחד ואחד ע"י בחי' שלו יחדו כל העולם לחכמה עליונה. וזה ידוע כי המדות נקראו ידים וע"י הידים יכול לבוא לבחי' קודש. לזאת אנו אומריסם שאו ידיכם קודש היינו שצריך לייחד כל המדות לבחי' קודש. ולזה אסור להגביה הידים יותר מגובה הראש. וזה אמר אברהם הרימותי ידי אל ה' אל עליון שיחד אותה לבחי' הנקרא אל עליון. וכפי דאיתא בספרי' קדושים בחי' הנקרא אל עליון. ולזה מביא המדרש שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. כי המדות נקראים בנים ולייחד הכל לבחי' אבא ואימא זהו חכמה ובינה:

על סעודת הודאה שלו אמר זאת

איתא במדרש. ונגינותי ננגן כל ימי חיינו. כשהקב"ה עושה נסים לישראל הם משוררים ומזמרים. וכן הוא אומר אז ישיר משה וכו'. וכן הוא אומר ותשר דבורה וכו' וכן בדוד כו' שנאמר וידבר דוד וכו' וכן הוא אומר לי"י הישועה על עמך ברכתך סלה: עכ"ל

פתח ואמר. משום דקשה דכתיב נגינותי לשון יחיד ואח"כ אמר ננגן לשון רבים. אמר בשם הצדיק הקדוש רש"ק ז"ל. שפעם אחד למד בעין יעקב מענין רבשקה. אמר זצ"ל להעומדים לפניו שכל כוונת רבשקה היתה לנתק אותם מאמונת חזקי' כי כל כוונתו הי' כי חזקי' הי' צדיק יסוד עולם והי' רוצה לנתק אותם ממנו וכיון שהי' מנתק אותם ממנו הי' לוקח אותם לעצמו. וזהו כוונת הכתוב. כי הצדיק שבדור כולל כל הדור. וזהו שאמר נגינותי ננגן כולנו. כי זאת שייך לכולם. והביא המדרש ראי' מאילו הצדיקים שהיו כללות כל העולם. והביא ראיה ממשה שהוא הי' כללות תורה שבכתב. וכן בכל דור ודור. והביא ראי' מתחלתן של נביאים ומדוד שהוא דבר עולמית. שישנו תמיד בכל דור ודור. וכן הוא אומר לי"י הישועה וגו' פי' כשהישועה הוא רק מי"י אזי ממילא נשפע על עמך ברכתך סלה. כי כל הברכות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. מקודם היא הברכה ואח"כ העשי' כי צריכין מקודם לברך את הברכה ואח"כ נעשית הברכה. וזהו לי"י הישועה על עמך ברכתיך סלה. כנ"ל. וד"ל:

וירא

וירא אליו י"י. איתא במדרש. וירא אליו י"י. אמר דוד כל ארחות י"י חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו וכו' עד שב ואני אעמוד ואתה סימן לבניך כו'. עכ"ל המדרש

אמר כתיב וירא אליו י"י. [* אולי ר"ל עד אברהם כשנימול] זה הלשון לא כתיב בשום מקום. ונוכל לומר. כי קודם שקיבל אברהם הברית לא הי' התגלות המקום בעולם. ומשקיבל הברית נתגלה המקום בעולם. נמצא שע"י אברהם נתגלה הקב"ה בעולם. וזהו וירא אליו י"י. היינו שהוא הביא ארחות י"י בזה העולם. ואח"כ נולד יצחק ואח"כ נולד יעקב. האבות הן המרכבה אורות עליונים שנתגלו בעולם. אתה סימן לבניך. האבות הם אות וסימן לבנים שנלמוד מהם ונראה כמה יגיעות עמלו האבות בזה העולם ולאיזו מדריגה הגיעו בהיגיעות שלהם. וזהו לימוד לבניהם שכל איש ישראל יתייגע ויעמול כל אחד לפי מקומו וערכו בוודאי יגיע למדרגה גדולה. כי כל התורה מלמדת אותנו איך להיות יהודי:

והוא יושב פתח האוהל. איתא במדרש. והוא יושב כו' ישב כתיב ביקש לעמוד א"ל הקב"ה שב אתה סימן לבניך שהם יושבים ושכינה עומדת על גבן. כשישראל נכנסין כו' וקורין ק"ש ויושבין לכבודי אני עומד על גבן וכו' עד ואתה קדוש יושב תהלות ישראל: עכ"ל המדרש

פתח ואמר. מה זה שחכמים תקנו שאסור לעמוד בק"ש ונקרא עבריין. פשוט הוא מחמת שיש קודם קדושה דמיושב לכך צריכין לישב. ויש בזה ענין מה שאין אנו יודעים. רק שק"ש היא השלמות הגדולה היא האחדות גמור שבזה נעשה איש הישראלי מיוחד עם השי"ת. ואיש ישראל צריך הרבה יגיעה ועמל עד שמגיע לק"ש. כי מקודם אומרים ק"ש קטנה ואח"כ באים לזו הק"ש וצריך לעשות הרבה הכנה מקודם. שעה שקודם התפלה וברכות השחר וק"ש וקרבנות וקטורת ופסוקי דזמרה וברכו ויוצר אור ואהבה רבה ואח"כ באים לק"ש מחמת שהק"ש הוא שלימות ואחדות גמור ומס"נ באמת. וכשישראל מוסר נפשו באמת בק"ש צריך לצאת מהגוף רק כשהוא כך בא עוד להגוף רק שהגוף נתקדש ונעשה גוף קדוש. וכשהוא כך אסור לעמוד. כי כשעומד משמע שזה הגמר. ועוד שהוא לפני השי"ת. הגם שהאדם הוא תמיד לפני י"י בכל שעה ובכל רגע. רק כאן בק"ש איך יכולים להנשא לפני י"י. ואעפ"כ יש דברים שצריכים לעמוד:

א"ל הקב"ה שב ואני אעמוד ואתה סימן לבניך. היינו שאתנהג עמם למעלה מסדר העולם. וכדאי' על פסוק ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה. כי הגביהו למעלה מכיפת הרקיע ויצא חוץ לטבע ולמעלה מן הטבע כדאיתא בספר של הרב מפולנאה. שאיש הישראלי שמתנהג עם הקב"ה בדרך הטבע הקב"ה מתנהג עמו ג"כ בדרך הטבע. ומי שמתנהג עם הקב"ה שלא בדרך הטבע הקב"ה עושה עמו נסים ג"כ שלא בדרך הטבע ומגביהו למעלה מן הטבע. וכידוע מאברהם מה שהי':

ויאמר לו כה יהי' זרעך. היינו שזרעך יהי' ג"כ כך כשאיש ישראל רוצה להגיע מעט לדבר י"י באמת הוא מוכרח לצאת מדרך הטבע. ראשונה צריך לראות לצאת ולהתרחק מכל התאוות ומכל התשוקות מן הטבע של זה העולם. כי הטבע מוטבע בחומר. והבן היטיב:

והוא יושב פתח האוהל כחום היום. עם המצות של ישראל הוא יושב פתח האוהל. כחום היום. מה שנקרא כחום היום:

איתא במדרש וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו. זהו שאמר הכתוב השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי כו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי כו' ע"ש במדרש וסוף דברי המדרש וחרד על דברי. זה אברהם: עכ"ל המדרש

הקדים מתחילה לדבר בפי' הפסוק ע"פ מה דאיתא בזוה"ק. והנה שלשה אנשים נצבים עליו. אלו אברהם יצחק ויעקב כו'. והאריך בזה איך שהאבות הם יסוד העולם. והוא יושב פתח האוהל. דא מלה סתימא. ולכן אומרים אתה הוא כו'. את"ה. זהו דבר הנגלה ונוכחו. והו"א ענין נסתר. כי הוא ענין הממוצע. ולזה אומרים כמה פעמים י"י הוא האלקים. ועיקר מעשה האבות הי' להוריד השכינה לזה העולם ולחבר ולייחד זה העולם להשי"ת. וזהו השמים כסאי והארץ הדום רגלי. ע"י מה נעשה כן. ע"י איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי. והבית הוא בנין האבות. ומפרש המדרש הפסוק השני ואל זה אביט כו' וחרד על דברי. זה אברהם: [חסר]

עוד אמר. והוא יושב פתח האוהל. והו"א. כנ"ל יושב פתח האוהל כחום. חו"ם. רומז למדה"ד. היום זו מדת הרחמים בחי' החסד ומדת אברהם. וכשהחום נהפך ליום זו היא השלימות וזהו וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים. כשבא לשלימות נכנס השלישי ביניהם. ושמעתי כי באברהם נאמר ותתן לי מג"ן ישעך. ואתה י"י מג"ן בעדי. וכתיב אנכי מג"ן לך. מ"ג"ן ר"ת מיכאל גבריאל נוריאל. והגם שבכאן הי' רפא"ל. מדתם ידוע. וזהו ג"כ הנאמר כאן בזוה"ק שלשה אנשים הם אברהם כו' כי המשיכו מדתם למטה:

יוקח נא מעט מי"ם. מי"ם הוא עיקר בחינת אברהם. והשענו תחת העץ. העץ הידוע. וכתוב בספרים לתקן ענין חטא אדה"ר: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו. תוכלו לעבור: כי על כן עברתם העברה הי' על עבדכם: ויאמרו כן תעשה כאשר דברת כן אתה עושה תמיד. וכן תעשה לעתיד כאשר דברת וד"ל:

ונחיה מאבינו זרע. איתא ע"ז במדרש. בן אין כתיב כאן אלא זרע. אותו זרע שהוא בא ממקום ואיזה זה מלך המשיח עכ"ל:

והנה נראה כי כל הענין של מלך המשיח ומלכות בית דוד הי' הכל ע"י סיבות שונות. ונוכל לומר כי באמת מעת חטא אדה"ר נפלו האורות של מעלה בתוך עמקי הקליפות. ומאז ועד עתה ועד ביאת משיחנו אי"ה בב"י הכל היא ברורים וצרופים עד שיתברר ויצטרף העולם לגמרי ויבורר האור מי החושך. ויהיה אז תכלית השלימות. ובאמת הוכרח כל דבר להתעלות. כי בכל דבר יש חיות הבורא שמחיה אותו. והנה איתא עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים. ואיתא בספרים שהמחול יהיה בתוך הגיהנם:

ושמעתי מא"א אדומו"ר זצוקל"הה

פי' הדבר. שהגיהנם גופא יתעלה ויתקרב אל הקדושה והרע יפול וחלק הקדושה יבורר ויתעלה. ולזאת נקרא זרעו של מלך המשיח. זרע ממקום אחר. היינו שיתעלו כל המדריגות התחתונות אשר נפלו לשם האורות העליונים. כמבואר בספרים הקדושים. וכמו שדברנו מזה כמה פעמים על פסוק אמרת י"י צרופה. וכי אמרותיו של הקב"ה צריכה ח"ו להתצרף. הלא אמרות י"י אמרות טהורות. רק האמת הוא שאין העולם הזה הגשמי יכול לקבל אורו של הקב"ה. לכן מחוייב העולם להתצרף שיבורר כל הטוב להאיר מן החושך ולהעלות מכל ניצוצות הקדושות שנפלו לשם. ואז יוכל העולם לקבל אמרותיו של הקב"ה. זה"ש בעליל לארץ. היינו כשנצרך להתגלות אורו של הקב"ה לזה העולם. מזוקק שבעתים. צריך העולם להתצרף שבעה פעמים שבעה ואז יתגלה אורו של מלך המשיח ונשגב י"י לבדו ביום ההוא. והאלילים כליל יחלוף. שיבוטל לגמרי מה שנצרך להתבטל והאור שהי' מוסגר בתוכו יתעלה. ויתוקן החטא הראשון לגמרי: ונוכל לומר שזהו פירוש הכתוב כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה. ומהו הלשון שמצא במדבר כענבים הלא אין שום נטיעה וזריעה במדבר. רק באמת הלא ידוע מה דאיתא בגמרא אשכול ענבים סחטה לו. ואחר שאכלו כתיב ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות וזהו הפי' של המדרש שבזה תקנו את החטא כידוע שכל עכובם במדבר לא היו רק להעלות ניצוצות הקדושים שנפלו לשם מחמת החטא. לזה אמר הכתוב שמצא אותם במדבר כענבים וכתאנה ותקנו החטא הנ"ל כמו שהי' בראשית הבריאה:

נחזור לעניינינו. אשר תכלית העולם וסוף כל סוף מחויב העולם להתברר ולקבץ ולהעלות אורות קדושות שנפלו במצולת ים. ומשם יוצמח אורו של המשיח. לזה אומר המדרש על זה זרע הבא ממקום אחר. אשר מהמקום אחר מחוייב להעלותה. וכשיתברר כל העולם ויתעלו כל הניצוצות הקדושים יבא משיחנו במהרה בימינו אמן:

וי"י פקד את שרה כאשר אמ"ר ויעש י"י לשרה כאשר דב"ר. וכתוב כה תאמ"ר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל:

כי התורה נאמרה בשתי לשונות בלשון רכה ובלשון קשה וכן בכל המצות כתיב דבר ואמרת. כי נצרך לקיים התורה ביראה ובאהבה כפי שניתנה מימינו ואש דת. וכל דבר שלא נעשית באלו המדות השנים אינה כלום. כי בכל התורה כולה הן מ"ע הן מל"ת יש בהם שני המדות האלו. כי מ"ע צריך לעשות המצוה באהבה ולירא מאוד שלא יהיה בו ח"ו שום מחשבת פיגול ושום דבר המקלקל. ובמצות ל"ת יש ג"כ שני הדברים והבחינות. היינו היראה שיירא מהקב"ה לעבור על רצונו. ואח"כ כשישב ולא עבר עבירה קונה בעצמו אהבת הש"י. ולזה כתיב כאן. וי"י פקד את שרה כאשר אמ"ר בלשון רכה. זו היא האהבה. ויעש י"י לשרה כאשר דיב"ר. זו היא היראה. ולכך כתיב בחנה ג"כ שתי לשונות. ויזכרה י"י וגם כי פקד י"י את חנה. כידוע מה שחנה מרמז וממנה נולד שמואל והוא משח את דוד שהוא היראה בחינת מלכות בחינת תורה שבע"פ. כי באמת מהאבות מתחיל התורה כי עד אברהם הי' שני אלפים תוהו ומאברהם התחילו שני אלפים תורה. כי אמרתי עולם חס"ד יבנה. ואיתא אורייתא מחכמה נפקת וכמו כן מגבורה וכתיב תתן אמ"ת ליעקב. כי התורה ניתנה מכל הבחינות והם ייחדו מלמעלה מן העולם. מעבר הנהר ישבו אבותיכם. והעיקר שיעשה הכל ביראה ואהבה הן תורה שבכתב והן תורה שבע"פ. ולזה כתיב וי"י פקד את שרה כו'. כי מהאבות הי' התחלת התורה. וצריך להיות בשני הבחינות יראה ואהבה. וכמו כן כתיב בחנה בשני לשונות. כי היא נקראת ג"כ מעבר הנהר כידוע. שמספר שמה של חנ"ה עולה ס"ג וממנה התחילה הנבואה להמלוכה לכך אמר דוד ואני תפלתי לך י"י עת רצון. כי שמואל משח את דוד שהוא מלכות בחינת תורה שבעל פה מדה הנקראת אנ"י מתייחד עם בחי' הנקרא עת רצון:

ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם איתא במדרש. זהו שאמר הכתוב חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך. הלך אברהם שלשה ימים ולא ראה כלום. ביום השלישי ראה את השכינה. ולמה שהה שלשה ימים שלא יאמרו אומות העולם שמיראתו עשה זאת לכך שהה שלשה ימים להראות שעשה זאת מדעתו ואהבתו: עכ"ל.

והנה נוכל לומר. הן אמת שהקב"ה ניסה את אברהם אבל עכ"ז הלא ידוע שבלתי אפשרי הי' להיות קיום העולם בלא זה. כי מקודם זה היו מוכרח להיות אדם הראשון. ואח"כ דור המבול ונח ובניו ואח"כ היו דור הפלגה ואנשי סדום שסילקו את השכינה למעלה. והוכרח להיות אברהם. אחד הי' אברהם. וממנו התחיל שני אלפים תורה והתחלות חסדי י"י בעולם. ואח"כ יצחק הוא הפחד הקשה שא"א לעולם לסבול היראה והפחד שלו והוכרח להיות העקידה וכתיב שם שני פעמים וילכו שניהם יחדיו שנכללו זה בזה ע"י העקידה ואז ויש"א אברה"ם א"ת ס"ת אמ"ת כדאי' בזוה"ק. כי נצמח משניהם יעקב תתן אמ"ת ליעקב. והוא השלישי. ואח"כ הוכרח להיות י"ב שבטים ושבעים נפש וששים רבוא ישראל וזהו שלימות ישראל. עכ"פ העיקר היה שיתייחדו היראה והאבה. לזאת אמר המדרש. שלא יאמרו אומות העולם שמיראה עשה זאת. היינו שנפל ממדריגת האהבה ובא רק למדת היראה. לזה שהה שלשת ימים וביום השלישי ראה. היינו שראה את יעקב וכלל עצמו עם יצחק וילכו שניהם יחדיו. ואח"ז נולד יעקב מדת הרחמים והראה שעשה היראה בגודל האהבה. וכפי דאיתא ע"ז בזוה"ק זכור רחמי"ך י"י וחסדי"ך כי מעולם המה זהו אברהם ויעקב ונכלל בתוכם יצחק ונמתקו הגבורות שלו ע"י העקידה. וכדכתיב בפסוק. מצרף לכסף זה אברהם. וכור לזהב זה יצחק. ובוחן לבות י"י זה יעקב. ונכללו כולם ביחד:

עוד איתא במדרש. והאלקים נסה את אברהם. כתיב נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה. נסיון אחר נסיון. וגדולין אחר גדולין. בשביל לנסותן בעולם ולגדלן בעולם בשביל כו' שתתקשט מדת הדין שלא תאמר מה שהוא רוצה עושה למי שהוא רוצה הוא מעשיר למי שהוא רוצה עושה מלך. אברהם כשרצה עשאו מלך כשרצה עשאו עשיר. ראה מה כתיב למעלה ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק בנו. ואח"כ צוה לשחטו ולא עיכב. כו' הר המורי'. חד אמר שמשם הוראה יוצא לעולם. וח"א שמשם היראה יוצאה לעולם. דכוותיה ארו"ן. חד אמר שמשם אורה יוצא לעולם. וחד אמר שמשם יראה יוצא' לעולם. דכוותיה דביר וכו' ע"ש:

פתח ואמר. א"א אדומו"ר זצוק"ל אמר. והאלקי"ם נס"ה את אברהם. פי' מדת האלהי"ם הורם עם אברהם. מלשון ארי"ם נס"י. ואברהם ידוע שהוא מדת החסד כי הדבר הוא כברייתו של עולם. כמ"ש חז"ל שמתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד. ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים. וכתיב אלה תולדות השמים וארץ בהברא"ם. א"ת בהברא"ם אלא באברה"ם. היינו החסד מדתו של אברהם וכאן החסד קודם. שנאמר כי אמרתי עולם חסד יבנה. שמאברהם התחיל בריאת העולם. רק שראה שכשתבא מדת יצחק שהיא הגבורה והיראה והפחד הגדול לא יהיו קיום לעולם שיתף את עצמו ביצחק ונכללו זה בזה. שנאמר עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה וכו'. וזהו והאלקי"ם נסה את אברהם. ולכך כתיב שני פעמים וילכו שניהם יחדיו. שמתחלה קודם שידע יצחק מהעקידה שלו הלך אברהם ביראת י"י לעשות רצון קונו. שהיראה היא מדת יצחק ולבש א"ע בגבורה. מה שהאהבה הוא כולו להיפך ומתנגד. לזה נאמר וילכו שניהם יחדיו. ואח"כ כשהודיעו אברהם ליצחק ואמר לו לעולה בני. כתיב עוד הפעם בהיפוך וילכו שניהם יחדיו. היינו שכלל יצחק א"ע במדת אברהם ומסר א"ע על קדושת שמו באהבה. ונכלל מדת יצחק באברהם. ולזה כתיב שני פעמים וילכו שניהם יחדיו. ומה נעשה מזה. ביום השלישי ויש"א אברה"ם א"ת עיניו ס"ת אמ"ת כדאיתא בזוה"ק שהוא מדת יעקב שהוא שלישי ומובחר שבאבות. כי יצחק עולה ר"ח ואברה"ם הוא מי"ם. ונעשה משניהם רחמי"ם שזו הוא מדת יעקב. והתורה ג"כ כך ונכלל משניהם. שנאמר י"י מסיני בא וכו' מימינו אש דת למו מימינו ואש דת היינו התורה:

ונוכל לומר שזהו שאמר המדרש. נסיון אחר נסיון. וגדולין אחר גדולין. פי' נסה הוא לשון נסיון ולשון הרמה. כי על ידי שעמד אברהם בנסיון. נסה את כל העולם ואברהם בעצמו ג"כ נתנסה ונתעלה [כי מן הנסיון מתנשא האדם. כי להנסיון עומד לנגד האדם מלחמות גדולות וכבדות גדול עד שנפטר מזה. כמו שמרגיש כ"א חלק אחד מני אלף כי כשהאדם צריך להתגבר על התאוה או על הרצון אשר לא כדת אזי מוכרח לקחת לעצמו או מעט יראה או אהבת השי"ת שיוכל ע"י זאת לעבור ולהתגבר נגד הרצון ואח"כ כשמתגבר נגד התאוה הוא קונה לעצמו בכל פעם מדרגה יותר גדולה. ועי"ז האדם מתנשא ומתגדל] ואחר שנתנסה אברהם אבינו בעשרה נסיונות ועמד בכולם הי' לו עמידה לפני ה' שנאמר ואברהם עודנו עומד לפני ה'. וקיים את כל העולם שנברא בעשרה מאמרות. ועיקר התכלית הוא כדי להתקשט מדה"ד בעולם. שגם המדת הדין יתקשט ג"כ בעולם. היינו שיסכים מדה"ד ג"כ למדת הרחמים. כי נוכל ללמוד ראי' מר"ה כי אז הוא גדול הפחד של ר"ה והיראה והפחד מיום הדין. ואעפ"כ כתיב בר"ה אשרי העם יודעי תרוע"ה י"י באור פניך יהלכון. היינו שיבא היראה שנקרא תרוע"ה לבחי' י"י מדה"ר ונעשה מזה כולו חסדים. ובאמת האיך יכול האדם לבא לקשט מדה"ד רק שיירא מלפני הקב"ה ולא יתן מרגוע לנפשו בכל יום ובכל שעה ולעבוד את י"י בשמחה וזהו קישוטין של הקב"ה. ובוודאי ישפיע עי"ז החסדים לעולם. כי צריך האדם לקשט ולהאיר את מדה"ד: ואיש הישראלי צריך להתבונן עם מה נתקשט אצלו היום. ועם מה נתהלך אצלו הלילה. ועם מה הולך מאתו כל שעה וכל רגע:

מה אומר עוד המדרש. שלא תאמר מה שהוא רוצה עושה כי אע"פ שהוא ב"ה בעה"ב בעולם ומי יאמר לו מה תעשה. אעפ"כ כתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם כו' באברה"ם שמאברהם התחיל הקב"ה להנהיג את העולם שיהי' התעוררות דלמטה מקודם. וצ"ל מקודם אתערותא דלתתא לכל טובה שבעולם לקבל:

מה אומר עוד המדרש. למה נקרא הר המורי'. חד אמר שמשם הוראה יוצאה לעולם. וח"א שמשם יוצאה אורה ד"א שמשם יראה כו'. זהו דברינו ממש שדברנו מקודם שכל איש ישראל צריך לעבוד להקב"ה בשני המדות כמ"ש עבדו את י"י ביראה וגילו ברעדה. עבדו את י"י בשמחה. במקום גילה שם תהי' רעדה. שצריך להיות שני הבחי' ביחד כי סימן לדבר מי שיש לו באמת יראה מהקב"ה יש לו שמחה. ומי שיש לו שמחה יש לו ג"כ יראה. כי אצל הקב"ה הכל אחדות גמור יראה ואהבה וכל המדות כי אני י"י לא שניתי:

עוד אמר על המדרש בפרשת העקידה. זש"ה ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוק. וסוף המדרש מסיים אילולי שמלתי א"ע מהיכן הי' הקב"ה נגלה עלי. ועוד אילולי שמלתי א"ע מהיכן הי' פתח לגרים לדבק בשכינה. עכ"ל המדרש. דיבר מפירוש של זה הפסוק ואמר על פי פשוט. ואחר עורי נפקו זא"ת. נקפ"ו לשון חתוך וכריתה הוא כשנחתכו שני העורות עור החיתוך ועור הפריעה. זאת אח"כ נתגלה זאת אות הברי"ת. ומבשרי אחזה אלוק דיבר בזה איך התקשרות והתחברות האדם להשי"ת הוא רק ע"י אות הברית ובזה תלוי הכל. וד"ל:

וישא אברהם את עיניו. איתא במדרש. בשעה שעקד אברהם את יצחק בנו תיקן הקב"ה שני כבשים. את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. עוד איתא שם בשעה שקורין פסוק ושחט כו'. צפונה כו' אני זוכר להם עקדת יצחק. עוד שם כו' ע"ש במדרש. פתח ואמר וישא אברה"ם א"ת ס"ת אמת תתן אמ"ת ליעקב. דיבר מענין ערב ובקר. כי זהו עיקר הכל. התכללות מדת יום בלילה ומדת לילה ביום. ובכל ימי בראשית כתיב ויהי ערב ויהי בקר אז נעשה בחי' יום והוא השלימות ונעשה ונקרא אחד. וזה ענין האבות וזהו עיקר ענין העקדה. וז"ש ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי פי' הנני ג"כ בבחי' אבי מדת החסד ויאמר הנני בני פי' הנני ג"כ בבחי' ומדת בני במדת הגבורה כי נתגבר על מדתו לעשות רצון הבורא ית' נמצא נתייחדו במדתם ונתמזגו זה בזה וזה בזה. ואז נולד מהם בחינה שלישית מדת יעקב והוא השלימות. ולזה מרמז המדרש. בשעה שעקד אברהם את יצחק. תיקן הקב"ה שני כבשים. את הכבש אחד תעשה בבקר וכו'. התמידים הם ג"כ על כונה זו לחבר מדת יום בלילה ולייחד הכל. ועוד בשעה שישראל אומרים צפונה לפני י"י היינו שמייחדים ומקשרים כו' אני זוכר להם עקדת יצחק. צפו"ן הוא בחי' גבורה כידוע. וכשהם אומרים צפונה לפני י"י מדה"ר שמייחדים ומקשרים מדת ערב ובקר כנ"ל. אז אני זוכר להם עקדת יצחק. והאריך במדת צפון כי שם נטמן ונכלל כל הטוב. ע"ד הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. וע"פ פשוט נראה כמאמרם ז"ל תמיד של שחר הי' מכפר על עבירות של לילה. ותמיד של בין הערבים מכפר על עבירות של יום. נמצא שע"י התמידין היו נקיים ותמימים. וכן עתה שהתפלה היא במקום תמידין נעשה ונתקן הכל ג"כ כנ"ל:

עוד דיבר מענין התפלה על מה דאיתא במדרש כמה ברכות בתפלה י"ח כנגד מה. כגגד י"ח פעמים שנזכרו האבות בתורה. עוד כנגד י"ח פעמים כאשר צוה שבמלאכת המשכן. עוד כנגד י"ח חוליות שבשדרה שהמתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה. וח"א כנגד י"ח אזכרות שבהבו לי"י בני אלים. עוד האריך שם במדרש. האריך הרב בדברים מענין התפלה. כי תפלות אבות תיקנום. אברהם תיקן תפלת שחרית. יצחק תיקן תפלת מנחה. ולכאורה מה חדשו בזה יותר מבזה. והלא אותן י"ח ברכות שהתפלל זה התפלל זה. אלא כל חד תיקן העת והמדה ובחי' שלו. כי אברהם תיקן בתפלתו בחי' ברכות שחרית מדת החסד ואהבת הבורא. והמשיך מדת החסד בעולם. יצחק תיקן תפלת המנחה והיא מדת הגבורה. והמשיך לעולם מדת היראה. וכיון שנתמזגו זה בזה נעשה השלימות ונתקן הכל. וזהו יעקב תיקן מדת הערב שמצא מטה מוצעת ושכב בתוכה. וזהו כמ"ש וילן שם כי בא השמש. נמצא שהם הכניסו בתפלתם הכל ותקנו על דורי דורות. וזהו כוונת המדרש מ"ש כי הי"ח ברכות כנגד י"ח פעמים שנזכרו האבות בתורה כי התורה היא חיות ומקור של כל העולמות. והתפלה היא ג"כ חיות ומקור כל העולמות. והאבות הם ג"כ חיות כל העולמות: ומאמר השני כנגד מלאכת המשכן. כי מלאכת המשכן הוא תיקון קומה שלימה. והתפלה היא ג"כ קומה שלמה ובנין שלם: ומאמר השלישי כנגד י"ח חוליות שבשדרה. שהחוט נמשך מהמוח להיסוד שהוא כולל כל הגוף מראש ועד סוף. וזהו הסוד עד שיתפקקו כל החוליות שבשדרה. לשון סתימה: ומאמר הרביעי כנגד י"ח אזכרות שבהבו לי"י בני אלים. וסיום המדרש מכאן שצריך לכוין בתפלתו כנ"ל. אמר הקב"ה כל מי שמכוין בתפילתו אע"פ שאינו כדאי להתפלל לפני אני עושה עמו חסד ואני פושט ידו ומקבלו כו' האריך בדבריו הנעימים והקדושים האיך שאין בידינו אלא תפלה. יראה כל אדם שיהי' תפלתו רחמים ותחנונים. וע"ד שאמר המדרש אע"פ שאינו כדאי וד"ל:

תוכן העניינים

בית אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה