בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין
דף פג:
בגמ' ואימא מפירי, ופרש"י לפי שזה הפחות שבכולם אבל אם תמכור מפסיד גוף הקרקע שהיה ראוי לירש ואל"ה מכרה בטל ויירשנה, וא"כ ע"כ דמיירי לאחר תקנת אושא, דאילו קודם תקנת אושא אף אם נאמר דלא סליק נפשי' נמי אם מכרה אינו יורשה, ולפ"ז יש להקשות עמ"ש מהרש"א לעיל ד"נ והבאתיו לעיל, דתוס' דפ' החובל מוקי למתני' דנקיט מכרה ונתנה קיים, היינו דוקא קודם תקנת אושא אבל לבתר תקנת אושא באמת מכרה בטל ע"ש, דא"כ לא מקשה הש"ס הכא מידי, דאם מסלק עצמו מפירי למה לא תהא מכרה קיים, וראיתי שגם ההפלאה הקשה כן, וי"ל דהנה בשמ"ק הובא בשם הרא"ה שהוכיח מכאן דמיירי לאחר תקנת אושא, אכן בשם הרא"ש הביא דאין ראיה, דשפיר י"ל קודם תקנת אושא ואפ"ה אי לא סליק נפשי' מן הקרקע אינה רשאה למכור, כיון דאמרינן דלא סליק נפשי' כ"א שהוא לא יאכל הפירות, אבל גם היא לא תמכור הקרקע, דאע"ג שהוא אין אוכל פירות מ"מ יש לו הנאה כשהקרקע בידה ותוכל לאכול הפירות בכל שנה ויהי' ריוח ביתא וא"א שלא יהנה גם הוא מהם, ולכן אמרינן דלא סליק נפשי' מן הפירי כ"א באופן שלא תמכור את הקרקע ע"ש, ולזה י"ל שהמהרש"א יפרש נמי כהרא"ש ועיין בהפלאה לעיל במתני' בד"ה ר' יהודה דהביא בשם הרא"ש דהלכתא כר"י מדנקט בבבא ג' ואינו אוכל פירות בחייה, ולא נקט בבבא ב' דמכרה ונתנה קיים ע"כ דבבבא ג' סתם לן כר"י, והוא ז"ל הרבה לתמוה על הרא"ש בזה דהכריח לעיל מן התוס' דלא מתוקמי מתני' כר"ג ומשום תקנת אושא משום דמשמע להו דלא תנינן לתקנת אושא במתני', א"כ כיון דתני בבבא ב' דאין לו פירות א"כ מאי צריך למיתני דמכרה קיים, דמהיכי תיתי לא יהא מכרה קיים קודם תקנת אושא כיון דאין לו פירות, ומשו"ה העלה דנ"ל דהרא"ש יפרש דאף שהפירות שלה מ"מ אין לה רשות למכור הנכסים משום ריוח ביתא, ושפיר י"ל דבנכסייך לענין שתמכור ע"ש שהניח בצ"ע, והנה הדברים מפורשים בשמ"ק משום הרא"ש גופא דסובר כן וכנ"ל:
בתוד"ה רב אשי כו' תימה אמאי קתני שאם מכרה, עיין מ"ש לעיל במתני':
בתוד"ה פירי פירות דוקא בסוה"ד הא קמ"ל כיון דכתב לה פירי פירות כמאן דכתב עד עולם דמי משמע דעד עולם פשיטא לי' טפי כו', הן רש"י ז"ל עצמו הרגיש בקושיתם ודייק לתרץ כמ"ש במהרש"א, ולי נראה ליישב, דהא זה ודאי היכי אמרינן דלעולם קאי אפירות שבשנה ראשונה ושניה, רק בלא כתב אלא בפירותיהן עד עולם ולא זכר פירי פירי. דאז י"ל דכיון דלא נחית למניינא לא נתכוון לסלק עצמו כ"א מפירות לחוד, ולעולם דאמר, היינו בשנה ראשונה ושניה, אבל כשאמר פירי פירות עד עולם, בזה אין שום ספק דהאי לעולם קאי עד סוף כל פירי דפירי כיון דנחית למניינא, דאלת"ה א"כ יקשה במה דאמר בסמוך תרווייהו דוקא, דאי אמר בפירותיהן עד עולם הו"א דהאי לעולם אפירות קאי להכי איצטריך פירי פירות, ומאי תיקן בזה דאכתי נימא דלעולם קאי אפירי פירות דשנה שניה, אלא ודאי כיון שזכר פירי פירי ונחית למניינא בע"כ דלעולם קאי עד סוף כל פירי דפירי וכ"כ במלחמות ובר"ן, ולפ"ז י"ל כאן בפשיטות, הא קמ"ל כיון דכתב לה פירי פירות כמאן דכתב עד עולם, פי' כאילו כתב נמי עד עולם בהדי לישנא דפירי פירי, דאז הוי ודאי הכוונה עד סוף כל הדורות, ה"נ בפירי פירות לחוד סגי כמאן דכתב נמי עד עולם בהדי לשון זה, אבל עד עולם לחוד בלא לשון פירי פירות ודאי לא מהני להאי לישנא דפירי פירי דוקא וכמ"ש רש"י להדיא וק"ל: