אור ברסלב

בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין

דף פב.

דף פא:

ברש"י ד"ה אלא להכי אינה משנה שהרי הוא מדברי סופרים, ובפנ"י הקשה דאכתי משו"ה לא הול"ל דאינה משנה דהא אשכחן תנאי טובא דס"ל כתובה דאורייתא, ונ"ל דמ"ש רש"י דמדברי סופרים הוא לא הוי הכוונה על עיקר הכתובה, דהא הכא לא דיינינן כלל על עיקר הכתובה, דאכתי לא ניתן לגבות קודם שתחלוץ ורק על השעבוד שכל נכסיו משועבדים לענין שלא יהא יכול למכור, וזה באמת רק תקנת חכמים הוא כדלקמן בראשונה היו כותבים לבתולה כו' והיו מזקינים ולא היו נושאין נשים עד שבא שמעון בן שטח ותיקן כל נכסיו אחראים לכתובה, ופרש"י שבראשונה לא היו משעבדים נכסיהם לאחריות הכתובה, ומיושב בזה קושית התוס' בד"ה לא אשכחן מההיא דכושל שבהן, דהתם הלא כבר באה האשה לגבות כתובתה, וכיון שעיקר גביית הכתובה הוי מה"ת משו"ה מחמירינן גם בתרי חומרי, משא"כ הכא דלא באה עוד לגבות דלא הגיע עוד הזמן, ורק לענין המכירה אנו דנין מכח השעבוד של כל נכסי הבעל וזה באמת אינה כ"א מדברי סופרים:

ומה שקשה עוד לשיטת התוס' לעיל (ד"י ע"א) דס"ל התם דכתובה מדאורייתא א"כ קשה מה שכתבו כאן דיבם כמיני' דמי, והא לדידהו אפשר להחמיר גם תרי חומרי בכתובה, ונ"ל עפמ"ש בשמ"ק לעיל, דמ"ש התוס' דהלכה כרשב"ג דכתובה מה"ת לאו משום דסבירא להו באמת דהלכה כרשב"ג, אלא כוונתם לתת טעם על העולם שנהגו לכתוב בכתובה כסף זוזי דחזי ליכי מדאורייתא, והיינו משום דמחמירינן בדיני כתובה כדברי העולם וסמכו אדרשב"ג, ואי לאו הא דרשב"ג לא היו כותבין כן אפי' כדי להחמיר כיון דליכא מ"ד הכי ע"ש שכן הוכיחו מלשון התוס', וא"כ הא גופא חומרא הוא דפסקינן כרשב"ג דמה"ת הוי:

בתוד"ה לא אשכחן, וא"ת כו' עמ"ש בדבור דלעיל ליישב:

באו"ד ולמ"ד נמי לכושל שבראיה עמ"ש לקמן (דפ"ד ע"א) בד"ה שכולם צריכין שבועה:

בתוד"ה פומבדיתאה רמאה, וא"ת מה רמאות עשה הא אמר ר' יוסף דלא הוי זביני, והנה ז"ל רש"י פומבדיאתה רמאה שאח"כ חזר בו פומבדיתא קרי להו רמאה כדאמרינן בעלמא נרשאה כו' ע"ש, בזה תי' לקושית התוס' דמה דקרו לי' רמאה, לא משום שחזר בו, כיון שבדין חזר בו, ורק כל פומבדיתאי קרי רמאה וק"ל:

בתוד"ה התם בידו כו', וקשה לרשב"א דמ"ש מהא דרב שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה אע"ג דלאו בידו וי"ל דרב סבר אדם מקנה דשלב"ל ולא קיי"ל הכי ע"ש, וקשה לי הא החסרון דדבר שלב"ל הוא משום דלא סמיך דעת הלוקח דמי יימר שימכור המוכר לשדה זו, אבל היכי דסמיך דעתו מהני כמבואר בכולי סוגיא דב"מ דט"ז, וגם גבי מה שאירש מאבא מכור לך דלא קנה פרש"י משום דלא סמיך דעתו דמי יודע אם יירש מאביו כלום דשמא ימכור אביו נכסיו בחייו ע"ש, וא"כ הכא דמיירי שאין כאן כ"א שני אחים כמ"ש הר"ן, הא סמיך דעתו של המקבל, כיון שהמוריש גופא כבר מת, וגם היבם גם היבמה לא יוכלו למכור הנכסים כדאיתא בסוגיין, ואין שום מעצור להיבם לקבל הירושה כ"א זה האח, דשמא יפסלנה בגט, וכיון שמתפשר כעת גם עמדו אין מעצור שוב משום צד ושפיר סמיך דעתו ומהני אפי' לדידן דקיי"ל אין מקנה דשלב"ל, ועמ"ש לעיל בסמוך בד"ה אע"ג דזבין, ולפ"ז יוחזר קושית התוס' דמ"ש מההיא דשדה לכשאקחנה דמהני לרב אע"ג דלאו בידו, ולכן נ"ל דבר חדש דאפי' למ"ד אדם מקנה דשלב"ל, לא שמעשה הקניה שעשה בשעה שלא בא לעולם יועיל אח"כ, שזה אי אפשר, דעל מה יחול מעשה הקנייה אחרי שהדבר עוד אינו בעולם כלל או שאינו ברשותו, אלא משום דבכל קנין צריך נמי דעת המקנה והסכמתו שיאמר לו לך חזק או משוך וקני, האמירה הזאת סגי גם אם אמר קודם שבא לעולם, למ"ד אדם מקנה, אבל בענין מעשה הקנייה תלוי בכך, דאם הקנין היה בכסף או בשטר, אז א"צ עוד קנין אחר כשיבוא לעולם, דכיון דמעשה הקנין עדיין בידו, יוכל לקנות עתה בקנין זה, דהוי כאילו נותן לו עתה כסף או שטר וכמ"ש התוס' לענין מעכשיו, דבכסף ושטר אפי' בלא מעכשיו מהני מה"ט גופא דהוי כאילו הכסף בעין, כמו כן נמי תיכף משיבוא לעולם קונה בכסף ושטר שבידו, אבל אם הקנין היה במשיכה או חזקה, חליפין, דבכה"ג אמרי' דכבר הדר סודר למארי', וקנין דמעיקרא לא מועיל משום דאכתי לא היה הדבר בעולם ולא היה על מה לחול, בזה צריך הלוקח לעשות קנין חדש לכשיבוא בעולם, ולא מהני ההקנאה הראשונה כ"א לענין זה שא"צ עוד להסכם המקנה, ובלא אמירתו יוכל למשוך או להחזיק, אבל אם לא הספיק לעשות מעשה הקנין עד שהמקנה חזר בו א"י שוב לקנותם, דכ"ז שלא עשה הקונה קנין יכול זה לחזור, וזהו אפי' למ"ד אדם מקנה דשלב"ל, דאילו למ"ד אין אדם מקנה לא מהני מעשה הקנייה הראשונה מאומה, ולא יוכל הקונה לקנות גם לכשיבוא לעולם בלי רצון המקנה שיאמר לו מחדש לך חזק וקני, ולמ"ד מקנה דשלב"ל היינו ההסכם וההקנאה שהקנה לו בשעה שלא בא לעולם מהני, אבל מעשה הקנייה בעינן מחדש כשיבוא לעולם אם לא כשהקנין היה בכסף ובשטר וכמ"ש, וגם מעכשיו לא מהני לענין מעשה הקנייה, כי כאמור מה יוכל להועיל מעשה הקנייה אחרי שהדבר לא היה עוד בעולם ועל מה יחול, ולפ"ז מיושב קושית התוס', דהתם בב"מ דאמר רב לכשאקחנה קנה, היינו משום כשהקנין היה בכסף או בשטר, כדרך סתם קנין שדה, דאז קונה לרב דסובר מקנה דשלב"ל דלדידיה האמירה וההסכם מועיל מבראשונה, ומעשה הקנין נמי לא יחסר אחרי שהשטר והכסף בעין, משא"כ הכא שהקנין היה בחליפין כמ"ש רש"י לעיל בד"ה אע"ג דזבין וקנו מיני', דהיינו בחליפין, או בחזקה כמ"ש כאן בד"ה פלוג מהשתא, ולכן בכה"ג יוכל עוד לחזור קודם שיחזיק מחדש לכשיבואו לרשותו, כיון דלא הוי בידו בעת מעשה, אכן התוס' בב"מ דט"ז בד"ה קנויה לך כתבו דאפי' כשנאבד השטר קונה נמי כשאמר מעכשיו למ"ד אדם מקנה דשלב"ל ע"ש, הרי דס"ל דלכשיבוא לעולם לא בעינן שוב מעשה הקנין, והוא דלא כדברינו:

והנה בשמ"ק ראיתי שם שכתב עלה ההיא דרב בב"מ וז"ל ותמי' מילתא דמאי מעכשיו שייך כאן דהא א"א לזכות מעכשיו שאף המוכר אין לו בה כלום עכשיו כו' אבל הנכון דנקט מעכשיו לומר שהוא מוכרה בכסף ובשטר של עכשיו שיקנה לו באותה שעה שתבוא לידו ולא שיחזור וימכרנה לו וקמ"ל דאפ"ה קנה דאדם מקנה בכסף ושטר של עכשיו מה שאינו שלו לכשיהיה שלו עכ"ל, מלשון בכסף ושטר שדייק, וגם ממ"ש ולא שיחזור וימכרנו, אפשר לכוון כדברינו דהקנין הראשון לא הועיל כ"א לענין הסכם המכירה לענין שלא יוצרך לחזור ולמכור לו מחדש, אבל מעשה הקנייה צריך להיות כשיבוא לעולם, ומשו"ה אין מועיל ההקנאה כ"א בכסף ושטר, אבל בחליפין וכדומה אכתי יוכל לחזור קודם שהספיק לעשות קנין חדש כשבא לעולם ודו"ק, ובדבר קושיתינו הראשונה י"ל עוד דהכא מיירי שיש הרבה אחים, וא"כ גם הכא נמי לא סמיך דעתו והוי דשלב"ל:

סליק פירקא

הכותב פרק תשיעי

תוכן העניינים

בית אהרן על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה