בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין
דף פא.
בגמ' ואמאי ספיקא הוא, מכאן היה נראה להביא ראיה למ"ש הקצוה"ח (בסי' ל"ט סק"ה) דהיכי דנולד הספק שמא פרעו מקודם דקנו לקוחות הקרקע דאז אין דינם של הלקוחות כמו א"י אם פרעתיך אלא כמו א"י אם נתחייבתי משום דאי נימא שהלוה פרעו מקודם דקנו לקוחות הקרקע דאז לא הוי מעולם שום חזקת חיוב כלל על הלקוחות ע"כ הוי דינם כמו א"י אם נתחייבתי ופטורים ע"ש והנתיבות שם בסק"י השיג עליו, דהא הנכסים כבר נשתעבדו וא"כ הספק אי יצאו משעבודם ע"ש, ומכאן היה נראה כהקצוה"ח, דיש להבין מאי פריך ואמאי ספיקא הוא, דמה בכך דספיקא הוא הא בא"י אם פרעתיך קי"ל דאפי' היכי דלא הו"ל למידע חייב, והכא נמי הרי בודאי נתחייב כתובה וספק זנאי והפסידה, ועיין בהפלאה מ"ש בזה, אכן להקצוה"ח א"ש, דכמו בלקוחות ה"נ יהיה הדין ביורשים היכי שנולד הספק שמא פרע או נפטר מורישן מאיזה טעם מן החוב, דלא הוי מעולם שום חזקת חיוב על היורשין והוו היורשין כא"י אם נתחייבתי ופטורים, שוב ראיתי דיש לדחות ראיה זאת עפמ"ש התוס' (סוטה דכ"ה) דכיון דהתורה עשאו לספק ע"כ אין האשה יכולה לטעון טענת ברי ע"ש, וכיון שנפל מעלת הברי של האשה שוב אינו מועיל להתחייב אפי' בא"י אם פרעתיך, דכל עיקר חיובו שבזה הוי דוקא בהצטרפות מעלת הברי עם החזקת חיוב, ושפיר הקשו כאן דאמאי מוציאה הכתובה: