אור ברסלב

בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין

דף פ:

דף עט:

ברש"י ד"ה בכתובתה, בנדוניא שהכניסה לו ושמאתן בכתובה וקיבל עליו אחריות ורשאי להוציאם ע"כ, ובמ"ל (פכ"ב מאישות) תמה על רש"י שכתב ורשאי להוציאם, דהא הרמב"ם והרא"ש לא פליגי אלא בדיעבד, אם המכירה קיימת במטלטלין, אבל לכו"ע אינו רשאי להוציאה לכתחילה ע"ש, ואיני מבין תמיהתו, דמי הגיד לו דהכא מיירי במטלטלין שוה כסף, דהא י"ל דמיירי כאן בכספים ממש שהכניסה לו שזה רשאי להוציא לכתחלה, ואין לומר דלשון ושמאתן בכתובה משמע דמיירי בשוה כסף שצריכין שומא, דגם בהכניסה לו נדוניא ממון כתב רש"י בכמה מקומות כלשון הזה, ועיין ביבמות (דס"ו ע"א) ברש"י במתני' וז"ל מה שהכניסה לו ושמה לו לקבלם עלי' באחריות כתובתה כמו שכותבין ודין נדוניא דהנעלת לי' והוא מוסיף כנגדם כו', והרי התם בממון מיירי מדקאמר שהוא מוסיף כנגדן, ובסוה"ד שם כתב להדיא בממון ואפ"ה כתב לשון זה דשמה לו בכתובה, ובע"כ צ"ל כאן דמיירי במעות מזומן, דאי בשוה כסף ולענין מכירה, לא שייך הלשון ורשאי להוציאה, הכי הול"ל ורשאי למוכרה, ואפי' אי נימא דהכא מיירי בשוה כסף, אפ"ה י"ל דרשאי להוציאה שכתב רש"י, לאו למוכרן הוא, אלא לבלות אותן ולהוציאם מן העולם ע"י תשמיש, דזה רשאי גם לכתחלה, ורשאי להוציאם היינו להוציאם מן העולם, והכי מדויק שפיר לשון להוציאם, אבל אי כוונת רש"י למכירה כהבנת המ"ל, מה לשון להוציאם דקאמר וז"פ:

בתוד"ה נכסים בחזקתן כו' ועוד דאי פליגי נמי הכא א"כ למ"ד בחזקת יורשי אשה תיקשי דא"כ ב"ש מוקי נכסי צאן ברזל בחזקת האשה טפי מנכסי מלוג כו', ואפשר ליישב דהא עיקר דיוקא של הש"ס ביבמות דבנכסי צ"ב מודים ב"ש לב"ה, היינו מדנקטו ב"ש בלשונם יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב, דמשמע שיורשי האב הם עיקר, ויורשי הבעל טפלים להם וחלוקים עמם, וזה אין שייך כ"א בנכסי מלוג, אבל בנכסי צ"ב אדרבה יורשי הבעל הם העיקר, ולפ"ז לא שייך הוכחה הזאת כ"א למ"ד דצ"ב המה בחזקת הבעל, והיה ראוי אפוא למינקט נמי יחלקו יורשי האב עם יורשי הבעל, ומדלא קאמרי הכי שפיר מוכח דבכה"ג מודו ב"ש לב"ה, אבל למ"ד צ"ב בחזקת יורשי האב, א"כ ליכא הוכחה כלל דבנכסי צ"ב מודו, דהא גם בנכסי צ"ב העיקר הם יורשי האשה, ושפיר קאמר יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב על שניהם בין בנכסי מלוג בין בנכסי צ"ב, ולפ"ז לא עדיפא כלל נ"מ מנכסי צ"ב:

ועוי"ל דהא ביבמות (דס"ו ע"א) מבואר שם מחלוקת שבין רמב"ם ורש"י, דהרמב"ם סובר דלאו כל הכתוב בכתובה מיקרי צאן ברזל, אלא דוקא מה שקיבל עליו אחריות בפירוש, אבל לא קיבל אחריות בפירוש אע"ג שכתוב בכתובה נכסי מלוג הוא דמיקרי, ורש"י סובר דנכסי מלוג הוי דוקא מה שלא הוזכר בכתובה, אבל מה שכתוב בכתובה הוי צ"ב אפי' כשלא קיבל אחריות בפירוש, והזכרתי זה בחי' לעיל דס"ו ע"ש, ולשיטת רש"י דנכסי מלוג הוי דוקא מה שלא כתוב בכתובה, שפיר י"ל דלב"ש הוי צ"ב בחזקת האשה טפי מנכסי מלוג, דעל צ"ב יש לה שטר הכתובה, ולב"ש דסובר שטר העומד לגבות כגבוי דמי, הוי שפיר בחזקת האשה, משא"כ נכסי מלוג דלית לה שטר ע"ז סובר דיחלוקו, די"ל בחזקת הבעל הם, ודוקא לב"ה הוא דאמרינן צ"ב הם בחזקת בעל יותר, משום דלית לי' שטר העומד לגבות כגבוי דמי, אבל לב"ש י"ל להיפך והא דאמרינן דעבדי צ"ב אוכלין בתרומה ולא עבדי נ"מ, שם איירי בחיי הבעל דלא ניתן עדיין לגבות, ועיין בסמוך דפ"א ע"א דמסיק דלב"ש דסובר שטר העומד לגבות כגבוי הוי בחזקת האשה, ואע"ג דלא ניתן עוד לגבות ולא הגיע זמן הפרעון מ"מ בחזקת האשה מיקרי, ומפני זה לא אבין גם מ"ש התוס' דמפני שאין לה לקבל הכתובה עד שתחלוץ, הוי בחזקת הבעל דהא בסמוך מן הסוגיא לא משמע הכי:

תוכן העניינים

בית אהרן על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה