בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין
דף ע.
בתוד"ה הא קיי"ל כו' יש מקשין כיון דמצוה לקיים דברי המת כו', עמ"ש לעיל בסמוך בשם המרדכי דמלד"ה לא הוי מטעם קנין, דעדיין לא זכה בה המקבל למיהוי כשלו לשום דבר ורק מצוה על היורשים לקיים, וגם הב"ד יכולים לכוף היורשין עד שיקיימו דברי המת, ושפיר הוצרכו להך דדברי שכ"מ ככתובין דליהוי של המקבל ויהיה רשות בידו לקדש בו וגם למוכרו ולכל הקנינים:
שם בגמ' קטן שיש לו אפוטרופוס, והנה בשמ"ק הביא בשם הריב"ש לדייק מדאמרינן קטן שיש לו אפוטרופוס אין ממכרו ממכר במטלטלין שמעינן דדוקא בקטן הוא דהוי דינא הכי אבל בגדול שיש לו אפוטרופוס מיד כשהוא גדול ממכרו ממכר שהרי הנכסים שלו הוא אעפ"י שאפוטרופוס צריך לקיים דברי המת ואסור ליתנם ליורש עד הזמן שצוה מ"מ מקחו קיים ואם תפסו הלוקח אין מוציאין מידו, והרמ"א בחו"מ (סי' רל"ה) הביאו ע"ש, ולמ"ש לעיל בסמוך בשם הר"מ הלוי דבגודלן אתי כח הירושה ומבטל להשלישיות ואין משגיחין כלל על צוואת האב דהוי כמתנה עמ"ש בתורה, אפשר שהשליש רשאי לכתחלה למסור ליד היורש משהגדיל כיון דכבר נתבטל השלישיות, והכי משמע נמי מרש"י דלעיל בד"ה הא מני שכתב דוקא בקוטנן אין נותנין להם יותר, דמשמע להדיא הא בגודלן נותנין להם כמה שירצו, הרי להדיא שגם השליש רשאי לכתחלה לעבור על צווי האב, דהירושה מבטל השלישית, ולפ"ז תמוה דעת הרמ"א שלא זכר דלהר"מ הלוי ורש"י ז"ל רשאי השליש ליתן להם לכתחלה, וביותר תמהני עמ"ש הרמ"א חו"מ (סי' ר"צ סעכ"ו) מי שמינה אפוטרופוס לבניו הגדולים יכולים לומר אין אנו צריכין אפוטרופוס אלא א"כ יש בו מצוה לקיים דברי המת כגון שנתן הממון ביד שליש ע"ש, הרי שכתב לדבר פשוט דהיכי שיש מצוה לקיים דברי המת מחויב האפוטרופוס לקיים דברי המת אפי' בגדולים, ולמה לא זכר דעת רש"י והרמ"ה ז"ל הנ"ל דהירושה מבטל כח השלישית:
סליק פירקא
המדיר פרק שביעי
בתוד"ה המדיר פי' בקונטרס כו' וקשה דפריך בגמ' כו' מגופא דמתני' הו"מ למיפרך כו' ע"ש, ואפשר ליישב דהנה המהרש"א הקשה על קושית התוס', דאיך מצי להוכיח משעבוד עונה דהוי מה"ת, על שעבוד מזונות דמדרבנן, ועפ"ז נבוא לכוונת רש"י בשנדקדק בלשון קושית הש"ס וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה, דהלשון וכיון דמשועבד לה אינו מדוקדק ושפת יתר הוא, ומיד הו"ל להקשות היכי מצי מדיר לה והא תנן כו', ומשו"ה נראה דהש"ס תרתי מקשה, מעיקרא פריך וכיון דמשועבד היכי מצי מדיר, והא מגופא דמתני' מוכח דבדבר שהוא משועבד לא מצי מדיר וכמו בתשמיש דלא מצי מדיר מה"ט, ושמא תאמר דמגופא דמתני' דתשמיש, אין ראי' למזונות, משום דזה הוי מה"ת ואין ראיה על דרבנן כקושית מהרש"א, לזה הוסיף עוד להביא והא תנן ומביא ממע"י אמזונות שבשניהם מדרבנן ודו"ק:
בגמ' וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה, התוס' לעיל דנ"ט הקשו דמאי פריך כאן, הא קונם מפקיע מידי שעבוד ע"ש, ואפשר ליישב עפמ"ש התוס' גופא בב"ק דפ"ט ע"ב ובגיטין ד"מ, דהא דקונם מפקיע הוי דוקא לרבא דסובר בע"ח מכאן ולהבא גובה וכיון שחל שעה אחת שוב לא פקע, אבל לאביי דלמפרע הוא גובה לא יוכל הקונם להפקיע ע"ש, ולפ"ז כ"ש בחוב שכבר הגיע זמנו לפרוע דאינו יכול להפקיעו ע"י קונם, ולפ"ז בחיוב מזונות שהחיוב הוא זמנו בכל יום, ובאותו יום שנדר ודאי דלא חל הנדר כיון שכבר הגיע זמנו לשלם לה, לא יוכל שוב להפקיע חיובו ע"י קונם, ואע"ג שהדירה סתם גם על ימים הבאים שעדיין לא הגיע זמנם, אכן מדלא חל על מזונות של היום לא חל גם על להבא כיון שבנדר אחד הדירה, ונדר שבטל מקצתו בטל כולו: