בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין
דף סז.
בגמ' א"ר יוחנן הכניסה זהב שמין אותו בשויה, ופרש"י משום דלא פחתי ע"ש, ותמוה לי הא במתני' פרש"י שני טעמים למה פוחתין חמש, א', משום דפחתי, ב' מפני שהדרך לשומם יותר לכבוד חתן וא"כ ניהו דטעם דפחתי ליכא הכא בחתיכות זהב, אבל אכתי יפחות חמש מטעם השני, והנ"ל ליישב בשנדקדק לשון רש"י במתניתין וז"ל אם בא חתן לכתוב קבלה כנגד אלף דינר של שום שתכניס לו בגדים או כלים המשתמשין בהם והן פוחתין או פרקמטיא ודרך הנועדים למזמוטי חתן לשומם יותר משוויין לכבוד הכלה ולחבבה על בעלה עכ"ל, הרי נראה שדייק לכתוב בבגדים או כלים טעם דפחתי, ובפרקמטיא טעם דדרך לשומן יותר, מזה נראה שכוונת רש"י דלאו בכל דבר הנישום איכא טעם דנשומין יותר, אלא בפרקמטיא בלבד, והביאור הוא כן, מפני שיש תרי גווני שום, א', מה שהכניסה לו כלים ובגדים לאו לצורך נדוניא שיהא הבעל מוכרן ומשתכר בהם, אלא לצורך תשמישה, ומפני שהן באחריותן של בעל להחזירה כשתתגרש צריכין לידע שומתן, ב, מה שתכניס לצורך נדוניא, כשאין לה מעות מזומן והיא מכנסת לו פרקמטיא העומדים להמכר ושהבעל ישתכר בהן אח"כ, ולכן דעת רש"י דבבגדים וכלים שמסתמא עומדין לצורך תשמישה, ולאו לשומת נדוניא הוא, אין דרך לשומן יותר, כי מה נ"מ להבעל אם יש לה רב או מעט, ולמה יחבבנה יותר כשתכניס יותר אחרי שהוא לא ישתכר בהן, ורק היא עצמה תשתמש בהם, ובזה אין שייך כ"א טעם דפחתי, משא"כ בפרקמטיא דלאו להשתמש בהן קיימי רק למכירה, ובע"כ שלצורך נדוניא היא מכנסת, שימכרם הבעל וישתמש בהם, בזה שייך טעם דנשומין יותר לחבבה על בעלה כשתכניס לו יותר, והיינו דדייק רש"י לכתוב אצל כל אחד טעם הראוי לו, בבגדים הוי טעם דפחתי, דטעם דנשומין יותר ליכא התם, ובפרקמטיא דליכא טעם דפחתי שייך טעם דנישומין יותר, ולפ"ז י"ל דר' יוחנן מיירי כשהכניסה לו הזהב לא לצורך נדוניא למוכרם, ולכן לא שייך כאן טעם דנישום יותר, וגם פחתי לא שייך כיון שאין משתמשין בהם משו"ה שמין בשוויה כיון דליכא כאן שום אחד מן הטעמים:
ואין להקשות דלמ"ש דטעם דנשומין יותר לא הוי כ"א בפרקמטיא העומדת להשתכר, א"כ לא לבד שחומש א"צ לפחות, אדרבה עוד צריך להוסיף שליש וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה פחות, דהא כתבתי שם דרש"י סובר באמת דפרקמטיא אין צריך להוסיף שליש, ודוקא בכספים שראויים להשתכר בהן מיד צריך שליש, ובשמים של אנטוכיא שאני משום דסחורה חריפא היא ע"ש: