אור ברסלב

בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין

דף נג:

דף נג.

בגמ' כי פליגי בארוסה ולא בגר, עמ"ש לקמן בדבור הסמוך:

בגמ' א"ל רב ששת תניתוה אלמנה בבית אביה וגרושה בבית אביה כו' יש לה מזונות ר"י אומר עודה בבית אביה כו', ופרש"י דבאלמנה מן האירוסין מיירי, דאי מן הנשואין לכו"ע אין לה שוב מזוני ע"כ, והנה לכאורה משמע דתנאי דברייתא סברי כלוי דלעיל דארוסה אית לה מזוני דאילו לרב אפילו מן האירוסין נמי אין לה מזוני, וכיון שנפקעה שעה אחת אפילו בנתאלמנה אח"כ נמי אין לה עוד מזוני לרב, וכמו בנתאלמנה מן הנשואין דאין לה מזוני כיון שנפקע שעה אחת, ה"נ לרב דסובר דגם מן האירוסין אין לה מזוני, אפילו בנתארמלה מן האירוסין נמי אין לה כיון דנפקע, וכן הבינו התוס' בד"ה אלמנה שכתבתי בכוונת רש"י, דמשו"ה קתני בברייתא בנתאלמנה מן האירוסין אית לה מזוני משום דסבר ארוסה יש לה מזוני, משמע דאילו לרב דסובר ארוסה אין לה מזוני, אפילו בנתארמלה נמי אין לה עוד כיון שנפקע שעה אחת, ולפי"ז הוי הת"ק ור' יהודה דברייתא שניהם דלא כרב, וכן הבינו נמי המהרש"א ומהר"ש ע"ש. אמנם אנכי לא כן עמדי, דמלבד שקשה קושית התוס', דמאי נקיט אלמנה כיון שאפילו לא נתאלמנה יש לה מזונות ללוי, עוד קשה לי ביותר דעת הטור שפסק כשניהם, פסק כרב דארוסה אין לה מזוני, ופסק נמי כברייתא הזאת דנתאלמנה מן האירוסין יש לה מזוני, עיין בטור (אה"ע סי' קי"ב) ובשו"ע (סי' הנ"ל סעי"ד), ואי נימא כהבנת התוס', דברייתא הזאת לא כרב, א"כ איך פסק גם כברייתא, ולכן נ"ל ברור דרש"י סובר דברייתא הזאת אתיא אפילו כרב, וע"כ לא קאמר רב דארוסה אין לה מזוני, לא הוי זה מן הדין משום דנפקע חיובו, אלא משום דכיון דאירסה ולא ניחא לארוס דתיתזל ובודאי יזון אותה משו"ה אין לה מאב, וכמ"ש אח"כ בגמ' לגרסת רש"י, וע"ש ברש"י ד"ה הכי גרסינן, דמ"ט תקינו מזוני מאב בכדי שלא תחזור על הפתחים, והכא ליכא למיחש להכי דארוס זיין לה, וכיון שסברת רב הוא רק מטעם זה, א"כ לא שייך זה כ"א היכא דארוס קיים, דאז נוכל לסמוך ע"ז שהארוס יזון לה, אבל היכא דמת הארוס ובטל טעם זה, גם רב מודה דיש לה מזוני מן האב, ולהכי בברייתא דנקיט נתאלמנה, ובאלמנה גם רב מודה דיש לה, ולא דמי לאלמנה מן הנשואין דאינה חוזרת לאכול עוד, היינו משום דהנשואין פקעה לגמרי מרשות אב, משו"ה אינה חוזרת עוד אפילו לאחר שנתאלמנה, דכיון דנפקע שעה אחת שוב אינה חוזרת, אבל באירוסין אע"ג דארוסה נמי אין לה מזוני, אין זה משום דנפקע חיוב האב, דחיוב האב הוי ודאי עד הנשואין, אלא שלא רצו לתקן בזה משום שאין צורך אחרי שהארוס יזון אותה, אבל בנתאלמנה מן האירוסין ודאי שחוזרת לאכול מנכסי האב, ומיושב קושית התוס' דמאי נקיט אלמנה, דהא לפמ"ש אתיא אפי' כרב, ודוקא באלמנה יש לה מזוני, אבל אם הארוס קיים אין לה מזוני לרב:

וגם מיושב מאוד דעת הטור שפוסק כרב וכברייתא, דהוא מכוון ממש כפרש"י, דבנתאלמנה גם רב מודה וכמ"ש, ואע"ג דהטור הביא בשם הרא"ש לחלק שזה דוקא בנתאלמנה בחיי האב, אבל בנתאלמנה לאחר מיתה אינה אוכלת, ואילו לפרש"י לכאורה אין טעם לחלק בזה, י"ל שזה כתב רק בשם הרא"ש, אבל הטור עצמו אין מחלק בזה, ובכל אופן אם נתאלמנה מן הארוס חוזרת לאכול וכמ"ש ברמ"א סי' הנ"ל בדעת הטור שמחלק זה לשני דעות, ועוד אפשר לומר דאפילו לסברת רש"י יש טעם לחלק בין נתאלמנה בחיי האב לאחר מותו וכמ"ש שם בב"ח ע"ש מ"ש בטעם הרא"ש, וטעם זה שייך אפי' לשיטת רש"י, ודברינו אלה הם נגד שיטת הב"ש בסי' הנ"ל סק"ט שכתב שאינו יודע מקור לדברי הטור, דאפי' רב מודה בנתאלמנה, ואע"ג דגם מהרש"א ומהר"ש הרגישו בזה וכתבו שאין סברא לומר כן, דכיון דלרב באירוסין אין לה מזוני, א"כ אפי' בנתאלמנה נמי, דמ"ש מן הנשואה דאמרינן כיון שנפקע שעה אחת שוב אינה חוזרת, ולמ"ש לא דמי לנשואה, דהתם נפקע חיובו מן הדין ולהכי אינה חוזרת עוד, אבל מן האירוסין דלא נפקע כ"א מטעם דארוס זיין לה, וכיון דליכא ארוס חוזרת לבית אביה דבאופן זה לא נפקעה כלל:

וארווחנא נמי ליישב קושית הט"ז על הפרישה שכתב דאם נתארסה כשהיא נערה ונתגרשה חוזרת לנכסי אביה, אע"ג דפקע לה כשנתארסה, מ"מ כיון דנתאלמנה או נתגרשה אח"כ חזרה לנכסי אביה כמו בממאנת שחזרה אח"כ למזונותיה שהיה לה קודם לכן, והט"ז (בסי' קי"ב סק"ז) דחה זה בשתי ידים, דלא דמי לממאנת, דהתם הטעם משום דעקרה להנשואין והוה כמו שלא ניסת, וזה שייך בנשואי קטנה, אבל בקדושי ארוסה דבנערה וקדושיה קדושין, ודאי כיון שפקע חיוב מזונותיה משעת קדושין שוב אינה חוזרת, ומסיים דהפרישה לא דק, ולפמ"ש דק שפיר, דהא אדרבה כפי המובן בברייתא הוי הדין באלמנה יותר פשוט מבממאנת, דבאלמנה מן האירוסין כו"ע מודים שיש לה מזוני, ובממאנת פליגי ת"ק ור' יהודה, אלא דכ"ז הוא רק לפי הבנת הט"ז שמפרש כפי' התוס' ברש"י דברייתא ס"ל דארוסה יש לה מזוני, וא"כ לא נפקע כלל ע"י קדושין, אבל לרב דסובר דאין לה מזוני ונפקע ע"י קדושין, להכי ס"ל דאינה יכולה לחזור, ולפמ"ש גם רב מודה לזה, דאילו באמת מן האירוסין היה נפקע לגמרי, לא היתה חוזרת עוד, ואיה"נ דלא דמי לממאנת, אבל לפמ"ש דמן האירוסין לא נפקע כ"א מחמת שסמכינן על הארוס, אבל היכא דליכא ארוס, אדעת כן לא נפקע לכתחילה, ודומה לממאנת, ועוד יותר מסתבר ממאנת דהתם הוי עכ"פ שם נשואין וז"ב ונכון מאוד:

בתוד"ה אלמנה בבית אביה כו' ור"ת פירש אלמנה בבית אביה שהיתה נשואה כו', עיין מהרש"א שכתב דלשיטת ר"ת מצינן למימר שפיר כרב דארוסה אין לה מזונות ובנתאלמנה בחיי האב יש לה מזונות אפי' בנשואה ע"ש, ואי"ל דלפי"ז מאי פריך הגמ' ר' יהודה היינו ת"ק דילמא בהא פליגי דלת"ק אפי' אלמנה מן הנשואין אם נתאלמנה בחיי האב יש לה מזונות, ור' יהודה סבר עודה בבית אביה יש לה מזונות, היינו דוקא ארוסה שנתאלמנה בחיי אביה יש לה מזונות אף דשאר ארוסה אין לה מזונות לרב, אבל נשואה ממש אף דנתאלמנה בחיי אביה כיון שיוצאת פעם אחת מרשות אביה לגמרי שוב אין לה מזונות, אבל בממאנת לא פליגי כלל, די"ל דכיון דאליבא דרב אירוסין מפקיע המזונות כמו נשואין, שוב אין לחלק ביניהם בנתאלמנה בחיי האב, וכה"ג כתב מהרש"א לתרץ קושיא אחריתא, אלא שבשמ"ק ראיתי בשם כמה ראשונים שמחלקים באמת בזה, דדוקא בנתאלמנה מן האירוסין בחיי האב הוא דחוזרת לבית אביה, אבל מן הנשואין אפי' כשנתאלמנה בחיי אביה אין חוזרת עוד ע"ש:

בתוד"ה בת יבמה כו' וצ"ע אי הוה מצי למיבעי נמי לענין כתובת בנ"ד כו' ומיהו אארוסה נראה דלא הוי מצי למיבעי לענין כתובת בנ"ד דהא לא יהיב לה אב מידי כ"ז שהיא ארוסה ע"כ, וראיתי בחי' הרשב"ץ שנתקשה מאוד דלפי"ז לעיל בע"א על האי ארוס דשכיבה ארוסתו דאמרי לי כו' זיל קבר או הב לה כתובתה ואקשי להו ר' חייא תנינא אשתו ארוסה כו' מתה אינה יורשה מת הוא גובה כתובתה טעמא דמת הוא הא מתה היא אין לה כתובה ופירש"י דין כתובה והיינו קבורה וצריכין לדחוק מה דקאמר לעיל קבורתה תחת כתובתה קאי על נדוניא, וצריכין נמי לאוקמי כל הסוגיא אליבא דב"ש דדריש מדרש כתובה ע"ש בתוספות, ולפי דברי התוס' דכאן י"ל דמה דקתני בברייתא מת הוא גובה כתובתה דיש לדייק מיניה אבל מתה היא אינה גובה כתובתה קאי על בנין דכרין, והיינו נמי מטעם שהוא אינו יורש אותה ולא יהיב ליה האב מידי כ"ז שהיא ארוסה לפיכך אין לה כתובת בנ"ד ע"ש שהניח בצע"ג, ובמחכ"ת לא אבין כלל קושיתו, דאיך ס"ד לומר דהברייתא מיירי לענין כתובת בנ"ד, דלפי"ז היה צ"ל דמיירי כשבא עליה לאחר שקידשה והולידה ממנו בן, דאי אין לה בן לא שייך כלל כתובת בנ"ד, ובע"כ כשבא עליה בימי האירוסין, וא"כ איך קתני בברייתא דדינה כארוסה לענין כל הדינים, כגון להיטמא לה וליורשה, הא היכא דבא עליה אחר שקידשה קנה אותה לגמרי להיות דינה כנשואה כמבואר בשו"ע (אה"ע סי' ל"ג ברמ"א ובסי' נ"ה במחבר) דהוי כנשואה לכל דבר, ואע"ג דהתם מיירי בבא עליה לשם נשואין ולא דרך זנות כמבואר שם, אכן הא ה"נ בע"כ דבא עליה לשם נשואין, דכיון שיש לפניו דרך היתר לבעול לשם נשואין, ודאי דלא שביק היתרא ולעשות איסורא לבעול דרך זנות, דלא ברשיעי עסקינן וכמ"ש בב"ש סי' נ"ה סברא זאת בשם המרדכי ע"ש, וג"ז אין לומר דקדושין הראשונים היו בביאה ומביאה הזאת נתעברה והולידה בן, דבביאת קדושין לא קנה אותה להיות כאשתו, דביאה אירוסין עושה, דהא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה כמבואר ביבמות, ואפי' מיעוטא נמי ליכא וכמ"ש המפרשים לחלוק על הנו"ב שחידש לומר דדוקא הרוב אינם מתעברים מביאה ראשונה אבל מיעוטא יש וכולם הביאו ממד"ר פ' לך שאפי' מיעוטא ליכא, וגם א"א לומר שמיעכה מקודם דמהיכא תיתי נוקמי ע"צ הדוחק והמיעוט וכמוזכר באחרונים, ולא משכחת שיהיה לה בן באירוסין כגון שבא עליה אחר שקידשה והולידה ממנו בן, וא"כ הוי כאשתו לכל דבר, ומדנקיט בברייתא דדינה כארוסה א"א שתהיה לה בנים, וממילא לא שייך כלל לאוקמי דמיירי בכתובת בנין דכרין:

ודע דשם באה"ע סי' ל"ג חולק הגר"א בביאורו וסובר דאפי' בבא עליה אחר שנתקדשה נמי לא קני להיות כאשתו בלא חופה ע"ש, והנה מכאן יהיה לכאורה ראיה דלא כוותי', דאי לא קני אותה בביאת אירוסין, א"כ יוחזר הקושיא דלמה לא מוקי באמת הברייתא בכתובת בנ"ד, אלא די"ל דאין ראיה מכאן, משום דבלא"ה נמי א"א כלל לאוקמי הברייתא בכתובת בנ"ד, דהא הדיוק דדייקינן הא מתה היא אין לה כתובה, היינו דהיא מתה והוא קיים, דהכי הוי ריהטא דסוגיא, מת הוא גובה כתובתה, הא מתה היא והבעל קיים אין לה כתובה, וא"כ שייך לומר דבכתובת בנ"ד מיירי, הא כתובת בנ"ד אין לה שום שייכות בחיי הבעל, דרק לאחר מיתת הבעל לוקחים הבנים כתובת אמן, היינו כשמתה היא בחיי הבעל ואח"כ מת הבעל, וכ"ז שהבעל קיים אין שום שייכות למיגבי כתובת בנ"ד, ובע"כ דמיירי בתקנת כתובה כמו שפרש"י:

תוכן העניינים

בית אהרן על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה