בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין
דף נא:
ברש"י ד"ה פירות בסוה"ד ולא מן המשועבדים מפני תקון העולם לפי שאין קצובין ואין הלוקח יודע בכמה להזהר, ולטעם הזה היה נראה דהיכא דגזל שדה מליאה פירות גמורים, באמת יכול הנגזל לגבות גם הפירות ממשעבדי כיון שהיה קצוב, וכ"כ מהרש"א במהדו"ב לב"מ די"ד ע"ב להדיא ע"ש, ואע"ג דרבא אמר התם גזל שדה מליאה פירות בא נגזל לגבות פירות גובה מבני חורי, י"ל דמיירי שגזל פירות שאינם גמורים ונגמרו אצל הלוקח, דבשעת הגזילה לא היה קצוב עדיין, אלא דסתם לישנא דהש"ס התם, גזל שדה מליאה פירות מיירי אפילו היכא דהפירות היו גמורים, ועיין בב"מ שם ברש"י ד"ה מפני תקון העולם כתב וז"ל ואכילת פירות ושבח קרקעות נמי דבר שאינו ידוע הוא ואין הלקוחות יודעין להזהר בכך, ולגבי מזון האשה כתב טעם דאינו קצוב ע"ש, הרי שבפירות לא הזכיר טעם דאינו קצוב, אלא טעם אחר משום דהוי אינו ידוע, וכוונתו דכשיצא הקול על השדה שגזלה, אין יוצא הקול על הפירות וכמ"ש בסמ"ע וש"ך (חו"מ סי' שע"ב), ומה שהוצרך לזה היינו משום דמשמע לי' דברי רבא דאפילו בגזל פירות גמורין נמי אינו גובה אע"ג דהוי קצוב, אע"כ דטעם אחר יש בזה נמי משום דאינו ידוע ובחבורנו לב"מ הארכנו ע"ש:
דנ"ב ע"א בגמ' לא הבמ"ע כגון שנדרה היא וקיים לה הוא כו', כל המפרשים צווחו בזה שהסוגיא תמוה מאוד, דמעיקרא הוי פשיטא להו דבמדיר אשת ישראל לכו"ע אינו פודה, אף על גב דלא גרם אלא הוא, וא"כ מאי משני לדחויי דלא פליגי אלא בנדרה איהי וקיים הוא וטעמא דר"א דהוא נתן אצבע בין שיניה א"כ כ"ש במדיר ממש יש לו לפדותה, ואמנם י"ל שבהדירה הוא לא מיקרי הוא גרם לבטל הנשואין, דמסתבר הדבר שלא נתכוון כלל בנדר זה לאוסרה עליו, דאי בכדי לאוסרה מה צורך היה להדירה הא יכול לגרשה בע"כ, אלא מחמת כעסו שכעס עליה נתכוון להקניטה וכמ"ש לקמן (דע"א ע"ב) דנדר איהו סבר מירתח רתח כו', ואע"ג שעתה ממילא אסורה, מ"מ אין יכולים לקרותו שהוא גרם לזה כיון שעשה מחמת כעסו והרי הוא כאנוס, משא"כ בנדרה היא והוא לא הי' כלל בכעס, א"כ עשה הקיום בישוב הדעת ובכוונה שתיאסר אליו, משו"ה מיקרי הוא הגורם לזה, וא"ש לפי"ז דבס"ד דמיירי בהדירה ממש, שבזה לא מיקרי הוא הגורם, להכי פשיטא לי' דבישראל אינו חייב לפדותה, ובע"כ דבכהנת פליגי, ומשני דלא מיירי כ"א בנדרה היא והוא קיים, ואפילו בישראל נמי פליגי אם הוא הנותן אצבע או לא:
ובזה היה ניחא נמי מ"ש רש"י בד"ה הבמ"ע א"נ בכהנת ע"י נדר מצו סברי נמי כרבא, והקשו כלם איך אפשר לומר כן כיון דס"ל כרבא בכהנת דאינו פודה כ"ש בישראל ואיך אמר ר"א דפודה, ולפמ"ש י"ל דכוונת רש"י כן, דאי באיסור שלא ע"י נדר כגון אלמנה לכה"ג או אפי' ע"י נדר, היינו בהדירה הוא כו"ע מצו סברי דאינו פודה אותה, ורק פליגי היכא דנדרה איהי, אבל היכא דנדר הוא ודאי דבישראל אינו חייב לפדותה, ובכהנת תליא בפלוגתא דאביי ורבא, ולפי"ז הוי עיקר כוונת רש"י לפרש, דלא תימא דבכהנת פליגי ר"א ור' יהושע ובפלוגתא דאביי ורבא, זה אינו דבכהנת בין באיסור אלמנה לכה"ג בין באיסור נדר כו"ע או כאביי או כרבא, ורק עיקר פלוגתתם אפי' בישראל ובנדרה היא וקיים הוא פליגי, וזה שכתב רש"י ובישראל פליגי, לאו דוקא בישראל דהוא הדין בכהנת נמי פליגי בכהאי גונא, רק נקיט בישראל, לאשמועינן דאפילו בישראל נמי שייך פלוגתא הזאת, והא דלא קאמר בישראל נמי פליגי, דלשון ובישראל פליגי משמע לכאורה שדוקא בישראל, היינו משום דאי נימא כאביי אז דוקא בישראל פליגי, אבל אי כרבא ס"ל איה"נ דפליגי גם בכהנת, בכה"ג במקום שנדרה היא, דדוקא בהדירה הוא סובר רבא דאינו פודה, אבל בנדרה היא תליא בפלוגתא דר"א ור"י, או אפשר שאפילו בנדרה היא דוקא בישראל פליגי, אבל בכהנת אפי' בכה"ג לרבא אינו פודה, ואע"ג דבישראל פודה משום דהוא נתן אצבע בין שיניה, אמנם זה לא שייך כ"א בישראל, דבלא זה היתה מותרת לו, נמצא דהוא הנותן אצבע, אבל בכהנת כיון דבלא"ה אסורה לו, לא שייך הוא נתן אצבע, ובכהנת אין חלוק בין איסור דבר אחר לאיסור נדר, בין הדירה הוא בין נדרה היא, הכל לרבא אינו פודה, וגם א"ש מ"ש רש"י א"נ בכהנת ע"י נדר, הא לפמ"ש דבהדירה הוא אפי' בישראל נמי אינו פודה, א"כ אמאי נקיט דוקא בכהנת היינו משום דבישראלית הוה דוקא בהדירה הוא, ולא בנדרה היא, דבנדרה היא הוי פלוגתא, ובכהנת הוי בכה"ג נדר בין הדירה הוא בין נדרה היא אינו פודה, א"נ דלהכי דייקא כהנת משום דנדר שייך נמי בישראל, להכי נקיט כהנת בבבא הזאת, דבבא ראשונה דבאיסור דבר אחר שלא ע"י נדר פשיטא דבכהנת דאיסור זה הוא אלמנה לכה"ג, ובבא זאת דמיירי בנדר, וזה שייך נמי בישראל, להכי פרט בפירוש בכהנת, ועוד אפשר להגיה כן ברש"י, א"נ ע"י נדר בכהנת, ופירושו יהיה כמו שכתבתי, דבין באיסור דבר אחר ובין באיסור נדר לא פליגי בכהנת כבס"ד, דבשניהם מצו סברי כרבא, ורק פליגי בישראלית היכא דנדרה היא ודו"ק: