אור ברסלב

בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין

דף מט:

דף מט.

ברש"י ד"ה מיבעי כו' אבל בנו ליכא למימר הכי, עיין בגהש"ס שמציין לרש"י דלקמן (דנ"ד ע"ב) ד"ה דנייחד, שכתב דגם בבנו הוי מתנה כמכר ומיקרי משעבדי, ואמנם י"ל דע"כ לא קאמר הכא סברא זאת אלא לטעם דתקנת אושא דכותב נכסיו לבנו הוא ואשתו נזונין מהם, והיה קשה ע"ז דהא אין מוציאין למזון אשה ובנות מנכסים משועבדים, ומשו"ה היינו מוכרחים לסברא הזאת, דבבנו לא הוי מתנה כמכר, אבל לפום המסקנא דפשיט הכא דלית הלכתא כתקנת אושא וקיי"ל באמת דהכותב נכסיו לבנו אין הוא ואשתו נזונין מהן, א"כ מוכח להיפך דגם מתנה לבנו הוי כמכר, דאל"ה היה צריך להיות באמת הדין דנזונין מהם, ואע"ג דהיכא דניסת הבת קיי"ל דאלמנתו גובה למזונותיה מבעל, התם ה"ט דכל עיקר שהבעל נחשב כלוקח הוא רק מתקנת אושא, לכן בכה"ג משום פסידא דאלמנה אוקמוה אדינא והוי כיורש וכמ"ש רש"י כאן להדיא טעם זה, אבל בכתב נכסיו לבנו דהוי מתנה מה"ת, ומתנה הוי כמכר, ולכן אין אנו מוציאין למזונות אשתו מהם, אלא דזה קשיא לי מנ"ל באמת דלא הוה הדין לפי המסקנא דאין אשתו נזונית מהם, הא עיקר הפשיטות כאן נגד תקנת אושא הוא מעובדא דההוא גברא דנשקיה לר' יונתן אכרעיה א"ל כותב נכסיו לבניו ועשיתינהו לזניה ואי אמרת דינא הוא עשיינהו בעי ע"ש, א"כ לא מוכח מהתם כ"א שהוא בעצמו אינו ניזון מבנו, אבל גם אשתו מנ"ל דגם היא אינה ניזונית, וסברא טובה יש לחלק ביניהם, דעליו בעצמו יוכל לעשות מה שירצה ומתנתו מתנה, אבל לאשתו הרי מחויב הוא לזונה, ולא היה רשאי לתת המתנה כלל, ואחרי חפשי מצאתי שהובאה דעה הזאת בשם המרדכי, ואי נימא הכי, אז באמת מוכח מכאן דבבנו לא הוי מתנה כמכר אפילו לפי המסקנא, אכן מרש"י דהכא מוכח שאינו סובר כדעת המרדכי, אלא אפי' אשתו אין ניזונית מהם לפי המסקנא ומשו"ה לא מוכח דבבנו לא הוי מתנה כמכר, וכמסקנת כל הפוסקים דלא ס"ל כדעת המרדכי ודו"ק ועמ"ש בדבור הסמוך:

בגמ' אבל הכא נטרח, הן המהר"ם שי"ף ז"ל העלה דאפילו למאי דמסקינן דלית הלכתא כתקנת אושא ואינה ניזונית מבנו, היינו דוקא מחיים דבעל, ומטעמא דשייך דנטרח לדידי' ולדידה, אבל לאחר מיתת האב דלא שייך טעם זה ניזונית מבנו, ולזה תמה למה לא הזכירו הפוסקים מדין חדש כזה, ולעד"נ דטעם דלא קיי"ל כתקנת אושא לא הוי זה משום דאמרינן טעמא דנטרח לדידיה ולדידה, אלא משום דאמרינן דגם מתנת בנו הוי כמכר, דאילו לתקנת אושא אמרינן דמתנה לבנו לא מיקרי משעבדי כמ"ש רש"י, ועשאוהו כיורש, אבל אנן לא פסקינן כוותייהו וס"ל דגם בבנו הוי כמכר ומיקרי משעבדי ולא עשאוהו כיורש, ואע"ג דבבעל עשאוהו כיורש גם לדידן, דהכי קיי"ל דהיכא דניסת הבת דאלמנתו גובה מבעל, כבר כתבתי בדבור דלעיל דהתם שאני, דכל עיקר שהבעל נחשב כלוקח הוא רק מתקנת אושא, אבל מדינא הוי כיורש, ולכן משום פסידא דאלמנה אוקמוה אדיניה, אבל בכתב נכסיו לבנו דמה"ת הוי כמכר וע"ש, וכיון שכן אין נ"מ בין מחיים לאחר מיתה, ואפילו לאחר מותו נמי אין מוציאין למזונות האלמנה כיון דהוי כמכר ודו"ק, אלא דמן התוס' מוכח לכאורה דהטעם דלא קיי"ל כתקנת אושא לאו משום דמיקרי משעבדי, דבד"ה הוא ואשתו התאמצו להוכיח דבנתן מתנה לאחר אין אשתו נזונית וטרחו להביא ראיות לזה, ואי נימא דלמסקנא גם בבנו הוי משעבדי, למה הוצרכו להביא ראיות בנותן לאחר, כיון דגם בבנו הוי משעבדי, אע"כ דטעמא דאין ניזונית מבנו הוי משום טעמא דניטרח, ולכן שפיר יש נ"מ בזה שלאחר הוי משעבדי, וכגון היכא דליכא טעמא דניטרח, כגון לאחר מותו, דבבנו גביא מיהא, ומאחר לא גביא:

תוכן העניינים

בית אהרן על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה