אור ברסלב

בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין

דף מט.

דף מח.

ברש"י ד"ה ואימא ה"מ כו' יעו"ש, כלל פירושו דקושיא ממש ודאי דאי אפשר לפרש, דהיאך מוזכר בהדיא דלא הדרה למילתא קמייתא, דילמא באמת איה"נ דהדרה, ובכ"ז לא נוכל לפרש שרק בעיא בעלמא היא, ושום קושיא אין בזה, דא"כ הו"ל לגמ' לומר בלשון בעיא ולא בלשון ואימא, שזהו בכ"ד לשון קושיא, לכך פי' דבאמת מלשון דנקיט במתניתין הרי היא ברשות הבעל, משמע דלא הדרה, ונהי דקושיא גמורה אין להקשות, דהא בהדיא אין מוזכר דלא הדרה, מ"מ קצת קושיא מיהת יש בזה, משום דמלשון דמתני' משמע דלא הדרה, ולכך נקיט הש"ס בלשון קושיא, משום דעל לשון מתני' יש קושיא, ובכ"ז אי הוי קושיא גמורה היה צריך לומר, ואימא ה"מ, כדגריס בתוס', שזהו לשון קושיא גמורה, אבל לשון זה דקתני הש"ס יצא מכלל בעיא ולקושיא לא בא, וזהו שפירש"י ואינה קושיא כ"כ, משמע דקצת קושיא מיהת יש בזה, משום דמלשון דמתני' משמע דלא הדרה, ולפי"ז א"ש מה שפרש"י דהבעיא הוא נמי על דינא דמתניתין, ואמאי לא פי' דהספק הוא רק על הברייתא דחנק, והיינו משום דבברייתא זאת לא קתני לשון ברשות הבעל, ואי הוי קאי הספק רק על ברייתא הזאת, אין בזה שום קושיא, רק איבעיא בעלמא, וא"כ הו"ל לומר בלשון בעיא, ומדקאמר נמי בלשון קושיא מכלל דקאי נמי אמתני', ובמתני' דנקיט בלשון ברשות הבעל, דמשמע דלא הדרה, משו"ה שייך נמי למינקט בלשון קושיא, וגם א"ש למה המתין לפרוך עד עתה כמ"ש רש"י בעצמו, והיינו משום דעד עתה היינו סבורים דהדין דמתניתין דמסר ברשות הבעל, הוא רק מסברא, דסברא הוא דמסר הוי כחופה, וכיון דמצד הסברא הוי מסירה כחופה, ובנכנסה לחופה הוי ודאי שלא הדרה, להכי פשיטא נמי שגם במסר לא הדרה, אבל השתא דפריך בברייתא מנה"מ דמסר, הרי חזינן דמן הסברא לא הוי מסר כחופה ובעינן קרא ע"ז להוציא מן הסברא, ולכך מספקא שפיר דדי לאוקמי הפסוק ולהוציא מן הסברא כ"א היכא דלא הדרה לבי נשא, אבל הדרה לבי נשא מנ"ל, וא"ש קושית התוס':

בתוד"ה ואימא כו' וקשיא לפי"ז דהיכי ילפינן סקילה מהפרת נדרים, דילמא לענין הפ"נ דבעינן דוקא אב והכא שיצאה מרשות אב אין מיפר אבל גבי סקילה לא בעינן אב רק שלא יהא בה אחד מחסרונות המבוארים בפסוק וכיון שהיא נערה בתולה למה תהא בחנק זהו תכן הקושיא ע"ש, והמפרשים דקדקו מדוע לא קשה קושיא הזאת לפרש"י ועיין מ"ש מהרש"א, וגם אנכי כוונתי לדבריו, אכן בפשטות נ"ל דלפרש"י ודאי לא קשה, דהנה הנ"מ שבין פרש"י לתוס', דלשיטת רש"י ילפינן מהפ"נ לענין מסר דלא מהני החזרה אבל בחופה גופא דלא מהני החזרה ידעינן מן הסברא, דכיון דנשואה היתה פעם אחת, ולשיטת תוס' לא ילפינן מהפ"נ כ"א דבחופה לא מהני חזרה, ודין דבמסר לא מהני חזרה, ידעינן מן הסברא כמ"ש התוס' בתחלת דבריהם, ולכן בשלמא לפירושם דבעינן למילף על חופה גופא מהפ"נ, שפיר יש להקשות היכי ילפינן הא לא דמי, אבל לפרש"י, דהילפותא מנדרים הוא רק לענין מסר, אבל בחופה דלא מהני חזרה ידעינן זה ממקום אחר, או מן הסברא, וא"כ חזינן דבע"כ לא משגחינן ע"ז שהיא נערה בתולה, דא"כ בחופה אמאי לא הדרה לסקילה, וא"כ שפיר נוכל למילף גם במסר מהפ"נ, וליכא לאקשויי דילמא לענין סקילה, כיון שהיא נערה ובתולה חזרה למילתא קמייתא לסקילה, דהא מחופה ידעינן דלא משגחינן ע"ז, ועמ"ש לעיל בסוגיא מזה:

באו"ד דנשואין משוו לה כבעולה, מה שקשה מכאן עמ"ש התוס' לעיל ר"פ אלו נערות בד"ה הבא על הכותית, דהתם משמע שהתוס' לא סברי זאת, והמפרשים האריכו הרבה בסתירה הזאת עמש"ש בארוכה ליישב:

בתוד"ה היאך אני קורא, מתוך פיה"ק משמע דבעי למיגמר אם היא בדרך אם היא ברשות האב או לאו וקשה דהא מלזנות בית אביה נפקא ע"כ, הא דמשמע להו לתוס' כן, היינו מלשון רש"י שכתב וזו שנדרה בדרך משמסרוה לשלוחין איני יודע כו', ואי לא בעי למילף כ"א אנדרים שנדרה לאחר חזרה, ל"ל לרש"י לומר דנדרה בדרך, מזה הבינו התוס' דאנדרים שנדרה בדרך קבעי למיגמר, ואע"ג דהא בקרא כתיב ונדר אלמנה, דמשמע דדוקא לאחר שנתאלמנה, ולא אנדרה בדרך ובעל קיים, וכן רש"י גופא פי' אח"כ דהיכא שנתאלמנה אח"כ ילפינן מהתם, וא"כ איך עלה בדעת התוס' לפרש שרש"י קא מיבעי למילף אנדרים שנדרה בדרך ובעל קיים, י"ל שהתוס' הבינו דרש"י תרתי יליף מקרא זה, דעיקר קרא קאתי דהיכא שנתאלמנה אחר המסירה לא חזרה לרשות אביה, ומינה ילפינן נמי להיכא דנדרה בדרך בעוד הבעל קיים שאין דינה כארוסה, שגם האב מיפר בשותפות עם הבעל, אלא יצאה לגמרי מרשות אב ובעל בעצמו מיפר, דאי נימא שגם האב מיפר בשותפות א"כ הרי דינה כארוסה ובארוסה הא אם מת הבעל נתרוקן רשות לאב, ומדאמר דאם מת הבעל לא נתרוקן רשות לאב מכלל שגם בעוד הבעל קיים לא היתה דינה כארוסה, אלא יצאה לגמרי מרשות אב, וכ"כ בשמ"ק בכוונת רש"י, אכן לענ"ד א"א כלל לפרש כן וכטעמים שכתבתי לעיל בסמוך בדמ"ח ע"ב באריכות משם תדרשנו היטב ותמצא ענג בכל הסוגיא דהכא וא"צ לכפול הדברים:

תוכן העניינים

בית אהרן על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה