בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין
דף מז:
ברש"י ד"ה תחת כתובתה כו' והיא כתובה בשטר הכתובה כו' ע"ש, פי' מאיזו טעם קרי לנדוניא כתובה, לזה פירש משום דכתובה בשטר הכתובה:
בגמ' אמר רבא האי תנא סבר מזוני דאורייתא כו', לפי מובן הפשוט דכוונת רבא הוא על ברייתא שמביא בסמוך דשארה אלו מזונות, קשה לי טובא, כיון דת"ק ור"א ודאי סברי דמזונות דאורייתא, לת"ק נפיק מן שארה, ולר"א מן עונתה, א"כ מאי קאמר האי תנא בלשון יחיד, הכי הול"ל הנך תנאי, וכ"ש דיקשה כזה לפמ"ש התוס' בד"ה ראב"י, שגם ר' אליעזר בן יעקב סובר נמי דהוי דאורייתא ע"ש בשם רשב"ם, ולולא דמסתפינא הייתי מפרש פי' אחר לגמרי, דרבא קאי על תנא דברייתא הקודמת דתקנו מזונות, דלפום מאי דמפכינן להך ברייתא לקמן ותני בה תקנו מעשה ידיה תחת מזונות, א"כ י"ל דתנא זה סובר באמת דמזונות הוי דאורייתא, וכ"כ בשמ"ק דלהאי תנא לא מכרע מילתא, ולמאן דמפיך לה שפיר סבר דמדאורייתא, ולזה רבא לשיטתו לקמן (דפ"ג ע"א) דסובר כרב הונא דיכולה אשה שתאמר לבעלה איני נזונית, ומכלל דמפיך לברייתא זאת ותני תקנו מעש"י תחת מזונות, א"כ לדידי' באמת תנא דברייתא סובר דמזונות דאורייתא, והיינו דאשמועינן רבא כאן, דאע"ג דכפי הכתוב אצלנו תקנו מזונות מוכח דס"ל לתנא זה דמזונות הוי דרבנן, מ"מ אליבא דאמת סובר האי תנא דדאורייתא ומפכינן ליה, וזה היה נ"ל ברור, ומיושב בזה קושית התוס' בד"ה וראב"י דברייתא דתקנו כמאן אתיא, ולדברינו גם תנא דהך ברייתא סובר דאורייתא, וגם פסק הרמב"ם (בפי"ב מאישות) שפסק דמזונות הוי מה"ת והמ"מ נדחק בטעמו, ולמ"ש כל התנאים סברי הכי, זולת דהראשונים לא הבינו כן: