בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין
דף מה.
ברש"י ד"ה ראו גידולים, כלומר מבית זה יצאה הנבלה, כוונתו בזה לפמ"ש לעיל בחדושינו לתוד"ה אין לה פתח בית אב, דמה שאמרה התורה שהמיתה תהא על פתח בית האב או על שער העיר, הוא להטיל עונש גם על האב שאשם בחנוכה הרע, ולכך צוותה שהמיתה תהא על פתח ביתו ויראה בבזיונה, ועוד באו להגדיל בזיונו במה שהמיתה תהא בשער העיר ויתפרסם הדבר ויתבזה בפני כל, וא"כ קשה אמאי בזינתה באירוסין ובאו העדים בבית חמיה לא בעי שער העיר, כיון דע"י שער העיר יראה ג"כ גידולי', ואדרבה הבזיון יוגדל עי"ז, ע"ז תירץ דבשלמא בבאו עדים בבית אביה, שאז א"א לטעות שמא היה הזנות בבית חמיה ולא בבית אביה, אחרי שעדיין לא נישאת, ואפילו אם יסקלוה על שער העיר נמי ידעון כל הרואים שזינתה בבית אביה, ומשו"ה שפיר אמרינן דסוקלין אותה על שער העיר בכדי לפרסם הדבר ולהגדיל בזיונו, אבל הכא בבאו עדים בבית חמיה אם לא יסקלו אותה על פתח בית האב, אלא על שער העיר, לא יהיה לו שום בזיון, דהרואים יסברו שכאן נמצא כאן היה ובודאי בבית חמיה זינתה, ואחרי שהתורה הקפידה בזה לעשות בזיון להאב, משו"ה בחרו במיעוטו לסוקלה על פתח בית אב, להורות שמבית זה יצאת הנבלה, ואף שלא יפורסם הדבר כ"כ כמו בשערי עיר, מ"מ טוב יותר לסוקלה על פתח בית אב, שבזה הרואה שנסקלה ידע לפחות שמבית זה יצאת הנבלה, משא"כ אם יסקלוה בשערי עיר לא ידע שום איש כי מבית האב יצאת הנבלה ודו"ק, וז"ל הרמב"ם (פ"ג מא"ב) אם זינתה בבית אביה אעפ"י שלא העידו העדים עליה אלא אחר שבאה לבית חמיה ה"ז נסקלת על פתח בית אביה ע"ש, ומלשון אעפ"י שכתב משמע דכ"ש אם זינתה בבית אביה ובאו עדים עוד כשהיא בבית אביה דנסקלת על פתח בית אביה, ואשמועינן רבותא שאפילו אם לא באו עדים שזינתה בבית אביה רק לאחר שניסת מ"מ סוקלין אותה נמי על פתח בית אביה וזה דלא כרש"י:
שם בגמ' למימרא דכל היכא דאישתני גופה אישתני קטלא ורמינהו כו', בסוגיא העמוקה הזאת רבו הדקדוקים כמבואר בראשונים, ואנכי אעיר בזה רק על אחת, דמאי הוצרך המקשה להאריך ולהקדים למימרא דאישתני גופה, ולא מקשה תיכף ורמינהו, ויתר הקושיות שיש בזה יבוארו מתוך דברינו, ונפרש הסוגיא לפרש"י ותוס' ופי' הר"ש, והשנוים שיש לכל אחד מהפירושים, הנה לכאורה קשה טובא על המקשה שפריך על ברייתא דשילא מברייתא אחריתא, הא בברייתא דשילא גופא קשה רישא אסיפא, דברישא קתני באו עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה סוקלין אותה, ואע"ג דאילו זנאי השתא משניסת הוה בחנק, מ"מ כיון שזינתה באירוסין בסקילה, א"כ משמע דלא אמרינן כיון דאישתני אישתני, אלא בתר מעיקרא אזלינן, ואילו בסיפא קתני סרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק, הרי דבתר השתא אזלינן, ואמנם באמת בברייתא דשילא גופא לא קשה רישא אסיפא משני טעמים, א' י"ל שתנא דשילא לא מפליג בין אישתני דינא לאישתני גופה, וכל היכא דבאישתני דינא בתר מעיקרא אזלינן הוה"ד באישתני גופה, אלא החלוק לדידיה בין מוציא שם רע לנערה מאורסה בלא הוצאת שם רע, דבמוצש"ר דגלי רחמנא דבסקילה אע"ג דאישתני דינא ואילו זנאי השתא בחנק, הרי דלא אזלינן בתר השתא, ובנערה מאורסה דלא גלי קרא, משו"ה אמרינן דמן הסברא בתר השתא אזלינן, וכיון דאישתני אישתני ולא ילפינן ממוצש"ר, כיון דהסברא הוא דבתר השתא אזלינן אפילו באישתני דינא א"כ הוי מוצש"ר חדוש ולא ניחא למילף מיניה וכדלקמן, וא"ש לפי"ז ברייתא דשילא עצמה, דרישא דברייתא לא מיירי אלא במוצש"ר לחוד, ולהכי בתר מעיקרא אזלינן ובסקילה, ואפשר דאפילו באישתני גופה נמי אמרינן במוצש"ר דבתר מעיקרא אזלינן, ומה דלא נקיט רבותא יותר גדולה שאפילו בבגרה והוציא שם רע דאישתני גופה, אפילו הכי נמי כדמעיקרא, משום דהכא לא נחית לשנויי כ"א הדין דפתח בית אב ופתח בית אב הוא דוקא משניסת כמ"ש רש"י ובארתי לעיל, וסיפא דברייתא מיירי בנערה מאורסה, ולהכי בתר השתא אזלינן, ולאו דוקא בשינוי דבגרה שהוא שינוי הגוף, אלא אפילו באישתני דינא נמי אמרינן גבה דאישתני קטלא, ומה דנקיט בגרה ולא נקיט שינוי דניסת דהוי רבותא יותר גדולה שאפי' בלא אישתני כ"א דינא נמי בתר השתא אזלינן, הוא נמי מטעם הנ"ל, דהכא דינא דפתח בית אב אשמעינן ונקיט אגב מציעתא וכמ"ש בתוס' אליבא דרבא:
ועוי"ל באופן אחר, דתנא דבי שילא סובר דסברא הוא דהיכא דלא אישתני כ"א דינא לא אמרינן אישתני קטלא, והסברא כן הוא בכל מקום, וא"כ לא הוי מוצש"ר חדוש כלל, ורק החלוק הוא בין אישתני דינא לאישתני גופה, דבאישתני דינא לא אמרינן בכל מקום דאישתני קטלא, ולאו דוקא במוצש"ר הוי הכי, אלא בכ"מ נמי הדין כן, ובאישתני גופה אמרינן בכ"מ דאישתני קטלא ואפילו במוציא שם רע נמי, והשתא א"ש הברייתא דשילא בפשיטות יותר, דרישא וסיפא מיירי בכל אופן הן בהוצאת שם רע והן בלא הוצש"ר, אלא דברישא דגופה לא אישתני, אלא דינא אישתני, משו"ה אמרינן דבתר מעיקרא אזלינן, ובסיפא דבגרה דגופה אישתני אמרינן דבתר השתא אזלינן:
והנה קושית המקשה דפריך אברייתא דשילא מברייתא השניה, לא יקשה כ"א כשנפרש החלוק בתנא דבי שילא כאופן השני, דבין מוצש"ר ונערה מאורסה ליכא שום חלוק, ורק החלוק הוא בין אישתני גופה לדינא, דבאישתני גופה אמרינן בשניהם אישתני קטלא ובתר השתא אזלינן, ובאישתני דינא אמרינן בשניהם בתר מעיקרא, באופן זה קשה שפיר מברייתא זאת דקתני בבגרה דדיינינן בסקילה, הרי דגם באישתני גופה אזלינן בתר מעיקרא, משא"כ אם נפרש כאופן הראשון דבין גופה לדינא לא מחלק תנא דבי שילא, רק בין הוצש"ר ללא הוציא שם רע, ובמוצש"ר כיון דגלי קרא דלא אזלינן בתר השתא, גם באישתני גופה הדין כן, ובלא מוצש"ר אזלינן בתר מעיקרא, א"כ ליכא לאקשויי שוב מברייתא זאת אתנא דשילא, דכיון דברייתא זאת מיירי במוצש"ר ובזה גם תנא דשילא מודה דבתר מעיקרא אזלינן:
ועתה נבוא לפרש הסוגיא, הן המקשה היה סובר דהחלוק בברייתא דשילא הוא כאופן השני, בין דינא לגופה, משום דלפי"ז הוה הברייתא בפשיטות יותר, דאילו לפי' קמא קשה דהו"מ למיתני ברישא וסיפא רבותא יותר גדולה, ברישא אפילו בבגרה שהוא שינוי הגוף, ובסיפא בניסת שהוא שינוי הדין, וצריכין לדחוק כמ"ש לעיל בשם התוס', לכך הוי ס"ל דהחלוק דשילא בין דינא לגופה, ולהכי פריך לי' מברייתא דבגרה, והוצרך נמי להקדים למימרא דאישתני גופה, משום דהקושיא הוא רק אי אמרינן דהחלוק הוא כזה בין גופה לדינא, משא"כ לפי' השני לא קשה כלל כנ"ל, ולהכי הקדים לו הקדמה הזאת, פי' שהוא סובר דהחלוק הוא בע"כ בין גופה לדינא, ולהכי מקשה שפיר מברייתא, וא"ש קושיא הראשונה מה דהוצרך לאקדומי, וע"ז משני רבא מוצש"ר קא אמרת שאני מוצש"ר כיון דחדוש הוא, ולהכי אמרינן דכיון דבאישתני דינא בע"כ גלי קרא דבתר מעיקרא אזלינן הוה"ד נמי באישתני גופה בתר מעיקרא אזלינן, אבל בלא מוצש"ר ודאי שאפילו באישתני דינא נמי בתר בסוף אזלינן, דלא נוכל לומר דבאישתני דינא יסבור דבכ"מ נמי בתר מעיקרא אזלינן, דא"כ לא הוי מוצש"ר חדוש, ומדקרי רבא למוצש"ר חדוש מכלל דבכ"מ אפילו באישתני רק דינא נמי בתר השתא אזלינן ולפי"ז יהיה החלוק בברייתא דשילא גופא כן, דרישא מיירי דוקא במוצש"ר, דבכ"מ אפילו בשינוי הדין לחוד נמי בתר השתא אזיל מדקרי למוצש"ר חדוש, וסיפא מיירי בכל מקום, בלא הוצאת שם רע, להכי בתר השתא, והא דלא נקיט שינוי הדין דהוי רבותא יותר גדולה הוא כמ"ש התוס' זהו סברת רבא, ור"ה ברי' דרב יהושע מקשי לי', נהי דמה דס"ל בכ"מ דבתר השתא אזלינן ניחא משום דסברא כן הוא, אכן א"כ יקשה במוצש"ר גופא מנ"ל דאפילו באישתני גופה אזלינן בתר מעיקרא, דילמא כי חדית רחמנא באישתני דינא אבל באישתני גופה לא, דכיון דחדוש הוא, די לך לומר החדוש רק באישתני דינא, כן הוא השיטה לפרש"י:
והנה בתוס' ד"ה אמר רבא כתבו נראה כו', כוונתו בזה דהם יפרשו שהחלוק בברייתא דשילא גופא בין רישא לסיפא, דרישא איירי במוצש"ר דוקא, וסיפא איירי בלא מוצש"ר כאופן הראשון הנ"ל, וא"כ היה קשה להו דמאי מקשה שוב ממוצש"ר, כיון דבע"כ ידע המקשן שיש לחלק בין מוצש"ר ללא מוצש"ר, ומאי מקשה שוב ממוצש"ר, ע"ז תרצו דדעת המקשה היה דאם נאמר שמוצש"ר רק חדוש הוי, אז ודאי שצריכין לומר דלא חדית רחמנא כ"א באישתני דינא אבל באישתני גופה צריכין לומר שאפילו במוצש"ר גופה יהיה הדין דבתר השתא אזלינן, דכיון שחדוש הוא די לומר החדוש רק בשינוי הדין וכסברת ר"ה בריה דרב יהושע, ולהכי פריך מברייתא כיון דברייתא קתני במוצש"ר אפילו בשינוי הגוף בתר מעיקרא אזיל, וא"כ לא נוכל לומר שזהו מצד חדוש, ובע"כ דמצד הסברא הוא כן, וכיון שמצד הסברא א"כ אפילו בלא מוצש"ר נמי נימא הכי, ונהי דברייתא דשילא עצמו הו"מ לפרש דהחלוק הוא דבמוצש"ר חדוש הוא, היינו משום דהתם לא נקיט דאזלינן בתר מעיקרא כ"א בשינוי הדין, אבל מברייתא השניה א"א לומר כן, ורבא משני שאין הכי נמי שהחלוק הוא משום דמוציא שם רע חדוש, ואפילו בשינוי הגוף נמי אמרינן כן לגביה, דכיון דחדית רחמנא בשינוי הדין חדית נמי בשינוי הגוף, אבל בכ"מ אפילו בשינוי הדין בתר השתא אזלינן, כן היה נראה לומר בכוונתם, אכן קשה לפרש כן, דא"כ מאי מקשה אח"כ ר"ה בריה דרב יהושע, כיון דהמקשה היה סובר כן, ורבא השיבו, ומאי השיב לו עוד הפעם כסברת המקשה, ואכן לפמ"ש בשיטת רש"י א"ש טובא, שהמקשה הראשון סובר שהחלוק בין שינוי הגוף לשינוי הדין, ומוצש"ר לאו חדוש הוא כלל, ורבא השיב שמוצש"ר חדוש והחלוק יהיה בין מוצש"ר ללא מוצש"ר, ורב הונא השיב נמי דחדוש הוא דילמא כי חדית כו':
ואמנם רבינו שמואל בחר לו שיטה אחרת לגמרי, היינו משום דלא ניחא לו בפרש"י דהחדוש דמוצש"ר הוא משום דלא אמרינן גביה אישתני דינא אישתני קטלא, הא בשארי מקומות אין מפורש הדין להיפך שאישתני דינא אישתני קטלא, וא"כ מאי חדוש הוא כיון שאין זה היפך משארי מקומות, א"כ אדרבה נימא דגלי קרא במוצש"ר דבתר מעיקרא אזיל ונילף מיניה לכל מקום, ובע"כ הוא דלרש"י צריכין אנו לפרש דהחדוש הוא כיון שמצד הסברא היו צריכים לומר דבתר השתא אזלינן ולכך קרי לזה חדוש, פי' דחדית רחמנא מה שנגד הסברא, ואמנם ר"ש לא ניחא לו בפי' זה, דכיון שלהיפך אין מפורש וא"כ למה קרי למוצש"ר חדוש, להכי פי' דבמוצש"ר הוי החדוש שאפילו זינתה אחר נשואין נמי בסקילה, וזהו באמת חדוש דבלא מוצש"ר מפורש קרא להיפך וז"ב בכוונתו, זהו הנלע"ד בפי' הסוגיא ועמ"ש עוד בסמוך:
בתוד"ה אמר רבא כו', ורבינו שמואל מפרש כו', בהפלאה ובחדושי רעק"א הקשו דלר"ש שמפרש שגם בזינתה אחר החופה הוי בסקילה במוצש"ר, א"כ לר' יהודה דס"ל בסנהדרין ד"פ דאינו נהרג עד שיתרו בו באותה מיתה וס"ל במכות (דף ט"ז) דהתראת ספק לא שמיה התראה א"כ סקילה לאחר החופה לא משכחת דהא הו"ל התראת ספק שמא לא יוציא הבעל שם רע ודינה בחנק ע"ש, ומאוד תמוהים דבריו, הא ר' יהודה סובר במכות שם דהתראת ספק שמיה התראה, והכי שגגה פלטה קולמסו של ההפלאה? ובעיקר קושיתו יש ליישב עפמ"ש התוס' בנדה (דמ"ו ע"ב) גבי קטן, דהיכא דהרוב הוי נגד זה לא נחשב כהתראת ספק ע"ש, וה"נ וודאי שרובא דאינשי לא יתאפקו מלבוא לפני בי"ד לקבול על אשתו שלא מצא לה בתולים, ומשו"ה אינו נחשב זה לספק, דחשבינן שבודאי יבוא, ועוי"ל דדבר דלא שכיח אינו נחשב לספק וכמ"ש השמ"ק לעיל ד"ג ע"א גבי הך דעקרו חכמים לקדושין ע"ש, וכיון דלא שכיח שלא יבוא לפני בי"ד בשעה שלא ימצא בתולים לא נחשב זה לספק, ועוד יש ליישב בכמה אנפי ואין כאן מקומו:
בתוד"ה תנאי כו' וי"ל דלא מפליג וכו', עיין מ"ש בסמוך בע"ב בתוד"ה הנערה:
באו"ד בסוה"ד דברייתא דשילא לא מיתניא בי ר' חייא ור' אושעיא כו') ותדע דהא במסקנא משבשינן לההיא דשילא ע"כ, פי' דהיה קשה להו אמאי נשבש לההיא דשילא מקמי ברייתא, אדרבה נשבש הברייתא מקמי דשילא, אע"כ דברייתא דשילא לאו עיקר הוא, אכן כ"ז הוא לשיטתם במ"ש בתחלת הדבור דחטאו ונתמנו הוי רק שינוי הדין, א"כ נהי דמברייתא דחטאו עד שלא נתמנו ידעינן דבתר מעיקרא אזלינן ואפילו לר"ש כדמסיק בגמ', מ"מ היינו דוקא בשינוי הדין, אבל בשינוי הגוף אין הכרח ונוכל לומר דבתר בסוף אזלינן, כיון דלתירוץ זה של תוס' אפילו במקום דלא חדוש מפלגינן נמי בין שינוי הדין לשינוי הגוף, ושפיר קשה דמאי משבש ברייתא דשילא, אדרבה נימא להיפך ונשבש ברייתא השניה, אע"כ דברייתא דשילא לאו עיקר הוא, אכן לשיטת רש"י דהמינוי הוא כשינוי הגוף, וא"כ ידעינן ממשנה דחטאו עד שלא נתמנו, שגם בשינוי הגוף בתר מעיקרא אזלינן, והוא כברייתא השניה, א"כ לא קשה כלל דלשבש ברייתא הזאת מקמי דשילא, כיון שגם במתניתין מפורש כן ולא משבשינן תרתי מקמי חדא, ובע"כ נשבש ההיא דשילא מקמי הברייתא והמשנה ואם כן לא מוכח דתנא דשילא לאו עיקר הוא ודו"ק: