בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין
דף לב.
בתוד"ה דאינו לוקה כו' וכי היכי דעדים זוממין אין לוקין ומשלמין בכל ענין בין בממון בין בקנס כו' כגון בשעה שהעידו טבחו או מכרו כו', ובס' הפלאה כתב דלהכי תפסו התוס' בלשונם בשעה שהעידו טבחו דהיינו ממון אחר שנתחייבו בשעה שהעידו, ולא פרשו שנתחייב מטעם שגם הם רצו לחייב בעדותן והקנס הוא מחמת כאשר זמם, משום דבאמת הא ריבתה התורה עדים זוממין לתשלומין והכא כתיב גבי כדי רשעתו ארבעים יכנו דהיינו מלקות, ולזה בע"כ דקרא מיירי בממון אחר שהזיקו בשעה שהעידו, אלא דלפי"ז הקשה, דהא כתבו התוס' לקמן דמשו"ה אמרינן לר"מ שאפילו בממון לוקה ומשלם משום דכיון דכדי רשעתו כתיב גבי עדים זוממין וס"ל דעדים זוממין קנסא דיליף ממוציא שם רע דלוקה ומשלם, א"כ אי אפשר למדרש כלל דרשא דכדי רשעתו לממון ומלקות, וכיון שאפילו לרבנן אי אפשר לאוקמי קרא בעדים זוממין עצמן אלא בממון אחר שהזיקו בשעת עדותן, א"כ אין חלוק בין ר"מ לרבנן, דמה ענין עדים זוממין קנסא לממון אחר שנתחייבו בשעת עדותן ע"ש, ונראה דודאי לרבנן פשטי' דקרא מיירי בממון הבא מחמת עדותן, וארבעים יכנו ע"כ אעדים לא קאי כיון שבפירוש ריבתה התורה לתשלומין, אלא בא להורות בכ"מ דאיכא ממון מחייבינן רשעה אחת מלקות וכמ"ש המהר"ש, ומה שהוכיח ההפלאה מזה שתפסו בלשונם בממון אחר, מזה אין ראיה, דהא לרבנן דס"ל עדים זוממין ממונא כל תשלומי עדים הבא מכח כאשר זמם הוי ממון, ואפילו אם העידו על אחד שטבח או מכר אע"ג דהוי קנס ומלקות, מ"מ לא מיקרי קנסא לרבנן כיון דמכח כאשר זמם בא החיוב, ואי אפשר לאשכוחי קנס כ"א בממון אחר וכמו שציירו התוס' בשעה שהעידו טבחו ודו"ק:
באו"ד כגון בשעה שהעידו טבחו כו', הנה במנחת חנוך מצוה ל"ז נסתפק בעדים פסולים שקיבלו עליהם הבע"ד, אם עוברים על לאו דלא תענה כשהעידו שקר, מי אמרינן דכמו דלענין קרבן שבועה אינם חייבים קרובים ופסולים אפילו בקיבלו עליהם וכמבואר בירושלמי הובא בר"ן פ' שבועת העדות מטעם דכתיב והוא עד אמרינן עד כשר ולא פסול, א"כ ה"נ דכתיב לא תענה וגו' עד שקר, דוקא אם ראוי לעדות אבל פסול אינו עד ואינו עובר בלאו הזה ע"ש, ולכאורה היה אפשר להוכיח מדברי התו' דהכא שאפי' פסול ממש נמי עובר בלאו הזה, דהא באמת יש להקשות עמ"ש התוס' שבשעה שהעידו טבחו, דלפי מה דאמרינן בב"ק (דע"ג ע"א) דלמפרע נפסל עדים שהוזמו אטביחה ואח"כ אגניבה איגלאי מילתא למפרע דבעידנא דאסהידו אטביחה פסולים היו ע"ש, נמצא דהיכא דהיו פסולים בשעה שהעידו אפילו לא נודע פסולייהו בשעת עדות אפ"ה פטורין, א"כ הכא דשחטו שור של גניבה ע"כ היו פסולים בשעת עדות משעת גניבה, ואי אמרינן דעד פסול אינו עובר בלא תענה למה יתחייבו מלקות כאן אחרי שבשעת עדות היו כבר פסולים משום הגניבה, אלא לאו שדוקא לענין עונש דהזמה אמרינן התם בב"ק דאם היו פסולים לא יתחייבו, אבל הלאו דלא תענה עובר אפילו עד פסול שהוא גנב דהוי רשע דחמס, כ"ש קרוב או פסול וקיבלו עליהם, שוב ראיתי דיש לדחות ראיה זאת, דהנה בשמ"ק בב"ק שם הביא בשם המאירי מחלוקת הראשונים בהא דאמרינן בב"ק דאיגלאי מילתא למפרע דפסולים היו, בפסול דגזילה או בשאר עבירות אי נפסלים נמי משעה שגזלו, או משעת העדות שהעידו עליו שגזלה, שאז נודע שגזלה, וכמו שאם יצא שטר שחתמו בו העדים באחד בניסן שראובן לוה משמעון מנה ותבעם באחד בתמוז ונתקיימה חתימתן ובאחד באלול הוזמו העדים שהעידו שבאחד בניסן עמהם היו נפסלים למפרע מאחד בתמוז ואילך, ששעת תביעה וקיום בבי"ד הוא שעת העדות ולא נפסלו מיום החתימה ואילך, ה"נ גבי גזל או שאר עבירות נהי דמיפסלו למפרע, אבל היינו משעה שהעידו עליהם שגזלו, אבל לא נפסלו משעה שגזלו ע"ש היטב, שגדולי ראשונים פליגו הן בגזילה והן גם בשטר שנפסלים למפרע משעת גזילה או משעת חתימתן, ולזה י"ל שהתוס' סברי כדעת הראשונים שאינם נפסלים משעת גניבה כ"א משעת הגדת העדות שעי"ז נפסלו משום גזל והכא דמיירי שאכתי לא הועד בבי"ד על הגניבה אינם נפסלים עדיין כלל ודו"ק:
ותימה בעיני למה לא זכרו הפוסקים שום רמז מדעה זו, אלא שאפשר לדייק מדברי הטור כן, דהרמב"ם בפ"י מעדות וכן בשו"ע (חו"מ סי' ל"ד) כתבו וז"ל גנב וכן גזלן פסולים לעדות מעת שגנב או גזל כו', ואילו הטור בסי' הנ"ל כתב וז"ל גנב וכן גזלן אעפ"י שהן בני תשלומין ואינן בני מלקות פסולים לעדות כו', ובהלכה שאח"כ גבי עד זומם כתב להדיא מאימתי נפסל משעה שהעיד כו', הרי דבגנב וגזלן לא זכר דנפסלים משעת הגניבה כמו שזכרו הרמב"ם והמחבר, וכמו שדייק הוא לכתוב גבי עד זומם, מכלל דס"ל נמי דגנב וגזלן אין נפסלים משעת הגזילה וכדעת התוס' וצ"ע לדינא בדעת הטור:
בתוד"ה ואי ממונא לקולא וא"ת איתגורי איתגר כו', והקשה בפנ"י דלמאי דפשיטא לן סברא דאיתגורי איתגר, א"כ לס"ד דממונא לחומרא מה פריך הש"ס מה לחובל בחבירו שכן חייב כו', אבל בעלמא אימא לא, ומנ"ל לעולא לומר בעלמא דממונא משלם, והא כיון דממונא הוי חומרא א"כ א"צ לשום ילפותא לזה דממונא משלם, דמן הסברא ידעינן דידון בחמורה דאטו נימא דאיתגורי איתגר ע"ש, ולעד"נ דרק גבי חובל הוי ממונא חומרא, משום דמשלם חמשה דברים אבל בעלמא דלא משלם חמשה דברים אין הכי נמי דהוי ממונא לקולא, אלא דאכתי יקשה בסמוך גבי עדים זוממין דדחי נמי הש"ס מה לעדים זוממין, ולא נוכל למילף קנס דנערה מהתם, הא כיון דממונא הוי חומרא א"כ מסברא ידעינן דבכ"מ משלם בכדי שלא ליתגר, דבעדים זוממין לא שייך הסברא שכתבתי, וצ"ל דבעדים זוממין נמי יש לומר שדוקא בהם הוי ממון לחומרא כיון שמשלמין כמו שהזיקו, אבל בקנס שמשלם דבר קצוב אפילו למי שפגמה רב, לא הוי ממון חומרא, דהא אפילו בשוטה שאין לה בושת ופגם ובמפותה שאין לה צער, ורק הקנס הוא דמתחייב שהוא דבר הקצוב, גם בזה ס"ל לעולא דממונא משלם, ובכה"ג לא הוי ממונא חומרא כיון דהוי דבר קצוב, ויותר נראה משום דבעדים זוממין שייך נמי חמשה דברים כגון אם העידו על אחד שחבל בחבירו והוזמו דמשלמין חמשה דברים מה שרצו לחייבו, ולכן הוי התם ממונא לחומרא לפעמים, אבל בכ"מ איה"נ דממונא לקולא אפילו לפי הס"ד: