אור ברסלב

בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין

דף כט.

דף כח.

ברש"י ד"ה נתינה דדוד גזר עליהם כו', ובתוס' הרבו להקשות עליו, והנ"ל בזה, דהנה כל הקושיות כמעט שהתוס' עצמם תרצו, דמאי דמקשו מכל המקומות שמשמע דנתינה הוי דאורייתא, לאו דוקא הוא, אלא משום ממזרת נקט נתינה, ועוי"ל כמ"ש בשמ"ק דכיון דמדרבנן אינה ראויה לקיימה אסורה לו שוב מה"ת, שהתורה אסרה כל אינה ראויה אפילו כשהיא אינה ראויה רק מדרבנן, והקושיות דאמאי אית לה קנס, וכן אמאי מותרת בחרורי, תרצו נמי משום דלא גזר עבדות ממש שיהיה בלאו דלא יהיה קדש, שבתירוץ הזה מתורצת נמי קושיא דקנס וכמ"ש מהרש"א, ובכן אפוא לא נשאר לפנינו לדחות פירושו כ"א מפני קושית ר"ת שדבריו הוא לפי הס"ד דרבא, דלפי המסקנא בגירות אית להו איסור חתנות, ואכן יש לומר שבאמת דברי רש"י יהיה לפום המסקנא דרבא, דהא לפום המסקנא הוי דוקא בגירות איתא איסור חתנות מדאורייתא, אבל בגיותן דלא שייך איסור חתנות אינה אסורה מה"ת כ"א מדרבנן, וזהו הנ"מ בין הס"ד למסקנא דרבא, דבס"ד ס"ל דבגיותן אסורה מדאורייתא משום לא תתחתן, ובגירותן אינה אסורה כ"א מדרבנן, ולמסקנא הוי איפכא דבגיותן דלא שייך חתנות אינה אסורה כ"א מדרבנן, ובגירותן אסורה מה"ת, ודלא כמ"ש בס' מג"ש ופנ"י דבגיותן כ"ש דאסור מה"ת, וכן הוא בשמ"ק דבגיותן לא הוי אסורם כ"א מדרבנן, וכן הוכחתי לקמן מלשון התוס' וכ"ה דעת הרבה ראשונים כמ"ש באה"ע סי' ד' וט"ז, וא"כ י"ל דרש"י סובר באמת כפי המסקנא, ומה שכתב דדוד גזר, היינו משום דס"ל דמתניתין דהכא מיירי בגיותן, ובגיותן איה"נ דלא הוי כ"א מדרבנן, ואע"ג שהתוס' הוכיחו דבע"כ מתני' בגירות מיירי, יש לדחות הוכחתם, דהא עיקר הוכחת התוס' דמתני' מיירי בגירות הוא משום דאל"כ היכי יהבינן דאכלה בגיותן, וזה אין הוכחה כ"כ לרש"י, די"ל דמשום שלא יהא חוטא נשכר יהבינן לה אפילו בגיותן וכדלעיל דף י"א דסובר אביי הכי, ובע"כ צ"ל כן לרש"י, דהא רש"י סובר דכותים גרי אריות הן ואפ"ה אית להו קנס, אע"כ משום דס"ל כאביי, ומה שהביאו התוס' עוד להוכיח דבגירות מיירי מההיא דקדושין, דכל מקום שיש קדושין כו', דמשמע מינה דכל מקום דקתני נתינה בהדי ממזרת מיירי בגירותן, י"ל נמי שרש"י ס"ל דבאמת כל מקום אמרינן הכי דבגירותן מיירי, אבל במתני' דהכא בע"כ מיירי בגיותן דלא הוו פסולן כ"א מדרבנן, והוא משום דבאמת קשה קושית התוס' לקמן בד"ה ועל הכותית, למה לא חשיב כ"א אלו הפסולין ולא נקיט כל חייבי לאוין, וי"ל דתנא דמתני' רבותא אשמועינן שאפילו פסולות נמי איכא קנס וכמ"ש רש"י, ולכן כיון שתנא אחד מן הפסולים לא הוצרך שוב למיתני האחרים, דכיון שתנא ממזרת שהוא חייבי לאוין, למה לו תו למיתני האחרים, והא דהוצרך לפי"ז למיתני פסול דנתינה וכותית, ולא ידעינן זה נמי מן ממזרת, היינו בע"כ מפני שהם אינם פסולים כ"א מדרבנן, ולא הוי ידעינן זה מן ממזרת דפסולה מה"ת, והתנא בדרך לא זו אף זו נקיט, דלא מיבעי ממזרת דודאי איכא רבותא כיון שפסולה מדאורייתא, אלא אפילו נתינה שפסולה אינה כ"א מדרבנן אפ"ה הוי רבותא, ולא מיבעי נתינה דמ"מ פסול מדרבנן מיהא איכא לכו"ע, דהא דוד גזר עליהם, אלא אפי' כותית דאיכא מאן דסובר גרי אמת הם, ולדידיה ליכא שום פסול גבייהו, מ"מ הוי נמי רבותא לתנא דמתני' דסובר גרי אריות הם וכמ"ש בשמ"ק, ולפי"ז בע"כ צ"ל דמתני' דהכא בע"כ מיירי בנתינה שפסולה דרבנן, דאי בפסול דאורייתא אכתי יקשה למה הוצרך התנא למיתני כלל נתינה כיון שידעינן זה מן ממזרת, וכמו שלא תני אלמנה לכוה"ג ושאר חייבי לאוין, ומזה דייק רש"י דנתינה דהכא מיירי בגיותן שפסולה אינה כ"א מדרבנן, אבל איה"נ דכל מקום דנקיט נתינה בהדי ממזרת מיירי בגירות וכדמוכח מההיא דקדושין ועמ"ש בתוס', ואין להקשות איך אפשר לומר דבגיותן לא שייך אסור חתון הא בכותים דגרי אריות הן לפרש"י ואפ"ה איכא לאו דלא תתחתן, די"ל כיון דמ"מ גרים הם שייך לאו דחתון, אבל בגיותן ממש לא שייך זה וכנ"ל, ועוי"ל דגם רש"י סובר דמ"מ גרים הם ותפסי בהו קדושין וכמ"ש בס' מג"ש, ולהכי שייך בהו לאו דחתון:

בתוד"ה אלו נערות כו' משמע דהויא מדאורייתא, ויש להבין למה לא ניחא להו לתרץ דכיון שמדרבנן אינה ראויה לקיימה ממועט גם מן התורה, דאנן אינה ראויה לקיימה ממעטינן, יהיה מאיזה טעם שיהיה אפילו רק מדרבנן וכמ"ש בשמ"ק, וי"ל דמסוגיא דלקמן דל"ו הוכיחו שלא אמרינן הכי, דפריך הש"ס התם שניות לעריות כיון דמדאורייתא מיחזי חזיא אמאי לא הויא אינה ראויה, הרי דלא אמרינן כיון דמדרבנן אינה ראויה מיקרי אינה ראויה מה"ת, ונהי דמהתם אין ראיה כ"כ די"ל כמ"ש בשמ"ק התם בכוונת רש"י שכתב גבי שניות שגזרו חכמים כדי להרחיק מן העבירה, פי' דשניא שניות שעיקר האיסור לא היה כ"א מחמת טעם להרחיק, ולכן לא שייך כ"א בנשואין, אבל בדברים דלא שייך להרחיק לא גזרו, אכן בכ"ז יש עוד הוכחה מסוגיא מפורשת דלא אמרינן הכי, דלקמן דל"ד ע"א פריך הש"ס ולמ"ד דרבנן אמאי פטרי רבנן, והתם לא שייך סברת השמ"ק, א"כ אמאי לא נימא התם דהתורה פטרה שחיטה שאינה ראויה לאכילה יהיה מאיזה טעם שיהיה, אע"כ דלא אמרינן הכי, ומשו"ה מיאנו התוס' לתרץ כן, ונהי דלענין איסור נשואין כתב הב"ש דאפילו אשה שאינה ראויה כ"א מדרבנן אסורה לי' דכיון דרבנן אסרוה הוי אינה ראויה מה"ת מקרא דלא תסור ע"ש באה"ע סי' קנ"ז, י"ל דבקנס לא אמרינן הכי מטעם דשלא יהא חוטא נשכר ועיין מ"ש לקמן דף ל"ו:

באו"ד ובריש יש מותרות כו' ועוד דתנן אלו הן הלוקין, ולכאורה קשה דהא אכתי סברי התוס' בכוונת רש"י דדוד גזר עליהם עבדות ממש ואיכא בהו נמי לאו דלא יהיה קדש וכדמשמע מקושית ר"ת דבסמוך כיון דעבדות ממש גזר כו', דרק אח"כ מסיק ר"ת דלאו עבדות ממש גזר וליכא איסורא דאורייתא, אבל אכתי ס"ל בכוונת רש"י דעבדות ממש גזר ואיכא ל"ת דלא יהיה קדש, א"כ מאי קשה לו מהא דאמרינן נתינה דאורייתא איה"נ דהוי דאורייתא מלאו דלא יהיה קדש, וראיתי בפנ"י שכתב דקושיות דר"ת באמת סותרות זא"ז, דממ"נ אם מסיק דלא הוי כ"א מדרבנן מאי מקשה תו מקנס, ואכן נראה בכוונת התוס' שודאי סברי כעת בכוונת רש"י דעבדות ממש גזר ואסור מה"ת, ואיה"נ שעל שני הקושיות הראשונות, יש לתרץ דאסורות מה"ת משום לא יהיה קדש, רק על הקושיא ממכות דלוקין, דהתם ליכא למימר דלוקין מלאו הזה, דאין לוקין עליו משום דהוי לאו שבכללות כמ"ש הרמב"ם (פי"ב, מא"ב ופ"א מאישות) וכיון שעל קושיא הזאת בע"כ לתרץ דאגב ממזרת נקט נתינה מתרץ נמי לקושיות האחרות בתי' הזה, אבל ודאי שקושיות הללו א"צ לתי' זה, דאסורים מה"ת מלאו דלא יהיה קדש:

באו"ד ומ"מ אין נראה לר"ת פירושו דהא מסיק ביבמות דבגירותן אית להו איסור חתנות וכל היכא דחשיב נתינה בהדי ממזרת איירי בגירות כו', כוונת התוס' דהא לפום המסקנא דבגירות איכא איסור חתנות, א"כ בגיותן ליכא איסור חתון מה"ת ורק מדרבנן אסור בגיותן, א"כ אכתי נאמר דמה דקתני ממזרת ונתינה דאורייתא לאו דוקא בנתינה אלא דאגב ממזרת נקיט נתינה, ואיה"נ דבנתינה לא הוי כ"א מדרבנן ומיירי בגיותן, ולפי' ר"ת משמע דלדידיה א"צ לומר כן, לזה מסיים דכל היכא דנקיט נתינה מיירי בגירות, וא"כ הא דנקיט ממזרת ונתינה דאורייתא הוי כפשוטו דתרווייהו דאורייתא, ועיין בפנ"י שכתב דבגיות כ"ש דאסור מן התורה, ומן התוס' לא משמע כן וכ"ה דעת הרבה ראשונים דבגיות ליכא איסור מה"ת וכמ"ש לעיל ברש"י:

באו"ד ומיהו י"ל דלאו עבדות ממש גזר כו'. בזה אינו מתרץ כ"א הקושיא דחרורי מותרין, אבל קושיא הראשונה מקנס לא יתורץ בזה, דמאי הוי אם אינה אסורה מה"ת כיון דדוד גזר ע"ז ליכא קנס, וכן מצאתי בשמ"ק, ודלא כמ"ש מהרש"א שבזה יתורצו שני הקושיות:

בתוד"ה ועל הכותית וזהו לפי שיטתו דס"ד דיבמות דבגיותן איכא איסור חתון, כוונתם דלפי המסקנא דבגיותן לא שייך איסור חתון, א"כ לרש"י דס"ל דגרי אריות הן ודינם כגוים גמורים לא שייך בהו חתון, ואפשר שאין זה מוכרח דודאי בגוים גמורים לא שייך חתון, אבל בכותים אע"ג שדינם כגוים אפ"ה כיון דגרים הם שייך בהו חתון, ושפיר קאי עליהם לאו דלא תתחתן אפילו לפי המסקנא, ובזה מתורץ גם קושיא השניה דאמאי אית לה קנס, דכיון דגרים הם מ"מ, וכמו דמשו"ה שייך חתון בהו, ה"נ לענין קנס דינם כגרים, והנה ראיתי בשמ"ק שרצה ליישב כן, אלא שדחה זה משום דלמאי שפי' רש"י במתני' דדוד גזר עליהם היינו כשיטת הס"ד דרבא ביבמות וכמ"ש התוס' בדבור דלעיל, ואכן לפמ"ש שם הוי שי' רש"י גם למסקנא ע"ש, ולפי"ז שפיר מתורץ גם כאן כמו שכתבתי:

באו"ד דא"כ עובדת כוכבים היא ואין לה קנס, ולכאורה למה לא תרצו דס"ל כאביי לעיל די"א משום שלא יהא חוטא נשכר, והנה השמ"ק כתב ישוב לזה, דע"כ לא אמרינן סברא זאת כ"א התם דאכתי ישראלית היא אלא שעלינו למיחש שמא ממחיא ונפקא, לענין זה מהני סברא זאת שלא נחוש לדילמא ממחיא, אבל בגיותן ממש ודאי דלא יהבינן, ואפשר שרש"י יפלוג על סברא זאת ויסבור שאפילו בכותית גמורה יהבינן קנס מטעם זה לאביי, ועמ"ש בתוס' דלעיל דדעת רש"י כן הוא, ואי נימא כן ממילא מתורץ גם קושיא שהקשו מההיא דב"ק דר"מ סובר גרי אמת וכמ"ש בהפלאה דהא דבעי לאוקמי בב"ק כר"מ, היינו למאי דלא ידע מסברא שלא יהא חוטא נשכר, אבל לבתר דמשני שלא יהא חוטא נשכר, יש לומר דגרי אריות הן ע"ש:

באו"ד וא"ת למ"ד כו' אמאי יש לה קנס נימא לה אייתי ראיה דלאו שפחה את לשמואל דאמר אין הולכין בממון אחר הרוב כו', נ"ל ליישב עפמ"ש השמ"ק בב"ק דמ"א דבדבר שהוא מצוה אזלינן בתר רובא אפילו בממונא בכדי שיבוא לקיים העשה ע"ש, ולפי"ז ה"נ דקנס של אונם ומפתה מ"ע היא כמו שחשבוה מוני המצוות למ"ע ועיין בחנוך מצוה תקנ"ז, ומשו"ה אזלינן בתר רובא כדי שיקיים המצוה, ובזה ניחא נמי מ"ש התוס' לעיל דט"ו ע"ב במה דאמר הש"ס התם דרוב ישראל ישראל לענין להחזיר לו אבידה, והקשו התוס' דהא אין הולכין בממון אחר הרוב, ולמ"ש דמצוה שאני דבשביל שיקיים המצוה אזלינן שפיר בתר רובא, וכן מה שהקשו התוס' דגם לרב יפטור מטעם קבוע, י"ל דלא שייך קבוע כאן כיון שאין האיסור ניכר במקומו אלא נתערב, דלא אמרינן קבוע אלא כשהאיסור ניכר לעצמו וההיתר לעצמו, אבל לא בתערובות, וכמ"ש התוס' גופא בזבחים דע"ג ובחולין דצ"ה, וכמו"כ כתב באליהו רבה באו"ח סי' תרפ"ח דלא אמרינן קבוע כ"א גבי חנויות כשנתבררה החנות שמוכרת כשר וטרפה אבל אם היו ט' חנויות בעולם מוכרים טרפה לא דיינינן ביה קבוע אלא בתר רובא דעלמא ע"ש:

באו"ד וא"ת אמאי לא תני נמי שאר חייבי לאוין כו', ולעיל ברש"י ד"ה נתינה כתבתי לתרץ דבאמת לא הוצרך למיתני כ"א חדא ומינה ידעינן דה"ה לאחריני הדומה לו, ורק נתינה וכותית איצטריכא ליה, נתינה אע"ג שהיא מדרבנן הוי רבותא, וכותית אע"ג דגרים הם מ"מ כיון שגרי אריות הם הוי נמי רבותא:

באו"ד אבל קשה דליתני מחזיר גרושתו משניסת ונבעלה שלא כדרכה, הנה ראיתי בספרי האחרונים שהרעישו על דברי התוס' במ"ש שהבעל השני שנשאה בא עליה שלא כדרכה, ולהכי לא הוי בעולה לענין קנס, והא אמרינן בקדושין (ד"ט ע"ב) דילפינן מקרא דבעולת בעל דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה, א"כ קשה כיון דהיא בעולה מבעל שני שוב אין לה קנס, ומחמת קושיא הזאת שלחו יד והגיהו בתוס' א"נ נבעלה שלא כדרכה, רצה לומר דהו"ל למיתני מחזיר גרושתו משניסת, וגם הו"ל למיתני נבעלה שלא כדרכה, ורצונם לומר מחזיר גרושתו שנבעלה תחתיו שלא כדרכה דהיינו סוטה שאסורה עליו בלאו, כן הגיהו ההפלאה בסוגיין והנו"ב במהד"ת חאה"ע, והרש"ש כתב דהאי שנבעלה שלא כדרכה שכתבו התוס' לא מבעל השני, כ"א מאיש אחר שזינתה עמו בעודה תחת בעל השני ע"ש, אכן המעיין בשמ"ק אי אפשר לו להסכים להגהתם ולפירושם, דז"ל השמ"ק והקשו עוד בתוס' ז"ל דליתני מחזיר גרושתו משנשאת ואם תשאל ממה נפשך אי נבעלה לאותו אחר שנשאת לו ושוב בא המגרש עליה אין כאן קנס דאין קנס לבעולות ואי לא נבעלה היניחא לרבנן בפ"ק דיבמות דסברי דאפילו מחזיר גרושתו מן האירוסין אסורה אבל לר' יוסי בן כיפר דסבר דוקא מחזיר גרושתו מן הנשואין ונבעלה אסורה כדכתיב אחרי הוטמאה מאי איכא למימר, תשובתך לכך כתבו התוס' שנבעלה לאותו אחר שלא כדרכה דהרי נטמאה ואכתי בתולה היא עכ"ל, הרי להדיא מפרשי כוונת התוס' דנבעלה לבעל השני אחר שנשאת לו, ואין מקום להגהתם, וגם אין שום הכרח להגיה, דקושיתם מקדושין שפיר יתיישב עפמ"ש הריטב"א דמה דאמרינן דבעל עושה בעולה שלא כדרכה דכיון דאהניא ביאתו לקנותה אהניא נמי לעשות ביאה גמורה ולדונה כבעולה אבל ביאת אחר לא עביד לה בעולה שלא כדרכה לרבנן ע"כ משמע דוקא כשמקדשה בעל בביאה שלא כדרכה וכההיא דקדושין דמיירי בכה"ג, הוא דאהניא לעשות ביאה גמורה, אבל מאחר שכבר קנאה בעל ושוב בא עליה שלא כדרכה לא שני לן בין בעל לאחר, וכן נ"ל להוכיח גם מהרמב"ם (פ"ג מאיסורי ביאה ה"ו) שפסק כרבנן דבעולה שלא כדרכה אפילו עשרה בב"א הוי בעולה ע"ש שכן הוא גי' המ"מ שם, ולפלא היה בעיני למה לא זכר הרמב"ם עיקר הדין דבעל עושה אותה בעולה גם שלא כדרכה, שגם רבנן מודים לזה, ובע"כ שמפרש כהריטב"א דדוקא כשמקדשה בביאה אמרינן הכי, אבל בלא"ה לא שני לן בין בעל לאחר, ולאחר החפוש מצאתי בשעה"מ שהרגיש בזה ומיישב הכי דעת הרמב"ם, ועוי"ל כמ"ש השעה"מ שם בשם בעל החדושין דשלא כדרכה דאיתמר התם היינו בלא הסרת בתולין אבל שלא כדרכה ממש גם בעל אין עושה אותה בעולה שלא כדרכה:

הן אמנם לא נעלם מאתי שמדברי התוס' לקמן דמ"ח ע"ב משמע דלא סבירא להו החלוקים הללו, דבד"ה היינו הקשו שם אימא ולא נשואה שנכנסה לחופה ונבעלה שלא כדרכה דאכתי בתולה היא ותי' דהא אמרינן דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה, ע"כ, ואי ס"ל כהחלוקים הללו אין מקום לתרוצם, הנה לפי מה דמשמע משעה"מ דדעות חלוקות יש בדבורי התוס', דבלא"ה נמצא סתירה מלקמן דמ"ט ע"א ד"ה ואימא שכתבו דנשואין משוו לה כבעולה לכל דבר, א"כ יש לומר דהתוס' דהכא לא יסברו כשיטת התוס' דהתם אלא כשיטת הריטב"א שזכרנו, אלא דלא מסתבר לי לומר כן דהתוס' יסתרו דבריהם מהכא להתם, וממ"ש התם אין ראיה כמו שנבאר בסמוך, לזה אפשר לתרץ דמשום דהדין דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה, אם כי אביי אמר לה לדבר פשוט וגם הכי נקטינן, בכ"ז הרבנן דאמרו קמי דאביי שם משכחת לה בבא עליה ארוס שלא כדרכה, הרי דסברי שגם בעל אין עושה אותה בעולה שלא כדרכה, ולזה מקשו התוס' להנהו רבנן ינקוט במתניתין מחזיר גרושתו כו', וכן כתב בנו"ב שם ע"ש:

ומה שתמהו עוד על קושית התוס' כיון דמיירי בנשאת לבעל השני למה לו תו לומר שנבעלה, הא כיון שניסת אין לה קנס עוד, דלא פליגי לקמן בפירקין כ"א בנתארסה ונתגרשה, אבל ניסת אין לה קנס, וכן משמע מהרשב"ם דריש פ' נערה שמפרש פלוגתתם בנתארסה ונתגרשה, ואם כי באמת בשמ"ק בסוגיין הובא בשם כמה ראשונים דסברי להדיא שגם בניסת יש לה קנס, דעל בבא השניה דאשת אחיו כתבו דלא מיירי בנתאלמנו או נתגרשו מן הנשואין דא"כ קנסה לעצמה ולא לאביה דאחר הנשואין אין לאביה רשות בה וכיון שמתניתין מיירי במפותה הרי מחלה עיי"ש, ומדהוצרכו לטעמא דמפותה מכלל דניסת יש לה קנס, מ"מ הא קשיא לי דהא התוס' גופייהו לקמן דמ"ט ע"א ד"ה ואימא כתבו דנשואין מחשבו לה לבעולה, ואיך אפוא יסתרו דבריהם, ומינה הוכיח השעה"מ דדעות חלוקות בתוס' כמו שזכרנו לעיל, ולי נראה ליישב דאין כאן שום סתירה דודאי בנשאת עומדת מסתמא בחזקת שנבעלה, והיינו מ"ש התם דנשואין מחשבה כבעולה, דכיון שנשאת בחזקת בעולה היא, אבל אם יש עדים שלא נסתרה מילתא דפשיטא היא שבחזקת בתולה היא עומדת לענין קנס, וראיה לזה ממ"ש התוס' לעיל ד"יב ע"א ד"ה שאני הכא, שגם לענין כתובה היו סמכינן אעדים דאמרי לא נסתרה, שלא יהא יכול שוב לטעון מקח טעות היה לי, ורק מטעמא שאינו סומך אעדים דסובר דלשבחה אומרים כן, וא"כ הכא דלענין קנס דלא שייך זה פשיטא דסמכינן אעדים, וכן נראה להדיא דעת הטור, דלענין טענת בתולים כתב בסי' ס"ז אפילו איכא עדים שלא נסתרה, וכאן לענין קנס בסי' קע"ז לא כתב אפילו איכא עדים, והיינו ודאי משום דלענין קנס מהני עדים שאומרים שלא נסתרה, ולפי"ז י"ל דקושית התוס' כאן מיירי בגוונא דאיכא עדים:

ועוד נ"ל דמ"ש התוס' לקמן דנשואין משוו לה כבעולה, היינו דוקא לענין סקילה דמיירי התם, אבל לענין קנס דעיקר הקנס הוא משום מוהר בתוליה, כ"ז שלא נשרו הבתולים חייב קנס, ומאי מועיל הנשואין, כיון דאכתי בתוליה קימין להכי מי שיבעול אותה חייב קנס, וכמו בביאה שלא כדרכה דאם בא עליה אח"כ, דלענין סקילה נחשבת כבעולה והשני בחנק, ולענין קנס מודה גם רבי דהשני משלם וכדאיתא בקדושין ד"ט, והיינו נמי מטעם שכתבתי, דכיון דבקנס כתבה התורה מוהר בתוליה, ולהכי כ"ז שלא הושרו הבתולים חייב הקנס, וגדולה מזה כתב הרא"ש לקמן בפירקין דף ל', דגבי קנס אף שנבעלה בהכנסת עטרה, שודאי בעילה גמורה היא לענין כל דבר כל שלא היה שם השרת בתולין עדיין יש לה קנס אם בא עליה אחר משום דעדיין בתולה היא ועיין במשנה למלך (פ"יז מא"ב) מ"ש בזה:

ועוי"ל דהנה באמת צריך להבין כוונת התוס' במה שכתבו דנשואין מחשב כבעולה, ואטו משום דנשאת תהא נחשבת כבעולה לכל דבר אע"ג דידעינן ודאי שלא נבעלה, והא התורה אבתולה קפיד, וכיון שסוף סוף בתולה היא מה איכפת אם נשאת, לזה נ"ל ברור בכוונת התוס' דמה שכתבו דנשואין כבעולה, לא נתכוונו לומר שנשואין משוו לה כבעולה לענין שלא נדון אותה שוב לדין בתולה בכל הדברים שהתורה הקפידה על בתולה, דזה אינו ודאי כמ"ש, ואלא דהתם בפרק נערה דדיינינן לענין דין דסקילה דנערה מאורסה, ולענין תנאי דמאורסה דיינינן שבעינן דוקא ארוסה ולא נשואה, שנשואה ממש הויא בחנק ולא בסקילה ממיעוט דמאורסה ולא נשואה, אלא דהתם מיירי בנתאלמנה או נתגרשה ודיינינן אי האלמנות והגירושין מבטלין לקדושין, ותיהדר למילתא קמייתא כמו שהיתה ארוסה קודם הנשואין או שמא כיון שכבר נשאת פעם אחת לא אמרינן שוב דתיהדר למילתא קמייתא, וע"ז הביאו התוס' ראיה מדין דבעולה, דכמו בכל הדברים שקפדה התורה אבתולה, כיון שנבעלה פעם אחת אי אפשר עוד שתיהדר למילתא קמייתא כיון דאישתני גופא, ה"נ דין דנשואין לענין נערה המאורשה נשאר לעולם ולא יתבטל ע"י אלמנות או גירושין, והיינו שכתבו התוס' דנשואין מחשבו כבעולה, כלומר כמו שבכל הדינים התלוי בבתולים, כמו קנס וכדומה, כיון שנבעלה אי אפשר עוד שתשתנה דינה, כן דין דנשואין לענין נערה מאורסה אין מתבטל עוד לעולם, וכיון שנשאת פעם אחת שוב יצאה מדין דסקילה ואינה חוזרת עוד לעולם לדין זה, וכל זה הוא רק התם לגבי נערה שהקפידה הוא רק על ארוסה ולא נשואה, אבל בכל המקומות שהקפידה הוא על בתולה, פשיטא שדוקא בעילה מפסדת ומשתנה הדין, אבל נשואין אינם משנים הדין, ופירוש זה נ"ל ברור, וכן יש ללמוד מלשון השמ"ק שהביאו התוס' ע"ש, ולפי"ז בחנם הרעיש השעה"מ שהתוס' סותרים זא"ז מהכא להתם, דלמה שכתבתי אין בזה שום סתירה, דהתם דדיינינן לענין דין דמאורסה ולא נשואה, שפיר כתבו דהנשואין מבטלין דין דמאורסה, אבל הכא לענין קנס, דהקפידה הוא על בתולה, כ"ז שלא נבעלה פשיטא שאין לה דין בעולה אע"ג דנשאת ודו"ק:

בתוד"ה נערה הקשו דילמא לא אתי למעוטי כ"א בוגרת כמו בההיא דסנהדרין, ואפשר ליישב כיון שבמשנה הזאת לא נחית התנא לאשמועינן בזמן חיוב הקנס, אם בזמן קטנות, נערות, או בגרות, רק נחית הכא למיתני איזה בתולות שיש להן קנס, ורק במתני' דבסוף פירקין מתני החלוק בזמני הקנס, מתי יחויב הקנס אם בנערות או גם בקטנות, ולהכי באמת לא היה שום מקום למיתני כאן אלו נערות שיש להן קנס, ורק הכי הו"ל למיתני, אלו שיש להן קנס, ואלא דאפ"ה אי נימא דנערות דקתני הוי לאפוקי קטנות, דזה הוי חדוש לאפוקי מדרבנן, שפיר אשמועינן אגב אורחא חדוש הזה, אבל אי נימא דלאפוקי בוגרת אתא שזה אין שום חדוש, דהא כו"ע סברי דבוגרת אין לה קנס, לא הוי ליה לתנא למיתני כלל אלו נערות, ולהכי דייק שפיר שבע"כ כוונת התנא לאשמועינן דקטנה אין לה קנס ותנא אגב אורחא לאפוקי מדרבנן, ולא דמי לההיא דסנהדרין דהתם עיקר הדין במאי דפליגי שם, ולכן אפשר לומר דנערה למעוטי בוגרת ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אהרן על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה