בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין
דף כז:
בגמ' ורמינהו לא תתיחד כו', ותימה לי דמאי רומיא הוא, התם דמיירי לענין בושת הבעילה אמרינן דאינה בושה מפני שפחתה, אבל הכא דהשפחה אומרת טהורה היא ומטעם נאמנות הוא, מנ"ל לומר דשפחה דידה לא מהימנא, שוב ראיתי שכבר קדמוני בזה הרשב"א הובא בשמ"ק, והנ"ל דסברת המקשה הוא, דהא חזינן דהבושה לבעול עדיפא מנאמנות, דהא אותן האנשים שנאמנות אין להם, ואפ"ה בושה לבעול בפניהם וכמו בנו ובתו דמטעם נאמנות אין נאמנים וכדתנן אבל לא בנה ובתה ואפ"ה שרי להתייחד בפניהם וכדתניא כשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה, והיינו מפני שבושה לבעול בפניהם, וא"כ בשפחה שאינה בושה לבעול בפניה כ"ש דנאמנות אין לה:
ברש"י ד"ה אתא לו אחא שהלך אביו שם והוליכו עמו כו', והנה בב"מ לא פי' כן, אלא שהלך אביו לחוזאה וילד שם את זה ואח"כ חזר מרי כו', ויש להבין למה הוצרך התם לפרש שהקטן נולד בחוזאה, ההיפך ממה שפי' כאן, ונ"ל דהתם היה מוכרח לפרש כן שהקטן לא נולד כאן, משום דהש"ס קאמר התם, התם ברשות הכא שלא ברשות ועוד קטן הוא, ולגירסא זאת צריכין לפרש דהאי שלא ברשות דקאמר התם, אין הכוונה שבי"ד יצא במחאה והוא ירד באלמות, אלא הכוונה שלא נמלך בבי"ד, מדקאמר אח"כ ועוד קטן הוא, פי' שאם היה נמלך לא היו מורידין אותו והיו מוחים, מכלל דשלא ברשות דקאמר, היינו שלא נמלך, וכן פרש"י שם, ואמנם כל הראשונים הרעישו על גרסא זאת, דכיון דשלא ברשות היינו שלא נמלך, וא"כ התם ברשות דקאמר, היינו שנמלך בבי"ד ובי"ד הורידוהו, ומוכח לפי"ז דאין נוטל כאריס כ"א במקום שבי"ד הורידוהו, והא באמת אפילו אם לא נמלך בבי"ד נמי נוטל כאריס, וכדקאמר לעיל היורד לנכסי שבוי, וע"ז קאי הדין דשמין כאריס, ומחמת קושיא זאת הגיהו ומחקו ועוד קטן הוא, וה"ג הכא שלא ברשות נחית דקטן הוא, ופי' דהכא ירד לתוך הנכסים במחאת בי"ד, היוצא לנו דלגרסת כל הראשונים צ"ל שמרי נכנס באלמות, ובי"ד מיחו בזה מתחלת הכניסה, ולגרסת הש"ס שלפנינו, צ"ל בע"כ שירד לתוך הנכסים רק בלא רשיון בי"ד, אבל מחאה מבי"ד נמי לא היה, ולזה רש"י שגורס בב"מ כגרסת הש"ס דילן מוכרח לפרש התם שהקטן לא נולד כאן, ובי"ד לא ידעו כלל שנולד בן לאיסק אביו, ומשו"ה לא מיחו בראותם שירד מרי לתוך הנכסים וכדין היורד לנכסי שבוי, ולא יכול לפרש שהקטן נולד כאן, דא"כ היו בי"ד מוחים, כיון שידעו שיש בן לאיסק אביו ואין מורידין קרוב לנכסי קטן, וכ"ז לשיטת רש"י התם, אכן התוס' יפרשו באמת כגרסת הראשונים, ולגרסתם צ"ל דמרי ירד במחאת בי"ד, ולזה מוכרחים לפרש דמיירי שהקטן נולד כאן ולהכי מיחו הבי"ד כדין קרוב בנכסי קטן, דאי הבי"ד לא ידעו שנולד הקטן וא"כ לא היה בזה שום חשש כ"א מחמת אביו איסק דהוי שבוי, וא"כ למה מיחו בי"ד, ומ"ש מיורד לנכסי שבוי, וא"ש שיטת רש"י ותוס' שכל אחד לשיטתו היה מוכרח לפרש כפירושם, וברש"י גופא שפי' בסוגיין באופן אחר, יש לומר נמי כזה, משום דהתם שהובא הגירסא דועוד קטן הוא, שלזה מוכרחים לפרש שירידת מרי לא היה באלמות, משו"ה הוכרח נמי לפרש שהקטן לא נולד כאן, אבל הכא דלא הובא כלל כל השקלא וטריא דב"מ, ולזה אפשר לפרש כפשוטו, דמרי ירד באלמות, משום דהקטן נולד במקומו, ולהכי פירש גם הוא כן:
והנה בב"מ שם פי' עוד דמרי חזר משם, ומה שהוצרך לזה דמרי היה בחוזאי וחזר, דמדקאמר לא ידענא לך, וכן מה שהביא מקרא דויכר יוסף, משמע מזה שזה ידע שהיה לו אח וגם ראה אותו מכבר, רק שעתה, מפני שלא ראה אותו זמן רב לא הכירהו, ולכך פי' שמתחלה ירד גם מרי לשם, דאי מרי לא היה בחוזאי, א"כ לא ידע כלל שיש לו אח, וגם לא שייך קרא דויכר, כיון שלא ראהו מעולם, והא דקאמר שם בסמוך הכא מי ידע דמחיל, ופרש"י מי ידע שיש לו אח, לא הוי הכוונה שלא ידע שיש לו אח כלל, אלא שלא ידע אם יבוא לכאן ליורשו דשמא מת וכמ"ש הרא"ש בב"מ שם:
בגמ' א"ל זיל אייתי סהדי כו', בס' הפלאה דקדק למה הוצרך לאתויי תרי סהדי, ולמה לא תסגי בעד אחד, כיון שזה אינו מכחישו בבירור, דהא אמר לא ידענא וא"כ הו"ל מחויב שבועה ואין יכול לישבע דמשלם, והביא מזה ראיה לשיטת הראב"ד דבמקום דלא הו"ל לידע לא אמרינן מתוך שאין יכול לישבע משלם, והכא לא הו"ל לידע כדאמר רב חסדא שפיר קאמר לך דכתיב ויכר כו' ע"ש, ולפמ"ש הרא"ש בפ"ק דב"מ, דמלשון עדים אין לדקדק דדוקא תרי, די"ל עדות המועיל, וכן בפי"ב דיבמות ר"ש ור"י מכשירים בשנים מפרשים התוס' דשנים לאו דוקא, אלא לשון עדות בעלמא נקיט, נדחה ראית ההפלאה, ואפילו במקום דמהני עד אחד נמי אפשר לינקט לשון עדים, אלא שהב"י באה"ע סי' ז' כתב בטעמו של הרמב"ם, דלכן ס"ל דעד אחד מעיד שנשבית נאמנת דכיון המשנה נקיט עדים בלשון רבים תרי מיהא בעי, וכ"כ הב"ש באה"ע סי' קנ"ב הרי דדייקי כן: