אור ברסלב

בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין

דף כז.

דף כו:

בגמ' אמר רב כגון הני נשי דגנבי כו', וראיתי בס' בית מאיר (אה"ע סי' ז') שהקשה לרב דאמר לעיל דבזמן שאין יד ישראל תקיפה אפילו ע"י ממון אסורה משום דלא חיישינן להפסד ממון וכפרש"י, הרי היכא דליכא הפסד ממון אסורה, ולפי"ז בע"כ האי בבא דסיפא דע"י נפשות אסורה, לאו דוקא הוא, דאפילו לא מחמת נפשות, כיון דגם ע"י ממון אינה וליכא הפסד ממון אסורה, וא"כ מה שייך הך פלוגתא דרב ולוי כלל בהיכי דמי ע"י נפשות, יהיה מה שיהיה, מ"מ כיון דלא ע"י ממון הוא אסורה לכהונה ע"ש, ובמח"כ בשמ"ק כבר הרגיש בזה וכתב דבנחבשה כיון דנחבשה ע"י מלכות והמלכות יודע ממנה מתיראים לאונסה שלא תהא צווחת למלכות ואימת מלכות חמיר יותר מהפסד ממון ע"ש, ולפי"ז דוקא כשנחבשה מחמת נפשות חיישינן לאונס, דאז אין מתיראים מן המלכות, כיון שגם המלכות הפקירה, ושפיר שייך פלוגתא דרב ולוי, מתי המלכות מפקירה, וכיו"ב תי' גם הר"ן וגם הגהות מיימוני בספי"ח מהא"ב ע"ש:

בגמ' בעי רב אשי אמרה לא נחבאתי ולא נטמאתי כו', ובפנ"י מקשה דמ"ש מכל שבויה דנאמנת לומר נשביתי וטהורה אני ולא חשבינן לה למיגו במקום עדים ע"ש, והנה בשמ"ק כתב בשם הריטב"א וז"ל הכי השתא התם ודאי איכא טומאה בחד מינייהו הכא מי יימר וכו' והאי לישנא מוכח דבקושטא אמרינן הכי ולא בדרך דחיה ואיפשיטא לן בעיין דאפילו אינה מחזקת אלא אחת מצלת על כולן דבשבויה הקילו והשתא אתי שפיר בעיא דרב אשי דבסמוך דעביד לי' תלמודא מיגו במקום עדים, והיינו ודאי משום דאין מחזקת אלא אחת דמכספה לה לומר שהיא לבדה נחבאת שם, דאי בדמחזקת מעוטן של נשים הוא לא כסיפא לומר שנחבאת והיכי מדמה לה למיגו במקום עדים עכ"ל, ומשמע מפירושו דמפרש דבמקום עדים לא הוי הטענה שטוען השתא, ורק הטענה שהיה יכול לטעון דהיינו לא נחבאתי, אותה הטענה הוי במקום עדים, דכיון דהמחבואה אינה מחזקת אלא אחת, רחוק הדבר לומר, דהיא היא שנחבאה שם, וכאילו אנן סהדי שלא נחבאה שמה, וגם תי' הש"ס דמשני הכי השתא נמי יש לפרש לפי' הזה, ולפי"ז אין מקום לקושית הפנ"י, דאילו הוא הבין, דהמקום עדים קאי על הטענה שטוען עכשיו דלא נטמאתי, ונחשב כבמקום עדים משום דכיון דרוב עכו"ם פרוצים בעריות כולנו עדים שנבעלה וכפרש"י לעיל די"ג ע"ב, ולזה שפיר מקשה דמ"ש משבויה, הא התם נמי נתיחדה עם העכו"ם ואפ"ה מהימנא לומר לא נטמאתי במיגו, ולא אמרינן דהוי במקום עדים וכולנו עדים שנבעלה, אכן למה שהבאנו בשם הריטב"א מוכח להדיא, דלענין טענת לא נטמאתי פשיטא דלא נחשב כבמקום עדים וכמו בשבויה, דאל"כ למה הוכרח לפרש דהמקום עדים הוא על הטענה דנחבאתי ומשום דמכספה, ובהדיא כתב דאי לאו טעם דמכספה, אין לומר דהוי מיגו במקום עדים, הרי להדיא דטענת לא נטמאתי לא נחשב למקום עדים וכמו בשבויה:

ועוד נראה דאפילו להבנת הפנ"י דהמקום עדים קאי על טענה דלא נטמאתי ומשום דכולנו עדים שנבעלה, אפ"ה לא דמי לשבויה, עפמ"ש התוס' (ב"ק דע"ב) ד"ה אין לך בו, דהפה שאסר אמרינן אפי' במקום עדים, וכ"כ ההפלאה לעיל די"ט, וא"כ בשבויה דהמיגו שלה הוא דאי בעי שתקה לגמרי, שפיר אמרינן אפילו במקום עדים, אבל הכא דכולנו יודעים שנשבית, ורק המיגו הוא דאי בעי הוה טענה טענה עדיפא דנחבאתי, ומיגו דאי בעי אמר לא אמרינן במקום עדים ודו"ק:

בתוד"ה בבא לישאל כו' בסוה"ד בחנם נדחק רש"י לפרש כר' יוסי, הנה ברש"י ד"ה טמאין כתב וז"ל דהיכי נימא להו טהורין אתם הא חד מינייהו ודאי בטמא אזיל עכ"ל, בזה הראה לנו כוונת פירושו, דהטעם שבבת אחת טמאין משום דלשניהם א"א לומר טהור, אבל אם אחד בא לישאל אפילו גם על חבירו כיון שאחד הוא השואל נוכל לומר לו שהוא טהור אע"ג שממילא ידע שגם חבירו טהור, דע"ז לא חיישינן, רק שלא נאמר לשניהם בהוראה אחת, וממילא דלא יוכל לפרש כפי' התוספות דמיירי בבא לישאל עליו ועל חבירו בזה אחר זה, דלפירושו אפילו בבת אחת נמי ס"ל דטהור, כיון שרק אחד הוא השואל, ולכן ה"נ מוכרח לפרש דרק מר' יוסי מקשי, ושוב מצאתי כן בשמ"ק:

תוכן העניינים

בית אהרן על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה