אור ברסלב

בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין

דף כא.

דף כ.

תוד"ה על כתב ידן, נראה דלרבי אפילו אומרים בפירוש כו' ע"ש שהביאו ראיה רק לרבנן ולא לרבי, משום דלשיטת התוס' לעיל שהביאו בשם הירושלמי, דעיקר פלוגתתם הוא כשאינם זוכרין כ"א ע"י השטר, ורבי ס"ל דזכירה שמתוך השטר לא מיקרי זכירה, לפי"ז לא צריך לשום הוכחה דודאי דלא מהני אף אם יאמר בפירוש כיון דלא מיקרי זכירה והוי עדות מתוך השטר, ועיין מה שכתבתי בדבור דלעיל באריכות בביאור כוונת התוס':

באו"ד מדאמרינן בסמוך ואי ליכא תרי היכי ניעביד כו', עיין במה שכתבתי לעיל באריכות ועתה אוסיף, דלכאורה מאי מקשו התוס' מדאמרינן בסמוך ואי ליכא תרי אלא חד, דילמא מאי דקאמר ואי ליכא תרי אלא חד, היינו דהאי חד מן השוק אינו מכיר כ"א כתב המת ולא כתב החי, וא"כ ליכא למימר שהחי יעיד בפירוש על כתב ידו, דמאי מהני זה בלא צירוף האחד מן השוק, ובע"כ הוצרך להעיד על המנה שבזה מהימן לחוד, ובכה"ג פריך ואי ליכא אלא חד מאי, ובהכרח שצריך לכתוב חתימתו אחספא ואין מקום להוכחת התוס', ורש"י כתב ואי ליכא שנים שיעידו על כתב המת, נראה שנתכוון נמי לומר דמזה אין להוכיח משום די"ל דהעד אינו מכיר כ"א כתב המת, וצ"ע על הוכחת התוס':

ברש"י ד"ה מאי דקא מסהיד כו' עדי השטר מעידין על מנה שבשטר כרבנן והדיינין אומרים בפנינו נתקיים, ע"כ. ומשמע לכאורה מלשון רש"י דאי היינו אומרים כרבי שעל כת"י הם מעידין הוי ניחא, דשניהם מעידין על כת"י, ורק משום דשמואל כרבנן ס"ל דעל מנה שבשטר, להכי מקשה דמאי דקא מסהיד כו', אכן סוף דברי רש"י לא משמע הכי, דהכי הול"ל העדים מעידין על המנה והדיין על כתב יד העדים, ולשון בפנינו נתקיים לא משמע הכי, ועו"ק איך אפשר לומר שקיום הדיין מהני על כת"י העדים, הא לא הוי כ"א עד אחד, וכמו שפירשו באמת כמה מפרשים שזהו קושית הש"ס מאי דקא מסהיד, עיין בש"ך (חו"מ סי' מ"ו) ולשון דמאי דקא מסהיד אינו סובל פירושם, דלשון זה מורה שעיקר הקושיא הוא דהצירוף לא שייך, ולא משום דהוי רק עד אחד, ולכן נ"ל דרש"י לא מיבעי קאמר, דהנה עדות הדיין באמת יוכל להועיל על שני ענינים, או על קיום חתימת יד העד, וגם נוכל לחשבו כמעיד על מנה שבשטר ג"כ, ואע"ג שהוא בעצמו לא ראה ההלואה, מ"מ הא כיון שבפניו נתקיים השטר, א"כ ראה שטר מקוים ועדות שנחקרה בבי"ד, שיוכל להעיד ע"ז, דאם אחד ראה עדות שנחקרה בבי"ד פשוט שיכול להעיד כמו שראה את עצם ההלואה, וכמ"ש התוס' לעיל ד"כ ד"ה ור' יוחנן, ולפי"ז יהיה כן כוונת רש"י, לא מיבעי לרבי שס"ל דעל כת"י מעידין, וא"כ העד העיד על כת"י, ובזה ודאי דעדות הדיין לא מהני, דממ"נ לאיזה ענין תחשוב הגדת הדיין, אם תחשוב עדותו שמעיד על חתימת העד ודאי דלא מהני, כיון שעל החתימה בעינן שני עדים, והוא אינו כ"א עד אחד, ואפילו אם תחשוב עדותו כמעיד על המנה, אכתי איך אפשר לצרפו, הא מאי דקא מסהיד סהדא לא מסהיד דיינא, דהעד מעיד על כתב ידו, והדיין על מנה שבשטר, אלא אפי' לרבנן דגם העד מעיד על המנה, א"כ היה מקום לכאורה לומר דיועיל לצרף עדות הדיין שאומר ג"כ על מנה שבשטר, מ"מ יקשה דאכתי איך מצרפינן להם, דנהי דשניהם מעידין על המנה, מ"מ לא דמי עדותן, דזה מעיד על המנה, פי' שראה בעצמו ההלואה, וזה מעיד רק בפנינו נתקיים, כלו' שיודע ההלואה מן הקיום ולא מן הראיה בעצמו וז"ב ברש"י:

ומה שקשה מכאן על הא דלעיל דמהני בתרתי אחריני שמעידין על כתיבת המת, אע"ג דהחי מעיד על המנה, כבר הקשו כזה הרמב"ן והרשב"א, ותכן תירוצם, דהתם שאני דעיקר העדות הוא ע"י החתומין בשטר, והם בודאי הוו עדים שווים לכל דבר, רק דהמת אינו בפנינו וחיישינן שמא מזויף הוא, לזה מהני אם תרי עדים מקיימין חתימתו, וא"כ בודאי לא מזויף הוא, הרי הוא כאילו העד הוא בפנינו עתה, אבל הכא עיקר השטר יוכשר ע"י החי שיעיד על המנה בעד ראיה, וע"י הדיין דמעיד ג"כ על המנה ע"י קיום ולא נוכל לצרפם. עיין בשער המשפט (חו"מ סי' מ"ו) ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אהרן על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה