בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין
דף יד:
ברש"י ד"ה א"ל הכי אמר כו' לעולם כר' יהושע כו' ע"ש, ומשמע שרש"י מפרש שדוקא לר' יהושע הוצרך לאוקמא בקרונות, אבל לר"ג לא הוצרך לזה, והיינו משום דלדידיה בלא"ה מהימנת מטעם ברי וחזקה, ומיירי בע"כ בטוענת ברי, ודלא כפי' קמא של התוס', דלמסקנא איירי באינה טוענת ברי, והתירוץ שבש"ס הוא גם אליבא דר"ג, ולפי"ז צ"ל בע"כ לרש"י, דמה דפסקינן לעיל הלכתא כר"ג, היינו רק בדיעבד, אבל לכתחילה בעינן תרי רובי וכפי' השני שבתוס', דאל"ה יקשה הלכתא אהלכתא וכקושית התוס', וכזה יהיה נמי טעם הרמב"ם שפוסק דאפילו בטוענת ברי נמי בעינן תרי רובי, דמפרש נמי כרש"י דאפילו למסקנא מיירי נמי בטוענת ברי, וגם יסבור נמי כשיטת רש"י לעיל דברי וחזקה מהני לר"ג אפילו ברוב פסולים אפילו במקום דלא שייך בודקת, ודלא כשיטת התוס' שם דבעינן נמי בודקת, ועוד דגם לשיטת התוס' א"ש כאן כמ"ש בדבור הסמוך ע"ש, וכיון דברי וחזקה מהני והכא מיירי בטוענת ברי, א"כ יקשה אמאי בעינן תרי רובי, אלא ודאי משום דלכתחילה בעינן תרי רובי ובחד רובא לא, דגזרינן אטו קבוע:
והנה הרשב"א ז"ל כתב בכוונת רש"י, דלמסקנא מיירי נמי באינה טוענת ברי, ואפ"ה אתיא דוקא לר' יהושע ולא לר"ג, משום דבשמא מחמיר ר"ג יותר מר' יהושע, דלר' יהושע סגי בתרי רובי, ולר"ג אפילו תרי רובי לא מהני בשמא, כדאשכחן באלמנת עיסה דמחמיר אפילו בס"ס, כ"ש בתרי רובי, ולזה תירוץ הש"ס דבתרי רובי מהני, היינו דוקא לר' יהושע, ובפנ"י הקשה עליו דלפי"ז ודאי קשיא הלכתא אהלכתא, דלעיל פסקינן כר"ג, וכאן פסקינן דתרי רובי מהני מיהא, ובזה לא שייך תי' התוס' דדוקא בדיעבד פסקינן כר"ג, כיון דר"ג הוא המחמיר טפי, ואם פסקנו לעיל כר"ג דמיירי בדיעבד, כ"ש כאן דלכתחלה לא תסגי בתרי רובי ע"ש שהניח בצע"ג. ויש ליישב, דהנה מה דפסקו לעיל הלכתא כר"ג ודאי לא קשה, דהתם לא איפסק כוותי' כ"א בטוענת ברי ושמהני אפילו ברוב פסולים, אבל מה שסובר נמי דבשמא לא מהני תרי רובי, לא הוזכר בפסק דלעיל מידי, ושפיר י"ל דלענין זה לא קיי"ל כר"ג, אלא כמו שפוסק הש"ס כאן כר' יוסי דסגי בתרי רובי, וכן הוא מפורש בשמ"ק כאן ע"ש הרשב"א ז"ל, ומה שהקשה הפנ"י מהא דפסקינן באלמנת עיסה כר"ג דפוסל בס"ס, והכא פסקינן דמהני תרי רובי, כבר כתב ע"ז בהגהות הרד"ל לעיל ד"ט, דבאמת גם באלמנת עיסה לא קיי"ל כר"ג, ומה שהביא מפ' עשרה יוחסין אין ראיה משם ע"ש:
בתוד"ה כמאן אבל הכא ליכא למימר בודקת ומזנה כיון דנאנסה כו', ונ"ל ליישב דהא דמצרכינן לר"ג לטעם דבודקת, אין זה משום דסמכינן אברי וחזקת כשרות לחוד, כ"א בהצטרפות נמי המעלה דבודקת ומזנה, אלא עיקר הטעם דר"ג אפילו ברוב פסולים, היינו מטעם ברי וחזקת כשרות לחוד, דסמכינן מיעוט הכשרים לחזקת כשרותה ואיתרע רוב דפסולין, והוי מחצה על מחצה, ובמחצה על מחצה מהני הכרעת הברי נגד השמא, ואע"ג דבשבויה איכא נמי ברי וחזקה ואפ"ה לא סמכינן להתיר, כבר כתבתי לעיל די"ג, דרוב שבשבויה, דהיינו רוב עכו"ם פרוצים, לא הוי כשאר רוב, דמיעוטא מיהא אית בהו, וברוב זה הוי כמיעוטא דמיעוטא, דלכו"ע לא אמרינן בזה סמוך, דדומה לרוב מצויין אצל שחיטה מומחין, וכיון דלא אמרינן בזה סמוך מיעוטא לחזקה, א"כ לא הוי זה כמחצה על מחצה, אלא כאילו ודאי נבעלה מכח הרוב, וכן פרש"י שם דכולנו עדים שנבעלה ע"ש, ומשו"ה לא מהני התם הברי שלה, דברי אינו מועיל כ"א לברר את הספק ולהכריע במקום דהוי ספק השקול, אבל אין בכחו להפקיע את הודאי, וכיון דבשבויה הוי כודאי נבעלה, מה יוכל להועיל הברי שלה, אבל כאן דסמכינן המיעוט לחזקה דהוי כמחצה על מחצה, שפיר יש בכח הברי לחוד להכריע, והא דמצרכינן נמי לטעם דחזקה בודקת ומזנה, היינו משום דבלא זה אין לה נמי החזקת כשרות, דכיון דחזינן דאשה זונה היא ובטבעה לזנות, אי לא נימא דבודקת, היה צריך לומר דזינתה גם עם פסולין והפסידה חזקת כשרותה, דבאמת זהו עיקר טעם דר' יהושע דפוסל, משום דכיון דזינתה איתרע חזקת כשרותה, וכמ"ש לעיל ראיה ברורה מן הירושלמי ע"ז, והיינו משום דלא ס"ל שבודקת ומזנה, וזהו גופא טעמי פלוגתתם של ר"ג ור' יהושע, ר' יהושע סובר דאין בודקת ומזנה, ולכן הפסידה חזקת כשרות שלה דמסתמא זינתה גם עם פסולין, ור"ג סובר דבודקת ומזנה, ולכן אע"ג דזינתה גם עם אחרים, מ"מ עם פסולין לא זינתה משום דבודקת, ולפי"ז טעמו דבודקת לא בא להוסיף מעלה, כ"א להצילה שלא תפסיד חזקת כשרותה ע"י הזנות:
ויש לי להביא ראיה לדברינו, דהנה הא זה ודאי שטעם ר' יהושע דפוסל, היינו משום דס"ל דזונה אין לה חזקת כשרות וכמ"ש בירושלמי, דבאנוסה מודה ר' יהושע דכשירה, ובע"כ משום דהיא לא הפסידה חזקת כשרותה וכמ"ש הפ"מ שם, וא"כ יקשה לעיל בע"א דפריך הש"ס על ר' יהושע דלא ס"ל מוקמינן אחזקה, מאלמנת עיסה, ומשני התם בודקת ונשאת הכא אין בודקת ומזנה, ואי נימא דסברא דבודקת, היינו למעליותא, מה הוצרך הש"ס התם למעליותא הזאת, הא בלא"ה לא קשה מאלמנת עיסה על זנות, דבזנות דהפסידה חזקת כשרותה משו"ה פוסל, אבל באלמנת עיסה שע"י הנשואין בא הספק ואית לה חזקת כשרות להכי כשירה, אלא ודאי כדברינו, שזהו גופא משני, דהתם בודקת ונשאת ולא הפסידה חזקת כשרותה, הכא אין בודקת ומזנה, וכיון דזונה היא וגם אין בודקת, אמרינן שע"י הזנות הפסידה חזקת כשרות, והש"ס אשמועינן רק טעם דר' יהושע, מפני מה הפסידה חזקת כשרותה בזינתה, דהיינו משום דאינה בודקת, וכיון דבטבעה לזנות אמרי' שודאי זינתה גם עם פסולים, ועמ"ש לקמן דט"ז ע"א עוד ראיה נכונה לדברינו:
וכיון שכן מיושב קושית התוס', דנהי שזה אמת דהכא בנאנסה ליכא המעלה דבודקת, אבל הכא לא צריך כלל לטעם דבודקת כיון דנאנסה ולא הויא זונה, דבשלמא בזונה הוצרך לטעם זה, כי היכי שלא תפסיד חזקת כשרותה ע"י הזנות, אבל הכא שנאנסה יש לה בלא"ה חזקת כשרות, דבשלמא אם הסברא דבודקת הוה מצרכינן למעליותא נוספת על ברי, הוי א"ש קושיתם, דבנאנסה דלא שייך בודקת תחסר המעלה, אבל למ"ש דלמעלה לא צריך, דמעלת ברי לחוד סגי לנאמנותה, ורק לתקן החסרון שבא לה ע"י הזנות, שבזה הפסידה חזקת כשרות, וסברא דבודקת יתקן החסרון, ולכן בנאנסה דלאו זונה היא שאין כאן חסרון, ממילא לא נצרך נמי לתקון דבודקת, ונמצא לפי"ז שגם רש"י סובר סברא דבודקת ומזנה, ודו"ק כי זה נכון: