בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין
דף יג.
במתני' ראוה מדברת כו' איש פלוני וכהן הוא, משמע שדוקא בכה"ג דפורטת מי הוא הבועל סובר ר"ג דנאמנת, משום דמירתתא שמא ישאלו לאותו פלוני ולא ישקר, אבל אי אמרה סתם לכשר נבעלתי ולא פירשה למי אינה נאמנת, ודמיא למה ששנינו (פ"ד מדמאי) האומר למי שאינו נאמן אמעשרות קח לי כו' אינו נאמן מאיש פלוני ה"ז נאמן ע"ש. אמנם בשמ"ק כתב דאפילו בסתמא נמי מכשר ר"ג, והא דנקיט איש פלוני, לרבותא דר' יהושע הוא שאפילו כשאומרת איש פלוני נמי אין נאמנת, ואין להקשות לפי"ז מ"ש מההיא דדמאי דבעינן דוקא שיאמר מאיש פלוני לקחתי, אבל כשאומר סתם מאיש מומחה קניתי ואינו מברר מי הוא אינו נאמן, דיש לומר דשאני הכא משום דאית לה לאשה חזקה דכשרות, ועוד דאשה מזנה בודקת ומזנה, להכי מהימנא אפילו בסתמא. ודע דהרשב"א והרא"ה נחלקו בדין אם השליח אומר מאיש פלוני מומחה קניתי דהרא"ה סובר דדוקא כשהמשלח התרה בו קנה לי מאיש פלוני, אבל הוא שאמר מעצמו מאיש פלוני קניתי כיון דמנפשיה קאמר, אפשר דמצי לאשתמוטי ולא מהימן, והרשב"א סובר דגם כשהשליח אומר מעצמו קניתי מאיש פלוני נמי מהימן, הובא דבריהם בב"ח (יו"ד סי' קי"ט) ע"ש, וראיתי מקשים על שיטת הרא"ה מהך דסוגיין דמוכח להדיא דבאמירת איש פלוני סגי אף דלא אמר לו המשלח כלום, דהא כאן לא שייך אמירה מאחר, ולמ"ש לק"מ דהכא אפילו בלא אמירת איש פלוני נמי מהימן, ומטעמא דאיכא חזקה דכשרות וחזקה דבודקת ומזנה, וניחא נמי מה שהקשו על הב"י בסי' הנ"ל, דדוקא במילתא דרבנן סמכינן על אמירת איש פלוני כמו בדמאי וגבינה של עכו"ם, והא הכא איכא איסורא דאורייתא ואפ"ה מהני, ולמ"ש דהכא שאני, ניחא הכל ודו"ק:
בתוד"ה רב אסי, אבל נסתרה מודה ר' יהושע דנאמנת לומר לכשר נבעלתי במיגו כו' וא"ת כו'. לפמ"ש התוס' בסמוך בד"ה ואין אוסרין, דהא דזעירי מיירי באומרת לא נבעלה, לפי"ז י"ל דרב אסי לא פליג כ"א באומרת לא נבעלה, ובהא דוקא מכשיר משום דאיכא ס"ס, אבל במודה שנבעלה, גם רב אשי סובר דאינה נאמנת לומר לכשר נבעלה, אע"ג דאיכא מיגו, ומשום דר' יהושע לית לי' מיגו כדמוכח גבי משארסתני נאנסתי, ואין מקום לקושית התוס', וצ"ל דקושית התוס' היינו למאי דמסקו לקמן, דהך דזעירי מיירי במודה שנבעלה, אבל באומרת לא נבעלה גם לזעירי נאמנת משום ס"ס, ולפי"ז רב אסי דמכשר אפילו במודה שנבעלה ומטעם מיגו, והקשו שפיר דהא ר' יהושע לית לי' מיגו, ועמ"ש לעיל די"ב ע"ב בד"ה ע"כ:
בתוד"ה ואין אוסרין וחשיב חדא ספיקא משום דאין אפוטרפוס לעריות, וכבר העירו המפרשים, איך אפשר לומר שודאי נבעלה, הא אפילו גבי סוטה שהיה קינוי וסתירה נמי לא נחשב אלא ספק ועיין בפנ"י. ולענ"ד אפשר לומר בכוונת התוס', דמה שכתבו דלא חשיב אלא חדא ספיקא, אין כוונתם לומר דספק דבעילה לא הוי ספק ובודאי נבעלה, דזה ודאי אינו, אלא הכי כוונתם, דהס"ס שבכאן אינו נחשב לס"ס כ"א לחד ספיקא, והוא משום דהוי ס"ס שאינו מתהפך, דאם נתחיל מצד השני שמא לכשר נבעלה או לפסול, שוב אין כאן ספק שמא נבעלה כלל, כיון דכבר החזקת אותה לבעולה, וכל ס"ס שאינו מתהפך אין לו מעלת הס"ס, כ"א נחשב הוא רק כחד ספיקא, וכמ"ש האגור והריב"ש בשם התוס' גופייהו, הובא בש"ך יו"ד (סי' ק"י), והא דהוצרך התוס' לסברא דאין אפוטרפוס לעריות, היינו משום דבלא זה הוי ס"ס המתהפך, דבודאי צריכים היינו להתחיל מן הספק שמא לא נבעלה כלל, דמהיכא תיתי להחזיקה לבעולה, והוי זה כמו ספק על, דחשיב ס"ס מתהפך, משום דצריכין אנו להתחיל מספק הזה וכמבואר בש"ך שם, משו"ה הביאו סברא דאין אפוטרפוס לעריות ומסתבר שודאי נבעלה, וא"כ יצאה שוב מגדר ספק על, ושפיר נוכל להתחיל מן הספק דשמא לכשר או לפסול, והכי הוא כוונת התוס', דכיון דאין אפוטרפוס לעריות חשיב רק חדא ספיקא, כלומר דמשום סברא הזאת יצא מספק על, דע"ז מהני סברא דאין אפטורפוס לעריות, דלא ליחשוב תו לספק על, וכיון דלא הוי ספק על, הוי ס"ס שאינו מתהפך דלא נחשב כ"א לחד ספיקא:
אבל קשה דבהדיא משמע בריש פ' שני דאיירי בנבעלת, דקאמר הניחא לזעירי דאמר מאי מדברת נסתרה דמיגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי כו', פי' דהוכחתם הוא מפשטות הלשון, דמדקאמר דמיגו דאי בעיא אמרה לא נבעלה, מכלל דהשתא אומרת שנבעלה, דאי גם השתא טוענת כן, לא שייך לומר מיגו דאי בעיא טענה הכי, כיון דבאמת טוענת כן, אלא ודאי דהשתא טוענת ומודית שנבעלה, וא"כ י"ל דה"ט דר' יהושע דאוסר, אבל מנ"ל למיסר גם ביחוד שהיא אומרת לא נבעלתי, ואמנם המפרשים כתבו דהוכחת התוס' אין זה מלישנא דש"ס כ"א מן הדין דהתם, דכיון דאמרינן דחשבינן לה למיגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי, מכלל דאי טענה לא נבעלתי מהימנא, דאי גם באומרת לא נבעלתי לא מהימנא אין כאן מיגו, דמ"ש האי טענה מהאי טענה, כיון דגם בטענה הזאת אינו נאמן, ולכן הקשו כולם דמה הוכחה הוא דהא י"ל שפיר שבאמת אינה מהימנא אפילו באומרת לא נבעלתי, ואפ"ה הוי מיגו משום דהוי טענה מעולה ביותר, שכשירה לכוה"ג, וכה"ג הוי מיגו כמ"ש התוס' גופייהו לעיל בד"ה רב אסי, ואמנם למ"ש הדבר פשוט שהוכחת התוס' לא הוי מן הדין, כ"א מן הלשון, דמדקרי לה מיגו מכלל דהשתא בע"כ טוענת שנבעלה, וכיון דבע"כ מיירי באומרת הכי י"ל שפיר דדוקא בכה"ג אוסר ר' יהושע, ומה מקשה מיחוד דטוענת לא נבעלה ודו"ק: