בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין
דף ו:
בגמ' דטריד דלא בעיל ופרש"י מצטער דלא בעל. ולכאורה נראה דנתכוון לפרש הכונה של לשון "טריד" המוזכר כאן, ומשום דלשון טירדא אין שייך כ"א בדבר שהוא רוצה עתה לעשות, אבל כשאינו רוצה עתה לעשות שום מעשה, אלא שמצטער על העבר, אין שייך לשון טורד, כ"א לשון מצטער, והיינו דמפרש דלשון טורד המוזכר כאן, כונתו מצטער, ועוד נראה כונה עמוקה בזה, דלכאורה הפי' דטריד דלא בעיל, היינו שטרוד הוא מה שאינו יכול עתה לבעול ולעשות המצוה. ובלמוד הישיבה הקשה לי תלמיד אחד, דא"כ אמאי אבל חייב בכל המצוות, נימא דמצטער הוא מחמת שלא יוכל לקיים מצות תפילין, אע"כ כיון דהתורה פטרתו מזה, וליכא עליו חיוב אינו מצטער מזה, א"כ יקשה ה"נ אמאי חשיב טירדא דלא מצי לבעול, הא אסור הוא לבעול ואין מוטל עליו שום חיוב לקיים מצוה הזאת בשבת, וע"ז השבתי לו דהפירוש דטריד דלא בעיל, היינו שטרדתו הוא במה שלא בעל עד השתא בימי החול וזהו צערו, ולזה נתכוון רש"י ז"ל, דלשון דלא בעיל ביוד, משמע לשון הוה, ולא בעל בלא יוד, הוא לשון עבר, ובנוסח הגמ' היה כתוב ביוד, דהוא לשון הוה, וא"כ יהיה הכונה שטרדתו הוא במה שלא יוכל עתה לבעול, וזה א"א כנ"ל, משו"ה ציין רש"י, מצטער שלא בעל, ודייק לכתוב בלא יוד, לפרש דהטורד הוא מה שלא בעל עד השתא, ואח"ז מצאתי כן ברש"ש:
בתוד"ה והני תנאי טרחו למצוא טעם, מה שדחיקא לי' לאביי לאוקמי בטריד דלא בעיל ע"ש. ואפשר לומר דלהכי דחיק אביי לאוקמי הכי, משום דפשטות המשנה משמע הכי, דלכאורה קשה טובא מאיזה טעם פטרוהו מק"ש ארבעה לילות דוקא, בשלמא מה שלא בעל בלילה הראשונה, י"ל משום תגרת הכתובה ושמחת הנשואין נמשך הזמן כל הלילה עד שלא היה לו שהות לבעול, אבל למה לא בעל בלילה השניה, ואם מרצונו לא בעל, מהיכא תיתי נפטרנו מק"ש עי"ז, וכ"ת שהיה איזה אונס, א"כ ממ"נ אם אונס פטרי' מק"ש, למה דוקא ארבעה לילות, דאם האונס נמשך טובא, כגון שפירסה נדה וכדומה, היה לו ליפטר אפילו טובא נמי, וטעם שכתבו הפוסקים בזה משום דעד ארבעה ימים אין לבו גם בה וטרוד, ולאח"כ כיון שגם בה אין טרוד עוד, לבד שדוחק הוא, עוד יקשה לאיזה צורך קאמר עד מוצ"ש, הול"ל חתן פטור ג' ימים, ובכדי לתרץ זה נראה עפמ"ש הב"י (או"ח סי' ע') ובס' מגיני שלמה, דהא דשנינו במתני' דריש פירקין בתולה נשאת ברביעי, לאו דוקא ברביעי ממש אלא אפילו בליל שלישי השייך לרביעי נמי מותר, דמן עת ההיא עד זמן ישיבת הבי"ד שהוא ביום חמישי בבקר לא חיישינן לאיקרורי דעתא, א"כ ממילא דלפי"ז גם במוצש"ק יכול לבעול, ולא חיישינן לאיקרורי דעתא עד זמן הבי"ד שהוא ביום ב', דשוה הזמן ממש, והנה לעיל בבעיא דמותר לבעול בתחלה בשבת, הקשו התוס' דהא זהו נגד התקנה שתקנו להנשא ברביעי, מחמת טענת בתולים, ומה שתירץ דאם לא בעל לא מחייבינן לה להמתין עד יום ב' ע"ש, נראה דוחק לעקור טעם התקנה, והסברא נותנת שמחויב להמתין ולא לעקור התקנה, וגדולה מזה כתבו המפרשים לעיל (ד"ג ע"ב) דמה שאמרו התם דנהגו לכנוס בשלישי ואם מחמת האונס מותר נמי בשני, היינו דהחופה תהיה ביום ג' או ב', אבל הבעילה תהא ברביעי כתקונה שע"ז ליכא שום אונס, הרי שאפילו במקום שהיה אנוס לעשות החופה, אפ"ה מחייבינן לי' להמתין עד שיגיע הזמן, כ"ש כשלא בעל מרצונו שיהא מחויב להמתין, ומה שהכריחו התוס' כן מחמת קושיתם דמאי קא מיבעי' לש"ס אי שרי לבעול בשבת, הא זהו נגד התקנה, כבר יישבתי זה לעיל במקומו ע"ש, ולכן אני אומר דהמשנה ס"ל דהיכא דלא בעל ברביעי מחויב להמתין עד שיגיע הזמן, והזמן יהיה אפוא במוצ"ש, דאז מותר לבעול, משום דמן מוצ"ש עד יום ב' לא יבוא לידי איקרורי דעתא, אבל עד מוצ"ש אסור לבעול מחשש טענת בתולים, וזהו כונת המשנה, דנקטה פטור מק"ש עד מוצ"ש, דעל לילה הראשונה לא נחשב כפושע, דיוכל להיות שע"י טרדת הנשואין נמשך הדבר כנ"ל, וכיון דלא בעל ברביעי אינו יכול שוב לבעול עד מוצ"ש, ולהכי פטור עד העת ההיא, אבל ממוצ"ש ואילך לא נפטר עוד כיון דיכול לבעול, ואם מרצונו לא בעל, איהו דעביד הכי ולא נפטר עי"ז, ולפי"ז מלישנא דמתני' דנקטה עד מוצ"ש שמעינן מינה דטעם דפטרינן לי' משום דלא יכול לבעול עד מוצ"ש, וא"כ בע"כ הטירדא הוא משום דלא בעיל כאביי, ולא משום דבעי למיבעל כרבא, וזהו שדחקו לאביי לאוקמי הכי ונכון בעז"ה, ואין להקשות ע"ז מהא דקתני לקמן בברייתא אם לא עשה מעשה בראשון פטור אף בשני בשני פטור אף בשלישי, דמשמע שגם בשני יכול לבעול, די"ל דמיירי באם עבר ובעל, דאז חייב בלילה הבא בק"ש, אבל ודאי שאסור לבעול וכאביי: