בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין
דף פט.
בתוד"ה בעולה בסוה"ד ואפילו לר"ג דאמר נאמנת היינו היכי דאמרה לכשר נבעלתי אבל היכי דאמרה לא נבעלתי כו' אפילו ר"ג מודה עכ"ל. ואין להקשות דלהימנה במיגו דבעי אמרה לכשר נבעלתי דיש לומר כיון דהטענה הוא נגד הקול, שהקול סותר לטענה לא מהני גם מיגו. והנה בחו"מ (סי' פ"ב) בקיצור כללי המיגו מבעל הנתיבות כתב, דדוקא כשהקול סותר למיגו אינו נאמן, אבל כשהקול סותר לטענה שטען עכשיו נאמן ע"ש, ומן התוס' דהכא משמע להדיא ההיפך דאפילו כשהקול סותר לטענה אינו נאמן, דאל"ה למה לא מהימנא לומר לא נבעלתי במיגו דלכשר נבעלתי וכמ"ש, ואולי יש לומר דהכא שאני משום חומרא דיוחסין, להנשא לכהונה, לא מהני מיגו, וכמו דבעינן סרי רובא למנין יוחסין ורוב אחד לא מהני, ה"נ מיגו לא מהני, וכן אמנם יש להוכיח דהתוס' סברי דמעלת יוחסין הוא עדיף לענין מיגו, דלא מהני בזה מיגו, כמו דלא מהני מיגו להוציא, והוא מן התוס' כתובות (ד"ג בד"ה רב אסי, הקשו שם הא ר' יהושע לית ליה מיגו גבי משארסתני נאנסתי ע"ש, ותפסו כולם על התוס' דמאי קשיא להו הא שאני גבי משארסתני נאנסתי משום דהוי מיגו במקום חזקה דאיכא חזקת חמון לבעל, ובחבורינו שם הבאתי בשם השמ"ק ליישב. דהתוס' סברי דהמעלה שביוחסין שוה לחזקת ממון ולא אמרינן ביה מיגו עיי"ש, ולפי"ז גם הכא דמיירי לענין כהונה משו"ה לא מהני מיגו אבל בעלמא איה"נ דמהני מיגו במקום קול כשהקול סותר לטענה, אלא דתמוה לי על התומים ונתיבות שלא נתעוררו להביא מן התוס' דהכא וליישב כמה שכתבתי, דעכ"פ היה להם להביא דברי התוס', אשר בהשקפה ראשונה מוכח דלא כוותייהו: