אור ברסלב

בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין

דף פד.

דף פג:

ברש"י ד"ה הא לאחר תינשא והוי גט מעליא הואיל ולא אמר ע"מ שלא תנשאי אלא לפלוני כו' עכ"ל. ומשמע מלשונו דמשו"ה הוי גיטא משום דלא אמר על מנת שלא תנשאי אלא לפלוני, הא אי אמר הכי לא הוי גיטא, והטעם אפשר לומר דדוקא כשמתירה לכל העולם, ואינה אוסרה אלא לאדם אחד הוא דהוי גיטא, משא"כ כשאוסרה לכל העולם ואינו מתירה כ"א לאחד, לא הוי גיטא, ועיין בשעה"מ (פ"ח מהלכות גירושין) שהביא בשה תשובת הרשב"ץ שנסתפק בזה והבאתיו לעיל בר"פ, ומלשון רש"י דהכא יש לפשוט ספיקו. אכן באמת יש לדחות, דבאמת גם בכה"ג הוי גיטא, והא דהוצרך רש"י לפרש דמיירי שלא אמר על מנת שלא תנשאי אלא לפלוני, היינו משום דאי אמר הכי אז לא הוי דייקינן כלל הא לאחר תנשא, דהיאך אפשר לומר דתנשא לאחר כיון שהתנה בפירוש שלא תנשא אלא לפלוני ולא לשום אחר בעולם, אבל לעולם מהבעל גופא מגורשת אפילו בכה"ג נמי, אלא דלפי מה שכתבתי בדבור דלעיל דמדכתיב ויצאה והיתה לאיש אחר בעינן שהגט יתירנה מיהא לשום אדם, וכל שאינה ראויה להנשא לשום אדם אינו גט כלל, א"כ מה מספקא ליה להשעה"מ, הא פשיטא שבכה"ג שאמר לה ע"מ שלא תנשאי אלא לפלוני לא הוי גט דלכל העולם אסורה מכח התנאי, ולאותו פלוני אסורה שלא יאמרו נשותיהם נותנין במתנה, וכיון שאסורה לכל העולם ממילא לא הוי גיטא, דלא קרינן בה והיתה לאיש אחר, וצדקו דברי רש"י כפשוטן, דהיכי שאמר ע"ת שלא תנשאי אלא לפלוני, באמת לא הוי גיטא כלל ועמ"ש לעיל שם:

בגמרא וכי תימא אפשר דמינסבא היום ומיגרשה למחר ומקיימא לתנאה. נראה לי דהיינו דוקא לפום סברת הס"ד דמדמינן זה לדרב נחמן דאומר יישן היום ואין חוששין שמא יישן למחר, ולא מחלקינן בין אי הקיום של התנאי הלוי בדידה או אין הלוי, ואפילו כשאינו תלוי בדידה נמי מותרת להנשא ואין חוששין שמא לא יקיים התנאי, ולפום הך סברא שפיר תקנה טובה היא דמינסבא היום ומיגרשא למחר, דלמאי ניחוש, אי מצד שמא לא יקוים התנאי לבסוף, הא אין חוששין לזה, ואי מצד האיסור שהיא אסורה להנשא לפלוני מפני שלא יאמרו נשיהם נותנות במתנה, ואי אפשר שיקוים התנאי מצד האיסור, הא בכה"ג שכבר נישאת לאחר בינתיים לא שייך תו חששא זאת וכמ"ש התוס' בד"ה ומיגרשה, אבל לפי מה דמסיק דלא דמי לדרב נחמן משום דהכא לאו בדידה קיימא לאיגרושי ולאינסובי, פשיטא דגם תקנה הזאת ליתא, ואסורה להנשא לשני בכל אופן, דאי שיקוים התנאי ברישא ותנשא לפלוני קודם, בכה"ג אסור שמא יאמרו נשותיהם נותנים במתנה, ושתנשא להשני בתחלה אינה רשאה, דכל זמן שלא נתקיים התנאי הרי היא אשת איש גמורה, ואע"ג דבכל שארי תנאי אם נישאת קודם קיום התנאי לא תצא כמ"ש הרמב"ם (ריש פ"ח מהלכות גירושין), היינו דוקא בתנאי שבידה לקיימו, משא"כ תנאי כזה שאין בידה תלוי לקיימו, כל זמן שלא נתקיים התנאי הרי הוא אשת איש גמורה ואסורה להנשא:

ואם כי הדבר פשוט לכל מעיין בסוגיא, הארכתי בזה בכדי ליישב מה שהשיג הראב"ד ושארי הראשונים על הרמב"ם שפסק שם בנשאת לאחר תצא והולד ממזר, דלמה יהא ממזר הא יכולה לקיימו את התנאי, דיגרש אותה זה ותנשא לפלוני בעל התנאי, והח"מ תירץ דס"ל להרמב"ם שתנשא לפלוני תחלה קאמר, והוא תמוה, דהא מוכח להדיא כאן, דאם היה בדידה תלוי להתגרש היתה מותרת להנשא לכתחלה. וקשה הא לא קיימה את התנאי דלפלוני תחלה קאמר, ולמה שכתבתי ניחא, דלמסקנא אסורה להנשא קודם קיום התנאי, וכיון שנשאת באיסור ממילא הוי הולד ממזר וזה ברור בעזה"י:

בגמרא איבעי להו כו' ע"מ שתאכלי בשר חזיר כו'. הן המשנה למלך (פ"ה מהלכות יסודי התורה) נסתפק, אם יכול לקיים מצוות עשה, כגון אכילת מצה בשלא כדרך הנאתו ע"ש, וראיתי מי שהקשה דלמה לא פשט מסוגיין, דאי נימא דמיקרי אכילה, א"כ גם לענין קיום התנאי יהיה מיקרי קיום תנאי במה שתאכל שלא כדרך הנאה, ואי משום דאסור מדרבנן, א"כ תקשי לאביי ע"מ שלא תנשאי לעיל דהוי תנאי, הא מדרבנן אסורה להנשא לו כדלעיל, אלמא משום הא לא מיקרי אי אפשר לקיימו, וא"כ כאן נמי תוכל לאכול שלא כדרך הנאתן, דליכא רק איסורא דרבנן, ואמנם לק"מ, דאף אי נימא דלענין קיום המצוה מיקרי זה אכילה, מ"מ בקיום תנאי שבתר דעת המתנה אזלינן, ואיהו כי קא מתנה ודאי שדעתו היה שתאכל כדרך ההנאה, ולכן אי אכלה שלא כדרך הנאה לא נתקיים התנאי, ואע"ג שבאמת אכילה מיקרי, מ"מ התנאי לא נתקיים על ידי זה וק"ל:

ודע דהנו"ב מהדו"ת וחיו"ד סי' מ"ה) העלה, דהא דסברי התוס' והר"ן בחולין (פ' ג"ה) דמדאורייתא מותר לבטל איסור לכתחלה, ודוקא מדרבנן הוא דאין מבטלין, היינו דוקא דומיא דזרוע בשילה, דהזרוע בעצמו לא נתבטל, רק הטעם הוא דנתבטל, אבל לבטל יבש ביבש והוא בעין ובאיסורו עומד, שאם יבוא אליהו ויאמר שזהו האיסור היה נשאר באיסורו לא התירה התורה לבטלו לכתחלה, דאיך אפשר שדבר כזה שאפילו אחר הביטול אם יזכר יהיה אסור והאיך יבטלו לכתחלה הרי עתה הוא מכירו ע"ש, וכ"כ החת"ס נמי (חאו"ח סי' קכ"ט), ואם שכתבו בן מסברא, נ"ל להביא ראיה לזה מסוגיין, דאל"ה א"כ לשיטת הסוברים דאין מבטלין איסור הוא דרבנן, א"כ תוכל לבטל תר בתרי את החזיר, וביבש ביבש בטיל ברובא, ושפיר יתקיים התנאי באכילה ממש, אלא ע"כ דביבש ביבש כולי עלמא סברי דמן התורה אסור לבטל ודו"ק:

ברש"י ד"ה אין חוששין כו' אבל אחר לה ע"מ שלא תבעלי כו' דומיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם עכ"ל. כל המפרשים נתחבטו בדברי רש"י, דאיך שייך לבטל את הגט לגמרי בשביל חששא דשמא תיבעל, בשביל החשש הזה הוה לן למימר דאסורה להנשא, אבל לא לבטל את הגט, והרשב"א השיג מטעם זה על רש"י, ועוד מה מדמי לה לשלא תלכי לבית אביך לעולם, הא התם אין הטעם משום חשש ביטול, אלא משום דאגידא ביה לעולם ואין זה כריתות וכדאמר לעיל להדיא. ואמנם למה שכתבתי לעיל (דפ"ג ע"ב) בשם התוספתא, דבשלא תלכי לבית אביך הוי באמת הטעם משום חשש דשמא תלך ותיבטל הגט, והא דאמר בש"ס דידן משוה דאין זה כריתות, לא הוי הכוונה משום דאגידא ביה, אלא משום דלא אמרה התורה שלח לתקלה, וכל היכי דקרוב הדבר שלא תוכל לקיים את התנאי, מתבטל הגט לגמרי, ואין זה כריתות דקאמר, לישנא דקרא דוכתב לה ספר כריתות נקיט, אבל הכוונה הוא, דמשו"ה אינו גט, א"כ דברי רש"י מיושבים הדק היטב, הן בטעם דאמר דאינו גט, דודאי כיון שאיכא חשש דתעבור על תנאה, אינו גט מעיקרא, דלא אמרה תורה שלח לתקלה, וגם במה דמדמי לה לשלא תלכי לבית אביך לעולם, דבאמת התם נמי הוי הטעם משום שמא תלך ותעבור על תנאה, וסובר רש"י דהכא נמי כיון שאין הדבר בידה לשמור מזה, דשמא יבעלנה באונס, משו"ה חיישינן שמא תעבור על תנאה באונס, ולא דמי לשלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני, דהתם הוי בידה להשמר וכמ"ש מהרש"א, ועיין היטב מה שכתבתי לעיל ותמצא שכל דברי רש"י מיושבים ומכוונים לפי התוספתא וז"ב:

תוכן העניינים

בית אהרן על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה