בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין
דף פג:
בברייתא הרי זה גיטך פ"מ שלא תשתי יין על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות, שלשים יום ה"ז כריתות, ומפורש כאן החילוק בין הגביל זמן שלשים יום, ללא הגביל ואמר לעולם, דהיכי דלא הגביל זמן ואגידא ביה לעולם אין זה כריתות, אבל בהגביל זמן, דלכשיעבור הזמן תהיה מותרת בכל אלו, כריתות מעליא הוא דמיקרי. וראה זה הלא מצאתי בתוספתא שממנה מקור הדין, והכי איתא התם (סוף פ"ה) ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין ושלא תלכי לבית אביך לעולם אינו גט שמא תלך ושמא תשתה, שלשים יום הרי זה גט ולא חיישינן שמא תלך ושמא תשתה ע"כ, הרי מפורש טעם אחרינא לגמרי, דבהגביל זמן קצוב, כיון שהזמן מועט הוא ויש לו קצבה, לא חיישינן שמא תעבור, דאפשר לה להתאפק זמן קצוב, כשתדע שיש גבול לאיסורה, משא"כ בלא הגביל זמן ואמר לעולם, חיישינן שמא תעבור על תנאה, דתמיד קשה להתאפק, ולבד שהתוספתא הזאת היא נגד הש"ס שלנו, דמפורש כאן טעם אחר, עוד התוספתא מצד עצמה תמוה, דלשון אינו גט משמע דאינו גט כלל, וכי היכן מצינו דמשום חששא הזאת לא תהא גט, הא לכשתקיים התנאי הוי גט מעליא, ומשום חששא כזאת היה אפשר לומר דאסורה להנשא שמא לא תקיים התנאי, וגם בזה דיעות רוב הפוסקים, דככל תנאי שבידה לקיימו ובדידה קיימא מילתא, מותרת להנשא מיד, ואינה צריכה להמתין ער שיקוים התנאי, ובכ"ז אה התוספתא היה אוסרה להנשא מיד הוי ניחא לן להוכיח מזה כשיטת הפוסקים, דגם בכה"ג אסורה להנשא וצריכה להמתין. אבל שלא יהא גט היאך אפשר משום חששא לבטל הגט ולומר דלא הוי. גט כלל:
ומיהו קושיא זאת שבתוספתא עצמה, היה אכשר ליישב, דבאמת משום חששא הזאת נתבטל הגט גופא, מתרי טעמי, א', דמפשטא דקרא דויצאה והיתה לאיש אחר, משמע שהגט צריך מיהא להתירה אף לאיש אחד, וכל שאינה ראויה לשום אדם להנשא, לא הוי גט כלל, דגט כזה שלא יתירנה לשום אדם, לא מצינו בתורה, ועיין בפנ"י לעיל בתוד"ה אפילו, שכתב דבאמת היינו טעמא דמודה ר' אלעזר באומר הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם דלא הוי גט, דהוי נמי מהאי טעמא, אלא שהתוס' דלעיל לא כתבו כן, וכזה יש לומר גם כאן, כיון דמצד החשש דשמא תלך ושמא תשתה אסורה להנשא לעולם לשום אדם, ואע"ג שהאיסור אינו משום שיור בגט, כ"א מצד התנאי, מ"מ סוף סוף כיון דאסורה להנשא לשום איש, ואי אפשר לקיים בה והיתה לאיש אחר, ממילא שבכה"ג גם הגט אינו גט, דבעינן והיתה לאיש אחר, וכיון דאסורה לכל אדם, יהיה מאיזה טעם שיהיה, סוף סוף לא קרינן בה והיתה לאיש אחר, וממילא לא הוי גט ואפשר דזהו נמי כוונת הש"ס כאן מה שאמרה הטעם דאין זה כריתות, ואין הכוונה דמשום דאגידא ביה, וכמו שהבינו כל המפרשים, אלא הכוונה דגט כזה אינו גט, ואין זה כריתות דקאמר, כוונתו דאינו גט. ולישנא דקרא נקיט, דכתיב ספר כריתות, וכה"ג מצינו נמי לעיל בעמוד א' ומת בלא בנים לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה הא למדת שאין זה כריתות, וכתב הריטב"א שם, דהא לאו משוה כריתות קאמרינן, אע"ג דנקיט לישנא דכריתות, דא"כ מאי האי דקאמר לקמן ורבנן כריתות מאי עבדי ליה, הא מיבעי להו להא, אלא ש"מ דלאו מלישנא דכריתות קא מקשו ליה אלא מסברא כו', והא דקאמר הא למדת שאין זה כריתות, הרי הוא כאילו אמר הא למדת שאין זה גט דלא אפשר שגט כזה יהא מתיר עכ"ל, וא"כ ה"נ אפשר לפרש כן, דאין זה כריתות דקאמר, לאו מטעם דאגידא ביה קאמר, אלא דגט כזה אינו גט משום דלא קרינא ביה ויצתה והיתה לאיש אחר, ולישנא דקרא דכתיב ספר כריתות נקיט וכ"כ הרשב"א ע"ש, הא חדא בישוב התוספתא:
ועוד אפשר ליישב עפמ"ש לעיל בעמוד א' לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה, ופריך עוקר איהו עקר, למדנו משם דכל היכי דקא עקר בתנאו מה שכתוב בתורה לא חשיב ליה כריתות, דלא אמרה תורה שלח וגרש לתקלה, וכל היכי דאפשר לצמוח תקלה מגט זה, הגט מעיקרו אינו, וכמ"ש הרשב"א שם, וה"נ כיון דלעולם קא אסרה, שלא תלכי לבית אביה ושלא תשתה יין וזה דבר שמן הנמנע הוא להתאפק לעולם, וקרוב הדבר שתבוא לידי תקלה, אם תנשא בגט זה, דכי תלך ותשתה ותעבור על תנאה, הגט יהא בטל ובניה ממזרים, ולא אמרה תורה שלח לתקלה, להרבות ממזרים בישראל, וכדקאמר נמי לעיל, נענה ר"ע הרי שנישאת לאחד מן השוק כו' לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים, ופרש"י לא אמרה תורה כריתות כזה המביא את ישראל לידי פסול, וה"נ דכוותה כיון דקרוב שתבוא לעבור את התנאי ויהיו בניה ממזרים, ולכן ממילא מהאי טעמא גם הגט אינו גט דלא אמרה תורה גט כזה שיביא לידי פסול, וגם לישנא דש"ס דילן דאין זה כריתות, יש לפרש נמי בכוונה הזאת, דמשו"ה אין זה כריתות, משום דהגט אינו גט, וכדקאמר נמי ר"ע הא למדת שאין זה כריתות, אבל לא מטעם דאגידא ביה, ועיין מה שכתבתי לקמן (דפ"ד ע"א) ברש"י ד"ה אין חוששין מזה:
והנה אם כי הפרושים הללו נכונים הם, וגם הרבה קושיות היו מיושבים לפי"ז, רק מפני שכל הפוסקים לא הבינו כן בכוונת הש"ס, אלא כולם פירשו דאין זה כריתות דקאמר הכא, היינו שהיא אגידא ביה, ולכן בכדי שלא תחלוק התוספתא על הש"ס שלנו, נ"ל ליישב עפ"י מ"ש התוס' לעיל בעמוד א' בד"ה ועמדה, ליישב תוספתא אחריתי, דקתני התם ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך אינו גט חוששין שמא תיבעל להם, שזהו נגד הש"ס שלנו דקאמר בלאבא ואביך אין חוששין שמא תבעל, ופי' התוס' דמ"ש בתוספתא חוששין לאו מסתמא, אלא כשראינו שנבעלת להם, ואי דא"כ פשיטא ומאי אשמועינן התוספתא, יש לומר דבא להשמיענו דבעל מנת שלא תינשא כו' עיי"ש היטב בתוס'. ולפי"ז גם התוספתא הזאת יש לפרש כן, דמ"ש אינו גט חוששין שמא תלך ושמא תשתה, לאו מסתמא, דמסתמא אין מבטלין גט מכח החשש, ורק בראינו שהלכה הוא דאינו גט ובא להשמיענו דכיון שאי אפשר להתאפק ולעמוד על נפשה מלכת לבית אביה, וקרוב הדבר שתעבור על תנאי זה, לכן אין לשום אדם להשתדל בגט שינתן בזה התנאי, וכמ"ש הב"י ואה"ע סי' קמ"ג) בשם סה"ת וז"ל על מנת שלא תלכי לבית אביך עד זמן פלוני אע"ג שהגט כשר והתנאי קיים אין לשום אדם להשתדל בגט שינתן בתנאי זה, כי אי אפשר לעמוד על נפשה מלכת לבית אביה ונמצא גש בטל ובניה ממזרים ואם המגרש הוא מאותם שכופין להוציא ולא רצה לגרש אלא בתנאי זה כופין אותו לגרש בלא תנאי זה עכ"ל, וכן הופסק נמי בשו"ע שם סעיף כ"א, הרי להדיא מסה"ת דהגט קיים אפילו בתנאי כזה, דבאמת משום חששא אי אפשר לבטל את הגט, ורק מפני שקרוב הדבר שלא תעמוד על נפשה אין להשתדל בגט זה, וזהו דאשמועינן התוספתא, דחוששין אנו שמא תלך ותשתה, וממילא אין להשתדל בגט כזה, אבל מה שאמר בתוספתא אינו גט, היינו דוקא כשראינו שהלכה ושתתה, דמחששא לא מבטלינן הגט, והנה העד הנאמן על אמתת פרושינו הוא הסה"ת הנ"ל, דאל"ה מאין למד חדוש דינו דאע"ג שהגט כשר והתנאי קיים אין לשום אדם להשתדל, דלכאורה תמוה מאוד ולא נמצא שום מקור לזה, דבדבר שהוא כשר מדינא אסור להשתדל בזה, אע"כ משום דיפרש לתוספתא כפירושי, דאינו גט דקאמר היינו כשראינו שעברה על התנאי שהלכה ושתתה, ולפי"ז יקשה מאי חוששין דקאמר שמא תלך ותשתה, הא בע"כ שראינו שהלכה ושתתה מיירי, ולא שייך לשון חוששין שמא תלך ותשתה, אע"כ דהאי חוששין לכתחלה הוא, דאע"ג שלא ראינו שהלכה ושתתה והגט קיים מדינא, אפ"ה אין לכתחלה ליתן גט כזה, דחוששין שמא תלך ותשתה, וזהו פירוש וכוונה אמיתיית בתוספתא, ומקור אמיתיי לסה"ת להמעיין היטב ודו"ק:
בגמרא אמר רבא ה"ז גיטך עמ"ש לעיל בעמוד א':