אור ברסלב

בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין

דף פב:

דף פב.

בתוד"ה שרבי אליעזר כו' ולאחר לא תנשא עד שתתן, הנה המ"מ (פ"ח מהלכות גירושין) כתב שהך סוגיא דפרק מי שאחזו נדחית היא מכח הסוגיא דבסמוך (דף פ"ג) דפריך אי הכי בכולהו תנאי דעלמא לא תינסיב נמי עד שתקיים הנאה ע"ש, שהרמב"ם השמיט באמת להך דין דלאחר לא תנשא עד שתתן, וכבר הארכתי בזה לעיל (דע"ד ע"א) ודע"ו ע"ש, וא"כ אין שייך להקשות מהתם, דמה קושיא הוא שר' אליעזר יסבור כהלכה הקבועה דלא חיישינן שמא לא תקיים ע"ש היטב באריכות:

והנה בס' תפ"י ראיתי דבר זר, שכתב דקושית התוס' יש ליישב עפ"י דעת הרמב"ם (פ"ח מהלכות גירושין) דדוקא בהגביל זמן הוי גט אבל בלא הגביל זמן הוי כמו שלא תשתי יין ולא תלכי לבית אביך לעולם, דבזמן מוגבל לא חיישינן שמא תעבור רק באינו מוגבל ע"ש. והנראה מדבריו שהבין דטעם החילוק שמחלק הרמב"ם בין זמן קצוב ללעולם. הוא משום דבזמן קצוב לא חיישינן שמא תעבור, ובלעולם חיישינן שמא תעבור. ותמוה זה מאוד, דהא מפורש בש"ס ופוסקים, דטעם דלעולם הוי משום שאין זה כריתות, כיון דאגידא ביה לעולם, דהכי מפורש לקמן (דפ"ג ע"ב) על מנת שלא תשתי יין לעולם אין זה כריתות, וגם ברמב"ם שם, מפורש טעם זה, ומה שהביא ראיה מלשון התוספתא דאמר התם על מנת שלא תשתי יין ולא תלכי לבית אביך לעולם אינו גט חוששין שמא תלך ושמא תשתה, הרי הטעם בלעולם משום דכיון דלא הגביל זמן חוששין שמא תעבור, לאו ראיה הוא כלל דהא בע"כ דאין הכוונה דמשו"ה אינו גט משום החשש דשמא תלך, דהיכן מצינו דמשום חשש יתבטל הגט. אצא הכוונה בתוספתא הוא אחרת לגמרי כמו שנכתוב לקמן שם דפ"ג:

באו"ד שמא יבוא עליה באונס כו'. המפרשים הקשו ע"ז דא"כ בעל מנת שלא חשתי יין כל ימי חיי פלוני, ניחוש נמי לאונס, שישפוך אחד לתוך גרונה בע"כ ובחזקה, ונ"ל דדוקא בבעילת אונס הוא דחשו לזה, משום דסופה ברצון, וכדאבוה דשמואל (כתובות דנ"א) דאוסר גם אשת איש שנאנסה מהאי טעמא, אבל בשארי אונסין לא חשו לזה, דאונס רחמנא פטריה, ועוד דבלא"ה נמי חי שאנסוהו לאכול ע"י שתחבו לתוך גרונה בחזקה, לא הוי שמה אכילה בכה"ג, דכיון דנפשה קצה מלאכול והאכילוה בע"כ וגם אכילה ע"י הדחק לא שמה אכילה, כ"ש כשהאכילוה בטל כרחה, אבל בעילה בע"כ נמי שמה בעילה ואכ"מ יותר:

בגמרא אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה. והנה אע"ג דגם ר' אלעזר סובר דבעינן כריתות ושלא תהא אגידא ביה, דהא לא פליג באומר על מנת שלא תשתי יין כל יחי חייכי, וגם הוא סובר דאין זה גט משום דכריתות בעינן, וא"כ לכאורה יש להקשות הכא דלא נתגרשה אלא מאישה ולכו"ע אסורה, הרי אגידה בה היא, דהא אפילו בעל מנת שלא תנשאי לפלוני חשיבא אגידא ביה לשיטת הרמב"ם, ואפילו להפוסקים דפליגי בזה וסוברים דזה לא חשוב אגידא, כיון דכשימות אותו פלוני שוב אינה אגידא מ"מ בכה"ג שאסורה לכולי עלמא, ודאי דליכא למימר דילמא מייתי כולי עלמא, וא"כ אמאי פסולה גם לכהונה, הא בכה"ג שאין זה כריתות, אפילו ריח הגט אין בו לפוסלה מכהונה כמפורש ברמב"ם (פ"ח מהלכות גירושין), אכן באחת לק"מ, דלהאי מילחא, טל מנת גרע מחוץ, דכשאומר על מנת שלא תנשאי לפלוני, או שלא תשתי יין, לכשתעבור על תנאי הזה, אין כאן שוה גירושין אפילו ממנו נמי, ולכן חשוב שפיר אגידא ביה מכח התנאי, משא"כ ברה"ג דהכא, שאמר ה"ז גיטך ממני ואי את מותרת לכל אדם, שאותו חלק הגירושין שגירשה, דהיינו ממנו לא תלה זה בשום תנאי, ואפילו לכשתעבור ותנשא באיסור לאחד מן העולם, הגירושין שלגבי דידיה לא נתבטלה בזה, לכן לא הוי כלל אגידא ביה, דמה שאסורה לכולי עלמא לאו מכח תנאי הוא, אלא משום שלא התירה יותר, אבל אותו חלק שהתירה, דהיינו ממנו, לא תלה זה בשום תנאי, ולכן נהי דאסורה להנשא לכולי עלמא מצד שלא התירה, אבל לכהונה דלא בעינן כ"א שתהיה גרושה מאישה הוי גט מעליא בלא שום אגד בבעל, וזה ברור, ודלא כמו שראיתי לאחד מן החכמים שנדחק הרבה בזה:

ברש"י ד"ה אלא מאישה כו' ומדפוסל לכהונה אלמא גט הוא, עיין מה שכתבתי בסמוך בתוספת:

בתוד"ה אפילו לא נתגרשה כו' וא"ת הא ודאי דאיסור כהונה שאני כו' פשיטא דאפילו לר"א לא הוי גט כלל כו'. ולענ"ד נראה דלר"א הוי גט מעליא, באותו צד שמגורשת ממנו, ומה שאסורה לעלמא, לאו משום דהגט לא הוי גט רק משום שלא התירה בגט זה לעלמא, דהא בגירושין יש שני סוגים, שתהיה מגורשת ממנו, וגם שתהא מותרת לכל אדם, אבל באותו הצד שמגורשת ממנו הוי גט מעליא, ובזה סגי לפוסלה מכהונה. דלענין זה לא בעינן כ"א שתהיה גרושה ממנו, וזהו טפחו של ר"א כיון דממנו הוי גרושה מעליא, פסולה שוב לכהונה מן הדין, ורבנן סברי דכיון דלא התירה לעלמא, בכה"ג גם ממנו לא הוי גט, ואפ"ה פסולה לכהונה מטעם דאיסור כהונה שאני, שריבה בהם הכתוב מצוות יתירות, וכדבריי מפורש ברש"י ד"ה אלא מאישה וז"ל ומדפוסל לכהונה אלמא גט הוא והכא דשרייה לכל אדם חוץ חזה כו', הרי להדיא דלר"א הוי גט מעליא וז"ב:

באו"ד ואם מת מותרת להתייבם ואעפ"י שפסולה לכהונה. כבר עמדו בזה כל המפרשים, מהיכן פשיטא להו לתוספת דמותרת להתייבם, ובשגם למה שכתבת לעיל בסמוך, דלר"א הוי גט מעליא לענין שתתגרש ממנו, איה"נ דאפילו להתייבם אסורה, ואמנם אפי' אי יהבינן להו פשיטתייהו דמותרת להתייבם, אפ"ה אין להוכיח מזה דלא הוי גט כלל, דאפילו אי נימא דממנו הויא מגורשת גמורה, מ"מ כיון דאסורה לכולי עלמא צריכה להתייבם, דהיבום אינה באה מכח זיקת הבטל, אלא מכח זיקת אחיו, שזקוקה היתה לו ע"י קדושין שקידשה מתחלה, שבקדושין הללו קידשה לפניו, וגם שתהא זקוקה לאחיו כשימות הוא בלא בנים, ורק אם גירשה אח"כ בגט גמור, דין הוא שהגט כורת הקדושין מעיקרן, ולא נשאר עוד שום זיקה, לא שלו בעצמו ולא של אחיו, כיון דהקדושין נעקרו מעיקרן, משא"כ כשלא גירשה אלא ממנו, הרי שהקדושין עוד לא נכרתו לגמרי, ולא התירה כ"א ממנו, אבל זיקת אחיו לא הופקע, ולכן צריכה ודאי להתייבם כדי להתיר זיקת אחיו, דכיון שהגט לא התירה לעלמא, ועכשיו כשהוא רוצה להנשא לשוק מחמת מיתת הבעל, והתורה אמרה שבאין לו בנים לא תהיה אשת המת החוצה בלי יבום, ואתר כותבי כל זה, מצאתי בתשובת מהר"ם לובלין (סי' קכ"ג) בשם הלבוש כדבריי ממש, דגט כזה אינו מתיר כ"א אישותו של בעל, אבל זיקת היבם אינו ניתר, דכיון שלא ניתר כל האיסור שנאסרה מחמת קדושין, שהרי אמר ואי את מותרת לכל אדם ולהנשא לעלמא, גם איסור היבם לא הותר ולא נעקר ממקומו ע"ש, ות"ל שכוונתי לדעת הגאון ז"ל:

תוכן העניינים

בית אהרן על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה