אור ברסלב

בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין

דף פב.

דף פא.

ברש"י ד"ה כי אתו לקמה דר"א כו' והשופר והעדים בפנינו ועדיין לא נמסר עכ"ל. כוונתו בזה שלא נימא דהעובדא היה בגט שכבר נמכר, ורק משום שמצאו אותו קרח באו לשאול עליו מר' אמי, דבכה"ג שלא נודע מה טיבו, ויש חשש שמא הזמין הבעל לעדים כמנין הקשרים, בכה"ג לא היה מכשיר ר' אמי להשלים לכתחילה בעבד, דדוקא כשעדים והסופר בפנינו עוד והגט לא נמסר, וידעינן בודאי שלא הזמין אותם לעדים, ורק משום חשש דשמא יבוא הגט לפני בי"ד ופסלוהו משום שיהיו סבורים שהזמין הבעל עדים למנין קשריו, בכה"ג הוא דמכשרינן לכתחלה למלאת בעבדים. וכמה שכתבתי בדבור ולעיל להוכיח כן מרש"י דמתניתין. ומשו"ה הוצרך רש"י לפרש כאן דמיירי שהגט לא נחסר עדיין, והעדים בפנינו שיאמרו שודאי שהבעל לא האמינם, וכ"כ ראיתי במהר"ש כעין זה:

שם בתוד"ה ומיהו בקונטרס פי' כו'. השיאו דעת רש"י לכוונה רחוקה, וקרוב הדבר בכוונת רש"י כחה שכתבתי לעיל:

שם בתוד"ה גזירה משום כולכם, פי' בקונטרס כו' למ"ד משום עדים נמצא אחד מהם קרוב או פסול פסול הגט עכ"ל. נראה בעיני שהר"ן באמת הוכיח מכח קושיא זאת שבע"כ כולם משום תנאי החתימם ולא משום עדים,. ובלא"ה צריך לומר כן. דאי הזמינם לעדים, איך מהני השלמה אפילו בכשר גמור, דהא לא זה הוא שהזמין הבעל, אע"כ דכולם משום תנאי, ואין מקום לקושיתם, ועיין מה שכתבתי בארוכה לעיל:

סליק פירקא

פרק תשיעי המגרש

במשנה כיצד יעשה יטלנו הימנה כו'. ראיתי בס' תפארת יעקב שנסתפק בהא דאמרינן דצריך דוקא ליטול הימנה, אם היינו דוקא כשלא הספיק לומר שוב הרי את מותרת לכל אדם עד לאתר כדי דיבור, אבל תוך כדי דיבור לנתינה אין צריך לחזור וליטלו, רק שיאמר הרי את מותרת לכל אדם, ואף דבגיטין תוך כדי דבור לאו כדיבור. ה"ח לבטל הגט אינו יכול אפילו תוכ"ד לבטל מעשה הגירושין, אבל להיפך להחזיק את הגט שיהא גט מועיל תוכ"ד מהני, או דילמא אפילו תוכ"ד לא מהני, דכיון שקנאתו ליפסל לכהונה כדאמרי' לקמן, וכיון שהנתינה הראשונה נפסלה צריכה נתינה חדשה ע"ש. ולי נראה להביא ראיה דתוכ"ד אין צריך ליטול הימנה, דהא זה ודאי דבשנתנו השליח גט לאשה ולא אמר בפני נכתב, הנתינה דהתם הוי יותר עדיפא, וצריך התם יותר לחזור וליטלה, והראיה דהא רבי דסובר בנתינה. דהכא דאין צריך לחזור וליטול, אפ"ה בשליח שלא אמר בפני נכתב מודה דצריך לחזור וליטלה, וכמ"ש התוס' לקמן (דפ"ד פ"ב) בד"ה אמר חזקיה, וכתבו בטעמו דכיון שניתן הגט כהלכתו מן התורה, מה שהוא אומר אחר הנתינה בפני נכתב לא היה מועיל כלום ע"ש, הרי דהתם שליח שלא אמר בפני נכתב, פשיט יותר הדבר דצריך לחזור וליטלה מבכאן, ואפ"ה תוכ"ד לנתינה אין צריך לחזור וליטלה כפו שהוכיחו התוס' לעיל (ד"ה פ"ב) ד"ה יטלנו, וא"כ כ"ש כאן דמהני בתוך כדי דיבור ודו"ק, ועוד דאפילו לטעם דאמרינן לקמן (דף פ"ד) דמשו"ה צריך לחזור וליטלו הימנה, משום דכבר קנאתו לפסול מן הכהונה, א"כ כ"ש שיש למילף זה משליח, דהא התם כשלא אמר בפני נכתב ודאי דפוסלה לכהונה, דכל שפסולו אינו מן התורה כ"א מדרבנן, פוסל מכהונה מן התורה, כמבואר באה"ע וסי' ק"ן), ומן התורה אין צריך כלל שיאמר בפני נכתב, ואפ"ה בתוכ"ד תהני, והוה"ד הכא נמי וק"ל:

עם במשנה כיצד יעשה יטלנו הימנה. הפנ"י הקשה למאי דמסיק רבינא בשמעתין, דמתניתין בחוץ מיירי, ומשמע דבעל מנת מודו כו"ע דכשר, וכמ"ש הרי"ף ז"ל כאן, א"כ אמאי קא אחרי רבנן כיצד יעשה יטלנו כו' ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם, שתקנתא זאת הוא שלא לרצון המגרש שרצה לאוסרה על פלוני, ואמאי לא קאמר תקנתא טפי שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תינשאי לפלוני, ותי' דאף אי אמרינן דבטל מנת כשר לגמרי, היינו כשמתחלה אמר על מנת, אבל אם מתחלה אחר חוץ מפלוני תו לא מהני מה דאמר לה בתר הכי טל מנת, דאכתי לא נתבטלו ודבריו בזה מאי דאמר מעיקרא, חוץ מפלוני עיי"ש שהניח בצ"ע. ולי נראה שתירוץ הזה נכון הוא למדי ואין צריך עיון כלל, וכזה כתבו הרבה מן הראשונים בסוגיין שכתבו דבנתינה שניה צריך שיאמר לה דוקא הרי את מותרת לבל ארם, ולא סגי שיאמר לה הא גיטך סתמא, אע"ג דבנתינה ראשונה היה סגי גם באומר ה"ז גיטך סתמא, אפ"ה בנתינה שניה מהני זה. דכיון דאמר לה בראשונה חוץ מפלוני, א"כ אינו מתבטל דבריו הראשונים כשיאמר לה שוב הרי זה גיטך סתמא, ובעינן דוקא שיאמר לה בנתינה שניה הרי את מותרת לכל אדם, דאלת"ה למה נקיט במתניתין שיחזור כו' ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם, ליתני רבותא טפי, דיאמר לה ה"ז גיטך סתמא, אע"כ דבנתינה שניה לא מהני זה, וכ"כ הריטב"א והר"ן ובתורי"ד ע"ש, וא"כ ה"נ דכוותה, דנהי דכשאומר בנתינה ראשונה על מנת כשר, מ"מ כשאמר בראשונה חוץ מפלוני, לא מהני תו גם כשאומר בשניה על מנת, דאין מתבטל בזה דבריו הראשונים. ואמנם בעיקר קושיתו אפשר ליישב דהא אמרינן מעשה קודם לתנאי תנאו בטל, לאו דוקא כל המעשה, אלא אפילו מקצת מעשה קודם נמי תנאו בטל, וכיון דבנתינה ראשונה קנאה נמי הגט במקצת, לענין שתפסל לכהונה כמבואר לקמן, ומשו"ה לא מצי תו לומר לה על מנת, דהוי מעשה קודם לתנאי ותנאו בטל, וא"כ אכתי אין זה כרצון המגרש שרוצה לאוסרה על פלוני ודו"ק:

בגמרא אבל בעל מנת מודו ליה. והקשה בס' תפ"י היכי אפשר דרבנן מודו בעל מנת, הא על מנת גרע מחוץ דלא הוי כריתות, דאגידא ביה מכח התנאי, כמו על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי ע"ש, ולק"מ, דהא דוקא בכל ימי חייכי אין זה כריתות, כיון דאין שום זמן שתהיה מותרת, מה שאין כן על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דמותרת כשימות, וכיון דכשימות אותו פלוני נתבטל התנאי הוי כריתות, וא"כ הכא דומה ממש לימי חיי פלוני דמותרת כשימות, והוי כריתות מעליא, ומה שנסתייע תן הרמב"ם דסובר בעל מנת שלא תנשאי לפלוני דאינו כריתות, ואפי' ריח הגט ליכא, גם מזה לא קשה, דהרמב"ם עובר דהכא אע"ג דכשימות פלוני מותרת, מ"מ לא מיקרי זה כריתות, דלא דמי לימי חיי פלוני, דהתם כשימות אותו פלוני, ומותרת ביין, הרי מותרת בדבר שנאסרה בראשונה, אבל הכא אין לה היתר למי שנאסרה, דגם לאחר שימות אותו פלוני, לא תוכל לקחתו בלא"ה כיון שכבר מת, ואין היתר לאיסורה, ומשו"ה לא מיקרי זה כריתות, וכמ"ש הב"ש (בסי' קמ"ג סקכ"ח) סברא זאת, ולשיטת הרמב"ם יתפרש דהא דמהני כאן בעל מנת, היינו בקבע זמן שלא תנשאי לפלוני עד זמן ידוע ולאחר שיעבור הזמן מותרת לו ולכן לא הוי כריתות:

בגמרא אבל בעל מנת מודו. והנה בשעה"מ (פ"ח מהלכות גירושין) דין י"א, הביא תשובת הרשב"ץ שנשאל אם יכול לגרשה ולאוסרה בעל מנת על הרבה בני אדם, דאפשר הא דשרי בעל מנת היינו דוקא כשמתירה לכל העולם ואינו אוסרה אלא לאחד, אבל לא להיפך כשאוסרה לכל העולם ואינו מתירה אלא לאחד אפילו בעל מנת לא מהני ע"ש שכתב שיכול לאסור. והנה לכאורה היה אפשר להוכיח להיפך, מזה שאמרו כאן דאי מפרשינן על מנת אז מותרת לכל העולם ואינה אסורה כ"א לאותו פלוני, דמפרשינן דהאי אלא לפלוני, על מנת שלא תנשאי לפלוני, וקשה דהא הוא לא הזכיר כאן שום איסור בהדיא, וא"כ מסתבר יותר לפרושי דהאי אלא לפלוני הוי הכוונה על מנת שתנשאי לפלוני, מדנפרש דאלא לפלוני דאמר, היינו ע"מ שלא תינשאי, כיון שלא הזכיר כלל האיסור, וא"כ כי מפרשינן נמי על מנת, נימא שדוקא לפלוני הנשא, אלא ודאי דבכה"ג שאינו מתירה כ"א לאחד לא הוי גט אפילו בעל מנת, ואמנם שוב ראיתי דהדברים הללו טעות הם בידי, דבכה"ג דמתניתין שאומר הרי את מותרת לכל אדם, אע"ג שאומר נמי על מנת שתנשאי לפלוני, פשיטא דהוי גט מעליא, דכן מפורש בש"ס לקמן (דפ"ד ע"א), ומה דמספקא ליה להרשב"ץ, היינו דוקא כשאוסרה לכל העולם ואינו חתירה כ"א לאדם אחד. אבל היכי שמתירה לכל, רק שמתנה ע"מ שתנשאי לפלוני, בזה לית מאן דאומר, והחילוק שביניהם פשוט, דכשאינו מתירה בגט כ"א לאחר, אכתי אגידא ביה כל יחיה מכח התנאי, דווקא כשאינו אוסרה, כ"א לאדם אחד הוא דאמרינן דלא חשיבא אגידה ביה, דשמא ימות ולא אגידא ביה כלל, אבל באוסרה לכולי עלמא ואינו מתירה אלא לאחד, ודאי דליכא למימר דילמא מייתי כולי עלמא, וכל זה הוא כשאסורה לכולי עלמא מכח עצם הגירושין, שלא התירה לכו"ע, משא"כ היכי שהתירה לכל אלא שהתנה על מנת שתנשאי לפלוני, ואע"ג דמצד התנאי אינה רשאה להתנסבא לכולי עלמא, כ"א לאותו פלוני, מ"מ לא מיקרי אגידא ביה כל ימיה, דכשימות אותו פלוני שוב תהיה רשאה להתנסבא לכל גבר די תיצביין, דדמיא לעל מנת שתניקי את בני ומת הבן, דכל עכבה שאינה ממנה ה"ז גט, ואמנם בעיקר הספק של השעה"מ, מפורש ברש"י לקמן דבכה"ג לא הוי גט, דז"ל רש"י (דפ"ד ע"א) ד"ה הא לאחר תנשא והוי גיטא הואיל ולא אמר ע"מ שלא תנשאי אלא לפלוני אלא ע"מ שתנשאי לפלוני עכ"ל, הרי להדיא דבאומר ע"מ שלא תנשאי אלא לפלוני לא הוי גיטא, ופלא שלא הביא כלל דברי רש"י המפורשים, ועיין מה שכתבתי לקמן שם. ומה שהקשיתי דא"כ כי מפרשינן נמי על מנת נימא דאלא לפלוני דקאמר הוי הכוונה. ע"מ שתנשאי לפלוני, יש ליישב בפשיטות דלשון אלא דאמר לבתר הרי את מותרת, משמע דהאי דכולל בלשון אלא, אין דינו שוה להנהו דכולל בלשון הרי את מותרת, וכיון שכן אי אפשר לפרש כוונתו, דהרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני, שתנשאי לפלוני, דא"כ הוו מותרת נמי לאותו פלוני, ואין זה במשמעות לשון אלא, דמשמע שבא לחלק ביניהם, ובהכרח לפרש דאלא לפלוני, שלא תנשאי לפלוני, ושפיר דינם חלוק, דלכו"ע התירה, ולפלוני אסרה ודו"ק:

בתוד"ה אמר רבינא, ומדתנן בריש זבחים כו'. ולפי מה שכתבתי בדבור דלעיל יש ליישב, דע"כ לא מיבעי הכא, האי אלא לשון חוץ או על מנת הוא, משום דלא ניחא כל כך לפרושי דלשון חוץ. הוא כיון שלא הזכיר האיסור כלל, אבל אם היה מזכיר בפירוש אלא לפלוני לא תהא מותרת, לא היה מיבעי לן כלל, דודאי הוי מפרשינן דלשון חוץ הוא, ולכן לא מצי למיבעי מההיא דזבחים דקתני התם להדיא אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, ודוקא מנגעים דלא מסיים בה אלא של כותים אין מטמאין וק"ל:

תוכן העניינים

בית אהרן על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה