בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין
דף עא.
בתוד"ה אמר רב יוסף מאי קמ"ל כו', תימה לר"י אדרבה תיקשי ליה מתני' כו'. ונראה ליישב. דהנה הא באמת טפי עדיף הרכנה מכתיבה, דהרכנת הראש כדיבור דמי, וכדאמרינן בירושלמי, היא הרכנה היא שמיעת קולו, ולקמן (דף נמי אמרינן קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב, ואילו בהרכנה כותבין, ואי קשיא הוי לן באמת להקשות להיפך, דמאי פריך הגמרא מאי קמ"ל תנינא נשתתק כו', הא טובא קמ"ל דאפילו לו כתיבה מהני נמי, דאילו ממתניתין הוה אמינא דדוקא הרכנה דעדיפא מכתיבה מהני, ואיהו אשמועינן דאפילו כתיבה נמי מהני, ובחדושי הרשב"א מצאתי שהקשה באמת כן, ותירץ דהשתא לא סבירא הכי למקשה עיי"ש. ולפי"ז יש לומר דנהי דהמקשה סובר דהרכנה לא עדיף מכתיבה, אבל שיהא נימא דסובר דכתיבה עוד עדיפא מהרכנה, דמנ"ל לעשות מחלוקת רחוקה כל כך, בין הס"ד למסקנא, דבמסקנא אמרינן דהרכנה עדיפא מכתיבה ובס"ד דכתיבה עדיפא, ודי שנימא דבס"ד סובר דכתיבה הוי כהרכנה, דמה לי הרכין בראשו או הרכין באצבעו בשעת כתיבתו, ומשו"ה לא פריך דלמה ליה כתיבה, והא סגי בהרכנה, דזה ידוע גם למקשה דכתיבה לא עדיפא מהרכנה, ורק דהמקשה סבור דכתיבה. והרכנה שווים הם, ולכן פריך מאי קמ"ל. והתרצן לפום סברתו דמקשה מתרץ, אבל באמת אין צריך כלל לתירוצו, דהרכנה עדיפא מכתיבה וכמה שכתבתי ודו"ק, ואמנם סברת התוס' נראה, משום דמסוגיא דבסמוך מוכח דסובר בע"כ דכתב עדיף מהרכנה, והיינו מדפריך ר' זירא על רב כהנא מהא דתניא אם לא יגיד, וקשה קושית התוס' אמאי לא פריך אמתניתין דהרי יכול להגיד ע"י הרכנה, וצריך לומר בע"כ דהרכנה פשיטא דלא מהני בעדות. ורק כתיבה דעדיפא מהרכנה. והוי כדיבור ממש קשה לי' וכמ"ש בתוס', והרי מוכח מזה דכתב הוי כדיבור ממש:
בתוד"ה א"ר זירא כו', ואמאי לא פריך אמתניתין. עיין מה שכתבתי בדבור דלעיל
באו"ד וי"מ דאמתניתין לא קשיא ליה דאיכא למימר דהא דאמר פרט לאלם כו', היינו אלם שאינו שומע דהיינו חרש עכ"ל. ורעק"א בגהש"ס הקשה, דא"כ למאי צריך לטעמא דאינו יכול להגיד, הא בלא"ה לאו בר עונשין הוא, ועל כל חייבי כריתות אינו חייב דהוא כשוטה לכל דבר. ונראה עפמ"ש המוהרי"ל בתשובה, דכפרה שייך בהו, וא"כ הוה אמינא דליתי קרבן וניכפרו, משו"ה איצטריך קרא למעט, דאין חייב קרבן כלל, ואין צריך כפרה בזה, כיון שאינו ראוי להעיד, ועיין באחרונים שנסתפקו אי שוטה שייך בכפרה, ותימה שלא זכרו מן התוס' דהכא, דמשמע דבכפרה שייכי: