אור ברסלב

בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין

דף סב.

דף סא.

בגמ' השתא מיגנב גנבי כו'. המהרש"א בחולין הקשה מאי גזילה איכא, הא פועל אוכל בדבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה. והנה בס' גרש ירחים מיישב קושית מהרש"א, דהא דטוחנת עם אשת עם הארץ, לאו בשכר קאמר, רק לפי שהטחינה הוא ממלאכות שאשה משועבדת לבעלה, כדאיתא בכתובות (פרק אעפ"י), וזו אשת חבר מסייע לה. א"כ אין לה לאכול ממה שעושה, שהרי האשה מחויבת במלאכה, ואין רשות לאשת עם הארץ לשכור אחר שיאכל משל בעלה, שהרי המלאכה מוטלת עליה, שהבעל יאמר היה לך לטחון בעצמך, ופשיטא דבכה"ג אין פועל אוכל אם אחר מסייעו שלא מדעת בעה"ב, שהרי משלם לפועל שיעשה בעצמו, וכשיאכל גם אחר, הרי הבעה"ב נפסד, ומה לו לפועל להאכיל לאחר ע"ש, ולא נ"ל כלל דבריו, דנהי שבודאי שפועל אינו רשאי להאכיל לפועל אחר, שהרי משלם לו שיעשה בעצמו וכשיאכל גם אחר הבעה"כ נפסד, אבל באשה לבעלה, דבר פשוט הוא שרשאה לשכור משרתת לפניה, והבעל מחויב לשלם, ולא מצי הבעל לומר, היה לך לעשות בעצמך, דהא להדיא שנינו במשנה שם, הכניסה לו שפחה אחת אינה טוחנת, והשפחה הזאת הרי הבעל מחויב לזונה ולשלם שכר מלאכתה, כמבואר בשמ"ק ע"ש, הרי דלא מצי הבעל לטעון, הרי המלאכה מוטלת עליך ולמה לי כל הטורח וההוצאה לשלם להשפחה, וכ"ש הכא דלא מצי הבעל לעכב לאשתו שלוקחת עוזרת לסייע לה, להאכילה מעט ממה שהיא עושה, דהא אפילו כל המזונות ושכר הפעולה מחויב לשלם, וכ"ש שתטעים מעט ממה שהיא עושה, ואלא שיש לחלק דהתם בשפחה שהכניסה לו בנכסי מלוג איירי, וכיון שלהבעל יש לו זכות בהן, הרי מחויב לזונה מחמת הזכות שיש לו בה, וממילא נפטרת מלטחון, דע"מ כן נכנסה, וכאילו קיבל עליו בפירוש דמי, שתפטר היא ממלאכות הללו, וכעין שהסביר בשמ"ק לכתובות, אבל שתקח האשה עוזרת ומסייעת עמה, ולשלם משל בעלה אפשר שאינה רשאה:

ואמנם קושית מהרש"א בלא"ה אפשר ליישב, דהא רוב דברים הנטחנים, כגון חטין ושיפון אין דרכן לאוכלן חיין בלי הבהוב באור, והדרך הרגיל הוא להבהב אותן באור ולאוכלן, וזה אין רשאי הפועל, וכמ"ש הרמב"ם (פי"ב מהלכות שכירות) והטור ק (סי' של"ז) דאסור להבהב, וכיון שאסור להבהב אם הבהיבה באור ונתנה לחבירתה ה"ז גזל ממש, או שיש לומר דלפעמים גם כשאשת חבר אינה תאיבה לאכילה נמי אינה מונעת האשת עם הארץ לתת לה, ואז אסורה לאכול דשבעך ולא אכילה גסה אמר רחמנא, והתורה לא זכתה לפועל רק בתאב לאכול ולא לאכילה גסה, ובכהאי גוונא כשנותנה לה הוי ממש גזל:

ברש"י ד"ה שלמא למר, ולא היה מתכוון לברכו אלא לבו היה לרבו עכ"ל. ובתוס' השיגו בתרתי, חדא דהא הוי גונב דעת הבריות, ועוד דעל חנם פי' כן, דלא קאסר אלא בכפילת שלום. ובישוב קושיא הראשונה היה נראה להוכיח, דרש"י סובר דגניבת דעת בדברים בעלמא אין איסור בנכרי, וכמ"ש הב"ח (חו"מ סי' רכ"ח) וכ"ש כאן דמשום דרכי שלום הוא מצוה לחנופי ליה, ובישוב קושיא השניה, כבר קדמוני בזה הר"ן והטור, והמהרש"א בברכות (ד"ו ע"ב), דרב חסדא היה מקדים להו שלום, לפי שהדרך ארץ הוא, שהמשיב חשיב שלום כפול, ואין כופלין שלום לעכו"ם, ורב כהנא השיב באמת שלום כפול, משו"ה כתב רש"י דלבו היה לשמים:

סליק פירקא

פרק ששי האומר

תוכן העניינים

בית אהרן על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה