אור ברסלב

בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין

דף סא.

דף ס:

בגמ' אזל קא מינקט ואכיל, ובתוס' הקשו היכי עשה כן רב כהנא ומי לא הוי חייש לדרכי שלום. והיה נ"ל ליישב דלא תקנו בזה שיהיה גזל מפני דרכי שלום. כ"א היכי שעומד בראש הזית, דאחרי שכבר טרח לעלות על ראש האילן, ואע"ג שמדינא אין בזה גזל, כיון שלא מטו לידו עדיין ולא קנה הפירות, אפ"ה כיון שטרח נפשיה כל כך תקנו שיהא בזה מפני דרכי שלום, אבל אם עומד למטה בארץ ומשיר הפירות שבאילן ע"י מקלות שזורק למעלה, לא חשו לתקן בזה גם מפני דרכי שלום, דבלא"ה לא ליתי לאנצויי, אחרי שלא טרח כל כך על הפירות, והכי דייק לשון המשנה, עני המנקף בראש הזית, ופרש"י במתניתין דמנקף היינו חותך, והרי הוא עומד לפי"ז בראש הזית, והתם דוקא תקינו, דאי לא"ה למה למיתני בראש הזית דוקא, ליתני עני המשיר פירות האילן ה"ז גזל, ולפי"ז לא קשה על רש"י קושית התוס', דבמתני' פירש דמנקף היינו חותך, וזה אי אפשר כ"א כשעומד בראש הזית, דכשהוא עומד מלמטה אי אפשר לחתוך הפירות שלמעלה, ומשו"ה שפיר הוי גזל, משא"כ הכא פי' דשדי אופיי, היינו מקלות, ובע"כ שעומד מלמטה ומשיר הפירות שבראש האילן ע"י מקלות דשדי התם, ובכה"ג אין כלל גזל אפי' מפני דרכי שלום:

והנה אי מכח קושית התוס' היה נ"ל נכון כמה שכתבתי, רק לדידי קשה בגמ' גופא, כיון דהמעשה היה דשדי אופיי על ידי מקלות, א"כ היכי קאמר לו אח"כ, חזי מר דבידאי שדיתינהו, והא באמת לא שדי בידיו כ"א ע"י מקלות, ולכן היה נוח לי פירוש הס' תפ"י, דמ"ש כאן אזל קא מינקט ואכיל, לא רב כהנא הוי מינקט. כ"א הכל עשה ההוא גברא, דמתחלה שדי אותם מן האילן ע"י מקלות, ומשום שהיה מתיירא שרב כהנא יקח אותם, לכן הלך אח"כ ומינקט להם בידיו, ואמר לו חזי דבידאי שדיתינהו, והרי זה גזל גמור, ורב כהנא לא אכלם כלום באמת, ולפי"ז היה מיושב גם קושיתי גם קושית התוס', אלא דלשון הש"ס אזל קא מינקט ,,ואכל' משמע שקאי זה על רב כהנא, דאי על ההוא גברא, למה יספר שאכלם, ומהיכי תיתי לא יאכלם, דאי קאי על רב כהנא, הוי זה עיקר החדוש, אבל אי קאי על ההוא גברא, אין נ"מ במה שאכלם, ולא הו"ל לומר כ"א דהוי מלקט להו. ולכן נ"ל דהמעשה כן היה, דקודם שבא רב כהנא היה באמת מלקט ונותן ביד, רק משבא רב כהנא לא חזי כ"א דהוי שדי אופיי, ולא הספיק עדיין ללקטם ביד מן הקרקע, ורב כהנא היה סבור שכל הפירות המונחים פה, לא ליקטם ביד, ורק ע"י מקלות הפילם, ובכה"ג גם מפני דרכי שלום אין כאן כמ"ש, ולכן לקחם ואכלם, ואמר לו ההוא גברא, כי כל הפירות המונחים פה עוד טרם שבאת, בודאי שדיתינהו, ונהי שזה המעט שהפלתים לעיניך, עוד לא הספקתי ללוקטם ביד, אבל הלא נתערבו בתוך שארי הפירות, שכבר זכיתי בהם קנין גמור, וממילא אין אתה רשאי לאכול כלל, גם מהמיעוט אשר הפלתים ע"י מקלות, אחרי שאינם ניכרים איזה הם, ונתערבו בתוך רוב הפירות שכבר זכיתי בקנין גמור, או אפשר שכיון שהערימה של פירות, שכבר לקטם ביד, הם שלו ממש, א"כ גם מה שהפיל אח"כ במקלות ונפלו לתוך הערימה, הוי נמי שלו, דהערימה שלו קונה אותם כמו חצר, ודחיא כמו שנפלו לתוך קופתו וחצירו. דהא גם מחצלת קונה מטעם חצר וכמבואר בב"מ (דס"ו ע"ב) ואי אגבהינהו בסיסני קננהו, אע"ג דאין לו תוך, ואפשר דהוא הדין ערימה של פירות נמי קונה, ושוב מצאתי ברא"ש (עירובין פ"ז דע"ט) שכתב אי נמי משום דהוי גלל ככליו וקני ליה כליו, ופי' דמיירי כגון שהגלל שהיה מונח ברה"ר היה של שמעון, ואם ראובן הוציא אח"כ את גלל שלו לרה"ר והניחו על גל של שמעון, וכשבא אח"כ שמעון והפכה קני ליה גלל שלו דהוי ככליו, הרי להדיא דערימה הוי ככליו ממש, ואם כי לשון התוס' (ב"ק דכ"ט) דהוי גלל בכליו, ולפי"ז לא משמע דערימה של גלל יהיה ככליו, אכן לשון הרא"ש הוא, גלל ככליו והגלל עצמו הוי ככליו ודו"ק, ומסוגיין מוכח כהרא"ש, דערימה של פירות הוי ככליו לקנות כל מה שיפול לתוך הערימה כמו שכתבתי, והיינו מה שאחר חזי דבידאי שדיתינהו, כלומר כל הערימה, הרי כבר בידאי שדיתינהו קודם בואך, וזכיתי בהם קנין גמור, וממילא מה שנופלים מעתה לתוך הערימה, אינני צריך עוד לשים קנין, דהערימה שלי קונה לי כחצירי, ורב כהנא דסבור היה, שכמו שהפירות הללו שדי במקלות, ה"נ הערימה המונחת פה נמי במקלות שדיתינהו, ונמצא דלא קני עוד כלל, ומשו"ה אכלם ודו"ק בכ"ז:

תוכן העניינים

בית אהרן על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה