אור ברסלב

בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין

דף נט:

דף נט.

בגמ' מה"מ כו'. יש לתמוה היאך ס"ד להקשות מה"מ מה דבמתניתין קתני להדיא מפני דרכי שלום, ונ"ל דעיקר הקושיא הוא למה כהן קורא ראשון, אפילו כשהוא עם הארץ ויש ישראלים חשובים ממנו, ולמה לא תקנו שיהא החשוב חשוב קודם, שגם בכה"ג לא אתו לאינצויי, וכמו שיש סדר בשאר הקרואים שאחרי כהן ולוי, וע"כ שלכהן ולוי יש שום קדימה במקום אחר, ואהא מייתי מקרא, ועיין מה שכתבתי עוד בסמוך וגם לקמן (ד"ס ע"א) מזה:

בגמ' א"ל אביי לרב יוסף מפני דרכי שלום דאורייתא הוא. בכדי לבאר הסוגיא וכל הדינים המסתעפים ממנה, נקדים מה שכתב רש"י בכתובות (דכ"ה ע"ב) על מה שאמרו התם בגמרא, מוחזקני בו שהוא כהן כו' שקרא אחריו לוי, כתב רש"י בד"ה שקרא לפירוש השני וז"ל שבמקום שאין כהן אם רוצה ישראל לקרות לפני לוי קורא ודוקא דאין שם כהן אבל היכי דאיכא כהן לא נתפרדה החבילה ולא יקרא ישראל גדול לפני לוי והכא כהן אחרינא איכא התם כו' עכ"ל, ולכאורה אינו מובן מה שהוצרך לסיים דהכא מיירי בליכא כהן אחור, דהא אפילו במקום דאיכא כהן נמי רשאי לקרות גדול לפני כהן, וכמו רב דקרי במקום דאיכא כהן, ואפשר שרש"י ס"ל כשיטת רב עמרם ורב נטרונאי גאון בטור (או"ת סי' קל"ה) דכהן קורא ראשון בכ"מ, אפילו היכי דאיכא גדול הדור וכמנהג שלנו, ולזה הוצרך לסיים דמיירי הכא בדאיכא כהן אחרינא, דאל"ה אין ראיה ממה שקרא אחריו לוי, דשמא היה הראשון ישראל גדול, דשרי נמי ללוי לעלות אחריו, ורק משום דמיירי הכא דאיכא נמי כהן אחר, והיכי דאיכא כהן אסור לישראל אפילו גדול להיות ראשון:

וכן אמנם יש להוכיח נמי מסוגיין, דהיכי דאיכא כהן אסור לישראל לעלות ראשון, דהנה בב"י (או"ח שם) הביא בשם מוהר"י קולון, דהא דאמרינן דבית הכנסת שכולם כהנים יקרא ישראל. היינו למ"ד כהן קורא ראשון מדרבנן, אבל למ"ד דאורייתא לא, ובדרישה שם הקשה ע"ז, דהא בסוגיין מבואר דלכו"ע מדאורייתא הוא דכהן קורא ראשון, דהא בהדיא אמרינן כאן א"ל אביי לרב יוסף חפני דרכי שלום דאורייתא הוא, וקושיא כזאת הקשה נמי המג"א (או"ח סי' ר"א) על מה שכתבו התוס' (חולין פ"ט) דישראל שקרא ראשון אינו מחויב בעשרה זהובים, מהני שדרשה דוקדשתו אינה אלא אסמכתא, וע"ז הקשה דהא הכא מבואר, דלכו"ע הוי דאורייתא ע"ש, ומה שנ"ל בזה, דלבד דלאו כו"ע סברי דדאורייתא, אלא אדרבה דמכאן אפשר להוכיח דדרבנן הוא, דבלא"ה יש להבין, דהביא כאן בסוגיא כחה אמוראי דילפי כל אחד מפסוק אחר, רב מתנה יליף מקרא דויתנה אל הכהנים בני לוי, ופרש"י דקרא בקריאה מיירי, וז"ל ויתנה שיקראו הכהנים והדר בני לוי, ר' יצחק נפחא יליף מונגשו הכהנים בני לוי, רב אשי יליף מבני עמרם אהרן ומשה, וחייא בר אבא יליף מקרא דוקדשתו, וקשה לכאורה בשלמא רב מתנה יליף שפיר, דקרא דויתנו מיירי בקריאה, שנתנם לקרות בה וכפרש"י, הרי שבהדיא צותה התורה לקרות כהנים והדר לוים, אבל לאינך מ"ד, דקראי דידהו לא מיירי כלל בקריאה, מנ"ל למילף דבקריאה כן הוא, ולכן נראה ברור דבלא"ה יש להבין בעיקרא דמילתא דפריך הש"ס כאן מנה"מ, ובע"כ דהש"ס לא רצה בזה להביא מאיזה קרא הוא, דהא באמת בקריאה לאו מן התורה הוא, וכדקתני להדיא במשנה דמפני דרכי שלום הוא, ורק משום דרבנן ודאי לא יתקנו היפך מן הסדר הרגיל בכ"מ, וכשתקנו שכהן קורא ראשון מסתמא ראו חכמים, שלענין שארי דברים מקדמינן לכהן והדר ללוי, ולהכי תקנו גם בקריאת התורה כן, וע"ז פריך הש"ס מנה"מ, כלומר לענין איזה דבר מצינו בתורה, שהקפידה להקדים לכהן, והביא כל אחד מהאמוראים פסוק דידיה, דמצינו בדאורייתא שהקפידה להקדים לכהן והדר ללוי, ולכן כעין זה תקנו גם בקריאת התורה, אבל איה"נ שלענין קרה"ת אין שום רמז בדאורייתא מי קדים, ועיקר הקדימה שבקרה"ת אינה אלא דרבנן, ועיין מ"ש המהר"ם שיף, ומה שכתבתי בדבור דלעיל, וע"ז פריך אביי, בשלמא לאידך מ"ד שפיר נוכל לומר דעיקר הדין הוא מפני דרכי שלום, וקראי דידהו אינם כ"א לראיה, דכל היכי דאיכא להקדים, ראוי לתקן כעין דאורייתא, להקדים כהן ברישא, אבל לרב מתנה דיליף מקרא דויתנה, שפסוק הזה איירי בקריאה, הרי לדידי' גם קרה"ת גופא הקפידה תורה דכהן קדים ומדאורייתא הוא, וא"כ איך קתני במשנה מפני דרכי שלום, וע"ז משני דלדידיה באמת מדאורייתא הוא, ומה דנקיט במתניתין מפני דרכי שלום, היינו שאסור גם למחול וכמבואר בגמרא, ואמנם כל זה אינו כ"א לרב מתנה, אבל לאינך אמוראי ודאי המשנה כפשוטה, דמה דכהן קורא ראשון הוא מפני דרכי שלום, ועיקרו אינו כ"א מדרבנן, ולפי"ז יצא לנו דכולהו אמוראי, לבד רב מתנה, סברי דרק מדרבנן כהן קורא ראשון, ולהכי ניחא להו לתוס' ומרדכי ומוהרי"ק לפסוק כוותייהו, ולא כרב מתנה, חדא משום דרב מתנה יחיד הוא לגבי כולהו אמוראי, ועוד דלדידיה מוכרחים אנו לתקן המשנה ולפרשה בדוחק, משא"כ לדידהו אתיא המשנה כפשוטה, וניחא מאוד פסקי הנך רבוותא ומוכרח בש"ם כן:

וראיה לדברינו שעיקר קושית אביי אינו כ"א לרב מתנה דאי תימא שכולם סוברים דדאורייתא הוא, והקושיא הוא גם אליבייהו, קשה טובא, מאי דפריך אביי הא מדאורייתא הוא, דהא לדעת הרמב"ם בפיה"ט וכן הוא בתוס' ד"ה ואפילו. דמדאורייתא הוא רק היני דשווין אז כהן קודם, אבל לא היכי דאינן שווין, א"כ מאי פריך אביי, הא איצטריך לתקנתא דרבנן להיכי דאינן שווין. שוב מצאתי במהר"ש שהקשה כן, ועוד הקש המפרשים הא בכולהו קראי ליכא ראיה כ"א דכהן קודם ללוי, אבל שלי, יוקדם לישראל ליכא שום רמז, ואמנם לדברינו דהקושיא הוי רק לרב מתנה אתי שפיר, דהא בקרא דידיה כתיב ויתנה אל הכהנים בני לוי וגו' ואל כל בני ישראל, וא"כ מזה נוכל למילף שני הדברים, דלוי קודם לישראל, וכן שכהן קדים אפילו לת"ח גדול, דהא זקני ישראל כתיב בקרא, וזקני ישראל אלו הם הסנהדרין ואפ"ה כהן קודם, ומכל זה ראיה למה שכתבתי, דרק לרב מתנא פריך, אבל אינך אמוראי איה"נ דסברי דהוי מדרבנן, וכוותייהו נקטינן משום דאליבייהו יתפרש המשנה כפשוטו וכמ"ש וז"ב:

ולמה שכתבי אין אנו צריכין לדוחק התוס' שהקשו מר' פרידא וכתבו דמיירי באינן שווין לגמרי, אף שהגמרא אמרה והוא דשווין, ועוד כתבו דמיירי שכולי עלמא הוי כייפי להו, ולבד שבלא"ה לא אבין קושית התוס', דהא בדר' פרידא אמר לא ברכתי, שלשון זה משמע בברכות שבתוך הסעודה, דאילו בקריאת התורה הו"ל למימר לא קריתי, ובסעודה הא מבואר בסוגיין דרשאי למחול, ולזה התפאר ר' פרידא שהוא לא בירך אע"ג שמחל לו בהיתר, ומצאתי ברש"י (מגילה וכ"ב) שפירש בדר' פרידא, לא ברכתי, בסעודה, והוא כדברינו, ועיין בתוס' שם שרמזו ג"כ לזה, שלפרש"י אין קושיא, ואמנם אפי' אי נפרש כפי' התוס', דר' פרידא מיירי בקריאת התורה נמי לא קשה, דלפי מה שכתבתי דרב מתנא דיליף מקרא דויתנה, לדידיה כהן קורא ראשון מן התורה, ותקנתא דדרכי שלום הוי לענין שלא יהא רשאי למחול, א"כ לדידי' הוי הדין דכהן אינו רשאי למחול, אבל לאינך אמוראי מתפרש המשנה כפשוטה, דמה דכהן קורא ראשון הוא מדרבנן, ולדידהו ליכא תקנה שלא יהא רשאי למחול, וממילא ודאי שמותר למחול לדידהו, ולכן יש לומר דר' פרידא יסבור נמי שהוא מדרבנן, ולכן לדידיה מותר למחול, והוא התפאר שאפ"ה לא בירך, וגם לפיכך השמיט הרי"ף כל סוגיית הש"ס דאין כהן יכול למחול, וזה פלא, דהא בש"ס פריך עלה דאורייתא הוא, ולהנ"ל ניחא, דלכל האמוראים אין שום איסור למחול. והרי"ף פוסק כוותייהו, ונכון בעז"ה:

אלא דלפי"ז יקשה דמאי פריך הכא חרב הונא דקרי בכהני, דילמא סובר גם הוא שאינו אלא מדרבנן, וממילא ליכא שום תקנה לאסור למחול, ואמנם בפשיטות נראה דבחול לא אסרינן למחול בלי תקנה, אבל בשבת ויו"ט אסור אפילו אי נימא שליכא תקנה לאסור, אפ"ה אסרינן למחול מצד הסברא, ולכך מקשה מרב הונא דקרי בשבת ויו"ט שבזה אסור אפילו נימא שעיקרו מדרבנן וליכא תקנה לאסור מחילה, וחילוק הזה מוכרח דאלת"ה יקשה, דהא אותן הפוסקים שפסקו דכהן קורא מדרבנן, פסקו נמי דבשבת ויו"ט אסור למחול, ולכאורה סתרו דבריהם, דכיון דאינו כ"א מדרבנן, וא"כ יתפרש המשנה כפשוטו, וליכא שום תקנה לאסור מחילה, דמהיכי תיתי אסור, אע"כ דהא דמחלקינן לומר דלמ"ד דאורייתא אסור למחול. מכח תקנה דדרכי שלום, ולמ"ד דרבנן מותר למחול, היינו רק בחול, אבל לבתר דמסיק דהאיסור הוא בשבת ויו"ט, אז אפילו למ"ד מדרבנן נמי אסרינן זה מכח סברא, ואין חילוק לפי"ז בין למ"ד דאורייתא ובין למ"ד דרבנן, דבחול לכו"ע מותר, ובשבת ויו"ט לכו"ע אסור, רק דבזה פליגי מ"ד דאוריתא והוצרך התקנה לאסור בשבת, ס"ל דאי לאו התקנה מסברא לא הוי אסרינן אפילו בשבח ויו"ט ומשו"ה הוצרך לתקנה, ומ"ד מדרבנן ס"ל דבשבת ויו"ט ידעינן גם מסברא לאסור:

וארווחנא לתרץ בזה מה שנתקשה הרמב"ם בפיה"מ על המנהג שנהגינן דכהן קורא ראשון בכ"מ אפילו במקום חכם, והרעיש בזה מאוד לומר שאין לזה שום שורש בש"ס, ואדרבה הא חזינן רב דקרי בכהני וכן רב הונא, ואני מתפלא להיפך על דבריו, דמאוד נאמנו דברי הראשונים והמנהג שלנו. דכהן קורא ראשון בכ"מ, וכן מבואר להדיא בסוגיין דאסור גם למחול, ורב הונא דקרי בכהני, היינו משום דמיכף כייפי, והיכי דכייפי מודו כו"ע דמותר, ומרב נמי לא קשה, דהא רב מיירי בחול כמבואר במגילה (דף כ"ב), דקאי בתענית צבור, ובחול רשאי למחול כמבואר בסוגיין, ולהכי קרי בכהני, ועוד דלפי מה דמשני במגילה, דגם לרב הוי כייפי, ודאי דאתי שפיר, דהיכי דכייפי כו"ע מודים דמותר, וכן הא דמקשה מההיא דהוריות, דקורא אחר עם הארץ חייב מיתה, לבד דרש"י והרבה ראשונים פרשו שמיירי דוקא בישיבה בסעודה, ועיין מזה בב"י (סי' קל"ה), עוד יש לומר שדוקא לאחר עם הארץ אסור, אבל כהן שאינו עם הארץ, אף שישראל חכם ביותר, אסור למחול:

וכיון שהוכחנו מן הש"ס דכהן קורא לעולם ראשון ואסור למחול, א"כ יש לומר דהיינו מה שכתב רש"י בכתובות דמיירי דאיכא כהן אחר, דאל"ה אין ראיה ממה שקרא לוי אחריו דהא אפילו אחר ישראל גדול נמי מותר לקרות ללוי לפי' וה של רש"י, אע"כ וכהן אחר איכא התם, ובמקום כהן אי אפשר לקרות לישראל, אלא דלפי"ז יקשה מה צריך להאריך התם ולומר שקרא אחריו לוי, הול"ל בקצרה, שהיה כהן אחר שם, כיון דהראיה אינה מן הלוי, כ"א מחמת הכהן שהיה שם, ובע"כ צריך לומר דמכהן אין ראיה, דשמא,קרי הישראל בכהני, כמו רב דקרי בכהני, וכ"כ המהרש"א בכתובות, וא"כ יהיה מוכח מן הסוגיא דשם בכתובות, דכהן אינו קורא ראשון לעולם, ואמנם יש לומר שהתם מיירי בחול, ובחול מותר למחול, ולהכי קרי הישראל בכהני, ומכהן אין ראיה, ועיקר הראיה הוא מן הלוי שקרא אחריו, דבזה אין לומר דישראל גדול קרי לפניו, דבמקום דאיכא כהן, אסור לקרות ישראל גדול לפני לוי, וכיון דקרא אחריו לוי, מכלל דכהן היה, ולפי"ז יש ללמוד מזה דין חדש, דאפילו לפי' השני של רש"י בכתובות, דהלוי מותר לעלות לשני אחר ישראל גדול, היינו דוקא במקום שאין כהן כלל, אבל במקום שיש כהן אע"ג דישראל דחה אותו, אפ"ה אסור ללוי לעלות אחריו, אלא שאין מובן לי טעמו של חלוק הזה, והנה ראיתי בחדושי הרשב"ץ שהרגיש בזה וכתב שמתוך כך יש להוכיח, דמה דאמרינן שגדול הדור קורא בכהני, מ"מ לא אמרינן לזלזל כולי האי בכהונה להיות הכהן נדחה לגמרי. אלא דעכ"פ לר קריאת הגדול לראשון חוזרין לסדר המשנה להיות עכ"פ הכהן שני לו ואחריו לוי כסדר, וזהו מ"ש רש"י שם שהיה כהן אחר בבית הכנסת, וא"כ אם היה קורא זה לראשון בחזקת גדול. לא היה לקרות הלוי אחריו, זולת אותו הכהן, ולא מסתבר כל כך לומר כן, דיותר מסתבר שבכה"ג קורין לפי חשיבות. ובאם הלוי גדול מן הכהן צריך להקדים הלוי, דכיון דהכהן כבר אידחי מפני הישראל הגדול ממנו, כ"ש שידחה מפני לוי הגדול ממנו, אמנם לשיטת מוהר"י אבוהב בב"י סי' הנ"ל, דמה דכהן נדחה מפני גדול, היינו דוקא מפני גדול הדור שאין כמותו, לא במקומו ולא במקומות אחרים, אפשר לומר כהרשב"ץ, דאחר הישראל הגדול חוזרין לקרות הכהן אפילו אם הלוי גדול הימנו, דאין חלק הכהונה נדחה כ"א מפני גדול הדור שאין כמותו, ולכן אע"ג דהכהן נדחה מפני הישראל, היינו מפני שהוא היה גדול הדור, אבל שידחה מפני לוי שגדול ממנו קצת לא מצינו:

והנה אף אם נניח שמצד הסברא יש לומר כהרשב"ץ, דהיכי שהכהן נדחה מפני גדול הדור, שוב חוזר לסדר הנהוג להיות כהן קורא קודם לוי, מ"מ מה שהוכיח כן מרש"י דכתובות יש לדחות, דמה שכתב רש"י דהיכי דאיכא כהן לא יקרא ישראל גדול לפני לוי, אין הכוונה דרק בביהכ"נ איכא כהן, אבל לקריאה עלה ישראל גדול, וכמו שהבין הרשב"ץ. דבכה"ג שקראו לישראל ראשון, שכיר יש לומר דמותר לקרות אחריו לוי, אפילו היכי דאיכא נמי כהן בבית הכנסת, דכיון שלפירוש זה של רש"י מותר לקרות ישראל גדול לפני לוי, מה לי אם איכא כהן התם או לא, כיון דסוף סוף ישראל היה מי שעלה לראשון, מותר לעלות אחריו לשני גם לוי, אלא כוונת רש"י הוא כן, באופן שיש ישראל כזה שהוא גדול מן הלוי ואינו גדול מן הכהן, דכהן עלה לראשון, והוה אמינא דלשני יעלה ישראל הגדול מן הלוי, ולוי יעלה לשלישי, ע"ז קאמר רש"י דלא עבדינן הכי לקרות ישראל הגדול אחר הכהן, ולעשות הפסק בין כהן ללוי, אע"ג שהוא גדול מן הלוי, דזה לא מצינו שיהיה הפסק בין כהן ללוי, ועוד יש לתת טעם לזה, דהא מה דלוי קורא אחר כהן, אין זה משום כבודו של לוי, כ"א בשביל כבודו של כהן, שאיש אחר משבטו יבוא אחריו, וכמ"ש כאן במרדכי, ולכן במקום דליכא כהן, וישראל עלה לראשון, שפיר יכול הלוי לעלות אחריו, משא"כ היכי שכהן עלה ראשון, אין בדין שישראל גדול יעלה אחריו לשני ואח"כ הלוי, דאין בדין להפסיק בין כהן ללוי, דמתחלה נמסרו הלוים להיות אחרי הכהנים לכל דבר, לפי שהם משבט אחר, ומה שסיים רש"י והכא מיירי דאיכא כהן אחר התם, צריך להגיה לפי"ז גדול תחת כהן, וכמ"ש הרש"ש שם ע"ש, והכי צ"ל דהכא מיירי דאיכא גדול אחר התם, שלפי"ז בהכרח שהקורא הראשון היה כהן, דמפני זה היה מוכרח לקרות הלוי לשני אפילו במקום גדול, בכדי שלא להפסיק בין כהן ללוי, דאי לא היה שם גדול אחר, מנ"ל דהראשון היה כהן שמא היה ישראל גדול מן הלוי ודו"ק בכ"ז:

בתוד"ה וליטול מנה יפה. התוס' הקשו דבמידי דשותפות לא, משום דאמרינן דהנותן עינו בעין יפה אינו רואה סימן ברכה, ואינו מובן דהא התם כשהוא מקפיד ליקח חלק יפה ומשובח מחבירו הוא דמיירי, אבל כאן דמיירי שהחלקים שווים ואין חלק אחד יפה מחבירו רק שיתן לו בלא ברירה וגודל, ובזה אין איסור, ועוד דהתם אמרו על הנוטל שהוא אסור ליטול, אבל כאן הוא המצוה על שכנגדו, שהוא מחויב לתת לו בלי ברירה וגורל מטעם וקדשתו, וכן פרש"י כאן, אומר לו ליטול, אבל מעצמו ודאי אסור ליטול, ונראה דהתוס' דקדקו לשון וליטול, דמשמע שהוא מעצמו נוטל, ולכך מקשה, אבל אינו מוכרח, ונוכל לפרש כפרש"י, שוב מצאתי בתוס' מו"ק (דף כ"ח) כתבו להדיא כמה שכתבתי:

בתוד"ה דאפילו ר' אמי כו' והא דאמר בסוף מגילה כו'. עיין מה שכתבתי לעיל ליישב:

בגמ' כי קאמרינן באותו כהן. הנה בכתובות (דכ"ה ע"ב) ההוא דאהא לקמיה דר' יהושע כו' מוחזקני בו שהוא לוי כו' שקרא לפניו כהן, ופי' רש"י ואי לאו לוי הוא היו קורין שני כהנים. ותוס' כתבו פי' פעם אחת, ועיין במהרש"א שם שכתב, דמשום דרש"י פי' שהיו קורין שני כהנים. שזה אינו לפי ההלכתא בסוגיין שאמרינן הכא דכהן אחר לא יקרא ללוי, כ"א אותו כהן, לזה כתבו התוס' דהראיה הוא מזה שלא קראו לפניו כ"א פעם אחת ע"ש, והנה דברי רש"י תמוהים לכאורה, דלהאי ס"ד שקוראין שני כהנים זה אחר זה, א"כ מאי ראיה שהוא לוי מפני שקראו לפניו כהן, דילמא מפני שהוא כהן נקרא שני, ולכאורה היה אפשר ליישב דלמנהגינו כשקורין לכהן במקום לוי, אומרים כן במקום לוי, וא"כ כ"ש כשקורין לכהן אחר במקום לוי דצריך לומר בקריאתו, שהוא במקום לוי, ולפי"ז כשזה אומר שקרא לפניו כהן ולא אמרו עליו במקום לוי, מכלל שכהן ראשון היה, דאי כהן שני הוא, היו אומרים בקריאתו במקום לוי, אכן באמת אי אפשר לומר הכי, דפשוט בעיני דאם קוראין לכהן במקום לוי, שאין צריך לומר הכי, וכמ"ש הטור (או"ח ס"ס קל"ה) דדוקא כשקוראין לישראל במקום כהן, צריכים לומר שהוא במקום כהן, בכדי שלא יטעו להאכילו תרומה, אבל כשקוראין לישראל במקום לוי א"צ לומר במקום לוי, לפי שמעשר ראשון מותר לזרים, וגם לא שכיח, ונהי דלפי טעמי הטור יש לומר, דהיינו דוקא במדינותינו שאין מצוי כלל מעשרות, לא כן בזמן ר' יהושע בן לוי שהיה שכיח, היו צריכים לומר הכי, ואפילו במדינותינו נמי יש לומר דתליא זה בפלוגתא, דהרמב"ם (בפ"כ מאיסורי ביאה) כתב, מי שבא בזמן הזה ואומר שכהן הוא אינו נאמן לקרותו לתורה שמא יתנו לו תרומה, ואחרים חולקין עליו שאין לחוש לזה במדינותינו שאין מצוי כלל תרומה, וכמ"ש המ"מ שם, והר"ן בכתובות שם, ולפי"ז יש לומר דהרמב"ם שחושש לאכילת תרומה ומעשר גם בזמן הזה, יש לומר שפיר דצריכין לומר במקום לוי, בכדי שלא יטעו להאכילו מעשר ראשון, אכן כל זה הוא דוקא בישראל שקראוהו במקום לוי, אבל כהן שקראו אותו במקום לוי, פשיטא שאין צריך לומר במקום לוי, דהכא לא שייך שום חשש, כיון דכהן מותר באכילת מעשר ראשון, ואמנם יש לומר בפשיטות, דמשו"ה אסקיה ר' יהושע בן לוי ללויה, אם כי ודאי במה שקרא לפניו כהן, לא נתברר לו עוד שודאי לוי הוא, כי יש לומר שמא כהן השני הוא שעלה במקום לוי, ואפ"ה שפיר אסקיה ללויה, לענין מעשר ראשון, דאף אם כהן הוא אין שום חשש בזה, דאי מצד האכילה, פשיטא שאין כאן בית מיחוש, דליכא מאן דאוסר לכהנים באכילת מעשר ראשון, דבזרים הוא דפליגי, אבל כהנים לכו"ע מותרים, ואי מצד החלוקה בגורן, הא ר' יהושע בן לוי לשיטתו בירושלמי ופ"ה מהלכות מע"ש ה"ג) דסובר שמותר ליתן מעשר ראשון לכהונה ע"ש, ולכך כשהיה דן ע"ז האיש להחזיקו בלויה, לענין מעשר ראשון וכמ"ש הר"ן, ממ"נ שפיר אסקיה, דאי לוי, הא שרי, ואי כהן שרי וק"ל:

וממה שכתבתי תמה אני על המנהג שלנו לומר במקום לוי, גם כשקראו לכהן במקום לוי, ואיני יודע שורש וטעם לזה, דהא בכהן פשיטא שאין לחוש למידי, כיון שמותר בכל מה שהלוי מותר, ואמנם יש לומר שזהו טעם המנהג, דאם לא יאמרו במקום לוי, ויראו אח"כ שקוראין ישראל אחריו, יחזיקוהו בלוי, וזהו הורדה לגבי כהן, לכך אומרים עליו במקום לוי, להודיע שהוא כהן שני שנקרא במקום לוי, ולפי"ז יש לומר להיפך, דאפילו הטור שחולק בישראל שקראוהו במקום לוי, שאין צריך לומר במקום לוי משום דליכא חששא, אבל בכהן שנקרא במקום לו, יודה גם הוא שצריך לומר עליו במקום לוי, בכדי שלא יחזיקוהו ללוי, וממילא יתיישב שפיר מה דאסקיה ר' יהושע ללויה, דכיון שקראוהו לכהן ולא אמרו במקום לוי, מכלל שכהן ראשון הוא ודו"ק, אלא שצ"ע למה לא הזכירו זה הפוסקים שכהן הנקרא במקום לוי אומרים במקום לוי, כמו שהזכירו זה לענין במקום כהן, וכן נ"ל להוכיח מן הסוגיא דידן. דכהן שנקרא במקום לוי א"צ לומר הכי, דאל"ה יקשה הא דאמרינן הכא ובאותו כהן, אבל כהן אחר לא יקרא לשני, מפני פגמו של ראשון, ואי הוי אמרינן במקום לוי, אין כאן שום פגם, דהכל רואים שלא משום פגם דראשון קראוהו לכהן השני, כ"א במקום לוי, אע"כ דכשקוראין לכהן במקום לוי לא נהגו לומר במקום לוי, ועיין מה שכתב בתשובת זכר יוסף סימן ל"ב מזה:

תוכן העניינים

בית אהרן על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה