בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין
דף נח.
בגמ' מי נתן למשיסה סה כו' ענה ואמר הלא ד' גו' מובטחני בו כו'. בכדי להבין החכמה היתירה שמצא בתשובת התינוק עד שאמר לו מובטחני שיהיה מורה הוראה בישראל, נקדים לדייק בכתוב גופא, הלא ד' זו ,,חטאנו" לו, מדבר בעדו, ולא ,,אבו" בדרכיו הלוך, ולא ,,שמעו" בתורתו, מדבר לגוף נסתר, על גוף שלישי, ויבואר זה עפ"י מה שכתבתי בחבורי מצח אהרן (דרוש כ"ד) בפירוש מאמר הכתוב, ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל, דהנה לא רישיה סופיה, דמתחלה אמר בולא אותי קראת דמשמע שלא קראו כלל לד', ובסוף אומר, כי ,,יגעת" בי ישראל, דלשון זה משמע שקוראים אותו מיהת, אלא שהוא ביגיעה ובעצלות, ולא בזריזות, גם שינה הלשון, מתחלה ,,יעקב" ובסוף ,,ישראל", ובארתי כי רוב אנשי ההמון, המה האנשים הפשוטים, מביטים תמיד על מעשה הת"ח, ועיניהם נשואות על פעולות גדולי הדור, ובאם רואים שהת"ח עושים עבודתם, עבודת הקודש בהתלהבות ובחשק נמרץ, וזהירים במצוה קלה כבחמורה, אז גם הם ההמוניים, ילמדו מדרכיהם להרגיל עצמם במעשה המצוות, ואף שלא יוכלו לעשות המצוה בהתלהבות עצומה כל כך, כמו הת"ח עצמו, אשר אורייתא קא מרתחא בי', ואש תוקד בקרבו, מ"מ עושים הם ברפיון קצת, ואמנם לא כן אם רואים שגם הת"ח עיני וראשי העדה, גם הם בעצלתים יתנהגו, וכל מה שהם עושים אינם עושים כ"א ביגיעה, אז ההמון לא יעשו מאומה, באומרם אחרי שגם הגדולים נרפים הם נרפים, מה נעשה אנחנו, ולנו הותרה הרצועה לגמרי, וזה כוונת הכתוב, ולא אותי קראת יעקב יעקב, פי' אם תרצה לידע הסבה, מדוע ההמון המכונה בשם ויעקב לא קראו אותי כלל, וסרו לגמרי מדרך ד', סבת הדבר הוא, ,,כי יגעת בי ישראל'' כלומר לפי שרואים אשר גם הגדולים המכונים בשם ,,ישראל" גם הם עושים ביגיעה ועצלות, לכן יורו הם היתר היתר לעצמם לפרוש לגמרי מדרך ה', וע"ש שבארתי בארוכה ותמצא ענג, נמצא דהת"ח הגדולים, אם עצלים המה במצוות ד', וחטאו בזה בכפליים, גם במה שהם עצמם חוטאים, גם שעי"ז יגרמו לההמון שיסורו מדרך התורה במזיד לגמרי, והנה שאלת ר' יהושע בן חנניא, מי נתן למשסה יעקב, בלשון יחיד, וישראל ,,בוזזים" לשון רבים. ע"ד שאמרו בכתובות, בזוזי ובזוזי דבזוזי ועיקר שאלתו היתה, מדוע נלקו הישראלים שהם הת"ח בכפליים, בבזוזי ובזוזי דבזוזי וכמ"ש מהרש"א, ויעקב שהם ההמוניים, נלקו בעונש קל מהם, עד שתיאר עונשם במשסה, לשון יחיד, ולא קאמר לשוסים, לשון רבים, כמו שאמר אח"כ לבוזזים, וע"ז השיב לו התינוק, הלא ד' זו חטאנו לו, כלומר עי"ז שאנחנו הת"ח חטאנו לו גם בשוגג, עי"ז גרמנו כי ולא אבו בדרכיו הלוך" ולא שמעו בתורתו, כלומר שההמוניים עזבו לגמרי דרך ו', ולא אבו ולא שמעו במזיד לקול ד', וכיון שחטאנו בכפליים. גם בחטא עצמנו, גם בגורם לחטא ועוון של ההמוניים, משו"ה לקינו נסי בכפליים. שהעונש שלנו הוא יותר, קשה משל ההטוניים, ונתן ד' את ישראל אלו הת"ח לבזוזי דבזוזי, וזהו באמת חכמה גדולה גם לפני אדם בא בשנים, לפתר מצפונות הקרא, ולמצוא בו תשובה על שאלה גדולה, כמו שאלת ריב"ח, מדוע צדיק ורע לו עוד יותר מלאדם פשוט, וכאשר התינוק השכילו להבין כי פתרון ותשובת השאלה החמורה מבוארת בכתוב זה גופא, התפעל מאוד על חכמתו כי רבה היא מאוד ודו"ק:
בתוד"ה אבל כו', דשמואל לטעמיה כו' דאחריות לאו ט"ס במקח וממכר כו' עכ"ל. וקשה הא כתבו התוס' (ב"מ די"ד) דבנמצאת שאינה שלו גם לשמואל הוי אחריות טעות סופר ע"ש, והכא הא הוי אינה שלו, ונמצא מעות הלואה, וממילא אחריות ט"ס אפילו לשמואל כמו בהלואה, ויש לומר דהר"ר אליעזר משנז"א דהכא, לא יפרש באמת כפי' התוס' בב"מ, דבנמצא שאינה שלו גם שמואל מודה, אלא יסבור כשיטת הראב"ד המובא בשמ"ק שם, שדחה דעת הראשונים שכתבו כן, וכתב ע"ז וז"ל איני אומר כן. כי זה הטעם אינו כלום שהרי לא היה יודע שאינה שלו, ואדעתא דארעא לא נחית, ועביד איניש דזבין ארעא ליומיה לדעת שמואל עכ"ל ע"ש, ובחבורי לב"מ הארכתי בדברי הראב"ד ואכ"מ: