אור ברסלב

בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין

דף מא:

דף מא.

בתוד"ה כופין את רבו, וא"ת וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך כו'. לפי מה שכתבתי לעיל בעמוד א', דהשחרור מצד עצמו אין איסור מן התורה, רק האיסור הוא שמפקיע את עצמו מהחיוב לקיים המצוה, שאם לא שחררו היה יכול לקיים המ"ע דלעולם תעבודו ועכשיו ששחררו הפקיע עצמו מחיוב הזה, א"כ לק"מ קושית התוס', דדוקא חטא אין אומרים בשביל שיזכה, אבל להפקיע עצמו מחיוב בשביל שיזכה חבירו שפיר דמי, ועיין עוד מה שכתבתי לעיל (דף ל"ח) בשם הרשב"א ז"ל ליישב זה באופן אחר:

בגמ' אמר רבה מחלוקת בשטר כו'. עיין בפנ"י שהקשה, דהאי שטר מאי עבידתיה, דאיך אפשר לשחררו בשטר דע"י קבלת עצמו של עבד אי אפשר דאגיד ביה, דהא בעלמא לא מהני רק משום גיטו וידו באין כאחד, וכאן דלא נשתחרר רק חציו לא שייך זה, דמ"מ אין לו יד לקבל מכח צד עברות המעורב בו וגם ע"י אחרים לא מהני, דכ"מ דאיהו לא חצי עביד שליח נמי לא מצי משווי ע"ש, ונעלם מאתו לפי שעה הסוגיא דתמורה (דף כ"ה) באומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין, דגם בזה מהני, וכתב הר"ן לעיל (דף כ"ג) קסבר עובר ירך אמו והוי ליה כחצי גופה ואע"ג דידה כיד רבה אפ"ה כיון דאמר רבי המשחרר חצי עבדו קנה כי היכי דקיי"ל דעבד קונה עצמו בשטר ע"י עצמו משום דגיטו וידו באים כאחד ה"נ גיטו וחצירו באים כאחד ע"ש, וא"כ אין מקום עוד לדבריו, ועיין מ"ש לעיל דכ"ג פ"ב:

וגם במה שכתב עוד הפנ"י, דע"י אחרים נמי אי אפשר שיזכו עבורו דכל מילי דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משווי, תמהני מאוד, דהא בקדושין (דכ"ג ע"ב) מסיק הש"ס להדיא, דאפילו לרשב"א דס"ל דאין עבד מקבל גיטו מיד רבו ולא ס"ל גיטו וידו באין כאחד, אפ"ה שליח מצי משווי, משום דגמר לה לה מאשה, ופריך הש"ס עלה ואלא הא דאמר רב הונא בריה דרב יהושע הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי ס"ד שלותי דידן מי איכא מידי דאנן לא מצינן עבדינן ואינהו מצו עבדי ולא והא עבדא דאיהו לח מצי מקבל גיטו ושליח מצי משווי, ולא היא ישראל לא שייכי בתורת קרבנות עבד שייך בגיטין וכו' עיי"ש, הרי סוגיא ערוכה דבעבר אמרינן דמצי משווי שלית אפילו היכי דמעצמו לא מצי לקבל גיטו, ורצה להוכיח עוד מזה דליתא כלל להך דין דכל מידי דאיהו לא מצי עביד, אלא שמשני דבעבד שאני משום דאיתא בתורת גיטין, אבל עכ"פ בעבד ודאי דמצי משווי שליח, אפילו היכי דאיהו בעצמו לא מצי לקבל, ולא גרע חציו עבד לדידן מעבד גמור לרשב"א דלא ס"ל גיטו וידו באין כאחד, ובעצמו לא חצי לקבל, ואפ"ה שליח משווי, ה"נ בחציו עבד, נהי דבעצמו לא יכול לזכות, דלא שייך כאן גיטו וידו באין כאחד, אבל שליח מצי משווי משום דשייך מיהא בתורת גיטין, ודוחק לומר דדוקא לרשב"א הוא דאמרינן דעביד שליח מכת גז"ש דלה לה, אבל לדידן דעבד גמור מקבל גיטו בעצמו דגיטו וידו באין כאחד, א"כ פשיטא בלא"ה דיכול לעשות שליח, ולא איכפת לן לגז"ש דלה לה, דמאי שנא, דאטו אנן לית לן הך גז"ש, אתמה מאוד על דבריו. כאילו נעלם מאתו חלילה סוגיא מפורשת:

ועוד אפילו אם נניח כדבריו, דשליח לא מצי משווי, נמי לא קשה מידי קושיתו שהקשה, האי שטר מאי עבידתיה, עפמ"ש הדגול מרבבה וביו"ד סי' ש"ה) לענין מי שעשה שלית בתוך למ"ד יום לפדות בנו דאף דאין בו דין שליחות משום דלא מצי עביד השתא, מ"מ בתורת זכייה יכול לזכותו ולפדותו ע"ש, וא"כ ה"נ יכולים אחרים לזכות עבורו הגט, לא בתורת שליחות כ"א בתורת זכייה, ואפילו למ"ד חוב הוא לעבד שיוצא חרבו לחירות, הכא מודה, דהתם טעמא מאי דחוב הוא, דאילו עבד כהן מפסידו בתרומה, ועבד ישראל מפסידו מלישא שפחה דזילא ליה, ולא שייך זה כ"א בעבד גמור, אבל בחציו עבד וחציו בן חורין, דלישא שפחה ולאכול בתרומה אין יכול בלא"ה משום חלק בן חורין, פשיטא דכו"ע סברי דזכות הוא לו, ולמה אין יכולים לזכות עבורו. הן אמנם דבדין דמיירי הדגול מרבבה, לא נהירא לי כוותיה, דעיקר סברתו, דהיכי דאין בו דין שליחות, אפשר נמי מטעם זכייה, מוכח נמי מרש"י דקדושין שם בד"ה או דילמא, וגם מתוס' פ"ש, אבל התוס' כתבו התם, דאם עשאו שליח להדיא, הוי קפידה דוקא בתורת שליח ולא לזכייה, דאילו לא אמר לו כלל ודאי שאחרים מצו לזכות בתורת זכייה, ורק משום דאמר לו ועשאהו שליח מיגרע גרע, ולא מצי שוב לזכות ע"ש, ולפי"ז גבי פדיון בכור שעשאהו שליח, לא מצי שוב לזכות בתורת זכייה, אבל בנידון דהכא, ודאי דמצי לאשכוחי שיזכה בשטר שחרור ע"י אחרים שיזכו מעצמו עבורו, סוף דבר כל דברי הפנ"י בזה אינם מחוורים כלל לענ"ד וזה ברור:

תוכן העניינים

בית אהרן על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה